המעבר הזה זו חתיכת חוויה וכל אחד חווה את זה באופן שונה. יכול להיות שהלחץ להוכיח את עצמו ולהתקדם ולהצליח גובה מחיר מהזוגיות שלכם? אני מרגישה שהנסיעה הזו והמעבר לא פשוטים לשני בני הזוג כל אחד מהכיוון שלו וזה יכול לקרב אבל גם מאוד להרחיק. יכול להיות שאת מאוד חסרה לו אבל הוא בלופ משל עצמו ודווקא מצפה ממך שתהיה החזקה ושתתמכי בו? או שהוא לחוץ מהמקום שאת נמצאת בו ואיך תצליחי להסתדר ולא יודע איך לבטא את זה? בכל מקרה בעלי פעם אמר לי שאיכות השהיה תושפע באופן מאוד מהותי מאיך שאני אחווה ואקבל את החוויה הזו ואני מוצאת שזה מאוד נכון (לטוב ולרע). אבל לכי תדעי אולי בקרוב תקבלי עבודה ותתחילי להנות מהשהות שלך וזה ישנה את הכל ויוסיף לכם חוויות חיוביות :)
אז לא דיברתם בטלפון? לא הסתמסתם? האם דיברתם בכלל לפני שנסעתם על ההשלכות של הנסיעה הזאת על שניכם? או שכל אחד התרכז בעיקר בעצמו? או ששניכם התרכזתם בו? נשמע שמרוב שהוא לחוץ להוכיח את עצמו, הוא שכח שהוא בעצם עקר אותך מהכל - בית, עבודה, משפחה, חברים, סביבה טבעית - הניח אותך בדירה בשיקאגו (באזור שנוח לו להגיע לאוניברסיטה אבל אין מקבץ מספק של ישראלים כדי שגם תהיה לך חברה מתאימה) - ו.....תסדרי ואל תפריעי. זה מה שזה נשמע מזווית הראייה שאני רואה כשאני קוראת, אולי אני טועה. נדמה לי שאחרי יותר מחצי שנה שאתם שם, מותר להושיב אותו, לומר לו לא לענות לך - ולהרביץ נאום קצר אך ברור לגבי מצבך, מצב רוחך, היחס שלו אלייך, הצרכים והרצונות שלך - ולדרוש ממנו לחשוב איך הוא יכול לסייע לשפר את המצב. כי אתם שניים. ואי אפשר כל הזמן רק להתחשב באחד מכם...גם אם הוא האחד
עצוב שאת לא בטוחה בתשובה לשאלות האלה...
השבמחקממה שאת כותבת עליו נשמע שזו תקופה מתוחה ביניכם, של ריחוק וחוסר ודאות. מקווה שתצליחי למצוא חום וקרבה וגעגועים.
חלק מהמטרה של הנסיעה הזו היה למצוא תשובה לשאלות האלה.
השבמחקהמעבר הזה זו חתיכת חוויה וכל אחד חווה את זה באופן שונה. יכול להיות שהלחץ להוכיח את עצמו ולהתקדם ולהצליח גובה מחיר מהזוגיות שלכם?
השבמחקאני מרגישה שהנסיעה הזו והמעבר לא פשוטים לשני בני הזוג כל אחד מהכיוון שלו וזה יכול לקרב אבל גם מאוד להרחיק. יכול להיות שאת מאוד חסרה לו אבל הוא בלופ משל עצמו ודווקא מצפה ממך שתהיה החזקה ושתתמכי בו?
או שהוא לחוץ מהמקום שאת נמצאת בו ואיך תצליחי להסתדר ולא יודע איך לבטא את זה?
בכל מקרה בעלי פעם אמר לי שאיכות השהיה תושפע באופן מאוד מהותי מאיך שאני אחווה ואקבל את החוויה הזו ואני מוצאת שזה מאוד נכון (לטוב ולרע). אבל לכי תדעי אולי בקרוב תקבלי עבודה ותתחילי להנות מהשהות שלך וזה ישנה את הכל ויוסיף לכם חוויות חיוביות :)
אני לא יודעת למה הוא מצפה הוא מה הוא חושב עלי, כל מה שהוא מדבר עליו זה על עצמו ועל כמה הוא לחוץ.
השבמחקמכירה את זה אבל את תמיד יכולה לדבר אתו ולהגיד לו שאת חלק מזה ושאי אפשר להתעלם ממך בכל המצב הזה ושגם אם הוא בלחץ שלא ישכח אותך
השבמחקניסיתי להגיד את זה, הוא כעס שזה לא בסדר שאני מצפה ממנו לדאוג לי כשהוא כרגע צריך להוכיח את עצמו
השבמחקאז לא דיברתם בטלפון? לא הסתמסתם?
השבמחקהאם דיברתם בכלל לפני שנסעתם על ההשלכות של הנסיעה הזאת על שניכם? או שכל אחד התרכז בעיקר בעצמו? או ששניכם התרכזתם בו?
נשמע שמרוב שהוא לחוץ להוכיח את עצמו, הוא שכח שהוא בעצם עקר אותך מהכל - בית, עבודה, משפחה, חברים, סביבה טבעית - הניח אותך בדירה בשיקאגו (באזור שנוח לו להגיע לאוניברסיטה אבל אין מקבץ מספק של ישראלים כדי שגם תהיה לך חברה מתאימה) - ו.....תסדרי ואל תפריעי.
זה מה שזה נשמע מזווית הראייה שאני רואה כשאני קוראת, אולי אני טועה.
נדמה לי שאחרי יותר מחצי שנה שאתם שם, מותר להושיב אותו, לומר לו לא לענות לך - ולהרביץ נאום קצר אך ברור לגבי מצבך, מצב רוחך, היחס שלו אלייך, הצרכים והרצונות שלך - ולדרוש ממנו לחשוב איך הוא יכול לסייע לשפר את המצב. כי אתם שניים. ואי אפשר כל הזמן רק להתחשב באחד מכם...גם אם הוא האחד