גילוי שערוריתי!!!

גבירותי ורבותי, חשיפה!!! בלינק הזה: http://www.haaretz.com/hasite/spages/1095829.html נמצא גילוי מזעזע. אני ממליצה לשבת לפני  שאתם קוראים אותו שלא תיפלו מהרגליים. ראש מינהל המזון האמריקני לשעבר חושף שם את אחת הקונספירציות המורכבות ביותר. שימו לב לזה- חברות המזון האמריקאיות גורמות לאוכל להיות- תקשיבו טוב- טעים !!! בכוונה !!! על מנת לגרום לנו לאכול יותר. אני מצוטטת: "מסעדות ויצרניות מזון עושות מניפולציה במרכיבי המזון כדי להגיע ל"נקודת האושר"... מדעני המזון משקיעים מאמצים רבים בניסיון להגיע לנקודה המדויקת שבה אנחנו חשים את העונג הגדול ביותר מהשילוב בין השומן, הסוכר והמלח." קוראים יקרים, זה לא אשמתי שאני לא מצליחה לרזות. זה אשמת חברות המזון שמפעילות מניפולציות פיזיות על המזון כדי שיהיה טעים. ואני מצוטטת: "אכילה מוגזמת נגרמת לא כתוצאה מהיעדר כוח רצון, אלא בגלל הגירוי הביולוגי שיוצר המזון המצוי בסביבתו של אדם "

לדעתי זה הזמן לצאת בקמפיין ציבורי כנגד כל החברות המרושעות אשר במרכזו נפרסם רשימה שחורה של כל חברות המזון שמייצרות מזון טעים. זה כבר יראה להם, המנוולים.

הכי מזעזע בקטע זה התיאור שבו ראש מינהל המזון לשעבר מנסה לעמוד מול, אני מצטטת, "עוצמתן של עוגיות שוקולד צ'יפס". אני יכולה לדמיין את העוגיה מחייכת חיוך מרושע בזמן שהיא לוכדת אותו בשדה הרוע שלה. הוא רוצה להתנגד לה אבל לא יכול לעמוד בפני הנימוחות האכזרית. הו שומע אותה קוראת לו וצוחקת, מואאאאאהההההההההה.

בשבוע הבא באמנון לוי חשיפה: עוגיות שוקולד צ'יפס מפתות ילדים תמימים באינטרנט.

 

וברצינות, הבנאדם צריך לתבוע את ההורים שלו שלא לימדו אותו לדחות סיפוקים.

דפוקים האמריקאים האלה. מי בכלל חושב שאוכל אמריקאי טעים? ועוד סניקרס?

 

דברים שלא אכפת לי למות תוך כדי #2

לאור בקשת הקהל http://www.skydiveinisrael.com/photosworld.html.

תמיד ידעתי שאם אי פעם אני אתאבד זה יהיה בקפיצה ממקום גבוה. לא שהיו לי אי פעם תוכניות כאלו אבל תמיד צריך תוכנית מגירה לכל מקרה שלא יבוא. זה לא יהיה מבניין גבוה, למשל הבניין של הפקולטה למתמטיקה שידוע כאתר חביב על קופצים. דרך אגב, אני לא מבינה איך אף אחד לא רואה את הבעיתיות בפרסום הציונים בחדו"א 1 מ' ליד המעליות של הבניין. וזה לא רק כי זה נדוש לקפוץ משם. גם מעזריאלי אני לא אקפוץ למרות שעד כמה שידוע לי אני אהיה הראשונה, מה שבהחלט מוסיף נקודות זכות לעניין. אם אני אקפוץ זה יהיה במקום אקזוטי. מפלי הניאגרה למשל. או הגרנד קניון (זה שבארה"ב, לא זה שבחיפה). או האמפייר סטייט בילדינג. איזה מזל שהוצאתי ויזה לארה"ב לאחרונה.

מה שטוב בתוכנית הזו זה שהיא מצריכה השקעה. אני לא יכולה סתם להחליט שנמאס לי ולגמור את העסק. אני צריכה קודם להחליט איפה זה יקרה ואז אני צריכה למצוא דרך להגיע לשם. מה שאומר לנסוע לפחות עד הגולן (הצוקים היחידים במדינה ששוים משהו נמצאים בגולן ובנגב ולנגב אנ מפחדת לנהוג). מה שאומר שיהיה לי הרבה זמן לחשוב לפני ביצוע המעשה. ככה אני אהיה בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה ואני לא אצטער על זה כשאני אתעורר בבוקר מתה.

