התלבטות

אני כותבת את זה פה כי אולי זה יעזור לי לסדר את המחשבות.

אז אנחנו מגיעים לארץ ל3 שבועות. יותר נכון אני מגיעה ל3 שבועות והוא ישאר עוד שבוע אחרי כי יש לו ראיונות ולי פשוט לא בא להיות בארץ כל כך הרבה זמן.

אז האפשרויות הן: 1. להיות אצל ההורים שלו. יש להם בית גדול ויש לו חדר משלו, אבל עדיין זה ההורים שלו. 2. בדירה של אח שלי בקיבוץ. כן, החיים הטובים של קיבוצניקים, הוא סטודנט אז הוא גר עם חבר שלו בתל אביב אבל הוא עדיין בקיבוץ אז יש לו דירה בקיבוץ שהוא לא משתמש בה.

יתרונות של אופציה 1: נגישות לתחב"ץ ואפשרות להשתמש ברכב של ההורים שלו. חסרונות: ההורים שלו. הרכב של ההורים שלו גרוטאה. ואם הוא לוקח את האוטו ונוסע לראיון אני נתקעת בלי רכב. וההורים שלו. אני רק אציין שלו יש הרבה פחות סבלנות להורים שלו מאשר לי אז קצת קשה לי להבין את הרצון שלו להשאר דווקא שם.

יתרונות של אופציה 2: אם נעשה את זה נהיה חייבים לשכור רכב, אז זה נותן גמישות עם רכב. פרטיות, זה קרוב לחניה ואין אף הורה על הראש. קרוב לאמא שלי. אם הוא נוסע לראיון אני יכולה להשאר אם אמא, אפשר לאכול צהריים אם אמא שלי בחדר אוכל כל יום (קיבוצניקים מושחתים). חסרונות: זה בקיבוץ. כל פעם שנסתובב נתקל בחברי קיבוץ. אפס גישה לתחב"ץ, אם נרצה להגיע לאנשהו בתחבץ נצטרך שמישהו יקפיץ אותנו או להחנות את האוטו בתחנת רכבת. עלות השכרת רכב.

אז שאלה אחת היא מה יותר מעיק- ההורים שלו או חברי קיבוץ. 

שאלה שניה היא מה עדיף- הוצאה כספית ורכב סביר עם גמישות מלאה או רכב של ההורים שלו.

לרגע היה נדמה שיהיה טוב

אז היו שיחות על רכישה. 

היו כמה חברות שהביעו עניין, חברה אחת במיוחד, הביאו צוות שלם לשיקגו שנעשה להם מצגת מכירות. החברה הזו, לא נציין איזה כי יש הסכם סודיות אבל אני אציין שזו אחת מחמשת הגדולות, ואחת שאני באופן אישי חושבת שהחברה הזו היא רוע, היה נראה שממש בעניין. 

ואז שמו הצעה מעליבה והמנכל חיפש מתעניינים אחרים. אבל לא היו קונים אחרים וחזרנו אליהם. רק שהם רוצים את כל המהנדסים אצלם בחוף המערבי. בהתחלה זה נשמע לי רע כי לא בטוח שזה בכלל אופציה בשבילנו לעבור, אבל אז המנכל התעניין ושאל ושלח לי פרטים של איש קשר שלו בסטנפורד שאולי יעזור לאחד למצוא שם משרה והתחלנו לדבר על זה והאופציה היתה על השולחן במידה וההצעה תהיה מספיק אטרקטיבית. ואז הגיעה ההזמנה לראיון, כל הצוות מוזמן לקליפורניה, טיסה ומלון מפואר על חשבונם פלוס ארוחות, ליום ראיונות בקמפוס המפואר שלהם.

