יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

איףףף

אני משתמשת בחול מתגבש בארגז של לאסי. פעם קודמת שקניתי לה חול קניתי משהו שונה מכרגיל. כנראה שבגלל שערבבתי אותו בחול שכבר היה בארגז, החול היישן עדיין השפיע ולא שמתי לב להבדל. בפעמים האחרונות שמתי לב שאין הרבה גושים אבל לא התייחסתי לעובדה הזו. 


היום באתי לנקות לה את החול וענן צחנה תקף אותי ברגע שפתחתי את הארגז. ואז הבנתי שאם אין גושים זה אומר שהשתן לא התגבש ואם הוא לא התגבש אז הוא נספג וכל החול ספוג שתן. איככככ. שלחתי את המיועד לסופר לקנות חול ריחני שהוכיח את עצמו בעבר, זרקתי את כל החול הישן, שטפתי את הארגז במיים רותחים ישירות מהקומקום החשמלי ומילאתי אותו בחול חדש בנחוח מרענן, או לפחות זה מה שכתוב על השקית. 


אני מתלבטת עכשיו אם גם את החתולה צריך לחטא במים רותחים.


 


יש משהו שאני חייבת לפרוק.


אני לא זוכרת מתי שמעתי שיר של אינשטיין פעם ראשונה, אף שיר שלו לא שינה לי את החיים, לאלבום שבלול התוודעתי דרך הדיסק המאוד מוצלח לדעתי חזרה לשבלול. אמנם בחרתי שיר שלו כשיר כניסה לחופה עוד לפני שהוא מת, אבל זה שיר שפגשתי בביצוע אחר ורק יותר מאוחר גיליתי שהוא שר אותו במקור. אתמול בעבודה שמתי גלגלץ כי חשבתי שיהיה נחמד שירים שלו כל היום אבל בפעם השלישית ששמו את עטור מצחך נמאס לי וכששמו את לבכות לך בפעם החמישית כיביתי את הרדיו. היום בבוקר השדרן הבטיח שישמיעו אותו לפי סדר אלבומים ככה ששירים לא יחזקו על עצמם אבל עדיין תחנו את הקלאסיקות ואני לא רוצה לשמוע אותו יותר. לפחות את שיר החופה שלנו השמיעו רק פעם אחת.


אני לא מתאבלת ולאמרגישה שהעובדה שהוא מת נוגעת לי איכשהו.נכון, הוא היה משהו מיוחד במוזיקה הישראלית, אבל מוזיקה פשוט לא משפיעה עלי ברמה כזו. 


זהו, אמרתי את זה. עכשיו אפשר לסקול אותי.


 


במסגרת דברים שלא עובדים, המחשב שלי כנראה מת סופית. אולי אפשר להציל אותו על ידי השתלת איברים, אולי זכרון או הרד דיסק, אבל אין לי ראש לזה. את הפוסט הזה כתבתי על הנקסוס 10 שהוא בעצם כמו הטלפון שלי רק גדול יותר. ומשום מה המקש רווח שלו לא מתפקד, שזה מצחיק כי זה לא באמת מקש ובכל זאת הוא תקול.


עברתי את ה 10000 כניסות, סיבה לחגיגה. שמתם לב איך הצלחתי להשחיל את החתונה גם לפוסט לא קשור בכלל?

יום שני, 25 בנובמבר 2013

wish list

בית, 2-3 ילדים, חתול, חברים, עבודה מספקת, בריאות ואותו.


בית עם חצר. מספיק מרווח להכיל את כולם בנוחות, לא גדול מדי שלא נלך לאיבוד כל אחד במקום שלו. סלון ופינת אוכל עם מקום לפתוח את השולחן. פינת עבודה לכל אחד מהילדים להכין שיעורי בית.


ילדים במרווח מספיק קטן שיהיו חברים אבל מספיק גדול שלא יהיו בתחרות כל החיים.


