יום שני, 30 בינואר 2012

..........

.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


.................................................................................................................................................................................


 


רע לי.אני לא יכולה אפילו להגדיר מה רע. פשוט הרגשה רעה. נמאס לי מהכל. בעבודה רע לי. אני מגיעה למצב שהטלפון מצלצל ואני רוצה לשבור אותו כי לא בא לי לענות לאנשים על שאלות. אני לוקחת על עצמי עוד ועוד תכולות עבודה של צוותים אחרים כי אין לי כוח להתווכח איתם על מי עושה מה או להתחיל להסביר להם מה הם צריכים לעשות. לא בא לי לעבוד. אני בוהה במחשב ובא לי לשבור אותו כי הוא לא עושה מה שאני רוצה.


יש אחד בעבודה שפעם היה אחראי עלי והיינו חברים טובים עד שבאיזה שלב הוא התחיל איתי מלחמות אגו. זה נגמר בפיצוץ כשהו הלך ללכלך עלי אצל המנהל. עכשיו די החזרתי לו, פשוט הוצאתי עליו את העצבים בפני המנהל ועוד אנשים ודי עשיתי לו מה שהוא עשה לי, רק שעכשיו אני מרגישה רע עם עצמי שננתי לעצמי להגיע למצב כזה, שנתתי לו להביא אותי למצב כזה.


יום חמישי הרגשתי כל כך מגעיל שהכנתי לי שניצל של טבעול כי הטעם שלו פשוט הסתדר לי עם ההרגשה. הרגשתי כל כך רע שנסעתי לאמא שלי והעברתי אצלה את הלילה ואת רוב הסופ"ש. אני שונאת להודות בפני אמא שלי שרע לי. זה גורם לי להרגיש עוד יותר רע. זה נותן לה כוח עלי שאחר כך היא יכולה להשוויץ בו, לספר בגאווה איך הבת שלה שבדרך כלל מוצלחת באה אליה לעזרה. אני שונאת להיות בת מוצלחת, עם עבודה טובה ועוד מעט תואר שני מהטכניון ובלי חיים וכשלון מוחלט בתחום האנושי. היום התקשרתי אליה עוד פעם. כל כך רע לי שרציתי לברוח ולהתחבא אצלה. אבל היא בלימודים עד הלילה.  


לפני כמה זמן היתה לי תקופה שכשהייתי נוהגת היתי מסתכלת מסביב ומנסה לחשוב באיזה קטע כביש אני יכולה ללחוץ על הגז עד הסוף ככה שיראה כמו תאונה ויהיה מספיק קטלני שאני לא אסבול. מן מחשבות כאלה של אנשים שלא באמת מתכוונים, רק דנים עם עצמם ככה בקטע היפוטתי. עכשיו אפילו אין לי כוח למחשבות כאלה כי מה הטעם, אני בכל מקרה לא מסוגלת לעשות דבר כזה


החיים שלי חסרי טעם. עוד סמסטר אחד אני מסיימת את התואר ואז נשאר לי רק עבודה, לנצח עבודה. שום דבר אחר באופק. רק אני והחתולה לבד. מסכנה, למה היא צריכה לסבול את זה. היא דווקא אוהבת אנשים, רק שאצלי כבר מזמן אף אחד לא בא לבקר וכל מה שיש לה זה אותי ונראה שדי נמאס לה.

יום ראשון, 15 בינואר 2012

כואב לי הראש

סופשבוע היה בלתי מספיק בעליל


קודם כל הוא התחיל מצונן כמו כל בוקר שישי מאז שהתחלנו ללכת לבריכה בחמישי בערב. אולי לצאת מהבריכה עם בגד ים ולרוץ החוצה בכפור רק כדי להכנס לג'אקוזי החיצוני זה לא רעיון כל כך טוב. הקטע שביום חמישי בלילה התעוררתי מהרעש של הגשם וחשבתי לעצמי מה אנחנו משוגעים ללכת לשחות במזג אויר הזה. אז כן, אנחנו משוגעים וזה המחיר.


