אני שונאת סופי שנה

ימים חסרי משמעות שמישהו החליט שהם סוף של משהו והתחלה של משהו אחר. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלומדים בסוף התואר הוא שאין יותר סוף והתחלה. מעכשיו זה רק רצף אחיד שלא ישתנה. או שאם כן ישתנה אנחנו לא נוכל לדעת את זה מראש. אין יותר תאריכים לצפות להם. אין יותר עוד 3 חודשים לשחרור, 5 חודשים לתחילת הסמסטר, חודשיים חופשת סמסטר. זהו. התאריכים היחידים שיש עכשיו זה מועדי המסירה ושלבי הבינייים של הפרוייקט ובינינו כולם יודעים שאין סיכוי שנעמוד בתאריכים האלה. וגם אם כן, אז מה, סיימנו משימה אחת, תבוא אחת אחרת. שום דבר לא מסתיים, שום דבר לא מתחיל. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש.

 

שבוע שעבר היה שבוע קשה. הגעתי למצב של כמעט דיכאון. הייתי יושבת בעבודה וחושבת אני לא רוצה להיות פה. אבל לאן אני יכולה ללכת. כל מקום שאני אלך יהיה אותו דבר. אני עושה את הדבר היחיד שאני טובה בו ואני לא רוצהלעשות את זה יותר. סוף השבוע הייתי במצב רע. הדיכאון התרגם לצינון קשה שלא אפשר לי לנשום. התפוצצץ לי הראש מרוב הגודש הפנימי. החלטתי שאני חייבת לברוח וניסיתי לשכנע את אמא שלי לבוא איתי לסוף שבוע ברומא. או קפריסין. או משהו, העיקר לא פה. אבל לא הלך. כן שכנעתי אותה לקחת איתי יום חופש בתחילת השבוע.

אני עדיין לא מוותרת על הרעיון של לקפוץ לסופשבוע למקום אחר, אבל היום חופש הזה בהחלט עשה לי טוב. אח שלי קיבל חופש מהצבא ושלושתינו עשינו לנו יום כיף בזכרון יעקוב. ארוחת בוקר מפנקת בבית קפה, טיול במדרחוב, קניתי לי שמלה יפה. אני מאוד מקווה שאני אמצא הזדמנות ללבוש אותה מתישהו. סיור בגני הנדיב. אחר הצהריים סרט. סילבסטר בניויורק. סרט בנות. חמוד עד מתוק מדי. נתן לי קצת כוח להמשך השבוע. שאר השבוע לא ממש יצא לי לעבוד, רק ישיבות רוב הזמן. נקווה ששבוע הבא אני כן אצליח לעשות משהו.

 

סיכום שנה-

השנה סוף סוף נמאס לי מהעבודה. יש לי עוד שנה לסיים את מה שאני עושה עכשיו, תוך כדי אני אנסה לחשוב על פתרון. אולי מקום עבודה אחר. אולי הסבה מקצועית. אולי אני אחזור לקיבוץ ואעבוד במשהו חסר משמעות.

השנה נמאס לי גם מהתואר. עוד סמסטר וחצי אני מקווה שהוא יסתיים. די. מיציתי את הרעיון.

השנה נמאס לי מאנשים.

בקיצור נמאס לי מהכל.

אולי שנה הבאה אני אמצע לי איזה צוק מספיק גבוה.

 

 

 

 

 

 

