יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

מלחמת הזומבים הגדולה

יש ספר שנקרא world war Z. יש גם סרט עם אותו שם
אבל קראתי את התקציר שלו ואני מעדיפה להתעלם מקיומו ולקוות שיום אחד מישהו יעשה
סרט שבאמת מבוסס על הספר.


מכאן והלאה ספויילרים חמורים לספר.


 


בספר אוכלוסיות העולם מגלות יום אחד שהן עומדות בפני אויב חדש. אויב
שונה מכל האויבים שהיו עד היום. אוייב שלא מכיר בחוקי המשחק שלנו ולכן אי אפשר
להלחם בו לפי צורות הלחימה הישנות. אויב שלא מפחד למות ולכן אי אפשר לאיים עליו.
אויב שאין לו דברים שחשובים לו ולכן אי אפשר לעצור אותו על ידי פגיעה בדברים האלו.
אויב שאין לו מנהיג אחד אלא זרם בלתי פוסק ולכן אי אפשר לפגוע לו בהנהגה. אוייב
שיש לו מטרה אחת בלבד- להרוג אותנו ולא משנה כמה הוא יפגע בדרך, כי אין לו מה
להפסיד.


או במילים אחרות- חמאס.


אנשים שיוצאים לחגוג אחרי ששיטחנו את חצי עזה והרגנו להם מעל 1000 איש
והם הרגו לעצמם עוד כמה. ומה הם חוגגים? את העובדה שהם ירו עלינו במשך 50 יום. זו
היתה המטרה שלהם. לא שחרור מחבלים, לא נמל, אלה היו רק מילים. הם חוגגים כי
לדבריהם הם השיגו את המטרה שלהם. המטרה היתה לפגוע בנו. לא משנה כמה הם נפגעו, הם
ירו עלינו במשך 50 יום ולכן הם השיגו את המטרה.


מטרה אחת בלבד- לפגוע בנו.


 


יש סצנה מרשימה בספר שבה הצבא האמריקאי יוצא לקרב עם כל הנשק המתקדם
ומערכות התקשורת והמטוסים שבאויר והפלזמות. ובעזרת כל התקשורת הזו כולם רואים את
ההפסד המוחץ. כי מערכות לחימה מתוחכמות טובות נגד צבא מתוחכם. נגד צבא שחושב כמוך
ופועל כמוך.


נגד צבא זומבים לא יעזרו מערכות המודיעין הכי משוכללות שצהל השקיע בהן
מליונים ולא יעזרו הפצצות החכמות שדופקות בדלת בנימוס, נכנסות, הורגות רק את מי
שהן באו להרוג ומציעות לשאר קפה.


 


כמעט בכל מדינות העולם מתנהלת בספר גרסה דומה של אותו קרב, עד שבסופו
של דבר המנהיגים מבינים שהדרך היחידה לעמוד מול אוייב לא אנושי היא לפעול באופן לא
אנושי. כאן נכנסת לסיפור התוכנית הדרום אפריקאית שנהגתה על ידי גאון טקטי חסר רגש
וכל מי ששומע אותה נרתע ממנה. בעיקרון התוכנית אומרת שאי אפשר להציל את כולם, לכן
הממשל של כל מדינה צריך לבחור איזה אוכלוסיה להציל ויותר חשוב- איזה אוכלוסיה
להקריב. כי האוכלוסיה הזו תסיט את האש, תעסיק את הזומבים בזמן שהחלק הנבחר יתבצר
בבטחון. מי אמר עוטף עזה?


 


הקרב האחרון המתואר בספר, הקרב היחיד שבו יש נצחון, הוא קרב טיפש.
בונים בריקדות, משמיעים מוזיקה ויורים בכל זומבי שמתקרב. ככה במשך 48 שעות. בלי
לחשוב, בלי לעצור, כל זומבי שמתקרב יורים בו, עד שנוצרת חומה של זומבים מתים
שמאחריה מפסיקים לצוץ זומבים חדשים.


ככה גם הסתיים הסבב הנוכחי, כשהפסיקו עם הפצצות החכמות והתחילו להפיל
בניינים שלמים, פצצות טון טיפשות. כמו בימים הטובים, הורגים את כל מי שבאזור. רק
אז האש עצרה.