חתול אמיתי, לא החתולה המקולקלת שיש לי בבית שהדבר הכי קשה שהיא הצליחה לצוד זה שממית וגם זה רק אחרי שהיא שעה הסתכלה עליה עד שהיא נפלה מהקיר. כזה עם פרווה שאפשר לחבק ולקווצ'ץ', מפונק. 


מספר קטן של חברים טובים, כאלה שבאים אליהם ומזמינים אותם לארוחות וחגיגות. כאלה שיעזרו כשצריך ויבקשו עזרה כשצריך.


עבודה מאתגרת אבל לא קשה מדי, לא מתסכלת ולא עם שעות ארוכות ולא נגמרות. משכורת שמספיקה להחזיק בית מרווח מספיק ו-3 ילדים שיהיה להם כל מה שהם צריכים אבל לא כל מה שהם רוצים.


בריאות. לכולם. לנו, לילדים, להורים, לחברים, לחתול. 


אותו. רק אותו. להיות איתו ולעבור איתו את הכל. לבנות איתו בית, לגדל איתו ילדים (וחתול), לחזור אליו כל יום מהעבודה, לבלות עם חברים משותפים, להיות יחד תמיד. 


 

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

לפחות משהו אחד הולך חלק

קיבלתי הערה על כך שפוסט קודם לא כתבתי שום דבר על חתונה אז הרי תיקון, פוסט שלם שיוקדש כולו לנושא.


ולחדשות הטובות שבטוח שכולכם ציפיתם לשמוע: נמצאה השמלה המושלמת! כרגע היא אמנם נמצאת רק בדפי המחברת של התופרת אבל בעזרת הגורמים הרלוונטים בתוך כמה חודשים היא תשב לי על הגוף באופן מושלם. 


היא לא מושלמת במובן של השמלה הכי יפה או שכולם יגידו וואו, היא מושלמת כי היא בדיוק מה שחיפשתי. היא פשוטה ועם זאת מיוחדת. היא בגזרה שלא מדגישה את הגוף אבל נותנת לו אשליה של אורך ורכות. היא רומנטית לא בקטע מודרני מעודכן אלא בסגנון של פעם. 


את החיפושים התחלתי בלי יותר מדי אופטימיות. ידעתי בגדול מה הסגנון שאני רוצה וחברה שלי שלקחה על עצמה להיות מדריכה הסבירה לי שאני צריכה תופרת אבל אני צריכה לעשות סבב סלוני מעצבים קודם לדעת איזה גזרה מתאימה לי כי אצל תופרת אי אפשר למדוד. אז נכנסתי לכמה אתרים של מעצבים לאורך ציר מוריה והכרמל ודי התיאשתי. הכל היה מאוד יפה אבל שום דבר לא היה דומה למה שרציתי. כבר התחלתי להתיאש והתלוננתי לשותף שלי למשרד, כי כזכור שיחות חתונה עכשיו באופנה, והוא אמר לי שגם אשתו לעתיד היתה באותו מצב ואז היא ראתה איזו תופרת בקיבוץ גבת שמצאה חן בעיניה. הקשתי בגוגל שמלות כלה גבת, כי כמה כאלה כבר יכולות להיות, ומיד ראיתי בדיוק מה שחיפשתי. קבעתי פגישה, עדכנתי את אמא שלי כי החברה החליטה שהיא לא יכולה ללכת איתי למדידות כי היא עומדת ללדת וביום שישי לקחתי אותה ונסענו לקיבוץ. 


המקום בקיבוץ בהתאם לכל הקלישאות ממוקם באסם תבואות ליד הרפת. עם רצפת בטון וחלונות רופפים. התופרת, בלי יותר מדי פוזות מיד ניגשה למלאכה, זרקה עלי גזרות ובדים וחיברה בסיכות ועם הערות עידוד מצד אמא תוך שעתיים גובשה לה שמלה.