חוק ההשתקה- דרושה עזרה

נניח אני רוצה שמישהי תסתום כבר את הפה, איך אני משתיקה אותה בלי לפגוע ביחסי העבודה בינינו? זה מדהים איך היא מסוגלת לחפור בדברים הכי לא חשובים ולהמשיך במשך שעות. ואני אומרת לה עזבי את זה, זה לא המטרה שלנו אבל לא, היא לא יכולה לעשות משהו, אפילו חסר משמעות בלי להבין אותו עד הסוף. וכשאני אומרת עד הסוף אני מתכוונת עד הסוף של הסוף, עד שהיא תוכל להסביר כל פסיק. ואז היא גם מרגישה צורך להסביר לי את כל הפסיקים כדי שאם מישהו ישאל אותי אני אדע לענות לו. או שהיא חושבת בקול רם. בטלפון כשאני בצד השני. היתה איזה פעם שהיא באה אלי לשאול משהו ואחכ נשארה והמשיכה לדבר וניסיתי לרמוז לה בעדינות שאין לי יותר מדי זמן והיא פשוט הימשיכה לדבר חצי לעצמה חצי אלי ואני פשוט תקתקתי על המחשב תוך כדי הנהון אקראי מדי פעם. באיזה שיחה היא סיפרה לי על הבת שלה שרק למדה לדבר ומאז לא סותמת. התאפקתי. אל תגידי את זה. אז תגידי שאת מבינה מאיפה זה בא לה. איך אפשר לדבר כל כך הרבה, איך? איך לא נגמר לה האויר. חופרת וחופרת ולא מפסיקה עד שלא יוצא נפט. איפה מוצאים כפתורי מיוט? חוק ההשתקה שכולם מדברים עליו, איך מפעילים אותו?

 

עוד פעם עבדתי ביום שישי. מצאתי את עצמי מאושרת מהשקט. יש בזה משהו מההרגשה הטובה. זה נותן לי סיבה לקום בבוקר גם בסופש. איכשהו הסופשבוע לא מרגיש לגמרי מבוזבז בצורה הזו. למרות שהעבודה שעשיתי שבוע שעבר בשישי התבררה כבזבוז זמן. אבל גם לגלות שמשהו הוא בזבוז זמן לוקח זמן. הייתי אמורה לסיים משהו לאמצע השבוע ולהציג אותו אבל רק בתחילת השבוע הבנתי שהכיוון שניסיתי ללכת עליו לא יעבוד לי ואני צריכה להתחיל מחדש אז קיבלתי דחיה של שבוע. מבאס. למרות שאם נהיה כנים, לא יקרה שום דבר אם גם השבוע אני לא אספיק, סהכ אנחנו עדיין בתחילת הפרוייקט, רחוקים מנקודות קריטיות מבחינת זמנים. אבל יש משהו לא נעים בלא להצליח לעמוד בדרישות הזמנים. נמאס לי מהעבודה וזה תחושה ממש מבאסת. אני צריכה למצוא חיים, משהו שיסיח את דעתי. הצעות?

 

ולפינת החתולה. קניתי מספריים לציפורניים. כשבאתי הביתה היא הרגישה שאני זוממת משהו ושעות הסתובבה סביב הבית בלי להתקרב אלי. בסוף היא נכנעה והתיישבה לידי. הייתי צריכה קצת להרגיע אותה, קצת ללטף, לתת לה לנשוך את המספריים כדי שלא תפחד מהם. הציפורניים של הרגלים הקדמיות נקצצו בהצלחה תוך כדי יללות רטינה. לרגליים האחוריות לעומת זאת לא הצלחתי להתקרב. כל פעם שניסיתי לגעת בהם היא השמיעה את הנהמה המאיימת וצמאת הדם שלה. מוזרה. לא נורא. העיקר שעכשיו היא לא תוכל לשרוט אותי. גיליתי גם שהיא קצת כמו תוכי. אומרים שאם רוצים שתוכי יהיה בשקט צריך לכסות את הכלוב שלו בשמיכה ואז הוא חושב שלילה וישן. היה לי פעם תוכי, זה לא עבד עליו. אבל נראה לי שעל החתולה זה עובד. מאז הצהריים שקצצתי לה את הציפורניים היא כל הזמן נוהמת אבל עכשיו זרקתי עליה את השמיכה, זאת שהיא מפחדת ממנה, והיא פשוט התכרבלה בה ונרגעה.

 

אני מרגישה רע מבחינה נפשית. אני לא נהנית בעבודה. כבר שבועיים שאני יוצאת כל יום בערך בשמונה. נמאס לי מהאנשים בעבודה. אין לי חיים מחוץ לעבודה.אין לי כוח לחדר כושר. אני לא הולכת לשחות. נמאס לי. נמאס לי מהכל. לפחות יש לי קורס בטכניון יום בשבוע שאני מתעקשת לא לוותר עליו. אני צריכה תחביב. אם למישהו יש הצעות אני אשמח לשמוע. 

