שבת כל כך יפה, השמש בהירה, האויר נקי רואים לרחוק, המפרץ שקט וכחול עמוק. רק מה? קר!!! לקחתי את מר בחור לארוחת בוקר (או צהרים, תלוי את מי שואלים) בעוספיה, אמרנו נאכל משהו, נטייל קצת באזור. אבל היה קפוא. יצאנו מהאוטו ונכנסנו למסעדה הראשונה שראינו. כל פעם שמישהו פתח את הדלת משב של קור הקפיא אותנו. בדרך חזרה ניסינו קצת לעצור לראות ירוק אבל היה פשוט קר. מה זה צריך להיות? אם אני אתפוס איזה חזאי אני אנהל איתו שיחה צפופה. מה שכן, בדרך מעוספיה לכיוון האוניברסיטה יש רגע שבו רואים חוף ים אפור מצד שמאל,נמל עם ים כחול מצד ימין ומקדימה כרמל וכביש שנוסע בתוך יער ירוק. ביום כזה בהיר כמעט ועשיתי תאונה מלהסתכל על זה. אין עוד מקום בארץ עם כזה נוף כמו בחיפה.
אני מתפרקת. הגב שלי המשיך לכאוב כל השבוע, בתחילת השבוע היה לי חום וצמרמורות. באמצע השבוע היתה לי בחילה וחוסר תיאבון מוחלט. כשהתעקשתי בכל זאת לאכול שתי חתיכות פאי כי פשוט הן היו ממש טעימות זה ישב לי בבטן בצורה אכזרית שלא הצלחתי להשאר בהרצאה (זה היה יום לימודים) ופשוט הלכתי הביתה ודחפתי אצבע לגרון. אני לא מבינה אנורקסיות. נראה לי עדיף לרוץ מסביב לבניין אחרי כל ארוחה ולא לעשות את זה. יום חמישי לא באתי לעבודה. החלטתי פשוט לנוח בתקווה שמה שזה לא יהיה אם אני אתן לגוף שלי לנוח כמו שצריך 3 ימים הוא יצליח להסתדר. כרגע נראה בסדר, ביום ראשון נראה מה יהיה. בתקווה שלא יכעסו עלי בעבודה עקב הברזנות יתר בזמן האחרון.
התחיל סמסטר השבוע. אם הכל ילך כמו שצריך זה יהיה סמסטר אחרון. ארבע שנים זה בהחלט מספיק. הגיע הזמן לסיים עם זה כבר. זה לא פשוט ללמוד תוך כדי עבודה. אני לוקחת שני קורסים ברצף, הראשון מתחיל ככה שאני צריכה לצאת מהעבודה ורבע לארבע. זה אומר שאם אני רוצה להשלים יום עבודה אני צריכה להגיע ברבע לשש לעבודה. זה אפשרי, סמסטר שעבר עשיתי את זה אבל אז היה לי רק קורס אחד שהלכתי אליו. עכשיו זה שני קורסים מה שאומר להשאר עד 8 וחצי בטכניון (אם אני לא ארגיש רע באמצע שוב), מה שאומר שאם אני אקום מוקדם יהיה לי ממש קשה. אז נראה לי שאני אבזבז קצת ימי חופש לטובת העוד שעה שינה בבוקר. גם ככה אני עובדת מספיק שעות.
יש איתי אנשים מקסימים בעבודה. ביום חמישי שעבר הייתי בדכאון מוחלט ושידרתי לכולם שאני לא מעוניינת בקשר אנושי. ביום ראשון בבוקר בא אלי בחור מהמשרד השכן לברר מה קרה ואיך אפשר לעזור. במשך כל השבוע הוא בא אלי כל בוקר לבדוק מה שלומי. את העוגות פאי המוזכרות לעיל הוא די עשה בשבילי. אחד אחר ביום ראשון בבוקר שאל אותי ככה על הדרך אם אני מרגישה יותר טוב. מלמלתי משהו על זה שלא ממש והמשכתי ללכת כי לא ממש בא לי שיחת מסדרון על הנושא. אז בערב הוא התקשר אלי לבדוק מה קרה. זה נחמד לדעת שבכל זאת יש אנשים שאכפת להם ממני.
אנקדוטה משעשעת. בדקתי בסטטיסטיקות מאיפה אנשים נכנסו לבלוג שלי. מסתבר שמישהו כתב בגוגל "משתעל וכואב לי החזה" וקיבל קישור שכותרתו "צילום של החזה שלי". ידעתי שהכותרת הזו תמשוך אנשים 
שיהיה לכולנו שבוע נטול כאבים וסמסטר מוצלח.
וכשרע לכם תזכרו - אתם חיים ובריאים וזה כל מה שחשוב.
