ערב פסח ראשון בגולה

(יום 46) אז פסח.

החברה הזמינה אותנו להצטרף אליהם ואל השכנים שלהם- עוד זוגות במצב דומה לשלנו לליל הסדר. כי להם יש שכנים, כי הם גרים איפה שישראלים חברותיים גרים. והיה עוד זוג שהגיע מהצפון, גם מאיזור נטול ישראלים חיים. לסיכום היינו 3 זוגות עם ילדים, אנחנו והזוג מהצפון. בין 3 האמהות היתה מתיחות קלה, אבל במהלך הערב שאר הנוכחים התעלמו באלגנטיות. ככה זה בנות, תמיד יהיה משהו לריב עליו, שהגברים בדרך כלל לא יבינו.

מכיוון שהאמריקאים אנטישמים ולא מבינים שערב חג צריך להיות חופש, או סתם בגלל שהאחד לא מסוגל לבקש מהמנחה שלו לא לעבוד או לעבוד פחות בשישי, יצא שפעם ראשונה שאני הכנתי לבד, לגמרי בעצמי, את חלקנו בארוחה. זאת ההזדמנות לציין שעד שפגשתי אותו לא הייתי מסוגלת לבשל יותר מחביתה, וגם זה לא תמיד הצליח. הוא הביא איתו לזוגיות שלנו את כישורי הבישול ואני בניסיון להרשים מהצד שלי התחלתי לפתח כישורי קינוחים. בכל פעם שנדרשנו להביא מנה הוא היה השף הראשי ואני הסיעת, לרוב הסיוע התמקד בלא להפריע לו. לפעמים כשהכנו ארוחה אז אני הורשתי להכין בעצמי מנה אחת. הקינוחים היו התפקיד שלי. והפעם לראשונה אני הייתי אחרית, לגמרי לבד, גם לקינוח וגם למנה צמחונית. לדעתי הלא משוחדת יצא ממש טעים. תמונות בפוסט קודם.

מראש היה ברור שהסדר לא יהיה כהלכתו, אז כדי שיהיה מעניין הבאתי הגדה קיבוצית. כל אחד בתורו בחר אם לקרוא מההגדה הקיבוצית, שהוגדרה כאלטרנטיבית, או מהמסורתית. רוב החלקים בהגדות לא חופפים וגם אלה שכן מגיעים בסדר שונה ולכן יצא שכל הערב היה תערובת של קפיצות קדימה ואחורה בשתי ההגדות. באמצא גם ניסיתי להכניס גם קטעי הסבר על ההבדל בין ההגדות והמקורות שלו ועל הרעיונות שההגדה הקיבוצית מנסה להעביר, הנוכחים שלא היו מוקפים ילדים מקפצים הקשיבו בעניין, האחרים רצו לדלג לשירים. אחרי הסדר הילדים קפצו והתרוצצו מתחת לשולחן בזמן שהמבוגרים ניסו לאכול בשקט. העוגה זכתה לשבחים :)

הארוע התקיים בבניין של אחד הזוגות שמסתבר שיש בו חדר ישיבות שאפשר להזמין, שמגיע עם מטבחון צמוד. ממש נוח. עקב ריבוי הילדים בסוף הארוחה החדר נראה כאזור אסון אבל אחרי מאמץ משותף הגענו למצב שהחדר נראה במצב די טוב, מלבד פירורי מצות שכיסו את השטיח. המארח הלך לשאול אם יש איזה שואב אבק שאפשר להשתמש בו, אמרו לנו שהאחראי יבוא לשאוב, אז השארנו לו חתיכת עוגה. נקווה שלא יסתכלו על הזוג המארח במבט קריר אחרי הערב (כמובן שאף אחד לא יגיד להם כלום, זה לא מנומס).

חסל סדר פסח. לשנה הבאה בירושלים.