(אני לא היחידה שמכינה תוכניות כאלה. הם http://www.jimmyr.com/blog/Bunny_Suicide_Comic_Pics_226_2007.php הרבהיותר מקוריים).

אם הזכרתי את הגרנד קניון, אז היום ביקרתי בזה שבחיפה (איזה קישור מקורי, תודו), במסגרת הצורך לבקר את רופא הנשים שלי פעם בחצי שנה כדי שלא ירגיש מיותר. ניצלתי את הביקור לצילום חדש שיופיע על הרשיון. הנבלות האלה, בלי בושה גובים 400 שקל. על מה??? ועוד משחקים אותה נדיבים שהם נותנים לי להצטלם בחינם. תודה רבה באמת. הלוואי שתוציאו את ה400 שקל האלה על תרופות. אולי לפחות תהיה לי עכשיו תמונה נורמאלית ברשיון (סביר להניח שלא, לפחות באתי עם חולצה בצבע שמחמיא לי).

על מנת לעשות את הביקור יעיל ככל האפשר כדי להתגבר על השנאה שלי אל המקום הזה חיפשתי בגד ים. שבוע הבא יש טיול מטעם העבודה שכולל מים והבגד ים הישן שלי לא שרד את החורף, אז אין ברירה. אני לא הולכת ומעולם לא הלכתי עם ביקיני. לדעתי יש מעט נשים שנראות ממש טוב עם ביקיני, קצת בנות שנראות בסדר עם ביקיני והרבה שעושות כואב בעינים, אני משייכת את עצמי לקבוצה האחרונה. בשנים האחרונות בצעד נועז עברתי משלם לשני חלקים שנראים כמו שלם (נדמה לי שקוראים לזה טונגיני אבל אני לא אחראית לביטוי). אז נכנסתי לחנות וביקשתי כזה. המוכרת נתנה לי אחד ששני החלקים שלו באותו צבע ולכן הוא נראה כמו שלם. שאלתי אותה עם אפשר לערבב צבעים כדי שלפחות יהיה מעניין. היא אמרה שאי אפשר ובכלל זה זול. לא זול מבחינת מחיר, זול מבחינת מראה. סבתא שלך זולה, חתיכת סנובית. אז עברתי למשביר, מצאתי אחד נחמד ולא יקר ויצאתי משם במטרה לברוח כמה שיותר מהר. אני ממש לא אוהבת את הקניון הזה. בכללי אני לא אוהבת קניונים אבל בזה יש משהו ממש מעיק.

נקודה חיובית להיום (כי אני מעמידה פנים שאני אדם חיובי): מישהי בעבודה אמרה לי שממש רזיתי . איזה הרגשה טובה. שווה שעות רבות של רעב וכמיהה למתוק. וגם התחלתי ממש להנות מחדר כושר וקפה עם חצי כפית סוכר זה לא כזה רע.  

קצרים

משגע אותי: נהגים שמתקרבים לרמזור בדיוק כשהו מתחלף לכתום, מאיטים כמעט עד כדי עצירה בקו העצירה וברגע שמתחלף לאדום נותנים גז וחוצים את הצומת. חוסר החלטיות על הכביש זה לא בריא.

משעשע אותי: אנשים יוצאים מחדר כושר ועולים קומה אחת במעלית במקום המדרגות. 

אם כבר חדר כושר, ראיתי השבוע בחור שמתאמן על מכשיר גניקולוג. ואני חשבתי שיש מכשירים שרק בנות עושות.

(למי שאף פעם לא ראה גניקולוג או חדר כושר, מדובר על זה: http://www.energym.co.il/prodinfo.asp?id=711)

יש לי תפיסה איטית: אני עומדת אחרי רכב ברמזור (לא ההוא מקודם). הנהגת מוציאה יד מהחלון ועושה תנועות מוזרות. לוקח לי איזה דקה להבין שהיא עושה את הסימן האוניברסלי ללהדליק אורות. זה לא חכם להניח שכל הנהגים טפשים.

אני מפילה את עצמי: יש לי rule באאוטלוק בעבודה שאומר למחוק כל הודעה שהכותרת שלה מכילה מילים מסויימות. שלחתי למישהו מייל שמכיל אחת מהמילים האלו בכותרת. כל התשובות שהוא שלח לי מאז הלכו ישר לדואר זבל.

