טוב די

התקשרה אלי בחורה נחמדה משימור לקוחות. צפוי. ממש ממש היה חבל לה שאני עוזבת. אני לקוחה כבר הרבה זמן וחבל. יש לי כרגע 3 חבילות, היא יכולה להציע לי עוד 2 חינם. הסברתי לה שכרגע אני משתמשת בקושי בשתיים. אבל ממש חבל ואולי היא יכולה לסדר לי משהו. ממש חבל. ניחמתי אותה קצת ונפרדנו לשלום.

התקשרה אחת מעצבנת. יש אולי אפשרות להשאיר אותך? לא. אני רואה שההיא הציעה לך עסקה ממש מתשלמת. לא. טוב, לא אז לא, פשוט ההצעה שהיא  נתנה לך ממש טובה. בטוח שאי אפשר להציע עוד משהו? לא. חבל. אז מתי מגיע טכנאי לקחת את הממיר? או. זוכרים למה מלכתחילה התחיל העניין? כי עבור טכנאי הוט שעות אחר הצהריים זה בין 3 ל5. אפשר מחר בין שלוש לחמש. אפשר אחרי הצהרים? אפשר ביום רביעי בין שלוש לחמש. אפשר אחרי הצהריים? טוב, נו עוד שבוע בין 5 ל7. לא, הוא לא יכול להתקשר שעה לפני להודיע. מעניין, פעם קודמת הוא יכל, עכשיו לא. בסדר לטובת ההתנתקות אני אצא שעה מוקדם יותר מהעבודה רק כדי לשבת שעתיים בבית לחכות.

היום בזמן שיחת טלפון יש שיחה ממתינה ממספר לא מזוהה. לא עונה לממתינות. הוא ממשיך. לדעתי זה חוסר נימוס להשאר על שיחה ממתינה אם אין לך משהו חשוב להגיד וגם אז אפשר לסמס. אחרי רבע שעה עוד פעם שיחה. שלום מדבר מישהו משימור לקוחות. אפשר אולי... לא אי אפשר. מסכן, כמעט ניתקתי לו בפנים.

בקשה מאתר נתק (שדרך אגב זה אחלה שירות שבעולם, תבורכו), אנא הוסיפו לפקס שלכם שורה אופציונלית שהלקוח אינו מעוניין בשיחות משימור לקוחות וכל שיחה שכזו תחשב להטרדה טלפונית שעלולה להוביל להגשת תלונה.

עוד שבוע אחד והתנתקנו.

 

עדכון טרי מהיום, הפעם משרות טכני. הטכנאי שהיה אמור להגיע היום בלילה? אז פתאום הם נזכרו שאין להם טכנאים שעובדים בשעות כאלה ורצו להזיז לי את השעה.

ואחר כך הם מתפלאים למה 3 חבילות לא יגרמו לי להשאר.

התלבטות

המחבת של איבדה סופית את יכולתה לשמש כמחבת. משהו בציפוי שלה כבר לא עובד והכל נדבק. אני כמעט ולא מתפעלת מטבח, על אחת כמה וכמה מחבת. למר בחור יש מחבת שווה. האם שווה ללכת לקנות לעצמי מחבת מסכנה בסגנון האהוב עלי (כזה שאחרי שנה מפסיק לעבוד), או לחכות שנעבור לגור ביחד?

 

דיברתי עם בעלת הדירה הנוכחית וסיפרתי שאני מתכוונת לעזוב. לפי החוזה אני צריכה לשלם עד סוף תקופת החוזה בספטמבר או לדאוג לדייר חלופי. שאלתי אותה איזה מחיר לפרסם במודעה והיא אמרה שאותו מחיר כמו שאני משלמת, אין לה מושג מה המחירים כיום. אז אמרתי לה שאני אבדוק. בדקתי, שתי דירות אחרות בבניין שלי באותו סטנדרט רוצים 500 שקל לחודש יותר. אם אני אפרסם את המחיר הנוכחי סביר להניח שיהיה לי קל למצוא דייר כי במונחים של הסביבה אני משלמת די מעט. מצד שני, היא באמת אישה טובה, פנסיונרית שהשכר דירה הוא חלק משמעותי מההכנסה החודשית שלה. לא מגיע לה שאני אצ'פר אותה ואוסיף לה עוד כמה שקלים להכנסה?