כי אי אפשר להלחם בצורה אנושית מול אויב לא אנושי.


 


מהתבוננות בחגיגות הנצחון של כל העולם הערבי נראה שמלחמת העולם Z עומדת לפרוץ בקרוב וכל העולם בבעיה. 

יום שבת, 23 באוגוסט 2014

ראו כותרת הבלוג

אני חושבת שמותר כבר להכתיר את העניין כהרגל. התחלנו לרוץ. כן כן. הפעילות הסדיסטית הזו שאנשים נורמלים לא עושים אם אף אחד לא רודף אחריהם. למה, אתם שואלים? כי לי נמאס מהחדר כושר הנוכחי ואין לי כוח לחפש אחד אחר ואני ממש צריכה פעילות גופנית. מה הבעיה שלו? אין לי מושג אבל אם הוא נותן לי מוטיבציה לרוץ אז מה רע. אני רק רוצה לציין שהרעיון שלו, אני סתם נגררת. בכל מקרה, כבר פעם רביעית, השבוע אפילו רצנו פעמיים. רצים בים, מתחילים במכשירים שבאמצע, רצים לצד אחד, חזרה לצד השני, הוא עד הסוף, אני חותכת באמצע, וחוזרים למכשירים. ואחר כך ים. הכי כיף ים כשיש כבר חושך. אפשר לעשות דברים שאי אפשר לעשות כשיש אור קול


 


עדכון- אנחנו נוסעים לניו יורק. הוא נוסע מהלימודים שלו לעשות מחקר, אני מצטרפת באמצע, שבוע אני אטייל לבד בזמן שהוא עובד, שבוע נטייל יחד. הצעות ורעיונות לטיולים לבד וביחד יתקבלו בברכה. 


 


קניתי ללאסי עכבר צעצוע חדש. בהתחלה היא פחדה ממנו ולא רצתה להיות באותו חדר ביחד איתו. אחר כך היא הסכימה להתקרב אליו וגם נשכבה עליו. עכשיו היא מוכנה לשחק איתו, אבל לא יותר מדי. החתולה הזו צריכה פסיכותול. 


 


נהייתי ממש בחורה בזמן האחרון, אני מתחילה לנהל שיחות על עוגות עם הבנות האחרות. זה נראה לכם אולי סתמי, אבל בקרב חבורת מהנדסות זה בדרך כלל לא נושא שיחה נפוץ. אנחנו תותחיות בהנדסה, אבל להכין עוגה, זה לא פשוט. אז אחת החברות השיגה מתכון של עוגה טעימה בטירוף ולא פשוטה בכלל. אחרי שהיא פתחה קבוצת וואטסאפ ושיתפה בכל תהליך ההכנה כדי לקבל תמיכה נפשית החלטתי שגם אני יכולה. להלן תיעוד התהליך:


בצק פריך


 
 


מלית יוגורט ופודינג וניל 



  


תפוחים פרוסים דק דק




שכבות- בצק, תפוחים, מלית, תפוחים, קינמון ולתנור



  


קרם טופי עם פקאנים קלויים- זה התהליך הכי קשה, הכל צריך להיות מיידי, אין זמן לתמונות באמצע



 


 


ממש נהייתי פוסט אפיה :)


 


ואם כבר אנחנו בענייני תמונות, מישהו יכול להסביר לי איך בדיוק זה קרה:




הסבר- יש עציץ. ליד העציץ השארנוזנחנו שק אדמה שהיה מיועד לעציץ אחר. העציץ שלך ענפיםשלוחותאיך שלא קוראים להם לתוך השק, מצא או עשה בו חור והצמיח שורשים בפנים. איך הוא הצליח לעשות את זה? העציץ הזה יותר חכם מהחתולה שלי. לדעתי זו הוכחה ניצחת שגם צמחים רוצים לחיות ויש להם שאיפות ולכן צמחונות היא טעות! עם הצמחונים הסליחה.


 

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

מכירים את זה?