המקום נראה כמו כל מה שרע בעיני וכל מה שמהנדס מתחיל חולם עליו בעולם ההיטק. מקום עבודה שמאמין שהוא הבית וככזה הוא צריך להיות סופר כיף, כולל גלידה חינם ברחוב, אינסוף אוכל וכל מה שצריך כדי שאף פעם לא תרצה ללכת. עובדים שנראים כמו קלישאות של החוף המערבי, בטוחים שהם הכי הכי בעולם ועובדים במקום הכי הכי והכל כל כך נפלא וכיף פה. וכולם אומרים את כל הדברים הנכונים שעל פניו גורמים למקום להראות כמו מקום העבודה המושלם שבו כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ומרוב שהם חוזרים על זה זה הופך להיות קלישאה ומזוייף, אבל קצת התחלתי להאמין להם. וקצת התחלתי לחשוב שזה דווקא יכול להיות מגניב לחיות קצת בחוף המערבי, ואולי לאחד יהיה יותר טוב באוניברסיטה אחרת ונוכל להנות קצת.

אבל ההצעה נפלה. לא כל כך ברור איך, אחרי שטרחו כל כך להביא את כולם ליומיים של ראיונות, מה קרה ביומיים האלה שגרם להם להתחרט, אולי היינו ממש גרועים, מה שלא כל כך הגיוני כי כל הראיונות היו טכנים ועל דברים שהתאמנו עליהם ביחד, אולי סתם לא באנו להם בטוב עם הציניות של המיד ווסט שלנו. לא ברור אבל בכל מקרה זה כבר לא יקרה. 

ועכשיו אין הצעה ואין כסף, והמנכל לא יכול להבטיח שתהיה משכורת בסוף חודש מאי. יש עדיין שיחות ונסיונות עם חברות אחרות ואם הם יצליחו המנכל הבטיח בונוס גדול למי שישאר, אבל באופן אישי הוא יבין כל מי שמחליט לעזוב כי באמת שאין שום הבטחה. והסמנכ"ל כבר מעודד אותנו לשלוח קורות חיים ולעדכן לינקדאין כי באמת שאנחנו צריכים לחשוב על עצמנו.

אז זהו, חזרה לנקודת ההתחלה, שוב צריך לחפש. ולא בא לי. אין לי כוח לחפש שוב, פשוט אין לי כוח. 

אוף

ברווזי חורף

הנהר מלא עכשיו בברווזים מוזרים. האחד טוען שהם ברווזי חורף אבל אני לא זוכרת אותם משנים קודמות.  ברווזים רגילים הם חומים עגלגלים, לזכרים יש ראש ירוק והם לא זזים הרבה. או שהם עומדים או שהם שוחים, אבל במינימום תנועה בחלק שמחוץ למים.
ברווזי החורף רזים יותר. יש להם ראש מוארך וציצית מוזרה ולזכרים יש ראש שחור. 
והם זזים כל הזמן. מדי פעם הם כאילו נעמדים בתוך המים ומתנערים כמו כלב שמנסה לנער ממנו מים. מה פתאום אתם מנסים להתיבש? אתם לא יודעים שמים על נוצות של ברווז זה כמו, וול, מים על נוצות של ברווז? ומדי פעם הם צוללים, נותנים קפיצת דולפין קטנה ונכנסים מתחת למים ואחרי דקה או שתיים יוצאים, לפעמים עם דגיג בפה, אותו הם בולעים בשלמותו. או שכולם עפים ברגע שמתקרבת ספינת תיירים. 
אני חושבת שהם והשחפים בכסאח. באחד הימים ראיתי חבורה שלמה של ברווזים ושחף חג מאליהם ומדי פעם צולל באוויר לכיוון המים, למקום שיש בו ברווז,  מאלץ את הברווז לצלול. בהתחלה חשבתי שהם רואים דג והברווז פשוט משיג את השחף בצלילה אליו, אבל ביום אחר שהסתכלתי עליהם ראיתי שהשחף פשוט מציק לברווזים בלי שום סיבה.

