יום חמישי, 27 באפריל 2017

אני יודעת שזה מיותר להתעצבן על זה

הרי ברור בימינו שכל אתר אפשרי מוכר את המידע על הגולשים לכל אתר אחר, אבל באמת, תנסו לעשות את זה בצורה קצת יותר מעודנת.


חברים אמרו שהם הולכים לאיזה מיוזיקל זניח ב10 דולר ושאלו אם אנחנו רוצים להצטרף, אז גיגלתי את השם לראות ביקורות (שכצפוי ממיוזיקל ב10 דולר לא היו משהו). מאז אותו יום שהיה לפני חודש בערך אני רואה בכל אתר אפשרי פרסומת למיוזיקל הזה. עכשיו מילא זה כשזה היה עם המילטון, מיוזיקל שכרטיס שלו עולה כמו כרטיס טיסה בתוך ארה"ב ויש עליו הייפ מטורף, אבל לדחוף לי בכל מקום אפשרי פרסום על איזה מיוזיקל גרוע ב10 דולר? זה ממש סתם לעצבן. 


קנינו לגיס ואשתו כרטיס מתנה לאמזון כדי שיוכלו לעשות משלוח לדירה שלנו בפעם הבאה שההורים שלו באים לבקר (זאת אומרת הוא קנה אבל החשבון אמזון על שמי) ובחרנו בברכה של מזל טוב להולדת הבת (זאת אומרת מזל טוב לnew baby, אבל בורוד ככה שברור שזה בת). יום למחרת הפייסבוק מציע לי להשתתף בסקר מותגים אקראי לחלוטין שבסופו אפשר לזכות בכרטיס מתנה לאמזון. החלטתי לנסות, למה לא. שאלה ראשונה: האם למישהו קרוב אליך נולד לאחרונה ילד. כאילו שאתם לא יודעים. החלטתי לענות לא כדי לעשות דווקא. שאלה שניה: איזה מותג מתחבר אצלך לתינוקות. אפילו לא טורחים להעמיד פנים שהשאלה הראשונה היתה רלוונטית למשהו.


פייסבוק לאחרונה החליט שוב שאין לי מספיק חברים. אז כדי לשכנע אותי להוסיף חברים החליט לבחור בשיטת עונשים- מדי פעם הוא מחליט להציג לי רק 5 עדכונים מאוסף החדשות ומודיע שאם אני רוצה לראות יותר חדשות אני צריכה יותר חברים. פייסבוק, זה שדוחף לי פוסטים ממומנים ש"אולי יעניינו אותך", זה שמציג לי את אותו סרטון שבוע אחרי שבוע למרות שכבר ראיתו אותו, זה שמקפיץ לי פוסטים ישנים, שמציג לי כל פוסט שאיזה חבר של חבר עשה לו לייק, פתאום נגמר לו מה להציג לי כי אין לי מספיק חברים. וכמובן שמציע לי להיות חברה של פייסבוק. כן, בדיוק מה שרציתי. תיכף אני מציעה לך חברות. 


 


אני כותבת בישראבלוג על כמה האינטרנט של ימינו מעצבן. כמה זקנה זה עושה אותי?

יום ראשון, 23 באפריל 2017

לימבו

זוג שהגיע באותו זמן איתנו וסוג של מראה שלנו, הוא עבד באותו מקום כמוני ונסעו בעקבות פוסט שלה, חוזרים בסוף השנה הזו. הבעל, שכמוני נמצא בחל"ת, יחזור למקום העבודה הישן. האישה התחילה לחפש.


החברה הראשונה שלי פה, זאת שהייתי נפגשת איתה לקפה בצהרים כשלא עבדתי, גם הם הגיעו לשיקגו בערך באותו זמן כמונו לפוסט של הבעל, חוזרים בקיץ, הבעל כבר מצא מקום עבודה בארץ. 


השכנים, שהגיעו לפני שנה, מתלבטים. הבעל, נושא הויזה הראשי, שלח קורות חיים לכמה חברות, כתלות בתשובה שיקבל הם צריכים להחליט. בינתיים חידשו את החוזה לעוד שנה אבל לא סופי. 


יש גם את ההיא שאני לא ממש מכירה אבל ראיתי בכמה מפגשי בנות וחברה שלה בפייס, שהגיעו חצי שנה אחרינו, חיפשה עבודה באותו זמן כמוני ואפילו התראיינו לאותה משרה בשגרירות, שכל מפגש אמרה כמה היא מוכנה לעלות על מטוס חזרה. הם כבר מזמן בארץ.


