בארץ

עד שאני לא על המטוס אני לא באמת מאמינה שאני טסה. מצד אחד יצא שהטיסה הזו תקועה בדיוק על תחילת העבודה החדשה ככה שכנראה שהיא תצא לפועל. מצד שני בלילה הקודם לא ישנתי חצי לילה כי היו לי גלי חום וקור ובאמצע הלילה בדקתי חום והיה לי 38.4 והייתי בטוחה שבמצב כזה אני לא יכולה לטוס. לקחתי אופטלגין ולמחרת בבוקר התעוררתי בלי חום ועייפה אבל מרגישה בסדר. מוזר. מצד שלישי יום אחרי שאני חוזרת אני צריכה להתחיל עם הזריקות לivf ככה שאם משהו הולך להשתבש זה כנראה יהיה הטיסה חזרה. רוצים לעשות הימורים מה ישתבש בטיסה חזרה?

קנינו מתנות לשני האחיינים של האחד, מה שמהתחלה נראה כטעות אבל כולם אומרים שחייבים, לפחות לילדים. זה טעות כי זה על תקדים שייצור ציפיות בפעם הבאה, וזה טעות כי הזמנו מתנה באמזון שהגיעה רק אתמול והתברר שהקופסה ענקית ורק בגלל השטות הזו אני צריכה לקחת מזוודה גדולה, מה שדי מטופש כי חוץ מהקופסה המגוחכת הזו אין לי כמעט מה להביא. אבל כבר הבטחנו לגדול לגו נינגה ואי אפשר להביא לו ולא לקטן וכבר מאוחר מדי למצוא משהו בגודל נורמלי. לפחות בחזרה יהיה לי מקום לכל בגדי הקיץ שהשארתי בארץ. לאחרים לא הבאתי מתנות, כולל לא לאח של האחד וגיסתו שחגגו יומולדת לפני חודש. אני מקווה שהם לא יחליטו לקנות לי מתנה ליומולדת שמתרחש בזמן הביקור כי זה הולך להיות קצת לא נעים. לאחים שלי הכנתי כוסות ולאמא שלי קניתי קישוט יפה ביריד אומנות שהיה בשכונה לפני שבועיים. עכשיו כשאני חושבת על זה אבא שלי הולך להעלב אז אולי אני אלך לחפש לו משהו בשדה תעופה עכשיו. גם ככה יש לי עוד שעתיים להעביר. אני חייבת להפסיק להיות ישראלית ולהגיע לשדה תעופה כלכך מוקדם לפני הטיסה.

אגב יומולדת, אני שונאת את הקטע של פייסבוק להגיד לי שלאנשים יש יומולדת ושאני צריכה לברך אותם. אז הסתרתי את התאריך יומולדת שלי ולייתר בטחון גם הזזתי אותו חודש. מעניין לראות אם אנשים ישימו לב.

 

שדה התעופה במדריד. באופן מפתיע המטוס היה סבבה לחלוטין, לא צפוף מדי (למרות שקיבלתי מושב באמצע ובגלל שאני משתדלת לקום כל שעתיים הייתי צריכה להקים את הבחור שליידי כמה פעמים. אני אציין שבתחילת הטיסה אמרתי לו שאני הולכת לקום הרבה ככה שהוא היה יכול להציע להתחלף במקום אבל לא, הוא חייב לשבת במעבר למרות שהוא לא קם אפילו פעם אחת) ויש טלוויזיה אישית ומטען יואסבי, שזה ממש שיפור לעומת הטיסה הטרנס אטלנטית האחרונה שלי. אני זכרתי את איבריה כחברת תעופה מצ'וקמקת שלא עומדת בזמנים אבל עברו הרבה שנים מאז טסתי איתם וכנראה שהם למדו מאז. אבל למה הם חייבים לקשקש כל כך ברעש בשדה התעופה?