העניין הוא שאמור להיות אביב עכשיו. אמורים להיות ברווזים רגילים שעסוקים בלהכין את הדור הבא. אז מה זה הקור הזה בחוץ? למה כשאני חוזרת מהעבודה אני רואה אנשוני שלג קטנים? איפה האביב? אני רוצה להגיש תלונה. 

בתמונה: ברוזי חורף שזזים מהר מדי ורחוק מדי

שני אנשוני שלג קטנים נהנים משמש שקרנית

יהיה בסדר. כנראה

מהבנק בארץ סופסוף אפשר להזמין אישור מס לתיק השקעות. עכשיו רק לחכות שיגיע, להעביר לרואה חשבון ולקוות שהוא לא יכפיל את המחיר אחרי שיראה את הדוח. כל ההתנהלות בתיק השקעות היתה לא נכונה. כולם זורקים כל כך הרבה עצות אבל אף אחד לא אומר תתיעצו עם רואה חשבון בקשר לתיק השקעות. 

התחלתי לקבל מכתבים מיאשים מהחברה של הפנסיה. דחיתי את הטיפול אבל התעצבנתי על אמא שלי שניסתה לעזור ואז יום למחרת התקשרתי להתנצל שהתעצבנתי ובסוף גם החלטתי סופסוף ליצור קשר עם החברה שמשמשת כסוכן ביטוח. מסתבר שהם ניסו ליצור איתי קשר במספר בארץ אבל משום מה לא הצליחו. מעניין למה. בכל מקרה יש לי שיחה טלפונית עם יועץ פנסיוני עוד חודש בתקווה שיעזור לסדר דברים. שוקלת כרגע לבטל הכל כדי לנתק תושבות בסוף השנה. נראה שנישאר פה מספיק זמן לנתק תושבות. זה אומר להתפטר ממקום העבודה בארץ, אבל כנראה שזה יקרה בכל מקרה בסוף השנה הזו כי הם לא יאשרו לי להאריך את החל"ת בעוד שנה. אבא של האחד לא יאהב את זה, הוא מאוד דואג בקשר לעתיד שלנו, ובינתיים העובדה שיש לי עבודה בארץ קצת מרגיעה אותו. הוא יאלץ להתמודד. גם ככה לא בטוח שהייתי חוזרת לאותו מקום.

עדיין יש לי מקום עבודה. בחודש וקצת האחרון היו דיבורים על מכירה של החברה והעברה של כל העובדים שיסכימו לעבור לקליפורניה. השתעשתי קצת עם הרעיון לעבור לקליפורניה אבל זה לא באמת ישים ונשארתי עם המחשבה שאולי הגיע הזמן לעדכן את פרופיל הלינקדאין שלי. היום המנכל הודיע שלא מוכרים. לפחות למי שנתנו את ההצעה. אם תהיה הצעה אחרת טובה יותר אולי ימכרו אבל כרגע מנסים להשאר בחיים בדרך אחרת. אז בנתיים יש לי מקום עבודה. דווקא חשבתי שאם יסגרו אז יהיה לי תירוץ טוב לנסוע לארץ.

הבעיה עם נסיעה לארץ היא שאם אני אסע אני אצטרך לחדש את הויזה לא ברור כמה זמן זה יקח בגלל התנאים שלי, זה יכול לקחת בין חודש לחודשיים ולא כל כך מתאים להגיד בעבודה אני יוצאת לחופש, לא ברור מתי אחזור. מצד שני נראה שבזמן האחרון דברים משתנים בשגרירות ויש מצב שהפעם לא יעשו לי בעיות אז אולי זה לא יקח חודש. בכל מקרה צריך לעשות את זה מתישהו. הבעיה היא שלא בא לי בקיץ כי שיקגו ממש מגניבה בקיץ. 

