יותר מדי אנשים קוראים לי מאמי לאחרונה. זה נהיה ממש צורת ביטוי לגיטימית. זה התחיל מהמדריכות בחדר כושר וכבר אז זה נראה לי מוזר שילדות צעירות קוראות לי ולכל הנשים המבוגרות שם מאמי, אבל חשבתי שאולי זה המנהלת התחילה עם זה וכולן מחכות אותה. זה נמשך בקפיטריה כשהמוכרות קוראות לכולם מה בשבילך מאמי? הנה הקפה שלך מאמי. וגם המגישות בחדר אוכל. לפני כמה ימים התקשרתי לתמיכה טכנית בעבודה והייתי בטלפון חצי שעה בערך עם מישהי שהסירה והתקינה לי מחדש כל מיני תוכנות. בסוף השיחה כשהכל עבד כמו שצריך אמרתי תודה רבה והיא ענתה לי בבקשה מאמי. מישהי שלא פגשתי אפילו, קוראת לי מאמי. אני נראית לך כמו מאמי?
אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה נשים. נראה לי סיוט לעבוד בסביבה שכולה נשית. אז חשבתי שאם אני עובדת בסביבה גברית שבה אין יותר מ10% נשים ושהנשים שכן שם הן גם ככה לא הכי נשיות שיש אז יהיה בסדר. אז מסתבר שאפילו זה יותר מדי. אתמול התחיל ריב והיום כבר יש 2 מחנות. טוב לא באמת מחנות, אנחנו בכל זאת כבר לא בתיכון, או לפחות זה מה שכל אחת מהן אומרת כשהיא מתעצבנת שאין לה כוח למשחקים של השניה. שותף שלי למשרד שרואה בעצמו חבר של שתיהן ממש מודאג מזה ומנסה לפייס. הזהרתי אותו שלא יתערב. אסור להכנס בין שתי נשים, זה לא יגמר טוב. אבל הוא לא הקשיב לי ועכשיו הוא בסרטים איך להצליח להיות בסדר עם כולם. בינתיים שתיהן התעצבנו עליו. אני מרגישה כמו בתיכון.
היתה לנו שיחה בעבודה איזה יום, מה זה מראה אינטליגנטי. אני אמרתי שלמשל בחורה מאופרת, מתוקתקת, עם פן וסקיני ג'ינס בתוך המגפים בדרך כלל לא יחשדו בה שהיא מהנדסת. כמובן שיש יוצאות מהכלל, אני יכולה לחשוב על כמה נשים אצלנו שממש מוכשרות וגם מקפידות על מראה, אבל רובן לא. הבחורה השניה האשימה אותי בסטראוטיפים.
יום אחרי זה, ישבנו כמה אנשים במשרד, נכנסת בחורה לפי התיאור מקודם, מסתכלת לצדדים. בחורה אחרת אומרת לה טעית במשרד. המתוקתקת מסתכלת על השלט בכניסה, אומרת סליחה והולכת. הבחורה שהאשימה אותי בסטראוטיפים שואלת את השניה איך ידעת שהיא טעתה במשרד? השניה ענתה לה היא לא נראית כמו מישהי שקשורה אלינו. למה לא? כי היא נראית כאילו היא בילתה יותר מחצי שעה היום בבוקר מול המראה.
אין מה לעשות, אמנם סטראוטיפים אבל לרוב נכונים. כולל זה שאומר שאסור לשים שתי בחורות ביחד ליותר מדי זמן. הוכחה לכך בפסקה הקודמת.