 


בהתחלה זה היה הזוג שעזר לנו כשגענו, אנשים שלא הכרנו, חבר של חבר של מישהי שעבדה איתי ובכל זאת היו מקסימים ועשו לנו את הנחיתה ליותר קלה, כשהם עברו לסיאטל זה היה עצוב אבל בכל זאת, הם פה כבר הרבה זמן. אחר כך החברה שעבדה במשרד החוץ, זאת שהיתה מארגנת מפגשי בנות ומאז שעזבה אין מפגשים. גם היא פה כבר הרבה זמן, באמת שהגיע הזמן להמשיך בחיים שלה.


במפגשי בנות הראשונים אני הייתי מהחדשות. במפגש האחרון כבר הייתי באמצע. אם יהיה מפגש עכשיו אני אהיה מאלה שעברו כבר שני חורפים ויכולות לתת עצות לאחרות. עכשיו גם אנחנו פה כבר הרבה זמן. אולי הגיע הזמן גם בשבילנו?


 


פוסט זה שלב מעבר לא מוגדר. לא מוגדר כמה זמן הוא יקח ולא מוגדר מה יהיה בסופו. מה ניקח מפה ומה ישאר, מה יצליח ומה ישבר. לימבו שבו כולם פה באופן זמני, חלק זמני יותר וחלק פחות. חלק יצליחו וחלק לא אבל בסוף כולם ימשיכו הלאה. אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלנו וגם אנחנו מתישהו נצא.  

יום שישי, 14 באפריל 2017

אני ממש פעילה לאחרונה

הרכבת מתעכבת ולא בא לי ללכת ברגל. קטע זה נכתב בפלאפון, סליחה על הטעויות שהשתרבבו פנימה.


כשהלכנו לקנות ארוחת צהרים הבחורה השניה החליטה לקחת גם פרוסת עוגה אז יצא שהסתכלנו על העוגות ופתאום עוגת הגזר נראתה ממש טובה והחלטתי להכין אחת. כדי לתת תוקף להחלטה הכרזתי עליה בקול רם כי דברים שאומרים יש יותר סיכוי שבאמת יקרו. הבחור שהיה איתנו שאל אולי אם זאת עוגה לפסח ואמרתי שממש לא אבל אולי אני אשים שפנים משוקולד למעלה ואז זו תהיה עוגה לפסחא. ואז חשבתי לעצמי שיכול להיות מעניין סתם בשביל הקטע לעשות אותה כשרה. חיפשתי בגוגל עוגת גזר כשרה לפסח ומצאתי המון מתכונים, רק שכולם הכילו קמח מצה, מה שגרם לי לתהות בקול רם באנגלית למה יהודים מנסים לרמות את אלוהים. זה לא באמת עוגה עם קמח, זה קמח מצה. זה כשר. זה נוגד את כל הרעיון של פסח אבל זה כשר. יופי, סידרנו אותו. החלטתי לא לוותר וחיפשתי עוגה ללא גלוטן. קיבלתי בדיוק אותו מתכון, רק עם קמח ללא גלוטן. יופי. תחליפי אוכל. במקום למצוא רעיונות חדשים לאוכל מעניין אנשים מחליפים רכיבים ברכיבי כאילו. כאילו קמח, כאילו ביצים, כאילו חלב, כאילו בשר. ללכת בלי, להעמיד פנים שמרגיש עם. אם באמת הייתי רוצה להכין עוגה כשרה לא הייתי מכינה עוגת גזר.


חזרתי הביתה, עשיתי סיבוב בארונות ובמקרר לראות מה חסר ויצאתי מהבית ואז הבנתי שעשיתי את מה שבדיוק לפני כמה ימים השכנה אמרה שיום אחד יקרה לי, נעלתי את עצמי מחוץ לדירה בלי מפתח. וכמובן שאת מי אני פוגשת בדרך החוצה? את השכנים. למרבה המזל היה מספיק מאוחר לשלוח לאחד הודעה ככה שעד שחזרתי הוא כבר היה בבית. הדרמה בוטלה.