 אז כנראה שיהיה בסדר. אולי זה הזמן להרגע ולחשוב חיובי 

נראה לי שאני מתחילה לאהוב את החורף פה

סוף סוף, פעם ראשונה מאז שהגענו לפה, חורף אמיתי. מזג אוויר מטורף ולא צפוי, שבוע אחד חם ונעים (ושאני אומרת חם אני מתכוונת ~5 מעלות) ושבוע אחד קפוא בצורה לא הגיונית. בסוף השבוע ירדו 20 ס"מ של שלג והאגם קפא, פעם ראשונה מאז שהגענו לפה שבאמת קפא וזה היה מראה מהמם.

בתחילת השבוע הכל היה מכוסה ערמות של שלג. אתמול והיום הטמפ' עלו מעל האפס ביחד עם שמש ישירה, כל השלג (טוב, כמעט כל השלג) הפך לשלוליות וממש נראה כאילו יורד גשם מתחת למסילה של הרכבת העילית.

כשמזג האויר יוצר תופעות כאלה מטורפות, מראות שאי אפשר לראות בלי כזה חורף, איך אפשר שלא לאהוב את זה.

בנאדם זה יצור של הרגל. לקח לי זמן אבל בסוף התרגלתי לחורף ועכשיו אני ממש יכולה להנות ממנו. 

 בתמונה- 20 ס"מ של שלג מחוץ לאזור שפולס. לקח חשוב שלמדתי- ללכת רק בעקבות של אנשים אחרים. רק ככה אפשר לדעת מה עומק השלג בלי למצוא את עצמי יושבת בתוכו :S

המשך מעקב

יום שישי
הליכון- V, קיטורים- לא נרשם משהו משמעותי
משהו יפה- מספיק חם ללבוש שמלה. שמלת צמר עם גרביוני צמר וגרביים עד הברך, ובגלל שהמעיל ארוך אז בעצם ברגע שאני יוצאת מבניין לא רואים שאני לובשת שמלה ובעבודה כולם תקועים בעצמם ולא שמים לב מה אני לובשת, אבל אני יודעת שאני לובשת שמלה וזה נחמד.

יום חמישי
עיפה מדי ואין לי כוח לשטויות שלי.
וי על 30 דקות על ההליכון פלוס הליכה מהמרפאה לעבודה  בבוקר ומהעבודה לאוטובוס.
קיטור-  ביום שבת אני צריכה להגיע למרפאה לבדיקת דם בשמונה וחצי בבוקר. בשבת. כמות הזריקות היומית עלתה ל-3 והבטן שלי מתחילה להיות קשה, מה שהופך את הזריקות לממש כואבות.
משהו יפה- האחד ממש משתדל לתמוך וזה כל כך חמוד מצידו.

יום רביעי
לזוז- 30 דקות על האליפטי. השכנה הצטרפה להתחלה אז חצי מהזמן דיברנו וחצי שני ראיתי סדרה. החצי השני היה יותר קל.
קיטור- חשבונות, ביוקרטיה של מיסים, הבטן שלי מתחילה להתמלא סימנים כחולים ואנחנו רק בהתחלה, לא רוצה לדעת איך היא תראה עוד שבוע.
משהו יפה- הימים מתארכים ויצאתי היום מהמשרד בדיוק בזמן לראות את השמיים ורודים. וגם הטיילת של הנהר יפה בזמן המעבר לחושך. הראיתי למנהל שלי את התמונות מהסופשבוע והוא ממש התלהב מהן. אמר שאני צריכה לפרסם אותן.

todo list- קיבלתי ושילמתי את החשבון של המרפאה. סרקתי ושלחתי לדבר הזה של המס.
שלחתי מייל לאחות הקבועה של הרופאה שאני קצת (מאוד) לחוצה מהכמות של הורמונים. היום בבוקר הרופאה התקשרה אלי להרגיע אותי שאני הבנתי לא נכון את האחות והיא לא באמת מנסה להרוג אותי (אולי לא בדיוק במילים האלה). המינון שהיא רשמה לי מקובל בארצות הברית, מתחילים עם מינון הכי גבוה ויורדים לפי הצורך. הם לא מאמינים בגישת לאט ובזהירות. המינון הכפול של הזריקות של שבוע הבא נועד למנוע גירוי יתר כתוצאה מהמינון המטורף של השבוע. אפשר להגיד שאני טיפה יותר רגועה עכשיו.