המחיר באופן אובייקטיבי לא זול ביחס למשהו שאני הולכת ללבוש בדיוק יום אחד אבל באופן סובייקטיבי הוא חצי ממחירי שמלות  בכרמל שהם בתורם פחות מחצי מהמחירים בתל אביב ככה שאפשר לומר שיחסית יצאתי סביר.


אז עניין השמלה הסתדר מהר ובאופן אופטימאלי. עכשיו לדיג'י...


 


 


 

יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

אנשים שעוברים בבוקר כשאני מחכה להסעה

שני ילדים קטנים שמדברים ביניהם אנגלית. אתמול הילדה בכתה והילד בכוונה ניסה לעצבן אותה. היום הם דיברו ביניהם כרגיל, הילד סיפר לילדה משהו.


אבא עם ילד על הכתפיים. פעם הוא שר לו שיר, פעם מספר סיפור. אתמול הוא לא דיבר בכלל. היום הם לא עברו. או שההסעה הקדימה.


פעם היתה ילדה שירדה במדרגות ורצה לאוטו אבל היא כבר הרבה זמן לא עברה. אולי היא החליפה בית ספר.


 


הנהג באוטובוס אנטיפת וזה מעצבן אותי. כשאני עולה אני תמיד אומרת בוקר טוב והוא בתגובה נוהם לעצמו. מה כואב לך להגיד בוקר טוב. היום הוא צעק על נוסע שחיכה בתחנה ולא הלך לעבר האוטובוס שנתקע מאחרי אוטו שניסה לחנות.


 


 


 

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

סתם

כמה קשה זה למצוא כוס קפוצ'ינו נחמדה. כוסות קפה נס יש כמו זבל, במגוון צבעים ודגמים, נמכרות 4 ב10. כוסות אספרסו נחמדות יש בכל מיני סוגים.  אבל כוס קפוצ'ינו, או כמו שניסיתי להסביר למוכרות בחנויות השונות, כוסות נמוכות ושמנות כאלה, יש רק מסוג אחד, צבע לבן משעמם, 30 שקלים  לכוס ותחתית. ככה זה במדינה שמוכרים בה קפה ב-5 שקלים. 


 


בעקבות הצלחתי לקבל כסף חזרה החלטתי להמשיך בצעדי ההתיעלות ולהפסיק לשלם כל חודש לכלל ביטוח בריאות, אין לי מושג אפילו על מה, שאריות מהעבודה הקודמת. אז התקשרתי לכלל ואחרי מערכת מיגעת לניתוב שיחות ענתה בחורה נחמדה ואמרה לי שהיא לא תבזבז לי את הזמן (תודה) והפנתה אותי לתמורה ביטוח כי רק הם יכולים לבטל לי את הביטוח. אבל אםם כבר התקשרתי היא תרשום אותי לאתר כדי שאני אוכל לעקוב אחרי הביטול. אמרתי בסדר ואז היא התחילה לבזבז לי את הזמן. אז אמרתי לא משנה, תודה שלום והתקשרתי לתמורה. שוב מערכת ניתוב שיחות מייגעת, צריך להוציא להורג את מי שהמציא את הדבר הזה, ואז עונה לי מישהו "שלום ג'אסט, מדבר אביב". אני שונאת שאנשים שאני לא מכירה פונים אלי בשם אז לרגע התבלבלתי וניסיתי לשחזר לעצמי במוח איך הגעתי אליו ולמה הוא יודע מי אני. כששיחזרתי אחורה את מערכת השיחות הבנתי למה הייתי צריכה להכניס תעודת זהות באמצע. צריך להרוג את מי שפיתח את הפטנט הזה. בסוף שלחתי פקס. רגע אחרי קיבלתי סמס שהפקס התקבל (למה הם יודעים מה המספר טלפון שלי) ויום אחרי קיבלתי סמס שהפקס ששלחתי תקין. יוהו. עכשיו נראה אותם מפסיקים לקחת ממני כסף. 