נמאס לי. בכללי. מהכל.

דברים שלא אכפת לי למות תוך כדי #1

צפייה בהר געש מתפרץ. בעקבות תוכנית בערוץ ההיסטוריה. אמנם המוות המתואר נשמע קצת לא נעים- לנשום אוויר רעיל ששורף אותי מבפנים, אבל המראה המדהים הזה של אש ועוצמה מתפרצים מתוך הארץ- שווה את זה.

אחרי 2 קטעים פסימים אחד אופטימי כי אני מנסה להיות אדם חיובי (לא כולל הדיבורים על מוות).

הדייט של אבא שלי ביום שישי היה כנראה מוצלח. והוא גם לא היה הראשון, היו כמה לפניו. אני שמחה בשבילו, מגיע לו. קצת עצבן אותי כשהוא אמר שהוא מתלבט בגלל שהיא נראית מבוגרת מגילה. ככה חינכתי אותו? לפסול על מראה? העיקר שיהיה לו טוב.

אח שלי חזר אתמול מטיול של שנה בכל יבשת אמריקה כמעט. באופן מפתיע הוא נראה בדיוק אותו הדבר כמו שהוא היה כשהוא נסע. לא שיער ארוך, לא זקן, נשאר מטופח בכל מצב. אחלה גבר. אני לא עשיתי טיול כזה כי זה פשוט לא חסר לי. לא אז ולא עכשיו. כסיימתי צבא ידעתי מה אני רוצה ללמוד כסיימתי ללמוד ידעתי במה אני רוצה לעבוד. באף שלב לא היה לי את הצורך הזה לעזוב את הכל ולנסוע. לפני שנתיים הייתי חודש במרכז אמריקה וזה הספיק לי לגמרי. לא שנמאס לי, אני עוד אחזור לשם כמה פעמים. פשוט אחרי חודש כבר רציתי לחזור למקום שלי. אני טיפוס מיושב.

אני מנוייה בבנק על שירות ששולח לי את הדואר לתיבת דואר באינטרנט. חבל לבזבז עצים על מכתבים שגם ככה אני לא קוראת, לפחות אין מחסור בביטים (בינתיים, עוד שנים יגלו שמשאבי הביטים מוגבלים ויצא קמפיין חסכון בביטים. כי אין לנו מרשתת אחרת (מרשתת=המילה שנתנה האקדמיה לאינטרנט) (סוגריים בתוך סוגריים זה תקין מבחינה תחבירית?)). לפני שבוע קיבלתי מכתב לסנייל מייל (דואר רגיל- אני מנסה להפיץ את המושג, אתם מוזמנים לעזור) שאומר שהרבה זמן לא נכנסתי לתיבר הדואר שלי ואם אני לא אכנס בקרוב יבטלו לי את השירות ויחזרו לשלוח לי את הדואר בסנייל (כנ"ל).זה איום מוזר: אם את לא תקראי את המכתבים שלך אנחנו נשחוט עוד עצים. וכל העצים שימותו יהיו על המצפון שלך כי לא קראת את הדואר שלך. מכיוון שאני אוהבת עצים (אלא אם הם נמצאים מעל החנייה ומלכלכים לי את האוטו) נכנסתי לתיבת הדואר שלי וסימנתי את כל המכתבים כנקראו. לעצים שלום.

ד.א. עותק של המכתב איום נשלח לי לתיבת הדואר האלקטרוני. אם לא תיכנסי לתיבת הדואר שלך ולא תקראי את המכתב הזה אנחנו נשלח לך אותו בסנייל. מוהאהאההאה

משימה לקוראים: נראה מי מצליח לגלות הכי מהר איך מסירים מסנג'ר מהמחשב. לי זה לקח חצי שעה בערך להעיף אותו והיום כשהדלקתי את המחשב המניאק התקין את עצמו שוב. אז הסרתי אותו עוד פעם והפעם גם את הקבצים שלו. אם הוא חוזר שוב אני מפרמטת את המחשב.

אני חושבת שאיבדתי את זה

הייתי בטוחה שהלך לי בסדר במבחן. לא טוב, אבל בסדר. עניתי על כל השאלות. הרגשתי שאני יודעת מה אני עושה וקיבלתי ציון עובר בקושי.