יום שישי נסעתי לגרנד לקחת מעיל שאמא שלי קנתה והשאירה לתיקון. אני שונאת את הגרנד בשישי בבוקר. צפוף ומעיק שם. אבל אמא ביקשה אז הלכתי. רק שבסוף שכחתי להביא לה אותו בשבת. אז עכשיו יש לי מעיל חדש של אמא. אולי באמצע השבוע אני אקפוץ לבקר ואביא לה אותו. אבל זה לא מה שבאתי לכתוב. אז הגעתי לגראנד ותכננתי לקחת את המעיל, לאכול כי אין לי כוח לבשל לי משהו טעים ולברוח. התוכנית השתבשה כשפתאום בעל של חברה שלי אמר לי שלום. מסתבר שהם שם כדי לקנות מתנה לאחותו. אם כבר החברה מגיעה לחיפה ואני פוגשת אותה שם, אני לא אבלה איתה קצת? כמות כזו של אנשים זה ממש מתיש. חזרתי הביתה ובאמת שרציתי להיות יעילה, אבל פשוט לא היה לי כוח. אז פשוט משכתי את הזמן עד הלילה.


שבת באמת שניסיתי להיות יעילה. אפילו הכנתי לי ביצה עם תפו"א מטוגן וסלט איכותי ומיץ תפוזים (מתפוז אמיתי, לא כזה למיץ). ואז פשוט לא היה לי כוח. משכתי עד אחרי הצהריים, קראתי את כל החלק האחרון של הספר הממש ארוך שסיימתי אתמול ואז בכוח הכרחתי את עצמי לשטוף כלים, לארוז את המחשב ולנסוע לאמא שלי כדי להיות קצת יעילה שם. זה הצליח חלקית, וסיימתי שאלה אחת משתיים באחד ממגוון השיעורים שיש לי. תמיד הבעיה הזו של סוף סמסטר, פתאום צריך גם ללמוד.


כל הסופ"ש לא ישנתי טוב. בשישי חלמתי על דברים שאני צריכה לעשות בעבודה. התעוררתי וראיתי את החתולה יושבת ליד הראש שלי ומסתכלת עלי במבט נוזף ומצאתי את עצמי מתרצת לה למה לא הספקתי את מה שהייתי צריכה להספיק בחלום. בשבת בערב איכשהו השיחה בארוחת ערב משפחתית מצומצמת (אבא נסע למשפחה שלו, אח נסע לצבא, נשארנו אני, אמא ואח שני) הגיעה לענייני הפצצה של אירן. ביום שלישי השבוע הייתי בהרצאת העשרה פתוחה בטכניון בנושא הגרעין. היה שם מומחה שעובד בדימונה (למה צריך מומחה כדי לסרוג סוודרים אני לא יודעת) שנתן סקירה על האיום של פצצה גרעינית ושל אסון גרעיני וסיים בהוראות איך להיות מוכנים לארועים שכאלה ומה צריך לעשות. מרגיע. זה ביחד עם השיחה המשפחתית הביאו לכך שבשבת בלילה חלמתי על הפצצה גרעינית ואיך אני ועוד המון אנשים מנסים להכנס למקלט הגרעיני שלא ממש היה מספק (היו לו חלונות) וגם לא כל כך נוח (היה מסודר כמו כיתת לימוד עם שולחנות צרים מדי). בקיצור מטריד. כשצלצל השעון לא הבנתי למה לעזזל שמתי לי שעון ליום שבת בבוקר. לקח לי זמן עד שהגיעה ההבנה ואיתה הבאסה הנוראית שהיום לא שבת.


היום לא עבדתי. מתשע עד 4 וחצי ישיבות, תרומת דם באמצע, אני לא יודעת איפה סחטו ממני יותר דם, בהתרמה או בישיבות. אחרי הישיבה האחרונה החלטתי שחבל על הזמן, אני כבר לא אצליח לעשות משהו היום, אז הלכתי לסופר והביתה. אמא אמרה שאולי היא תבוא לקחת את המעיל אבל היא לא באה. יש לי המוגלובין גבוה, 14.9. זה טוב כי אני טיפוס אנמי בדרך כלל, לרוב אני סביב 13, היו תקופות שבהם הייתי ממש גבולית לתרומה.  


 


לידיעת הקורא omer, הסדרה נכנסה לחלק החיובי של הרשימה, קבל חיובי. לחלק השלילי נכנסו אתרים לצפיה ישירה שפתאום גילו שהם לא חוקיים ונסגרו ואתר מגהוידאו שאחרי 70 דקות מאלץ אותי לנתק את האינטרנט ולהתחבר מחדש. אני צריכה להתחיל להוריד סדרות במקום לראות אותם בצפיה יישירה. מישהו מכיר אתר הורדות טוב שמגיע עם תרגום מובנה?