חלום מטריד- חלמתי שאני יושבת עם אמא שלי והיא מתחילה לספר לי על משהו שקרה לאבא שלי אבל אז גולשת לדיבורי צד ושואלת אם אני זוכרת את הפעם ההיא שאבא נסע באוטובוס ואיזה משהו ואני קטעתי אותה בגסות (בדיוק כמו שקטעתי את זאת שהתקשרה אתמול) שכן כן, אני זוכרת, למרות שלא זכרתי, ומה קרא לאבא. מכל הקשקושים שלה בסופו של דבר אני מבינה שהוא במצב קשה, אולי מת, לא ברור מה קרה, כנראה לא התאבדות ואני מתחילה לחשוב שאולי זה כן התאבדות ואולי זה בגלל שאמרתי לו שלא היה צריך להעביר לנו כסף לחשבון בנק (בעולם האמיתי, לא בחלום, הוא העביר לנו כסף ואני התלבטתי אם להגיד לו שהיה עדיף שלא יעשה את זה כי IRS וזה, אבל לא אמרתי כלום, אבל בחלום כן אמרתי לו) ואולי בגלל זה הוא הרגיש מיותר. בכל אופן התעוררתי הם הרגשה רע עם עצמי ועצבנית על אמא שלי.
הקטע הוא שבחלום לא אמא שלי ולא אבא שלי לא התנהגו כמו שהם במציאות. אני צריכה להתקשר לאבא שלי יותר. תזכירו לי בסופשבוע.



יום שלישי

להזיז את עצמי- ממשיכה ללכת ברגל מהעבודה לאוטובוס. מזג האויר מתחמם ו6- זה בכלל לא קר כשלובשים מספיק. 

30 דקות הליכה מהירה על ההליכון עם נטפליקס, הורדתי מראש פרקים ראשונים מכמה סדרות לראות מה יתאים לי, הסדרה הראשונה שבדקתי היתה מתאימה אבל הפרק רק 20 דקות ולא רציתי להפסיק, למרבה הפלא הויפי עבד מספיק לראות עוד חצי פרק. כשחזרתי הורדתי את כל העונה.

הוצאת קיטור התקשרו מבית המרקחת בדיוק בזמן שהלכתי בחוץ. זאת אומרת שהייתי צריכה להוציא ידיים מהכיסים ולהוריד את כיסוי הפנים מהפה. 6- זה לא מספיק חם בשביל זה. 

משהו, סיפור, לא משנה, תרופה מוכנה להזמנה בשבילי, מתחילה להקריא לי את ההוראות מהרופאה. אני קופאת מקור קוטעת אותה בגסות, כן כן אני יודעת מה עושים עם זה, שואלת אם הביטוח מכסה כי שבוע שעבר הוא לא כיסה. הבחורה מתחילה להקריא לי טקסט כסת"ח שהיא מחוייבת לקרוא לפני שהיא מגיעה לפרטים. אני קופאת מקור אבל יודעת שאם אני אקטע אותה היא תתחיל מהתחלה. אמריקאים. חביבות וחוסר תועלת שעולים לי על העצבים כל פעם מחדש. 

todo list שלא עשיתי- לסרוק מרשם וקבלה על כל התרופות ולשלוח למשהו כזה של מס, לא משנה. לא דחוף, זה יהיה בסדר. שוקלת אם לכתוב מייל לאחות בקשר לכמות המוגזמת של הורמונים. תוהה איך לכתוב בצורה שלא תתפרש לא נכון, כי בכל זאת אמריקאים. 