זה לא שהתואר הראשון הלך לי בקלות, אבל הסתדרתי. היו ציונים יפים, הבנתי את החומר. כשלא הלך לי טוב ידעתי שלא הלך לי.  פה הייתי בטוחה שאני יודעת מה אני עושה ובום, קיבלתי את הציון לפרצוף. בסמסטר שעבר היה קורס שלא הבנתי כלום, בקושי עניתי על חלק גדול מהשאלות במבחן ועדיין קיבלתי יותר מעכשיו. לא ציון יפה אבל יותר מעכשיו.

מכירים את ההרגשה הזאת שאתם בטוחים שמשהו הולך לכם, שאתם בסדר, ופתאום מגלים שלא?

פתאום גורם לחשוב על הכל מחדש. אם הייתי בטוחה שאני שולטת בקורס הזה וזה מה שקורה, מה יהיה עם הקורס השני שאני עושה, מה יהיה עם התואר? אולי בכלל זה לא זמן מתאים לתואר? סה"כ יש לי עבודה טובענית שאני די מרוצה ממנהי, מה פתאום דחוף לי לשלב שם עוד לימודים? זה כנראה נכון מה שאומרים, שאחרי גיל מסויים היכולות רק יורדות. מה עם עברתי את הגיל הזה?

דווקא היום בבוקר היתה לי מחשבה אחרת. חשבתי אולי לא היתי צריכה להתחיל לעבוד, אולי הייתי צריכה ללכת ללמוד full time עם מלגה. היה יותר קל למצוא מנחה, זה בטוח, יותר קל למצוא זמן. אני כל הזמן אומרת שאני יכולה להפסיק לעבוד שנה שנתיים. בעבודה יקבלו אותי חזרה אח"כ, הם אוהבים לשמור על האנשים שלהם. אבל גם אם אני אחזור לאותו מקום עבודה אולי זה לא יהיה לאותו תחום.  ואני אוהבת את התחום שבו אני נמצאת, את האנשים, את העבודה. אני לא אעזוב עכשיו, בדיוק כשאני מתחילה להעמיק.

לא יודעת. צריך לחשוב על זה.

המצב קשה

התקשרתי לאבא שלי להגיד לו שיחכה לי לארוחת ערב. אז הוא אמר לי שבאה אליו מישהי הערב. אבא שלי נפגש עם משהי הערב ואני לבד. חיים קשים

4 אנשים שעובדים במסדרון שאני עובדת בו הציעו נישואים לאחרונה

ועל עוד אחד מופעל לחץ קבוצתי שיצטרף. ואם מישהו תהה התשובה היתה חיובית לכולם (אני שאלתי). מיאש משהו.

לעת עתה ויתרתי על חיפוש חבר ועברתי לחפש מנחה לתואר. בכל זאת, התחלתי תואר שני לפני כמעט שנה, הגיע הזמן שאני אחליט מה אני רוצה ללמוד. באופן מוזר זה מרגיש די דומה. לשלוח מייל למרצה פוטנציאלי, במהלכו אני מנסה להשמע רצינית, מתעניינת, מוצלחת, לחזר בקיצור. ואז להפגש עם הפוטנציאלי, להפגין בקיאות בתחומי העניין שלו, להפגין רצון להשקעה. אח"כ לשמוע מה תחומי המחקר שהוא עוסק בהם כרגע, לחפש איך מה שאני מתעניינת בו משתלב שם. לא קל. נפגשתי עם אחד היום, התחנפתי קצת, קיבלתי שיעורי בית לקרוא את ההצעת מחקר שלו ולמצוא את החלק שיעניין אותי.  אבל למה באנגלית??? 

נקווה שהחיפוש יסתיים בהצלחה.

אני לא מבינה בנים

לפני שבוע זה היה רעיון שלו לנסוע לתל אביב סתם ככה כדי לא להשאר בחיפה. היה ממש נחמד והוא גם נראה נהנה. יום ראשון דיברתי איתו ואמרתי לו שיש לי מבחן ביום שני ואולי בא לו ללכת אח"כ לשתות משהו להעביר את הבאסה של המבחן (שהיה ברור שתבוא). הוא אמר שנראה לו שכן. ביום שני בערב, אחרי המבחן שאכן העלה את הצורך באלכוהולהוא היה עייף. אין לוח כוח. דיברנו כמה פעמים בסקייפ מאז, חמישי בערב הצעתי שנלך לים מתישהו בסופ"ש, ההצעה נדחתה במיני תירוצים. אז היום אחה"צ השארתי לו בסקייפ הודעה מושקעת שאומרת שבא לי עליו (מנוסחת קצת אחרת). הוא לא הגיב אם כי יש לציין שהוא מופיע כלא נמצא כך שיש מצב שהוא עדיין לא קרא את ההודעה. או שהוא סתם מתעלם.