יום שני, 9 בינואר 2012

אני לא אוהבת מיץ תפוזים שעשוי מתפוזים למיץ

למה שלא תקראו לדבר בשמו- תפוז רקוב שחבל לזרוק אם אפשר לקחת עליו כסף.


 


באיזה קורס מנהלים מלמדים שאם אתה רוצה להגיד לעובד שלך משהו שאתה לא בטוח איך הוא יקבל תצא מחוץ למשרד?


המנהל שלי קבע לי פ"ע דחוף. לא חשדתי, מה אני חשדניסט? אבל לפני הפע הוא רוצה קפה מהקפיטריה והוא מזמין אותי. וגם הציע לקנות לי איזה מאפה. פה כבר ידעתי שאני לא הולכת לאהוב את זה.  כשהוא הזמין אותי לשבת בספות של הקפיטריה כבר שאלתי אותו מה עשיתי עכשיו.


בחיוך הוא אמר שדווקא הפעם לא עשיתי כלום ובכלל הוא רוצה להבהיר שהוא שומע עלי רק דברים טובים ושכולם מרוצים ממני. עכשיו ממש התכוננתי למכה.


יש את הבחורה הזו שכתבתי עליה כבר שפעם היתה מנהלת ועכשיו אני אמורה להיות ראש צוות שלה. האמת שכבר כמה פעמים חשבתי ללכת אליו ולהציע לו חלוקת עבודה, שהיא תהיה מובילה לענייני החלק שלה ואני אהיה מובילה לענייני כל השאר. אז זה מה שהוא רצה להגיד.


זה התחיל בשמעי.. נראה לי  שיהיה יותר נכון.. זה לא את זה אני.. בשלב הזה חתכתי אותו ואמרתי בנחרצות אני מסכימה לגמרי. השתדלתי להפגין איפוק ובמקום לצעוק קח אותה ממני  אמרתי לו כן, אני מבינה, סה"כ היא באה מעמדה של ניהול, זה רק הגיוני ובנתיים בראש שלי פצחתי בריקוד קטן למילות השיר הידוע "היא כבר לא הבעיה שלי, שמישהו אחר יקשיב לה מדברת בלי סוף".


אני די בטוחה שזה בא ממנה אבל תאמת לא ממש אכפת לי. מעולם לא היו לי שאיפות ניהול ומצידי שתפלס לה את דרכה חזרה למעלה באיזה צורה שבא לה. העיקר שבסוף לא יבואו אלי בטענות.


 


הרופא נשים מהמרפאה ליד הבית שלי, טיפוס די מלא מעצמו, עבר למרפאה פרטית ולוקח 100 שקל לביקור. עם החזר חלקי מהקופה. אז חיפשתי לי רופא אחר. היום הלכתי אל האחר הזה. האמת שרק אחרי שכבר הגעתי למרפאה שממוקמת בשכונה די דתית בחיפה חשבתי על זה שבפעם האחרונה שהגעתי למרפאה באזור זה לא היה מוצלח.  הגעתי לבדיקה שגרתית אצל רופא עור רק כדי לגלות שרופא העור דתי ולא יכול להסתכל על עור חשוף של נשים. קטע דפוק. אבל מצד שני זה גניקולוג. אם הוא לא מוכן להסתכל על נשים זה לגמרי בעיה שלו, אני סבבה עם זה. האמת שמהכרות עם גניקולוגים כבר הייתי מוכנה לזה שהוא יתחיל לקשקש לי על אחריות ועל זה שהוא לא סתם מכונה למרשמים ואם אני רוצה שירשום לי גלולות הוא צריך לעשות לי בדיקה ולטחון לי במוח על פאפס וכל הבולשיט. די הופתעתי שהוא שאל אותי מתי עשיתי לאחרונה בדיקה ואמרתי לו שלפני 3 חודשים אז הוא אמר שאני לא צריכה עוד בדיקה עכשיו, הוא יעשה בדיקה בפעם הבאה שאני אבוא אליו, או בפעם אחריה. או לא. בפעם השניה היום התאפקתי לא לקפוץ משמחה (רק אישה שמבקרת תדיר אצל רופא נשים תבין את ההקלה בפטור מבדיקה גניקולוגית). לשם שינוי נראה לי שמצאתי רופא נשים שלא מתעסק בשטויות. שוב קיבלתי חיזוק לטענה שלי שרופא מבוגר עדיף בהרבה על רופא צעיר ומתלהב.