אז יש עוגת גזר כשרה לפסחא אבל לא לפסח ואפילו אחת בדרך לעבודה. רק שבנתיים אין רכבת. נראה לי אני אלך ברגל


 


 

יום חמישי, 13 באפריל 2017

גבר ואישה ממלאים דוחות מס

שנה עברה הוא נאלץ להתמודד לבדו עקב העובדה שרק הוא נדרש למלא דוחות ולכן זה לגמרי בעיה שלו. במשך סופשבוע שלם הוא הסתגר בחדר העבודה כשמדי פעם הוא יוצא מותש וסתור שיער לאושש את עצמו במעט אוכל. מפעם לפעם עלו זעקות שבר מחדר העבודה. אחרי שהושלם הדוח לקח לו שבוע שלם להדפיס אותו, לגנוב מהדקים מהמשרד, לשים את הדפים במעטפות (שאני קניתי, יש גבול לכמה הוא יכול להתמודד) וללכת לדואר לשלוח אותן. הוא חזר מהדואר הלום קרב מהקושי לשלוח דואר רשום.
השנה גם אני נדרשתי למלא דוחות. בעצת רואה חשבון אדיב רכשתי רשיון לתוכנה שהאוניברסיטה מספקת לסטודנטים שלה למטרה זו. זה אחרי שחודש שלם ביקשתי ממנו להגיד לי את השם של התוכנה (אני לא זוכר, זה במייל שלי, אני צריך לבדוק, לא עכשיו, בואי נעשה את זה שבוע הבא, שבוע הבא הבא...)

 בסופו של דבר התישבנו שנינו, כל אחד מול המחשב שלו והפלא ופלא, תוך שעתיים העניין הסתיים ללא כאבים. מדי פעם הוא זעק ביאוש "איך אני אמור לדעת מה זה אומר???" אבל מיד הרגעתי אותו "תלחץ על סימן השאלה הקטן, יש שם הסבר". כמעט הסתיים. בשלב כלשהו שנינו נתקלנו  בבאג מעצבן בתוכנה ושנינו פנינו לתמיכה טכנית וקיבלנו שתי תשובות שונות לחלוטין  שבמהותן אמרו בצורה מאוד מנומסת זה בעיה שלכם. בעוד אני עקפתי את הבאג בהתחמקות אלגנטית הוא התעקש שהוא לא יכול להמשיך כל עוד הבאג קיים ולכן חיכה שבוע עד שהשתכנע לחלוטין שכשאמריקאים אומרים לו שהבעיה תיפתר בימים הקרוביםכשהוא ישתמש בפיירפוקס הם מתכוונים שהוא יכול ללכת לחפש. ככה שלקח לו עוד שבוע שלם ללחוץ על המשך. 

בשעה טובה התוכנה ייצרה את הדוחות, עכשיו נשאר להדפיס ולשלוח. אבל הוא לא רוצה ללכת להדפיס היום כי גם ככה הדואר לא פתוח. אבל מחר הוא לא יכול להדפיס כי ככה ובעצם הוא יוכל להדפיס רק ביום חמישי וללכת לדואר רק שבוע אחרי. 

התיאשתי, הדפסתי, שידכתי, שמתי במעטפות והלכתי לדואר ושוב באורח פלא העניין עבר מהר וללא בעיות. הפקידה שראתה אותי עומדת בתור עם מעטפות שאלה אותי אם זה דואר רשום, והראתה לי איפה הטפסים שאני צריכה למלא. עיקר הזמן בדואר היה הזמן שלקח לי לכתוב את הכתובות של 4 מעטפות וברגע שהעניין הסתיים למסור אותם לפקידה ולשלם לקח בערך דקה.


אז למה לעזאזל גברים הם כאלה חסרי אונים?

יום שלישי, 11 באפריל 2017

לשנה הבאה בירושלים

השנה בירכנו את הברכה וכל הנשים הרימו לחיים (בזמן שהגברים זכו למבטים מאשימים). סדר רילוקישן פעם שניה, הפעם אנחנו במארגנים. שתי דירות התחרו על האירוח, אנחנו והשכנים, אבל הם לקחו בהליכה מאחר והם הצליחו להשלים מניין ולמרות הדמיון העצום בין הדירות (בניין שהיה פעם בית מלון, כל הדירות העתק הדבק) עדיין המבנה הפנימי של הדירה שלנו לא מאפשר שני שולחנות. שלושה זוגות פלוס שני סטודנטים בודדים, אחד ישראלי בתואר ראשון, אחד אמריקאי בדוקטורט, שניהם באותו גיל ולכן התחרו על הזכות לשאול את הקושיות, פלוס שתי סיניות בשביל הגיוון.


השכנים משקיעים בכל אירוע שהם מארגנים ולכן למרות שזה לא באמת חשוב לאף אחד הקפדנו לקרוא את כל ההגדה, לפחות עד החלק של האוכל. על החלק שאחרי האוכל עברנו בקפיצות, בעיקר מהכוס השלישית לרביעית ואת אחד מי יודע ביצענו רק למספרים ראשוניים.