אוף, דוקא ממש נחמד. לא מוצאים הרבה כאלו שהם גם פנויים.

איכשהו השבוע נראה עמוס. יום ראשון עשינו ערב על האש מחלקתי. אני גאה לציין שאני הייתי הדוחפת העיקרית לקיום הערב. יש לי צוות של לחוצי בית. כולם בראש של 'כן, יכול להיות ממש נחמד אבל אין לי כוח לארגן', 'איזה רעיון יפה, חבל שדוקא ביום הזה (ובכל שאר הימים) אני לא יכול לבוא',,למה לא ביום שישי?'. די מוציא את החשק. אבל בכל זאת, הלהבתי עוד שני אנשים וביחד הצלחנו לשכנע מספיק אנשים להגיע והיה כיף. בסוף גם נשאר אבטיח אחד. הוא נשאר עד יום חמישי, אז החלטנו אני ואחד המארגנים הנוספים של הערב לחתוך אותו ולחק לצוות. היה ממש משעשע להכנס לאנשים למשרד ולהציע אבטיח. כולם היו קצת מופתעים בהתחלה אבל שמחו.

יום שני היה מבחן. אני לא אומרת את זה לעיתים קרובות (או בכלל) אבל היה מבחן ממש יפה. קשה תחת אבל יפה. כזה שגורם לך להגיד 'וואלה, לא חשבתי על זה'. או אם זה באמצע מבחן 'קיבינימאט!!! לא חשבתי על זה בכלל'. נקווה שהציון לא יהיה מאד לא יפה.

שלישי יצאתי מהעבודה ב8 בערב כי הבטחתי למישהו שאחראי על הקבוצה שאני עובדת בה שאני מסיימת איזשהו מסמך עד סוף היום. אני חייבת להפסיק להבטיח דברים כאלו. במסגרת המאבק לקראת הקייץ שכבר הגיע הכרחתי את עצמי ללכת לחדר כושר שבאופן מפתיע היה מלא ב9 בערב. מה קורה לאנשים, אין לכם מבחנים ללמוד אליהם?

לא הולך לי הקטע הזה של הבגד ים. אני לא יודעת מה לעשות. אני מתנגדת לדיאטות  קיצוניות בהן אני מתנזרת לחלוטין מהנאות החיים הקטנות אבל זה לא הולך אחרת. אני אוכלת חצי ממה שהיתי אוכלת קודם, בלי מתוקים בכלל מלבד חצי פרוסת עוגה פעם בשבוע (שהולכת להעלם גם כן). בלי נשנושים בכלל, חטיף אנרגיה מופחת קלוריות לארוחת בוקר, חצי פיתה או טוסט לארוחת ערב. פעמיים בשבוע חדר כושר. ולא!!! כל פעם שאני עולה על המשקל הוא צוחק עלי.

ואז אני תוהה למה? למה אני טורחת? זה לא כאילו מישהו מסתכל עלי. ההוא מתחילת הקטע כנראה לא מעוניין, כל מי שאני מתעניינת בו גם לא מעוניין או תפוס. אני מתחילה לחשוב שפיספסתי את הרכבת. נגזר עלי להזדקן לבד עם 3 חתולים בבית.

אני צריכה לאמץ חתול. אבל חתול אמיץ וחוצפן. כזה שיצחק על הכלבים של השכנה שלי. על הפודל המטופש שלה זה לא בעיה, אבל הגולדן קצת יותר מאיים. חתול צריך להיות עם ביצים כדי להשאר אדיש ולא להראות סימני פחד. מה שאומר שאני לא אוכל לסרס את החתול וזה בעיה כי זה מנציח את בעיית חתולי הרחוב. או שאני אפתר מהכלבים. פעם אחת להשאיר את השער פתוח ולהלשין לאיסוף כלבים משוטטים. ככה יהיה לי שקט בבוקר. היצורים האלה כל כך נהנים לנבוח אחד על השני בשבת בבוקר, אני לא מבינה איך השכנה לא יורה בהם בעצמה.

עד כאן להיום. בתקווה ששבוע הבה יהיה יותר אופטימי.