שדה התעופה הזה מעלה בי זכרונות מהפעם הקודמת שעברתי פה, בקונקשן בדרך לקוסטה ריקה, כאמור לפני 10 שנים בערך. בדרך לשם הטיסה למדריד יצאה בשעתיים איחור ופספסתי את הקונקשן, אז קיבלתי מלון על חשבונם ולמזלי הצלחתי להתחבר לשני חברה נחמדים שכמוני פספסו את הקונקשן וככה הצלחתי להנות גם מהלילה במדריד, שהיה במלון הרבה יותר איכותי מכל האכסניות שהייתי בהן אחר כך באותו טיול. המטוס ממדריד לקוסטה ריקה היה זוועתי. צפוף, שום אמצעי בידור וישבתי ליד מישהי שניסתה להיות חברותית אבל לא דיברה אנגלית.כמו הרבה אנשים בקוסטה ריקה. בסוף הטיול שם כבר למדתי לנהל איתם שיחות שלמות שבהן אין לי מושג מה הם אומרים אבל אני מהנהנת ומדי פעם מכניסה איזה סי כדי לגרום לשיחה לזרום. בדרך חזרה אחרי שעברתי את הצ'ק אין קלטתי עוד ישראלי והצעתי לו לבקש מושב לידי כדי שלפחות נוכל לדבר עברית ב11 שעות טיסה הבאות. הדייל תקתק על המחשב ואז אמר לו "אני יכול לתת לך מושב לידה או בביזנס, מה אתה מעדיף?" כמובן שהוא לא התלבט יותר מדי אבל בגלל שכבר הייתי שם החלטתי שלא יזיק לנסות ושאלתי אם אפשר גם. לא. טוב אז לא, נשארתי לעמוד ליידו, לפחות בשדה יהיה לי עם מי לדבר (חודש לבד במרכז אמריקה חירפן אותי). הדייל ראה שאני לא הולכת וכנראה החליט שאני עקשנית אז הוא בדק שוב ואיזה יופי, אני יכולה לשבת ליד הבחור השני בביזנס. זאת היתה טיסה בקלאסה. בדרך חזרה היה לי מספיק זמן במדריד, אפילו הרבה זמן, ככה שהספקנו אפילו לצאת מהשדה, לנסוע לאיזה כיכר ולשתות קפה. למרבה המזל כרגע אין לי כל כך הרבה זמן.

אז כמו שאמרתי, הטיסה עכשיו באופן מפתיע היתה סבבה לגמרי. נקווה שגם ההמשך יהיה. כרגע אני מתלבטת אם לקנות קפה שיחזיק אותי ערה בשדה אבל עלול גם להפריע לי לישון במטוס. בטיסה הארוכה לא ישנתי אז כדאי שאני אשן עכשיו.

 

 

בבית של אמא בקיבוץ, פתאום מרגיש כאילו לא עבר בכלל זמן מאז הפעם הקודמת שהייתי פה, על הספה של אמא שלי, כשהאחד בארצות הברית. מנסה ללכת לישון בתקווה לסדר את השעון הפנימי ובו זמנית מנסה להבין מה אני מרגישה כרגע חוץ מעייפות של 15 שעות טיסה.

בחור ובחורה

צעירים, הוא משהו סביב 25, היא יותר צעירה. יושבים באוטובוס על ספסל שפונה לפנים האוטובוס. הם לא נראים מתאימים לעיר הזו. הוא גבוה ורזה, שיער מסודר למחצה, זקן בלונדיני אופנתי אבל לא לא מוקפד, עיניים אפורות, קעקוע ארוך מקיף את הזרוע כמה פעמים, רצועת ניטים סביב המפרק, מראה שאומר קשוח אבל רך. היא קטנה, בלונדינית, השכבה התחתונה של השיער סגולה, שיער אסוף בכדור מרושל למעלה. חולצה אדומה בלי שרוולים, חצאית ארוכה רחבה, תיק גב בסגנון הודו. על החלק הפנימי של היד קרוב לשורש כף היד ייש קעקוע של כלוב ציפורים עם דלת פתוחה, הבחורה הזו היא ציפור חופשיה.

הגוף שלהם פונה אחד כלפי השני, הזרוע שלו סביבה, היד מלטפת את הגב שלה, מציירת עליו ציורים. כל הזמן מסתכלים אחד לשני בעיניים, מדברים כל הנסיעה, מדי פעם הבחורה מתקרבת לנשיקה. נשיקות של זוג חדש, נשיקות ארוכות עם חיוך מאושר, היד שלו על הלחי שלה, לא רוצים להפסיק, רק הם לבד בעולם. הוא לוקח את היד שלה בשלו, ממשיכים לדבר ובינתיים האצבעות שלו מלטפות את פנים כף היד שלה, משחקות באצבעות שלה. לרגע היא מנסה לשחק קרב אגודלים אבל הוא לא באמת רוצה להתחרות, הוא תופס את היד שלה ושוב נשיקה ארוכה.