מכירים את זה שיש לכם נקטרינה על השולחן מאז ארוחת צהרים והיא נראית ממש טוב, אדומה ורכה במידה הנכונה ואתם מחכים לרגע המתאים לאכול אותה ואז כשמגיע הרגע אתם לוקחים אותה אליכם ושמים לב שהגלעין שלה נבקע לשניים וחושבים לעצמכם שאולי זה לא אומר כלום אבל אז אתם נותנים ביס והטעם פשוט גועלי? איזה באסה


 


מכירים את זה שאתם רואים שהמשקפיים שלכם עומדות להשבר וחושבים לעצמכם שצריך משקפיים חדשות ועד אז כדאי שמאוד תיזהרו, אבל מעניין אם אני אעשה ככה... כן, זה נשבר :(. קרה לי ביום ראשון. קרה לאחד ביום שלישי. אנחנו כל כך דומים שזה מדהים. לפחות באופטיקנה זה 1+1 כמעט חינם. 


 


מכירים את זה שאתם מורידים את סיקרט כי כולם מדברים עליה אבל האפליקציה טוענת שיש לכם רק 3 חברים אז היא לא מוכנה להגיד לכם איזה מהסודות חברים שלכם פרסמו? או שזה רק אצלי שאין לי חברים :(


 


מכירים את זה שהאדם שחי איתכם פתאום מבואס כבר כמה ימים ולא מוכן להגיד למה, סתם מתעלם ותוקע את הראש במשחק מחשב המטופש שלו ואז טוען שאני עושה ברוגז?


 

יום שני, 18 באוגוסט 2014

למה ביל גייטס מניאק?

בשבת רציתי לכתוב פוסט. חשבתי מה תהיה הכותרת והגעתי לתשובה הבנאלית "עוד שבוע עבר" אבל אז הבנתי שכבר השתמשתי בכותרת הזו מספיק פעמים כדי להפוך אותה לקבועה. 


אז אם כבר החלפתי כותרת רציתי להחליף תמונה לתמונה מהנייד. חיברתי את הנייד למחשב ואין... לא מגיב. לא מכיר, לא שמע, מתעלם. מה קרה? עשיתי עדכון לווינדוס, זה מה קרה. אני בנאדם נחמד, יש לי חלונות חוקי (בא עם המחשב), אם המחשב רוצה להתעדכן אני נותנת לו. ומה אני מקבלת בתמורה? ברוגז עם הטלפון. מניאק. 


כל הערב חפרתי בגוגל, צריך לכבות פה, למצוא שם, באיזה שלב עשיתי לטלפון שלי דברים שאסור לי לעשות לו מסיבות אלו ואחרות וגם זה לא עזר. מצאתי הסבר פשוט שאומר שזה בעיה בדריבר. הסרתי את הדרייבר לפי ההוראות. חיברתי את הנייד. הדרייבר התקין את עצמו שוב. נסיתי כמה פעמים. הסרתי, חיברתי, ניתקתי מהר לפני שהדרייבר יתקין את עצמו שוב. הצלחתי להגיע לתפריט של הנייד שלא כולל את הדרייבר הדפוק, אמרתי לו להתקין דרייבר אחר, התקין שוב את הדפוק. כתוב לבדוק שיש דרייבר מעודכן של גוגל, הורדתי דרייבר מעודכן של גוגל, ניסיתי להתקין, המחשב הודיע לי שכבר מותקן. בסוף בסוף, כשכבר רציתי לשבור משהו מצאתי במקום מסתור הגדרה של המכשיר ותחת ההגדרה תת הגדרה של דרייבר ושם תחת עוד לשונית הצלחתי לשנות לו את הדרייבר. 


תחושה קטנה של נצחון. אחריה תחושה של עצבים. ערב שלם הלך לי על הדבר הדפוק הזה. למה, למה לעשות את העולם כל כך מסובך? למה לעדכן דברים סתם? 


 


 



לאסי קיבלה קופסת נעלים והתאהבה בה. אני לא מבינה אותה. כל היום יושבת בקופסה, ישנה בקופסה, מקטרת בקופסה. מה יש לחתולים וקופסאות?


 


 

יום שבת, 9 באוגוסט 2014

ריזוטו דלעת

קראתי אצל פועה ובא לי גם. חשבתי לעצמי שכשהוא יחזור מהמילואים אני אכין לו אבל הוא לא רצה להודיע לי מראש שהוא מגיע וכשהוא כבר הגיע לא היה נראה שיש לו כוח לחכות לי ולנסיונות שלי במטבח.