על ארגזים 2- שובו של היהודי הנודד

מכירים את זה שאתם יודעים שמשהו טוב עומד לקרות ולא רוצים לדבר על זה (או לכתוב על זה) כי אתם מפחדים שאם תגידו משהו זה לא יקרה?

חברה שלי פעם אמרה לי שאנחנו מדמיינים לעצמנו דברים גרועים כי כבר למדנו שהעתיד הוא אף פעם לא כמו שדמיינו אותו ולכן אנחנו מאמינים שאם נדמיין משהו הוא לא יקרה. אז אני עכשיו הולכת להתגבר על הפחד שלי.

 

כשנכנסתי לדירה הנוכחית אמרתי לעצמי שזהו, מפה אני לא זזה. את הקביעה הזו גיביתי ברכישת ואיסוף מיני פריטים בלתי עבירים בעליל כגון ספה שלא עוברת בדלת אלא אם מפרקים אותה, מקרר בגודל סטנדרטי שאף אחד לא יהיה מוכן לעזור לי לסחוב, עציצים וחתולה. תיעוד של המעבר על שלל נספחיו מופיע איפשהו פה בבלוג תחת הכותרת המתמשכת "על ארגזים". כמובן שידעתי שהדירה הזו קטנה ואין סיכוי להכניס בה 2 אנשים בלי שיתנגשו אחד בשני אבל לא באמת האמנתי שאי פעם זו תהיה בעיה. זה לא שוויתרתי במודע, פשוט בפנים צמחה ההרגשה הזו שאין טעם לתכנן על עתיד שלא יגיע ועדיף פשוט לקבל את המצב הקיים כמצב תמידי.

למרבה האושר ההרגשה הזו התבררה כלא נכונה. הנה עלתה הבעיה. אני רוצה לגור איתו. אני רוצה לישון איתו כל לילה, אני רוצה כל בוקר להתעורר לידו, אפילו שהוא ממשיך לישון רוב הזמן. אני רוצה לראות אותו גם בימים בהם אני חוזרת מהעבודה בלי כוחות ולא רוצה לצאת מהבית, אני רוצה שהוא יהיה לידי. מצד שני אני רוצה את המרחב, אני רוצה שיהיה לנו מספיק מקום לזוז בלי להתנגש. גם הדירה שלי וגם הדירה שלו קטנות מדי. אז אין ברירה, מחפשים מקום אחר.

יש פה מן המבאס. מתוך אמונה שאני אשאר פה הרבה זמן הפכתי את הדירה הזו למשהו קרוב לבית. אני מגיעה לפה ומרגישה שזה המקום שלי. מרגישה נכון. אפילו בחלומות שלי לפעמים אני נמצאת בדירה שלי. ועכשיו כשמדברים על מעבר חזרו לי חלומות מהעבר בהם אני לא זוכרת איפה אני גרה ומחפשת את הבית שלי.

יש גם את הפחד. אחרי שנים של לבד האם אני מסוגלת לחלוק חיים עם עוד מישהו? האם בית גדול מספיק אכן ייתן לי את המרחב שדרוש לי? איך נסתדר כשאין לאן לברוח?

מאז שעזבתי את הקיבוץ לפני 6 שנים עברתי 3 דירות. ועכשיו עוד אחת. אמן שזו תהיה האחרונה להרבה זמן.  

 

3 פוסטים ביום וחצי, ואחד מהם קיטצ'י למדי. כנראה שההתנתקות מהכבלים מתחילה לתת אותותיה.