אהבה חדשה, שני אנשים שרק עכשיו גילו אחד את השני. קשר טרי שאף אחד מהם לא יודע לאן הוא יוביל, אבל כרגע האפשרויות נראות להם קסומות. לרגע אני מקנאה, רוצה להרגיש שוב את התחושה הזו של חידוש, של התאהבות ראשונית, של כאן ועכשיו בלי עבר ועם עתיד פתוח לגמרי. לרגע אני רוצה להיות הם.

ימים אחרונים של בטלה

עוד לא התחלתי לעבוד. המנהל ביקש לדחות את ההתחלה ליום שני כי אולי הוא לא יהיה ביום שישי. אני כרגע בסרטים שאולי הוא התחרט, עם איך שדברים (לא) עובדים אצלי בזמן האחרון עד שאני לא אתחיל לעבוד אני לא אהיה בטוחה שזה סופי. אבל בינתיים קיבלתי הצעה גם מהמקום השני שהתראיינתי, זה שמצריך אוטו ושעתיים בכביש כל יום. לא אמרתי להם שכבר סגרתי עם חברה אחרת, אמרתי שאני שוקלת, מה שבטוח בטוח אני רוצה לשמור לי את האופציה הזו עד שאני אהיה לגמרי בטוחה. 

בינתיים חגגתי לי בחנויות אאוטלטים. עד עכשיו לא הסכמתי לעצמי לקנות בגדים כי אין לי לאן ללבוש אותם וגם המאזן בסוף החודש לא משהו אבל עכשיו גם מצב הכנסות הולך להשתפר וגם יש לי סיבה להתלבש ולפי מה שנראה לי בראיון כנראה שהסגנון יהיה לכיוון האלגנט, סגנון שעד היום לא היתה לי הזדמנות להתנסות בו יותר מדי. היה לי סט אחד של בגדים לראיונות (מדי ראיונות), עכשיו אני צריכה להרחיב אותו למלתחה. די מעניין, זה נותן לי הזדמנות להגדיר את עצמי מחדש. אז קניתי כמה חולצות, מכנסיים לא ג'ינס (למרות שאני די מקווה לגלות שג'ינס כהה דווקא כן הולך) ושתי שמלות כי ממש בא לי לבוא בשמלה לעבודה. וגם נעלי סירה חמודות. 

עשיתי Unsubscribe לכל האימיליים שאני מקבלת מכל מיני אתרי חיפוש עבודה אז בשבוע האחרון תעבורת המיילים שלי התכווצה משמעותית, אני חוששת שתיכף גוגל יתקשר וישאל אם הכל בסדר. 

עוד בינתיים, פרץ אחרון של יצירתיות שיהיה מה להביא למשפחה בביקור הקרוב:

וקצת טבע בעיר

 

 

 

תוכניות 2

איך לא חשבתי על זה עד עכשיו? הרי כל תכנית נידונה להשתבש. אני עושה תוכניות ואז קורים דברים שמשבשים אותן. אז אם אני רוצה שדברים יקרו אני צריכה שיהיו לי תוכניות שיכולות להשתבש. 

הנה לדוגמה, ישבתי בבית וחיכיתי שהגניקולוגית תיצור קשר בקשר לניתוח. ואז החלטתי להצטרף לאחד בנסיעה לפילדלפיה. בדיוק אחרי שהזמנו את הכרטיסים שאי אפשר לבטל כי הם בהתראה של פחות משבוע הגניקולוגית מתקשרת ומסתבר שאם אני רוצה שהניתוח יהיה בקרוב אני צריכה להפסיק את הגלולות ככה שהמחזור יפול על פילדלפיה כדי השניתוח יהיה שבוע אחרי. אין כמו מחזור אחרי גלולות לדפוק טיול נחמד. 

ובדיוק כשאני בפילדלפיה, שוכחת לרגע מהתסכולים, מתקשר אלי מישהו שמכיר מישהו שמחפש עובדים ורוצה לחבר בינינו. אני בפילדלפיה בלי המחשב שלי וצריכה לשלוח לו קורות חיים עוד היום לפי כללי הנימוס האמריקאי. יש לי את הקובץ בגוגל דרייב אבל ברגע שניסיתי לפתוח אותו מהטלפון הוא התחרבש לגמרי ויצא שישבתי באמצע הגן חיות, מנסה לערוך מחדש מסמך בטלפון ומקווה שהסוללה לא תגמר לפני שאני אצליח לשלוח אותו ואם אפשר שישאר לי עוד מספיק סוללה להזמין אובר כי היה יום חם ולא היה לי כוח לחזור ברגל. 