לעבוד בשישי בבוקר

השומר בכניסה מסתכל עלי במבט משתתף בצערי. מה עשית רע שמענישים אותך?

אני נכנסת לחניה הרגילה שלי אבל אז חושבת מה אני דפוקה? כל החניות פנויות, למה שאני לא אחנה קרוב לכניסה. למה שאני לא אחנה בחניה של סמנכל לענייני כסאות משרדיים. אז לא חניתי בחניה של הסמנכל, אי אפשר לדעת, אולי אנשים זקוקים בדחיפות לכיסאות. חניתי בחניה של ראש התמיכה הטכנית. הוא בטוח לא עובד בשישי.

הבניין ריק. אני מדליקה את התמי 4 שיהיה מים חמים לקפה. יש משהו מעודד במחשבה על כל החשמל שמתבזבז על חימום כל המים רק כדי שאני אשתה כוס כפה ביום שאני לא אמורה להיות פה. אם הם רק היו עושים פינת קפה נורמלית עם קומקום חשמלי.

כשבאים לעבוד בשישי באים לעבוד. אין הפסקות קפה, אין אינטרנט בנייד. אני שותה את הקפה בזמן שהסימולציה רצה. לעזאזל עם הסימולציות האלה, היתי צריכה להשקיע יותר זמן בלעשות אותן יותר יעילות. אולי אז לא הייתי צריכה לבוא בשישי בבוקר. אני לא עובדת יעיל תחת לחץ. אני לא משקיעה את הזמן כדי לחסוך אותו אחרכך. גם חברה שלי באה לעבוד אבל אנחנו לא משוחחות. רק בוקר טוב במסנגר. שתינו באנו כדי לסיים משהו שצריך להסתיים. בלי שטויות.

הבוס הגדול ואשתו מגיעים גם הם. זוג מוצלחים. היא ראש צוות, הוא ראש ראש. שני אנשים מוכשרים, יש שיאמרו סופר חנונים, אבל חכמים. ויפים. תופעה נדירה. והורים ל4. לא ברור לי איך הם מצליחים, שני אנשי קריירה הישגיים. חמודים ביחד. פעם הוא היה הבוס הישיר שלי. אח"כ הוא נהיה בוס של הבוס ועכשיו הוא בוס של הבוס של הבוס. וגם הבוס של הבוס. כשהוא היה בוס יצא לי לעבוד איתו כמה פעמים. מאוד נהניתי מהפעמים האלה. יש משהו מרתק בלראות מוח גדול עובד. קצת קשה לעקוב אחריו אבל כשמצליחים זה מרגיש טוב. מאז שהוא נהיה בוס בשלישית כבר אין לו זמן להתעסק עם האנשים הקטנים. אבל ביום שישי יש. אז זכיתי לשיחת עבודה עניינית וקצרה, כולל רעיון שאני צריכה לבחון. מסתבר שיש יתרון להגיע ביום שישי. גם הגעתי למסקנה שהוא קצת יהיר. אולי מותר לו, בכל זאת, הבנאדם תותח.

הבוס הישיר טען שהוא יבוא ואני חשבתי לעצמי הנה הזדמנות להרשים אותו קצת. אבל בסוף הוא לא הגיע.

6 שעות עבודה. כולן שעות נוספות. ביחד עם השעות שעשיתי במהלך השבוע החולף אני לא צריכה לעשות יותר שעות נוספות החודש. על מי אני עובדת. ברור שאני אעשה עוד המון שעות.

לעבוד בשישי בבוקר זה באסה. דפק לי את כל הסופש. כמובן שלא היה לי כוח לכלום אחר כך. שוב לא שטפתי את הדירה. לא היה לי כוח אפילו להשקות את העציצים. מזל שירד גשם השבוע אחרת הם היו מסכנים. ישנתי כל השבת ואני עדיין עיפה. כוסומו לעבוד בשישי בבוקר.