למה אנשים מעצבנים

מי קובע להציג דירה להשכרה ב9.30 בערב? ועוד ממקבל וקובע עם 2 אנשים בו זמנית. ואז שולח אותנו החוצה לראות את המרפסת וכשאנחנו חוזרים עושה לנו פרצוף מתנצל ואומר שהבחורה השניה החליטה שהיא רוצה לסגור. זה בכלל אשמת אישתו שקבעה לו 2 הצגות (או איך שקוראים לזה כשמציגים דירה למישהו) ביחד. הוא לא התכוון למקבל אותנו.

מי בכלל רוצה את הדירה הזו. רחוב קטנטן, כל חלון צופה לשכן אחר, חלוקה לא הגיונית של החלל וכלב מעצבן בקומה עליונה שכל הזמן לא הפסיק לנבוח. שיהיה לה לבריאות עם הדירה.

להתר-הוט

שלום just a. me

אנו שולחים לך הודעה זו על מנת לאשר כי ביום 24.12.12 ביקשת לשלוח הודעת התנתקות משירות טלויזיה של חברת הוט באמצעות אתר נתק.

לצורך אישור הבקשה, יש ללחוץ על הכפתור הבא:

 

אנא שים לב, באחריותך לבדוק את נכונות הפרטים שמילאת וכן כי אינך מצוי בהתחייבות או לא תדרש לשלם קנסות כלשהם בגין הניתוק.

לאחר שליחת הודעת הניתוק, תקבל בדואר אלקטרוני אישור על המשלוח. שמור קובץ זה לצרכים עתידיים וכן למקרים בהם לא תנותק מסיבה כלשהיא.
תודה,
צוות אתר נתק

 

איזה נחמד זה. מכל סיפורי האימה ששמעתי כבר הייתי מוכנה לשיחות מתישות לתוך הלילה. האמת, חשבתי לנצל איזה ערב משועמם ולהעסיק את עצמי בשיחה עם נציג שימור לקוחות. אבל אז שיניתי את דעתי והחלטתי לחתוך מהר וללא כאבים. לפחות לא לי. מחר אני בטח אקבל מהם שיחת טלפון אבל עכשיו זה כבר בעיה שלהם לחפש אותי.

על מה ולמה אתם בוודאי שואלים (סתם, אני לא באמת מאמינה שיחסי עם הוט מעניינים מישהו). ובכן, זה לא הם, זה אני. הם באמת עד היום לא עשו לי שום דבר רע. זה רק שהממיר הפסיק לעבוד ואני התעקשתי שיבוא טכנאי לא בשעות העבודה. גם לא בין 7 ל 9 בבוקר, כלומר לקום ב7 כדי שהטכנאי לא יתפוס אותי בפיז'מה ולחכות כמו מטומטמת עד 9 ולאחר לעבודה בשעתיים. גם לא באמצע היום עם התראה של שעה "אם יתקשר אליך הטכנאי שעה לפני לא תספיקי להגיע?". אני אספיק, אבל למה שאני ארצה לעשות דבר כזה. כל זה היה לפני שבועיים ובסוף השאירו לי הודעה במשיבון שנקבע לי טכנאי ל1.1 כלומר עוד שבוע, בין 9 ל11 בערב. זה כי יש לו הנגאובר מהסילבסטר ולכן הוא יתחיל לעבוד רק בשעות הערב המאוחרות. כמובן שאף אחד לא חשב להציע לי פיצוי או לפחות לוותר לי על תשלום של חודש בו לא היו לי כבלים, אבל זה באמת לא מה שהכריע (והאמת גם לא נתתי להם הזדמנות להציע). מה שכן הכריע היה העובדה שכבר שבועיים אין לי כלום בטלויזיה והאמת, לא הרגשתי בהבדל. במקום לרפרף שעה בכל הערוצים ולהחליט שאין מה לראות אני ישר עוברת למחשב. נכון שלפעמים אני תופסת איזה סרט טוב שלא הייתי בוחרת להוריד אותו למחשב אבל אם הוא כבר שם אז למה לא. ולפעמים אני נהנית לראות הטופ מודל הבאה אבל אני לא מוכנה להודות בזה ולכן אני לא אוריד למחשב. אבל היום יש כבר מספיק תחליפים. אני רק צריכה למצוא מקור טוב לצפיה ישירה, אחרי שסגרו את רובם. אולי אני אפילו אעשה מנוי לאיזה אתר כזה. בטח יעלה פחות וגם יהווה תרומה לחופש המידע. או שאני אמצע משהו מועיל יותר לעשות בשעות המתות של סוף היום.