משהו יפה

שוב שלג. וגם הלכנו הבוקר עם השכנים לאכול בוקר. דרך נחמדה לפתוח את הבוקר. 

מעקב

כי אם אני אכתוב את זה אולי זה יקרה ואם לא יקרה אתם מוזמנים לנזוף ולעודד

מטרה- להזיז את עצמי כדי לא להשתגע, לפרוק תסכולים, למצוא משהו יפה.

יום שני
להזיז את עצמי- בבוקר אחרי המרפאה ויתרתי לעצמי ובמקום ללכת 15 דקות לקחתי אובר אבל זה לגיטימי כי היה הרבה שלג והמדרכות חלקות. בערב לא ויתרתי על ללכת ברגל.
28 דקות על האליפטי בקצב רגוע עם טאבלט, חצי מהזמן מנסה להתחבר לוויפי הדפוק של הבניין, בחצי השני אחרי שוויתרתי קוראת ספר באפ. בדקתי, אפשר להוריד סדרות בנטפליקס ולראות באופליין, ינוסה מחר.
תסכולים- אני חושבת שהרופאה החדשה מנסה להרוג אותי. הכמויות הורמונים שהיא רשמה לי יכולים לגרום לגבר לבייץ. רק קיבלתי את החבילה מהבית מרקחת, איבדתי הרצון לחיות. שקלתי להשאיר את הקופסה הריקה בחוץ, אולי איזה הומלס יוכל לגור בתוכה.
האחות שהתקשרה לתת הוראות העלתה לי את הסעיף. כמו כל האמריקאים ראש קטן, לא מוכנה להגיד כלום מעבר למה שאני צריכה לדעת עכשיו. הייתי צריכה לסחוט ממנה בכוח מידע, פשוט לעבור תרופה תרופה ולשאול למה ומתי. וכמובן שאם מוציאים אותם מהתבנית הם מאבדים את זה, אז שאלתי אם אפשר את הזריקות בבוקר ולא בערב אז כמו כל נציג שירות אמריקאי ששואלים אותו שאלה שהוא לא יודע אמרה שבטח, אין בעיה, ורק כשהתחלתי לשאול עוד שאלות הבנתי לבד שיש בעיה למרות שהדפוקה לא היתה מוכנה להודות שזה בעיה. כנראה שאפשר להתמודד עם העניין אבל זה יצריך אותי להציק לרופאה ולא נראה לי שזה כדאי. גם ככה היא מנסה להרוג אותי.
משהו יפה- האחד קנה לי לינדט salted caramel. למרות שהוא לא מת על salted caramel הוא יודע שאני אוהבת את זה. חוץ מזה שלג זה דבר יפה ואחרי שמתרגלים אליו זה גם לא כל כך נורא. המסלול של הנהר יפה בשלג.   

בוצע בtodo list- תשלום לבט"ל. אבא אחד למד לשלוח את המכתבים שהאחד מקבל ישירות אלי למייל. לפחות הוא מבין שמי שמטפל אצלנו בנושאים האלה זה אני. 

סופשבוע קפוא

היו כמה ימים חמים והשלג נמס אבל אז הגיע סופהשבוע.

אז ביום שבת הלכנו לבריכה שמאחרי המוזיאון לבדוק עם עדיין קפואה. לא העזנו לבדוק אבל נראה שהקרח היה מספיק עבה ללכת עליו.

בראשון הלכנו לאגם לבדוק אם הוא קפוא. האגם עצמו לא קפא אבל כל המסביב קפא בצורה עוצרת נשימה. כנראה שהיו גלים מטורפים שפשוט קפאו ברגע שהתנפצו.

באמצע היום

סתם בזמן גלישה בפייסבוק רואה פוסט של מישהו. זה אפילו לא מישהו שאני בקשר איתו, מאז תואר ראשון דיברנו אולי 5 פעמים, אני חברה שלו בפייס רק בגלל שהוא חבר של האחד. 