 


היה לי קצת בלאגן במקלחת, כמה אריחים קפצו מהקיר והייתי צריכה להביא איזה שיפוצניק לשים אותם חזרה. כשבאתי לבעלת הדירה שלי היום לקחת ממנה צ'ק על מה ששילמתי לו סיפרתי לה שכמה אריחים נשברו והוא שם אחרים בצבע קצת שונה. אז עכשיו היא רוצה לבוא לראות מה קרה ואיך זה נראה. הבעיה שבעלת הדירה לא כל כך מסכימה לחיות מחמד. זה לא מופיע בחוזה אבל היא ביקשה ממני ממש יפה לא להביא חיות והיא גם נתנה לי ציור שהיא ציירה אז עכשיו קצת לא נעים לי ואני צריכה לחשוב על דרך להחביא את החתולה במידה והיא באמת תבוא לראות. אני מקווה שהיא תשכח מזה בסוף אבל נראה לי שזה לא יקרה כי היא קצת יקית פדאנטית. אני גם חושבת שהיא קצת כועסת עלי כי בד"כ כשאני באה אליה היא נותנת לי עוגה וגם עוד עוגה לקחת שיהיה לי בבית והיום קיבלתי רק עוגיות יבשות.


מה הקטע הזה של אריחים שכל אחד צריך שיהיה לו צבע אחר או מרקם אחר ואז כשכמה נשברים אין שום סיכוי למצוא אריחים דומים? לא עדיף לקחת קרמיקה בצבע משעמם אבל שבטוח יהיה קיים גם עוד 10 שנים כשהמקלחת תתחיל להתפרק? 


 


 

יום חמישי, 5 בינואר 2012

דברים שעושים

דברים שעושים לי טוב


לשחות


ההרגשה הטובה אחרי אימון מתיש בחדר כושר


למצוא באג בקוד


למצוא סדרה טובה באינטרנט


ספר טוב


להתעורר בשישי בבוקר ולהבין שהיום יום שישי ואני יכולה להמשיך לישון


כשהחתולה מתכרבלת איתי מתחת לשמיכה


לסיים משימה ארוכה וקשה


תחושת הישג


רגע אחרי שאני מסיימת לנקות את הבית , ההרגשה הנקיה של משימה שמאחורי


ישיבת קפה של בוקר עם 2-3 אנשים ומדברים על ענייני דיומא


בתי קפה. קפה טוב


סרט טוב


ים. רוח.


נוף של הנמל בערב


ריח של בוקר. ריח של גשם


גשם


בילוי עם אח שלי. יום קניות מוצלח עם אמא


כשפתאום שמים שיר טוב ברדיו


תחילת סמסטר. כשהכל נראה מעניין ומבטיח


סוף סמסטר, אחרי שכל הלחץ של העבודות עבר.


מחמאה מאדם שאני מעריכה


 


דברים שעושים לי לא טוב


ההרגשה הגרועה כשלא הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת לחדר כושר


ההרגשה הגרועה אחרי שאכלתי יותר מדי, במיוחד אם בכלל לא הייתי רעבה מלכתחילה


לגלות שלמרות שתיקנתי את הבאג עדיין יש לי בעיה


כשנגמרים כל הפרקים של הסידרה שאהבתי לראות


ספר שאני לא מצליחה להתחבר אליו


להתעורר בראשון בבוקר ולהבין שנגמר הסופשבוע


כשבאמצע הלילה החתולה מחליטה שאני מאיימת עליה ותוקפת בכל הכוח


לעמוד מול רשימת משימות אינסופית ולנסות לסדר אותה


תחושת כישלון


בית מטונף כי שוב לא היה לי כוח לשטוף


ישיבת קפה של בוקר עם עוד 6 אנשים במשרד שלי, 2 מתוכם רק אתמול התחילו לעבוד ולא יודעים בכלל מי שאר האנשים בחדר, 3 מוקדי שיחה, אחד מהם עוסק שוב בלמה חלב זה לא בריא. כמה כבר אפשר לטחון על זה שחלב זה לא בריא?


אנשים


דייטים משעממים. קפה גרוע


ריחות שעולים מהנמל ועושים לי כאב ראש


ריח של פגרים מהמפעלים שליד העבודה שמשחררים את כל הריחות שלהם על הבוקר לפני שמגיעים הפקחים של איכות הסביבה


ארוחות ערב משפחתיות. שיחות נפש (חפירה בחיים שאין לי) עם אמא


כשטוחנים את אותו השיר בלי הפסקה במשך כמה ימים


פרסומות ברדיו. פרסומות בכלל


ביקורת מאנשים טפשים