יש משהו כיף בפסח רחוק מהכל. לעשות את זה לא כי צריך, אלא כי רוצים ועם אנשים שרוצים להיות איתם ולהנות. יש משהו כיף בלהתנתק.


 


עכשיו חסר לנו שולחן אוכל אז אין לי איפה לזרוק את המפתחות כשאני נכנסת הביתה. ולמרות שהאחד התחיל מהבוקר עם קיטורי אני שפוך מת שלו הוא כנראה לא יגיע הביתה בקרוב לסחוב אותו חזרה.


יום נישואים שמח לי.


 


 

יום ראשון, 9 באפריל 2017

נראה לי שרבתי עם גיסתי

אני באמת שמחה בשבילה. אין לי בעיה כשחברות שולחות תמונות של הילדים וכשהייתי בארץ ביקרתי שתי חברות בחופשת לידה ושמחתי לעזור עם הילדים. אבל באמת היא חייבת להפציץ את הוואטסאפ המשפחתי בתמונות? הנה, קחי מלח, את רואה את הפצעים האלה? שימי עליהם עוד קצת, זה לא מספיק. וזה לא שהיא לא יודעת איך זה מרגיש, היא היתה שם, היא בכתה לי שעות בטלפון, אבל ברגע שהצליחה זהו, לא זוכרת כלום, הכל טוב. בעיקרון אפשר להשתיק קבוצות אבל הטלפון כל כך חכם שהוא חייב לספור את כל ההודעות שלא נקראו, לא מעניין אותו שהם מקבוצה מושתקת. באמת שחיפשתי בגוגל איך לבטל את העניין ומסתבר שזה לא קטע של האפליקציה אלא של הטלפון. גם כן חכם. אז עזבתי את הקבוצה. ניסיתי לחכות 24 שעות בין פרסום התמונה האחרונה לבין העזיבה כדי שלא יראה שיש קשר אבל זה פשוט לא התאפשר. יום למחרת קיבלתי הודעה מהגיסה השניה שהיא מתחברת למה שעשיתי ומבינה אותי. כן, מה עשיתי, עזבתי קבוצה. בימינו עזיבת קבוצה זה אקט קשה. אני לא בטוחה כי כבר הרבה זמן לא דיברנו, אבל יש מצב שכרגע אנחנו בריב. 


 


היום הלכנו לטיול עם השכנים ובדרך תוך כדי שיחה התחלתי לספר שכשהייתי בניו אורלינס לקחתי סיור ו.. והשכנה עצרה אותי ואמרה בטון חיקוי "אז עכשיו זה אני הייתי בניו אורלינס?" ובאמת שלקח לי רגע להבין מה העיר אותה במשפט הזה. כן, אני הייתי בניו אורלינס. האחד היה בכנס ואני טיילתי, אז להגיד שהיינו יחד? יותר מאוחר הוא גם רצה לספר משהו ואמר כשהיינו בניו אורלינס... ומיד היא הגיבה "אני מבינה שבשבילך זה אנחנו היינו ובשבילה זה אני הייתי". איכשהו תמיד יוצא שבשיחות שלנו עם השכנים כל העצבים שלי עליו עולים לפני השטח במין כאילו צחוק ואני כל פעם תוהה אם הוא שם לב לדברים שנאמרים ואם הוא מבין שזה לא באמת בצחוק. 


 


 


 


 

יום שבת, 1 באפריל 2017

דברים שרציתי לספר לו

ולא סיפרתי כי הוא הגיע הביתה עצבני ורק עשה אותי ממורמרת עד שכתבתי את הפוסט של אתמול.


 


יש בחורה ישראלית חדשה שהתחילה לעבוד בקבוצה שלי בסניף אחר של החברה. סניף שיש בו מהנדס אחד קבוע מהקבוצה השניה, מתמחה אחד מהקבוצה שלנו ואיש שיווק אחד. וכשהיא התחילה המהנדס היה בנסיעת עבודה והמתמחה לא היה וגם ראש הצוות היה באותה נסיעה ככה שיצא שהיא היתה לבד ואני כמו ישראלית טובה הצעתי את עזרתי בהנגאאוט צ'אט, הדרכתי אותה איך להתחיל וניסיתי להפנות אותה לכל מסמך שיכלתי לחשוב עליו שיעזור לה להתמצא, רק שכמעט אין מסמכים כאלה. היא טחנה לי שעות בצ'אט וכבר רציתי להגיד לה שתלך לגוגל, זה מה שאני עשיתי, אבל לא יפה, זה שלי היה קשה להתחיל לא אומר שאני לא צריכה לעזור שלה יהיה יותר קל. אז אתמול אחרי שראש הצוות חזר והיא כנראה טחנה לו די הרבה (למה לעזאזל אני לא טחנתי לו ככה כשהתחלתי לעבוד? אני חייבת לעבוד על האסרטיביות שלי) היא כתבה לי הודעה די ארוכה וממורמרת שראש הצוות שלח לה מסמך שאני כתבתי והיא מבקשת ממני שאם יש לי מסמכים כאלה שאני אשלח לה. כאילו שאני מסתירה ממנה מידע. עניתי לה שכתבתי את המסמך הזה רק הבוקר ושלחתי לצוות לקבל עליו הערות (שעד היום לא הגיעו). מסתבר שכמה שלא עוזרים למישהו, בסוף תמיד יש תלונות.