יום למחרת בדיוק לפני שאני יוצאת למוזיאון אני מקבלת מייל ממישהי ששלחתי לה קורות חיים לפני שבוע ורוצה לדבר איתי לכמה דקות, אם אפשר היום בשעה וחצי הקרובות. אז לא יצאתי למוזיאון ובמקום זה התחלנו חליפת מיילים ובסופה שיחת טלפון. 

בקיצור דווקא בשבוע שאני לא בבית נקבעו 2 ראיונות עבודה וניתוח לשבוע שבמקור הדבר היחיד שהיה אמור להיות בו הוא יום הכוון למתנדבים שבסוף לא הלכתי אליו כי לא נשארו לי כוחות.

ועוד דוגמה, עד שסופסוף קבעתי נסיעה לארץ והזמנתי טיסה חזרה ואמא שלי כבר מתרגשת שסופסוף אני מגיעה, אני מקבלת הצעת עבודה והם רוצים שאני אתחיל עכשיו.

 

:))))))

כן, קיבלתי הצעה! אני מתחילה שבוע הבא ביום שישי. 

:))))))

 

ומה עם הנסיעה? היתרון בלהיות לפני התחלה של עבודה הוא שאני יכולה להציב תנאים. אני אתחיל שבוע הבא ושבועיים אחרי אקח חופשה ללא תשלום. אז עכשיו תקועה לי נסיעה ישר אחרי תחילת העבודה. איזה מזל שיש תוכנית שיכולה להשתבש. 

 

תוכניות

כבר למדתי לא לתכנן רחוק קדימה, אבל הטיסה חזרה עוד פחות מחודש והגיע הזמן להחליט אם להזיז אותה או לבטל בכלל. כשהזמנו את הטיסה קבענו את התאריך חזרה למה שיצא הכי זול, בכלל לא חשבנו שדווקא יולי יהיה זמן טוב לבקר. להיפך, כנראה שאם היינו חושבים על זה בטוח לא היינו קובעים ליולי, למה לעזאזל שנרצה להיות בארץ בחודש השני הכי גרוע (אוגוסט מקום ראשון).

אבל אז אמא שלי והעניינים שלה והניתוח שיוצא ביולי וכבר אמרתי לה שאני בטוח באה ואז קבענו את הIVF ליוני ואמרתי לה שאני לא באה והיא אמרה שהיא מבינה לגמרי (תעשי לי נכדים, זה יותר חשוב) ואז דחינו את הIVF ועברתי כבר את הניתוח שבגללו דחינו וה IVF התרחק שוב ועכשיו היא ממש רוצה שאני אבוא ואני יודעת שאני צריכה להיות איתה.

אז הוחלט, אני מגיעה לבקר ביולי. רק אני, האחד עסוק, או שאין לו ימי חופש למרות שהוא לא יצא בכלל לחופש מאז שהגענו, או שסתם לא בא לו לבקר בארץ אם גם ככה אח שלו ואשתו הבטיחו שיגיעו באוקטובר וההורים שלו כבר מתכננים להגיע באוגוסט. אני כבר הפסקתי לנסות איתו, חבל על המאמץ.

כבר יש כרטיס נוסף לשיקגו וחזרה, הפעם חזרה במאי, נראה שנה הבאה איפה נהיה שהתאריך יגיע. הפעם גם קניתי את הכרטיס עם ביטוח ביטול, למרות שפעם קודמת שביטלתי את הטיסה שלי החזירו לנו כמעט את כל הכסף על הכרטיס, החלטתי שאם יש ביטוח הסיכוי שיקרה משהו נמוך יותר, אלוהים כל כך אוהב לעשות בדיחות על חשבוני, אולי עם הבטחה להחזר כספי הבדיחה כבר לא תהיה כל כך מצחיקה. 

