אש, מים זורמים ומישהו אחר עובד.
אני לא משתגעת על לראות אנשים אחרים עובדים, על מים זורמים אני יכולה להסתכל קצת אבל די מהר אני אשתעמם אבל על אש אני באמת יכולה להסתכל בלי הפסקה. בעיקר על נרות.
נרות שבת, אני אוהבת לראות את הדונג נמס. בהתחלה יוצר מכתש קטן, לאט לאט המכתש מתמלא ונוצר אגם האגם הולך וגדל עד לשוליים. וכשהקרקעית גם נמסה והופכת נוזלית האוויר שהיה מתחת לנר הופך לבועות ואני עוקבת אחרי הבועות עד שאחת מצליחה להשתחרר ולעלות. לפעמים אני טובלת את קצה האצבע בדונג הנמס. בהתחלה זה כואב אבל אז התחושה נעלמת. אני מקלפת את הדונג שהתקשה על האצבע ומחזירה אותו חזרה לנר ורואה איך הוא נעלם. אני יכולה לכבות את הנר ולהסתכל על הדונג קופא.
אני יכולה להסתכל על חנוכיה עד שהיא נכבית.לעקוב אחרי הדונג שמטפטף וקופא באמצע הדרך ויוצר נטיפים על החנוכיה. ואז כשהאש מגיעה למטה והחנוכיה מתחממת הנטיפים נמסים ונופלים. אני אוהבת את רגעי הדעיכה האחרונים כשהנר הופך לבריכה בתוך הקנה שבתוכה חתיכת פתיל שבוערת ושואבת אליה את הדונג הנמס עד שלא נשאר כלום והאש מתכווצת ונגמרת.
חנוכה זה חג יפה.