מאז שאנחנו חברים הספקתי לראות בפייס שלו שהוא התגרש (לא מבינה את העניין של לפרסם גירושים בפייס, מה זה עניינם של כל מיני... לא משנה)  והאחד העיר על זה שחבל, אשתו היתה בחורה נחמדה וזה קצת עצוב שאנשים בגילנו מתחילים להתגרש. שאלתי אותו אם הוא לא חושב שגם אנחנו בדרך לשם. לא הגיב. 

אחר כך חבר משותף סיפר לו שהרקע לגירושים זה אי הצלחה לעשות ילדים והאחד שוב דיבר על זה שזה עצוב והוא יודע שההוא רצה הרבה ילדים. שוב שאלתי אם הוא לא חושב שגם אנחנו בדרך לשם. לא הגיב.

אחר כך ההוא התחיל לפרסם תמונות מטיולים עם החברה החדשה שלו והילד שלה שנראה שמוכן לאמץ את ההוא כאבא מחליף. ואני חשבתי לעצמי וואלה יופי, מצא לעצמו אישה שבאה קומפלט עם ילד, כמה נוח. 

אז היום שם תמונות של הילד החדש שנולד להם. וואלה, שוב יופי. עזב אישה שלא הצליחה להביא לו ילד ולקח אישה עם קבלות על כך שהיא יכולה להביא ילדים והיא אכן עמדה בהבטחה. ואז נפל עלי העצב. הייתי עצובה על גרושתו שמעולם לא פגשתי, זאת שלא הצליחה לתת לו מה שרצה, שעכשיו רואה איך מישהי אחרת עמדה בדרישות. ראיתי את עצמי במקומה, עם תחושת הכישלון הזו, ותהיתי אם יום אחד גם אני אהיה שם, זאת שויתרו עליה כי לא עמדה בדרישות הבסיסיות מאישה בנישואים. 

ובראש שלי שמעתי את האחד, בערב כשישב בספה שלו ויגלוש, תוך כדי יציין שאיזה יופי, להוא נולד ילד, והוא ישמח בשבילו. ולא החלטתי מה אני אענה לו, אם אני אתעלם או שסופסוף אני אפתח את הריב הזה שיושב לי בראש כל פעם שהוא מדבר על זוגות אחרים כאילו העניינים שלהם לא נוגעים אלינו, כאילו אנחנו לא בדרך לשם גם כן. 

יצאתי פמיניסטית

כנראה שכל הקבוצות בפייסבוק שאני קוראת מתחילות להשפיע עלי.

לקראת עונת המיסים הבאה עלינו לטובה יצרתי קשר עם רואה חשבון ישראלי שמתעסק עם דוחות מס לIRS, בחור רציני וטוב, אם מישהו צריך המלצות אני מוכנה לתת את השם שלו בתוספת המלצה חמה. אניווי, אחרי ששנה שעברה דיברתי איתו והעצה שלו היתה בגדול אם את רוצה לשלם לי את יכולה אבל לדעתי לא תהיה לך בעיה להסתדר לבד, השנה המצב שלנו הרבה יותר מסובך ואפילו הוא הודה שכדאי מאוד שנשכור את שירותיו. אז דיברנו בטלפון והחלפנו תכתובות במייל כשעל כל המיילים אני עושה cc למר בחור וחותמת כמר וגברת 1, למרות שבגוף המייל ברור שאני הכותבת. באיזה שלב הוא ביקש כתובת אימייל אמינה כדי לשלוח לנו קישור מאובטח למערכת שלו. עניתי לו, הפעם בלי cc לבחור ככה שרק הכתובת שלי היתה בראש המייל, שזה המייל שלי לצרכי עבודה והוא מוזמן לשלוח אליו. 

אחרי כמה זמן הוא ענה לי שקישור נשלח למייל של מר בחור.