המטבח זה הממלכה שלו ולא לעיתים קרובות הוא נותן לי לנסות דברים בלי להפריע. אבל החלטתי לנסות בכל זאת. הלכתי איתו לסופר ושאלתי אותו 'בא לך שאני אכן ריזוטו?', הוא בתשובה 'לא, אין לי כוח להכין ריזוטו' אוף  בכל זאת ניסיתי 'לא, אני אכין ריזוטו'. הוא ענה לי בחוסר אמונה 'אם את רוצה'. תודה באמת.


דלעת ערמונים כמובן שלא היתה בסופר המעפן ויקר במיוחד השכונתי, אז הלכתי על דלעת רגילה במקום. הוא מקפיד על סטנדרטים במטבח (או במילים אחרות, סנוב) ולכן אצלנו לא משתמשים בציר מוכן. בנוסף, אפילו כשאני מבשלת הוא לא מוכן לסמוך על מקור מתכונים לא ידוע ולכן סיפק לי ספר מתכונים פתוח בעמוד המתאים. מכאן והלאה הוא לא הפריע. טוב, ננסה. 


שלב ראשון- ציר ירקות ממה שמצאנו בסופר. במקרה שלנו זה כלל בצל, ראש סלרי, גזר וקישוא. את הבצל טיגנתי קצת והוספתי למחבת גם את הסלרי ושום.





העברתי לסיר, הוספתי את הגזר והקישוא ולמים, בתוספת מלח ופלפל




התחלתי על אש חזקה עד לרתיחה ואחר כך על אש קטנה. לקח כמעט שעתיים עד שהירקות התרככו, אולי על אש בינונית זה יקח פחות זמן.




לריזוטו עצמו. ממיסים 50 גרם חמאה עם 4 כפות שמן זית. מטגנים בצל אחד גדול ו3 שיני שום, עד שהבצל נהיה שקוף.




מוסיפים את הדלעת חתוכה לקוביות ומטגנים עוד כמה דקות. מוסיפים אורז לריזוטו, 1.5-2 כוסות ומערבבים עד שהאורז מצופה שמן.





פה מתחיל השלב הקשה שעיקרו ערבוב. 


מוסיפים כוס יין לבן ומערבבים עד שהיין נספג כולו באורז.


מוסיפים מצקת אחת של ציר. מערבבים עד שהציר נספג כולו באורז.


חוזרים על השלב האחרון מספר פעמים עד שהאורז מגיע לרמת הרכות הרצויה.


בסה"כ יוצא בערך חצי שעה של ערבוב. 


 


מכבים את האש,  מוסיפים 3 כפות גבינת פרמז'ן מגורדת ו30 גרם חמאה, מערבבים פנימה בתנועת קיפול, סוגרים את הסיר ונותנים לו לנוח כמה דקות. 


מגישים חם.




 


לדעתי יצא טעים.




 


 

יום חמישי, 7 באוגוסט 2014

מלחמה על הבית

ביום שני בערב האחד חזר הביתה. אחרי כל כך הרבה זמן שהתרגלתי לישון
לבד יש משהו במיטה שמפריע.


שלישי לפנות בוקר אני מתעוררת מקול מרמור. אני פותחת את העיניים, רואה
שיש אור בחוץ וסוגרת את התריס. כמה דקות אחרי זה שוב קול מרמור. אחריו זמזום וצליל
פאק כזה שנשמע כשחרק גדול במיוחד נתקע בקיר מעל הראש שלי. אני מתישבת ומנסה לנער
את מה שזה לא יהיה מהמיטה ושומעת את הקול הממורמר אומר שנראה לו שזה עקץ אותו. אני
רוצה לחזור לישון את החצי שעה שנשארה לי עד שיצלצל השעון אבל הוא רוצה להרוג את
הדבר הזה. אחרי הרבה שיכנועים אני מסכימה להדליק את האור ולנסות לישון בזמן שהוא
רודף אחריו עם ספר. בסופו של דבר המרדף הצליח והדבר מת. גיבור שלי, אפילו צילם
תמונה של הגופה.




בתמונה עדן אברג'יל וגופה. בקשר למחירים, עוד נבדוק. 