 


יש אתר, mit4mit שאמור לעזור למתחתנים לעתיד באמצעות ביקורות של מתחתנים בעבר. הבעיה היא שכל הביקורות בו נראות אותו הדבר. ראינו את האולם ומייד ידענו שזה מה שאנחנו רוצים. חודשים אחרי חברים של ההורים התקשרו אליהם להגיד כמה המקום היה יפה. האוכל היה כל כך טעים, האורחים החמיאו לנו לאורך כל הערב. השמלה היתה מושלמת, יפה ונוחה, אף תפר לא זז מהמקום, בקושי הרגשתי אותה כל הערב. חברות שלי עדיין מתקשרות לשאול איפה קניתי אותה. התסרוקת היתה מושלמת, אף שערה לא זזה מהמקום. הדיג'י הקפיץ לנו את הרחבה, אנשים לא הפסיקו לרקוד לרגע, ויש לנו משפחה אשכנזית, זה קשה לגרום להם לרקוד. 


בקיצור אפשר להחליף את כל האתר הזה בהודעה בכניסה "תקחו איזה אולם ואיזה בעל עסק שאתם רוצים, זה לא משנה, בסוף אתם תהיו בטוחים שהחתונה שלכם היתה מושלמת. ועד אז, למי אכפת. 


 


 


 

יום שישי, 15 בנובמבר 2013

נגמר שבוע

סגרנו אולם וסרגנו תאריך ושילמנו מקמה. למרות שההורים שלו לא מרוצים מהתאריך (כי זה לפני פסח ואם יבואו אורחים מחול זה יהיה להם יותר יקר ונצטרך לארח אותם ואני לא מתכוונת להתחיל להפריד עכשיו לחם מכל השאר) ולא מרוצים משישי (כי הבעל של הבת של החברים דתי וגר בבאר שבע ויצטרך לצאת מוקדם, אפשר לחשוב שאם זה היה באמצע השבוע הוא היה נשאר עד אצמע הלילה ואחר כך נוסע לבאר שבע) וממשיכים לספור לנו מוזמנים. אמא שלי מצד שני מאוד מרוצה ומאושרת וחושבת שהאולם שסגרנו הוא הכי יפה מבין כל אלו שראינו, המיועד מתלונן שאי אפשר להסתמך על חוות הדעת שלה כי כל מקום שהיא רואה היא חושבת שהוא יפה יותר מהקודם. 


אז זה לא יהיה חלבי כמו שרצינו כי הקיטרינג של האולם והוא בשרי וזה לא יהיה קטן כמו שרצינו אבל זה יהיה ביום שישי כמו שרצינו וזה יהיה באביב כמו שרצינו ויש מקום בחוץ ובפנים כמו שרצינו וזה אפילו יותר יפה ממה שאני דמיינתי לי. אז יהיה בסדר. אם רק ההורים שלו יפסיקו לספור לנו מוזמנים כל הזמן ויפסיקו לדאוג כל כך הרבה ולקטר. 


זה קטע מוזר אבל בעבודה כבר נמאס לי משיחות על חתונה. אחת שבוע לפני החתונה ונותנת את כל העצות מהרגע האחרון ואחד מתחתן חודש לפני ומשתף בלבטים שלו ואחת שכבר מזמן התחתנה אבל אוהבת לחיות דרך אחרים ולכן דורשת כל הזמן עדכונים. מזל שהיא יוצאת לחופשת לידה. 


 