הפעולה המתבקשת היתה כמובן לבקש ממר בחור להעביר את המייל אלי מכיוון שזו התמודדות קשה מדי בשבילו ואין לי כוח לקיטורים, אבל אז כל היום נתקעה לי בראש השאלה למה לעזאזל הקישור נשלח אל מר בחור כשבבירור כתבתי מהכתובת שלי שזו הכתובת המתאימה? בנוסף לכך ששם המשתמש במערכת הוא כתובת המייל שהוזנה וכתובת זו היא הכתובת של מר בחור ולא שלי. 

במובן הפרקטי זה מציק כי אני מטפלת בנושא ואני מעוניינת לקבל את כל העדכונים מהמערכת במיידי ולא דרכו. אבל במובן העקרוני זה גם מציק כי רק אני מטפלת בנושא, רק אני מתקשרת עם הרו"ח אז למה השם של הבחור הוא השם שנבחר לייצג אותנו? ורק אני נכנסת למערכת, אז למה אני צריכה להשתמש בשם שלו? כל ההתכתבויות שלי עם הרו"ח עד אותו רגע היו פורמליות אבל בסוף היום פשוט כתבתי לו ישירות, בלי קשקשת, למה המייל נשלח אל הבחור ולא אלי. 

הוא ענה בקלילות שסתם כי ככה היה נוח, אחרי כמה זמן כתב שישנה את השם ובסוף כתב סליחה, טקט מעולם לא היה הצד החזק שלי. 

אולי יצאתו קצת קטנונית, קצת נטפלת לקטנות. אבל לפחות פיניתי משהו אחד שהציק לי בעין. 

well played nana10, well played

אז מה היה לנו 

אתר אחד שפעם היה בשיא תפארתו ועד היום נחשב כאבן דרך באינטרנט הישראלי, אבל עם השנים והתפתחות הרשתות החברתיות הפך להיות פחות רלוונטי לרוב האנשים ונשאר מפלטם של אלה שמסרבים לקבל את העובדה ש 1984 זה כבר כאן ועדיין מחפשים לעצמם את הפינה שלהם בעולם הישן. 

ערוץ תקשורת אחד שקנה את האתר כנראה כי רצה משהו יוקרתי, לא השכיל לעדכן ולהתעדכן, לא מעוניין להשקיע באתר הזה אבל כנראה שמישהו שם מפחד להיות זה שסוגר את האור על פיסת נוסטלגיה.

ככה זה עובד כבר כמה שנים: מדי שנתיים-שלוש מודיעים על סגירה. הבלוגיה גועשת, בלוגרים מפורסמים שגדלו בישרא פתאום חוזרים הביתה להביע תמיכה, הגלים יוצאים מגבולות ישראבלוג ובמשך כחודש האתר זוכה לעדנה מחודשת.

סוף הסיפור כל פעם מחדש הוא שהאתר נשאר באויר אבל רמת ההשקעה בו יורדת. מעורכת ירדו לחצי עורכת ואז למישהו מדי פעם מסתכל, השרתים כבר מקרטעים ומדי פעם קורסים ויש תחושה שבכל רגע התשתית יכולה לקרוס לגמרי וכל האתר ילך לתהום הנשיה. אבל מה זה משנה, העיקר ששוב פעם לא סגרו את הבית. 

וככה, לאט לאט, האתר מתפורר וכל סערה שכזו מעלה את כל הבוץ מהתחתית, כל הריבים והאינטריגות עולים למעלה, קרבות וקליקות בין בלוגרים ועוד כמה בלוגרים נוטשים את האתר ומחפשים בית חלופי.

גם הפעם לא סגרו את ישראבלוג. ושוב יש כמה כותבים שמאמינים שהפעם זה יהיה שונה, הם יקנו את האתר ויחזירו אותו לחיים. נראה כמה שנים זה יחזיק הפעם. אני מצידי נשארת פה, נוח לי ויבש.
שתהיה 2018 טובה לכולם