 


בערב כשחזרתי הנהר היה מוזר. הוא פשוט עלה על גדותיו. יש מסלול הליכה לאורך הנהר שיש בו כמה מפלסים ובמקומות בהם הגשרים של המכוניות חוצים את הנהר וחוסמים את המסלול יש גשרים קטנים מסביב לחלק החסום. אז אתמול כל המפלסים הנמוכים היו מוצפים, הגשרים היו חצי שקועים במים וגשר אחד היה חסום. עכשיו זה לא שהיה הרבה גשם, וגם אם כן, הנהר הזה נשפך מהאגם הקרוב למיסיסיפי ככה שהרבה גשם לא אמור להשפיע עליו. ככה שההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה גאות מטורפת באגם. בכל מקרה זה היה מוזר ומרתק.


 


כשעליתי מהמסלול חזרה למפלס הכביש הרגשתי חולשה נוראית והתלבטתי אם לוותר על התענוג של אוטובוס ולהזמין אובר. החלטתי לחכות לאוטובוס שמאוד התמהמה וגרם לי לחשוב שאולי בכל זאת כדאי לוותר. בסוף הגיע האוטובוס ובגלל שכנראה כמה אוטובוסים לפני התפספסו היו המון אנשים שחיכו לו. אני עליתי בתחנה מוקדמת אז היה לי מקום ישיבה אבל אנשים שעלו אחר כך היו דחוסים כמו סרדינים. ואז, בדיוק באמצע הדרך בין התחנה האחרונה של מרכז העיר לתחנה הראשונה של השכונה, או כמו שזה מוגדר אצלנו בדיוק באמצע האזור המסוכן, תקר. פיצוץ ואחריו רעשים שלא משאירים מקום לספק. האוטובוס עצר בצד הכביש איפה שאין אף אוטובוס אחר שעוצר והנהגת התקשרה וביקשה שישלחו אוטובוס אחר. ידעתי שלא הייתי צריכה להיות על האוטובוס הזה. היה ברור שיבח הרבה זמן עד שיגיע אוטובוס חלופי וכשזה יקרה בטוח שלא יהיה לי מקום לשבת אז החלטתי לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות מהתחלה והזמנתי אובר פול. כשהאפליקציה הודיעה שסטיבן הנהג שלי הגיע חיכיתי לו בצד אחד של הכביש ופתאום אני שומעת מישהי בצד השני שואלת אתה סטיבן? אני מסתכלת לצד השני ורוצה את האוטו של סטיבן (ג'יפ) ומישהי ניגשת אליו ויש עוד מישהי ניגשת ושואלת אותה זה סטיבן? אז גם אני ניגשתי. זה היה די ברור אבל עדיין משעשע ששלושתנו החלטנו להזמין אובר באותו זמן וככה יצא שהוא אסף את שלושתנו. הנה דוגמה ליעילות של ימינו.


 


היום ראיתי שתי יונים בריקוד חיזור. חבל שלא הספקתי לצלם. אמורים להגיד שתי יונים? הרי ליונה תמיד מתייחסים בלשון נקבה אבל בכל זאת זה די ברור שאחד מהם זכר. עברית שפה סקסיסטית.


 


היום שבת פגשתי חתול ברחוב. זה ממש נדיר לראות פה חתולים ברחוב ואם כבר רואים אותם הם לא מפוחדים אבל גם לא יתנו להתקרב אליהם ופשוט ילכו באדישות למקום אחר תוך שהם שומרים מרחק. גם זה ברגע שראה אותי פתאום נזכר שיש לו משהו לעשות במקום אחר והלך באדישות אבל אז ראה שאני קוראת לו ובא לבדוק אם אני ידידותית. מפה לשם העברנו בערך 10 דקות של ליטופים והתמרחות על המדרכה החמה, עד שהוא ראה ציפור והלך לגרש אותה מהשטח שלו.