הצלחתי לקבל כסף חזרה מרשויות המדינה. טוב, לא בדיוק, בגלל שהפריטו את המים אז מי שמטפל בזה זה חברה פרטית ולא העיריה. כנראה שבגלל זה הבחורה שדיברתי איתה היתה מאוד נחמדה ועוזרת למרות שהטעות היתה שלי. בטעות שילמתי חשבון מים של מישהו אחר. ולא סתם מישהו אחר, מישהו עם חוב די רציני. אז התקשרתי וענתה לי בחורה נחמדה ואמרה לי לשלוח פקס והסבירה בדיוק מה לכתוב בפקס וכמה ימים אחר כך התקשרה האחראית ואמרה שיש קצת בעיה אז אני צריכה לשלוח לה עוד פקס אבל מיד אחרי ששלחתי היא התקשרה להגיד שהפקס הגיע והכל בסדר וכנראה שעד סוף השבוע אני אקבל חזרה את הכסף. ובסוף השבוע אכן קיבלתי מכתב שהבקשה שלי טופלה וכרגע העניין הועבר לטיפול העריה. ואז חיכיתי שבועיים וחצי. כי בעיריה השירות הוא לא חובה ולהם יש זמן. אבל בסופו של דבר גם שם דברים זזים והכסף הושב למקומו בשלום רק כדי לנדוד שוב, הפעם בתור מקדמה לאולם.


 


עכשיו מכינים קציצות לארוחה אצל אח שלו. חבר שמבשל זה נחמד עד שמבינים שכל שבוע צריך לבשל משהו למישהו אחר. אני רציתי להכין קציצות כרובית. הוא לא יכול לתת לי להכין אוכל או להחליט מה מכינים אז הוא הכין גם קציצות עדשים. יהיו הרבה קציצות. 


 


 


 


 

יום שבת, 9 בנובמבר 2013

איך שגלגל מסתובב

יש בעבודה מישהו שהיה ראש צוות שלי פעם ומלבד כמה התנגשויות הסתדרנו ואפשר להגיד שהיינו חברים באופן קר. הבעיה היחידה בינינו היתה הצורך העז שלו להיות זה שמנהל אל מול הצורך שלי בעמצאות. הוא זכה להמון הערכה והמניות שלו היו בשמים ולי די נמאס מהפרוייקט שעליו עבדנו וניסיתי לצאת משם. כשסוף סוף הצלחתי לצאת הוא לא קיבל את זה יפה ודפק לי קטע ממש מסריח אצל המנהל וככה יצא שדי לא דיברנו יותר. אחרי כמה זמן, בפרוייקט החדש שעשיתי היתי צריכה את עזרתו וככה לאט לאט כן הצלחנו לעבוד יחד. לאחרונה צוותנו שוב, הוא ראש צוות ואני בצוות, רק שהפעם הוא כבר ידע להזהר איתי וגם אני באתי הפעם עם קבלות על דברים שכבר עשיתי ככה שהוא נתן לי את הכבוד המתאים. ואז דברים השתנו ומנהלים התחלפו וכל היוקרה והכבוד שהוא קיבל בתקופה הקודמת התחילו לשקוע ועכשיו המצב בינינו הפוך, אני זו שמקבלת המון הערכה מלמעלה והוא בקרשים ופתאום הוא שוב צריך אותי בתור חברה, מישהו שיקשיב לקשיים שלו ויבין אותו. ואני מתלבטת עד כמה מרושע יהיה מצידי עכשיו להגיד לו isn't karma a bitch?


 


עדכון מהפוסט הקודם (אני פשוט לא יכולה בלי), אז השלמנו עם זה שהחתונה לא תהיה קטנה וחמודה כמו שרצינו (בעיקר אני רציתי, הוא לא האמין שזה אפשרי). כנראה גם לא חלבית. אנחנו כבר לא אומרים 100 לכל היותר, אפילו מצאנו מקום שהמינימום שלו זה 100, אפשר להרחיב ל170 ועדיין יהיה מרווח. וגם אפשר להיות שם בשישי בצהרים ובדיוק בתאריך שאנחנו רוצים. אז עכשיו ההורים שלו מתלוננים על התאריך אבל לפחות בקטע הזה הוא לא מוכן לשמוע. בתקווה מחר נסגור עם המקום ואז נשאר רק את כל שאר הכאב ראש. אני רק צריכה לזכור לקחת הכל באיזי. לנסות להנות גם מהתהליך. זה לא יהיה בדיוק כמו שאני רוצה, לא נורא. החתונה היא לא רק שלנו. לא אם אנחנו לא רוצים השפעות שליליות ארוכות טווח.  