 

בינתיים בשיקגו הקיץ הגיע רשמית. שמענו אותו כל הסופשבוע בפסטיבל בירה מתחת לחלון שלנו. עכשיו מילא אם היה שווה לבוא לשתות אבל כרטיס כניסה עולה 25$ להסתובב בחנייה מגודרת ולקבל טעימות. אני לא יודעת אם יש הגבלה או אין הגבלה אבל בכל מקרה אין איפה לשבת והמוזיקה מעיקה ובתנאים כאלה בטוח שאי אפשר לשתות מספיק בירה שתצדיק 25$. בנוסף היה יריד אומנויות באזור האוניברסיטה עם דברים ממש מגניבים, אפילו מצאתי משהו יפה מתנה לאמא שלי (או ואבוי, אני צריכה להתחיל לחשוב על איזה מתנות אני מביאה לאנשים). מסתבר שהשכונה הזו היא לא כזה חור אחרי הכל. ואתמול רשמית נפתחו אירועי מוזיקה בפארק המילניום שבמרכז העיר, הלכתי עם חברה שעובדת באזור והיה ממש מגניב. אני יכולה להתחיל לאהוב את העיר הזו אחרי הכל. 

 

 

שבוע עמוס

לא ברור לי איך יצא ככה. ביום שלישי ראיון במרכז העיר, יום רביעי ניתוח, יום חמישי ראיון סקייפ כהמשך לראיון משלישי (לפחות לא הייתי צריכה לצאת מהבית בשבילו), היום ראיון חדש ולא קשור בטיזינאבי. וכשאני אומרת טיזינאבי אני מתכוונת למקום שכששאלתי את גוגל איך להגיע אליו יצא שאני צריכה לצאת לפני שבע כדי להגיע בתשע וחצי באוטובוס, רכבת, עוד אוטובוס ו20 דקות הליכה. אני אחזור לראיון בהמשך הפוסט. ומחר יש יום הכוון למתנדבים במוזיאון שכשנרשמתי אליו לא חשבתי שיהיה בסוף שבוע כל כך עמוס. אני כבר רואה את עצמי שבוע הבא לא עושה כלום רק כדי להתאושש. 

 

תודה לכל המאחלים בהצלחה, הניתוח עבר בלי בעיות. מאחר שהייתי צריכה להתייצב לצ'ק אין שעתיים לפני שעת הניתוח המתוכננת היה לי המון זמן לשכב במיטה בחלוק וגרביים, מחוברת לאינפוזיה, ולחכות. בזמן הזה באו כל מיני אנשים והציגו את עצמם, אחיות חדר ניתוח, רופא מרדים, חבר בצוות המרדימים, רופא עוזר לרופאה הראשית, מישהי שבאה לעשות סקר שביעות רצון על תהליך ההכנה לניתוח, וכולם שאלו אם יש לנו שאלות עד שהרגשנו צורך לחשוב על שאלות רק כדי שיהיה לנו על מה לדבר.

והיה גם אח שהכין אותי לניתוח ואז הלך ואז חזר ושאל אותי שאלות והלך וחזר שוב ושאל עוד דברים וחיבר אותי לאינפוזיה והלך וחזר וכן הלאה. בהתחלה הוא שאל אותי אם אני לוקחת תרופות ועניתי שרק חומצה פולית. אחרי שעה הוא חזר עם המחשב שלו ואמר אוקי, עכשיו אני אשאל אותך על כל התרופות שכתוב לך בגליון הרפואי שאת לוקחת. פאק באמינות, הייתי צריכה להסביר שאת כל התרופות האלה הייתי צריכה להתחיל לקחת לקראת הIVF אבל דחינו את התהליך אז אני עוד לא לוקחת אותן. אז את לא התחלת עם האנטיביוטיקה? לא. ועם הזריקות פוליסין? לא. והפרוגרסטרון? לא. והרשימה נמשכה עוד. 

שלב ההתעוררות היה הרבה יותר רגוע, רק אחות אחת שמשגיחה מקרוב על שני אנשים וכל פעם שואלת אותי אם אני רוצה שיכניסו את בעלי עכשיו (לא רציתי שיראה אותי בחצי הכרה אז חיכיתי קצת לפני שאישרתי לה). כנראה שהניתוח היה קצת יותר ארוך ממה שהרופאה תכננה ולקח לי קצת זמן להתעורר אבל בסוף יצאנו וחזרנו הביתה והכל עבר בשלום. 

 

אז הראיון היום. תכננתי לקום מוקדם, לקחת אוטובוס ורכבת ואז אובר, תוך כדי סיכון מסויים עם האובר כי אין הרבה ביקוש באיזורים נידחים שכאלה אז יוצא שלפעמים צריך לחכות לא מעט. אבל אז בדקתי איך אני אחזור וראיתי שיש רכבת פעם בשלוש שעות בערך אז החלטתי שלעזאזל עם זה, אני שוכרת אוטו. שעה נהיגה במקום שעתיים וחצי להחליף רכבות ואוטובוסים ועל הדרך אני גם אתגבר סופסוף על הפחד שלי מלנסוע במקום לא מוכר וככה אני אולי אחזיר לעצמי קצת את תחושת השליטה בחיים שלי. 