למישהו יש הצעות?

 

 איזה קטע, סתם במקרה החלטתי לבדוק מה הנושא החם וגיליתי שזה בדיוק מתאים. אז הנה שוב לקחתי חלק בנושא החם והפעם בלי כוונה בכלל.

 

 

 

תעלומה

כל פעם שאני מגיעה הביתה ומוצאת מגנט אני שמה אותו על המשקוף של הדלת. הגעתי למצב שכמעט על המשקוף מכוסה, חלק מהמגנטים בערמות. לפעמים אני מגיעה הביתה ומגלה שנעלמו כמה מגנטים של אינסטלטורים למשל ועל הדלת יש מגנט חדש של אינסטלטור אחר.

לפני כמה ימים הגעתי הביתה ושני מגנטים חדשים חיכו לי על הדלת. באתי לשים אותם על המשקוף ואוי, אין מגנטים על המשקוף. אף לא אחד. נשאר רק מגנט אחד של צ'וקה על הדלת (היתה לו צורה עגולה והוא לא התאים למשקוף אז השארתי אותו שם). נעלמו להם כל המגנטים. מייד חשדתי במדביקי המגנטים החדשים שרצו לבטל את התחרות. אבל שניהם היו של אוכל. אם רק המגנטים של האוכל היו נעלמים זה היה הגיוני, אבל כולם נעלמו (חוץ מצ'וקה).

חשבתי לעצמי מילא, גם ככה נגמר לי המקום על המשקוף, נתחיל מחדש. שני מגנטים ראשונים לאוסף מספר 2.

היום אני מגיעה הביתה ואים צ'וקה. אני מסתכלת לצדדים ואין מגנטים על המשקוף. כן כן, שני המגנטים שחשדתי שהעלימו את כל השאר נעלמו גם הם.

חשוד מאוד!

בדקתי וגם הדלת של השכנה שמתגוררת שתי דירות לידי, דלת שהמגנטים עליה מסודרים יפה, ריקה ממגנטים.

יש גנב מגנטים אצלי בבניין.

מישהו שמע על מחסור במגנטים בזמן האחרון?

share

אין לי פייסבוק אז אני לא יכולה לעשות לייק. אבל ממש נהניתי לשמוע אותם והם ביקשו שנעשה לייק או share אז הנה.

הבעיה היחידה היא שפרק הוא 55 דקות והנסיעה באוטובוס רק 35. הייתי צריכה להוסיף עוד טיול ברגל כדי להגיע לסוף .

גשם בא

איזה כיף, החורף הגיע. לקח לו זמן. בתחלה זה נראה שהוא מהסס, כמה ימים גשם ושוב קיץ, אבל עכשיו המצב נראה אופטימי מתמיד. ביום ראשון עוד התעצבנתי על החום המטופש הזה שחזר פתאום אבל הוא נעלם לו, נקווה שלפחות עד מרץ. עדיין לא מספיק קר למעיל אמיתי ולא סתם ג'קט אבל נראה לי שהגיע הזמן להוריד את בגדי החורף מהמדף שלהם.

לאסי כנראה לא שותפה לאהבה שלי לחורף. היא נראית לא מרוצה כל הזמן. לאחרונה גם הפחד שלה משמיכות, זה שחשבתי שעבר לה, חזר והיא שוב נלחמת עם הכיסוי מיטה. אבל מה, דבר אחד טוב שחורף עושה לחתולים, הם הופכים מפונקים ואוהבים להתכרבל. בימי הקיץ היא משוטטת בלילות ואם היא כבר באה למיטה זה ליד הרגלים ורק מדי פעם מתקרבת אלי לפינוק. עכשיו, איך שאני באה הביתה היא מתיישבת עלי (משהו שעד לא מזמן היא לא עשתה בכלל) ולא נותנת לי לזוז ובלילות שאני בבית כל הלילה היא משוטטת עלי, לידי, מתכרבלת לחיבוק. זה כיף לישון מכורבלת עם חתול. אבל יותר כיף לישון מכורבלת איתו.