 


 


 


 

יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

נמאס לי

אני יודעת שגם לכם נמאס לקרוא על זה אבל זה הבלוג שלי ואני אעשה בו מא שבא לי אז תתמודדו. לפחות פה אני יכולה לעשות מה שבא לי כי מסתבר שבחתונה שלי זה פתאום עניין של כולם מה אני עושה.


פתאום חברים לעבודה דואגים לחשבון בנק שלי ומסבירים לי שהכי חשוב לא לצאת במאזן שלילי. אם כל הכבוד אני לא מזמינה אנשים לחתונה כדי לשלם עליה. החתונה תעלה כמה שתעלה, אנחנו לא הולכים להשתגע ואנחנו לא לא מצפים מאף אחד לשלם את המנה שלו.


וכולם נותנים עצות ומסבירים את מי צריך להזמין וכמה ואל תעשו ככה ואתם צריכים להתחתן בקיבוץ או באולם ולא ביוני ולא רחוק ולמה חלבי ולמה שישי ולמה לא ולמה כן.  


אסור היה לתת להורים לדבר לבד. כי אמא שלי אמרה שהיא תזמין כמה אנשים שאני ארשה לה להזמין ואמא שלו הבינה שאני לא מרשה לה להזמין אנשים שהיא רוצה להזמין כי אנחנו חוסכים, אז אבא שלו הודיע לו שלא נחסוך כי הם יתנו לנו כמו שהם נתנו לשני האחים שלו, שזה הרבה. ואם הם נותנים אז כמובן שהם מעורבים.


ועכשיו מסתבר שצריך להזמין גם את הדוד של הגיסה שלו כי אחרת אמא של הגיסה תעלב. מה האמא של הגיסה שלו קשורה לחתונה? אני לא יודעת. וגם עוד כמה חברים לעבודה של ההורים. אם עד עכשיו האמנתי שיבואו רק אנשים שרוצים להיות ושאנחנו רוצים אותם אז עכשיו זה לא ככה. יש אנשים שיוזמנו רק כדי שלא יעלבו וכמובן שהם יבואו רק כדי לא להעליב ויביאו צ'ק רק כדי לכסות את המנה ויתלוננו על זה שבמחיר כזה הינו יכולים לפחות לתת להם בשר. 


זה בדיוק הסיבה שתמיד חשבתי שאני לא אעשה מסיבת חתונה, כי לא בא לי על הדברים האלו. אני לא רוצה לכתוב על ההזמנה קבלת פנים ב7 חופה ב8 ושכולם יגיעו ב8 וחצי כי זה אף פעם לא מתחיל בזמן ובעשר רק ניתן להם מנה ראשונה ואף אחד לא יאכל את הקינוחים (שיהיו טעימים כי הם חלביים) כי מי שלא רוקד הלך כבר הביתה מזמן ומי שכן רוקד לא נעים לו. אני לא רוצה חתונה בשביל ההורים, את הכסף שלהם אני מעדיפה שיתנו לנו לדירה. 


לאחרונה חשבתי שאני אצליח אחרת אבל אני מאבדת את הבטחון. 


עכשיו כמעט 2 בלילה ואני לא ישנה כי אני לא יודעת אם אני בכלל רוצה מסיבת חתונה. 


 

יום שישי, 1 בנובמבר 2013

מבחן האמון המושלם

יותר מאשר ליפול אחורה ולסמוך עליו שהוא יתפוס אותי- קצוות. או במילים אחרות תוריד לי חצי סנטימטר. כי אני יודעת שצריך אחרת כל הקצה  של השיער יהיה שרוף ואני אתבאס מהספר אבל לא בא לי 120 שקל להוריד חצי סנטימטר. אז נתתי לו מספרים ביד והוראות הפעלה שאני לא לגמרי בטוחה בהן. הוא התחיל עם בטחון אבל עם הזמן הבטחון הלך ונעלם וכשהוא הגיע למאחורה הוא התקפל ואמר עדיף שתלכי לספר. אז לקחתי ממנו את המספרים והלכתי על השיטה שעוברת בקרב בנות כמו אגדה- לסרק את כל השיער קדימה ולחתוך. כשהשיער יתיבש אני אגלה כמה מצחיק זה נראה. מקסימום יום יומיים אני אלך עם צמה עד שאני אגיע לספר.