הגעתי בשמונה בבוקר למרכז ההשכרה מצויידת באישור ההזמנה ומוכנה לצאת לדרך ואז הנציג שואל אותי מה מצב הלו"ז שלך היום? מה זאת אומרת? לא כי אין לנו אוטו כרגע, יהיה לנו ב10 בבוקר. אבל התקשרתי אתמול והזמנתי רכב ואמרו לי שאין בעיה ויש רכבים זמינים. כן, אבל אנחנו לא שומרים רכבים כי אנשים מבטלים הזמנות ואנחנו לא יכולים להגיד לאנשים שאין להם אוטו כי אנחנו שומרים אותו למישהו אחר ואז המישהו מבטל. אז מה הטעם לעשות הזמנה? צודקת. יופי. ואז פתאום נמצא אוטו והכל היה בסדר. אמריקאים.

הראיון היה מוזר. דיברתי עם 5 אנשים ב4 שעות. מדובר על חברה ממש גדולה שרכשה המון חברות קטנות, אפילו היתה להם חברה בתל אביב שנסגרה לאחרונה, ואני התראיינתי לקבוצה שהיתה בין החברות הראשונות שנרכשו לפני 16 שנה. בעולם ההייטק זה היה קצת מוזר לפגוש מקבץ כזה של דינוזאורים, אנשים שנשארים המון זמן במקום אחד. יש להם המון מהנדסים מסוג מסויים אבל חסר להם מישהו מהתחום שלי, היתה להם מהנדסת מהתחום אבל היא עזבה לאחרונה כי יש לה ילדים עם מוגבלויות והיא בהתחלה חשבה שכשהם יגדלו הם יהיו פחות מעמסה אז היא ירדה למשרה חלקית אבל התברר שהמעמסה לא ירדה אז היא עזבה וחוץ מזה בעלה מרוויח לא רע אז היא יכולה להרשות לעצמה ולמה לעזאזל אתם מספרים לי את כל הדברים האלה?? בכל מקרה, מאחר שאין להם אף אחד מהתחום שלי, הם לא כל כך ידעו איזה שאלות לשאול אז לא היו שאלות טכניות בכלל, רק שאלות של האם את מרגישה נוח עם לעשות משהו כזה? האם את חושבת שתוכלי להתמודד עם זה? עשית פעם משהו כזה? והתשובות שלי היו כן, בטח, אין בעיה, עשיתי דברים דומים, יש לי הרבה נסיון בתחום, הנה למשל דוגמה של משהו שעשיתי.. כאן התחלתי לפרט דברים שעשיתי וראיתי איך המראין מנסה להראות כאילו הוא מבין על מה אני מדברת, אבל לא.

בקיצור הם ממש צריכים מישהו מהתחום שלי ואני מקווה שהצלחתי לשכנע אותם שאני בדיוק המישהו הזה. אני לא יכולה להגיד שאני ממש מתלהבת מהעבודה הזו, החברה שהתראיינתי אליה בשלישי נשמעת הרבה יותר מגניבה, מעניינת, כיפית, חדשנית ובכלל מקום טוב, אבל מצד שני התפקיד הזה יכול לתרום משמעותית לרזומה שלי וגם מדובר על מקום יציב וכנראה שאם הם ירצו אותי אני אוכל לקבל תנאים ממש טובים. בקיצור אני עדיין מקווה לתשובה חיובית מהמקום הראשון, אבל אם לא ילך אז אני עדיין אשמח להצעה מהחברה הזו. זה עדיין יותר טוב מכל שאר הדברים שהתראיינתי אליהם או הגשתי קורות חיים עד עכשיו. 

עכשיו אני מותשת, בעיקר מנטלית. אחרי 8 חודשים שלא נהגתי שעתיים על הכביש יכולות להיות מעייפות אבל להיות שוב מאחרי ההגה נתן לי הרגשה טובה סך הכל, וגם זה שהצלחתי להגיע לסבב ראיונות כזה מרגיש שעשיתי משהו טוב לשיפור המצב שלי כאן. נקווה לטוב.