 


אבל זה היה רק כוח החלוץ


אתמול בערב, אנחנו הולכים לישון. אני סוגרת את התריס ואז אומרת
"משהו זז בתוך התריס" . לבקשתו אני מכבה את המאוורר ואז נשמע בוודאות
זמזום באזור הקופסה של התריס. אני מדליקה את האור ואנחנו רואים צבא של צרעות
מזרחיות (הוא בדק בויקיפדיה) יוצאות מהקופסה של התריס ותוקפות את החלון מבחוץ.
איזה פחד. אני מנדבת k-300 והוא טובח
בהן אחת אחת. מסתבר שמה שעובד על ג'וקים עובד גם על צרעות, במיוחד עם מרססים עליהן
ישירות דרך הרשת. כנראה שג'וקים זה באמת הדבר הכי עמיד, להם לוקח כמה שניות לפרפר,
הצרעה נופלת מיד. וכל החדר מסריח. אוקי, הלילה לא נישן בחדר שינה, יש שם צרעות
וריח של ריסוס. לוקחים את המזרן לסלון. מזרן מאוד גדול. בסלון אני קוראת לאחד
בפחד, יש פה עוד אחת. הוא שואל אותי אם יש לי דאודורנט ספרי. מה? נו אני לא הולך
לרסס גם פה k-300. אז מה, אתה רוצה שיהיה
לה ריח נעים? לא, לשרוף אותה. מסתבר שהמילואים האלה היו יעילים כי הוא למד בהם
שיטה למיגור צרעות. דאודורנט ספרי, מצית וצרעה אחת בלי כנפיים.




בלילה ישנים בסלון.


בבוקר למחרת אנחנו סופרים את הגופות. לפחות תריסר. ועוד 2 זחלים
שמנים. אני רוצה להזמין מדביר אבל הוא כנראה עדיין קרבי מהמילואים, רוצה לטפל
בעניין בעצמו. ניסיתי לשכנע אותו, אמרתי לו שלא יתעסק איתן, זה לא צרעה אשכנזית
שאפשר לדבר איתה ולהגיע להבנות. זה צרעה מזרחית, ערסית (אומרים שבזמני משבר
הגזענות פורחת). אבל הוא בשלו. אז עכשיו הוא ריסס לתוך הקופסה של התריס. המזרון
עדיין בסלון.


כרגע הפסקת אש הומניטרית, נותנים למי שנשאר בחיים להתפנות. מחר הוא
הבטיח לעשות לקן שלהם מה שצהל עשה לסג'עיה. תאחלו לו בהצלחה. 


 


עדכון משישי בבוקר


קן המחבליםצרעות הושמד, לכוחותינו שלום.






יום ראשון, 3 באוגוסט 2014

פוסט זה יעלם תוך 24 שעות או פחות מרגע פרסומו

דפקתי את הברך בברז במקלחת. זה ממש כאב.


האחד בתגובה: ג'אסט, באמת, את חייבת להזהר. מה יהיה אם תצתרכי לראות רופא והוא ישאל אותך איך בדיוק זה קרה?


אני: אני אסביר לו שבעלי בא לחופשה מהמילואים, יש לנו מקלחת קטנה, הוא יבין...


     כשנקנה דירה ונשפץ אותה, נדאג שהמקלחת תהיה גדולה. 


אחד: וגם שתהיה מדרגה קטנה...


אני: ואיך בדיוק תסביר את זה למעצב?


האחד: נו, את קטנה, את לא מגיעה לטוש, אני שם את השמפו גבוה מדי. 


 


טוב הוא גבוה


יום שישי, 1 באוגוסט 2014

החמאסניקים האלה כאלה מצחיקולים

הסרט ביגועים הזה זה להיט חבל על הזמן. אני אומרת לכם, עוד ינגנו אותו בחתונות. חחח, המפגרים האלה חושבים שהם יפחידו אותנו עם סרט דבילי, מעניין מה הם חושבים כשכל מהדורות החדשות צוחקות על הסרט הזה ומדגישים שמזל שאנחנו נלחמים מול אוייב כזה טיפש.


 


מה אמרתם? יש עוד סרטון של החמאס? מנחל עוז? מעניין למה אותו לא מראים בכזו התלהבות


 


עצוב