 


מחר יש אזכרה לסבתא שלי ונתבקשנו להכין משהו. החלטנו לנסות את מכונת הלחם החדשה שקנינו, אם לא ילך נכין סלט פסטה. זה יותר מסובך ממה שחשבנו. עלתה שאלת שמרים קריטית. כרגע העניין בבירור אם אבא של הבחור. מחר יהיה דיווח עדכני.


 


[עדכון מיום שבת. השיער יותר מודרג עכשיו ממה שהוא היה קודם וזה קצת נראה כאילו הסתפרתי בבית (די). אני חושבת שאני אלך על המראה הזה במין הצהרת אופנה, אני אתן לזה חודש להסתדר מעצמו ואם לא אני אלך לאיזה ספר. הלחם יצא די דחוס והרגיש קצת כמו בלוק אבל היה אכיל. האגוזים קצת הלכו לאיבוד והערמונים ששמנו נעלמו כאילו לא היו מעולם. החזרנו עם חצי קערת סלט פסטה, חצי לחם וקצת מרק בצל ככה שחזרנו עם יותר אוכל ממה שהלכנו. ונמאס לי מהחתונה. אני מתחילה לחזור לרעיון של להתחתן בפראג רק עם האנשים שממש אכפת להם מאתנו מספיק כדי לנסוע עד שם. ] 


 


מכאן והלאה ענייני חתונה, למי שנמאס מוזמן לעצור.


 


נמאס לי לראות מקומות. הזמנו את אמא שלי וגילינו שזה עוזר לקבל עוד נקודת מבט. אז היום לקחנו עוד צעד קדימה והזמנו גם את ההורים שלו. וגם את אמא שלי שבאה עם החבר שלה. החבר היה בסדר, עמד בצד וגילה סימפטיה. כל השאר היו יותר מדי. וכולם צריכים לחזור על אותן ההערות. ולהסביר לנו איך ואיפה יהיה כל דבר ומה יהיה ולמה. 


אני חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה אבל אני מתחילה לאבד בטחון. חשבתי שאני רוצה יום שישי בצהרים אבל מצאנו מקום ממש יפה שלא ממש מתאים ליום שישי בצהרים ויש לו יום חמישי בערב באותו מחיר פנוי בדיוק בשבוע שאנחנו רוצים. ואז היו את הימים האחרונים עם המזג אויר המגעיל ואני חשבתי לי שאוי ואבוי אם נעשה בשישי בצהרים ויהיה כזה מגעיל. ואם נעשה בערב מקסימום אם ירד גשם אפשר להכנס פנימה. ואם כבר בערב אולי אפשר יותר מאוחר ואז בטוח לא יהיה גשם ויהיה אור עד יותר מאוחר, השאלה היא אם לא יהיה חם. אז עכשיו גם נושא הזמן והתאריך פתוח. 


המקום שראינו היום נראה מאוד יפה באינטרנט אבל כשמגיעים זה נראה קצת מוזנח. האוכל באינטרנט נראה ממש ממש מרשים והמיועד (יש  לו שם חדש) חושב שאולי כדאי לבדוק רק את האוכל ואולי למצוא אולם ולא מסעדה ולהביא את השפית של המקום שגם עושה קייטרינג. אז עכשיו גם עניין המסעדה מול אולם פתוח. לא בא לי להתלבט שוב. והוא מתעקש לראות עוד מקומות. אני חושבת שראינו מספיק ועכשיו צריך רק לטעום את האוכל.


 אני לא רוצה לדעת מה יהיה כשאני אגיע לשמלה.