 

מזמן לא כתבתי כאן על עבודה, נכון? אז הנה עדכון. הפרוייקט הזה שנפל עלי לפני שנה וחצי שהייתי אמורה להביא למכרז, אז אין. כבר קיבלנו בקשה למשהו דומה להצעת מחיר ובמשך כחודש עבדתי במרץ על כתיבת ההצעה כמו משוגעת. ואז פתאום הודיעו שבוטל. מישהו אחר קיבל את הפרוייקט. אבל להדגמה שהיינו אמורים להכין למכרז עוד לא הגענו. אז מה עכשיו? ממשיכים עד להדגמה, אולי בכל זאת נצליח להראות מה אנחנו יכולים. אבל עכשיו שכבר אין לקוח באופק זה נראה קצת חסר טעם.

לפני שנה וחצי לא ממש האמנתי שאני מסוגלת להוביל כזה פרוייקט.גם לא חשבתי שיש לי יכולת ניהול אנשים. במהלך הזמן קיבלתי לנהל כמה אנשים, כל פעם מישהו אחר. בהתחלה באמת הייתי די גרועה בזה אבל נראה לי שלמדתי קצת ואם זה יקרה עוד  פעם אולי הפעם אני אצליח. ובקשר למוצר שהייתי צריכה לספק, שם לדעתי הצלחתי לא רע. אפשר להגיד שממש בניתי משהו, לא מאפס, נעזרתי הרבה בעבודה קודמת שעשיתי ובאנשים איתם עבדתי, אבל כן הצלחתי להעמיד משהו עובד ואפילו לא רע. בדרך גם קיבלתי תעודת הצטיינות והעלה במשכורת שממש לא ציפיתי לה כגמול על עבודה טובה ונראה לי שהמנהל שלי ממש מתחיל להעריך אותי. קטע משעשע, בשיחה שבה הוא בישר לי על ההעלאה הוא בעצמו אמר לי שגם הוא לא ממש האמין שאני יכולה לעשות דבר כזה. אני אוהבת שאנשים לא מעריכים אותי מספיק, ככה אפשר רק להפתיע אותם לטובה.

אני קוראת שוב את הפסקה האחרונה לראות שהיא כתובה נכון ופתאום זה מרגיש לי מבוגר לכתוב את הדברים האלה. כמו מישהו עם נסיון. אני כבר ארבע וחצי שנים באותו מקום עבודה וכרגע אני לא חושבת על עזיבה. כנראה התבגרתי. באסה.

הבעיה היא שכרגע ממש לא ברור מה יהיה בהמשך. בחודשים הקרובים ממשיכים לאין מכרז, אבל אחר כך די ברור שלא יהיה המשך, לפחות לא מיידי. ואין יותר מדי פרוייקטים אחרים שדורשים עובדים והאמת שכרגע יש במחלקה שלי יותר אנשים מעבודה לשנה הבאה. אבטלה סמויה here I come.

 

עוד סימן שאני כבר זקנה- סימתי את התואר. עדיין לא רשמית אבל המזכירה לענייני סגירת תואר אמרה לי שהכל בסדר ורק צריך לחכות שועדת סגרירת תואר תתכנס ותאשר סופית. מרגיש מוזר שזה נגמר. חסר משהו. יש יותר מדי זמן. מזל שיש עם מי להעביר אותו.

 

הנה תמונה של תחולה ממורמרת בכיור:

למה היא ממורמרת? כי בעלת הדירה שלא מסכימה חתולים בדירה באה לבקר. אי לכך החתולה אוכסנה אחר כבוד בדירה של מר בחור. אחד הדברים שחתולים הכי פחות אוהבים מלבד מים זה למצוא את עצמם במקום זר. שימו לב למבט הזועם. ראיתם פעם מישהו פחות מרוצה?