לפעמים יש לי הרגשה שזה כל אישה שהיא לא אני.
את החשוב ביותר לא ציינתי. אמא שלי באה לבקר. סוף סוף, אחרי שנתיים וחצי שאנחנו פה, אחרי שנה וחצי שלא ראיתי אותה, היא באה. ביחד עם בנהזוג שלה.
אבל נחזור לעניינינו. אמא באה לבקר. שזה אומר שהבית צריך להראות נקי. בעצם, להראות זה לא מספיק כי היא תהיה פה מספיק זמן שבאיזה שלב היא תחליט שבא לה לנקות ואז היא תראה את כל מה שבאמת לא נקי. אז הבית צריך להיות באמת נקי. ומסודר. כי אחרת אני לא אפסיק לשמוע סיפורים על כמה בלאגן אצלי. ולא שאני לא יודעת שאני חיה בבלאגן, אבל עדיין, כשאמא מציינת את זה בטון הזה שבו היא אומרת את זה, טון שהוא לא ביקורת אז אני לא יכולה להתעצבן שהיא מעבירה ביקורת, קשה לי להסביר מה זה בדיוק הטון הזה, אבל הוא מעצבן.
הבעיה היא שאני לא בנאדם נקי. זה לא שאני חיה בזוהמה, נגיד מפריע לי שהרצפה מלוכלכת, אבל לא מפריע לי שמתחת למיטה יש מלא אבק, כל עוד הוא נשאר שם. והוא נשאר שם. והכתמים בכל מקום במטבח מפריעים לי רק כשיש אורחים. בגלל זה אני לא מתלהבת מלארח. וחדר האורחים עבודה מחסן של כל מה שאין לו מקום בארון, בכלל, שלא נדע מצרות. את הדלת שלו אנחנו סוגרים כל פעם שמזמינים אורחים. אבל אמא באה, ובסוף השבוע האחרון לא היה לי כוח להיות מועילה כי אני מעדיפה לבזבז את הזמן על להתבאס שאני לבד, אז יצא שבמשך השבוע האחרון כל יום יצאתי מהעבודה לסשן סידור ונקיון. הברקתי את המטבח וסידרתי את הארון וגיליתי מלא אוכל שהspause מאוד אוהב לקנות ואחר כך שוכח שיש לנו וסידרתי את המקרר שלמרות שהיה כמעט ריק עדיין מצאתי כמה לימונים וכרוב ניצנים שראו ימים יפים יותר לפני הרבה זמן. והברקתי את האמבטיה והקרמיקה וגיליתי שהשטיח נגד החלקה שלא השתמשנו בו מאז שהחמים באו לבקר מלא עובש וצריך לקנות חדש. ואם כבר חייבים לסדר את חדר השינה אז נסדר גם את הארון ונחליף בגדי קיץ בחורף, מה שהכניס אותי לדיכאון כל פעם שהעברתי בגד קצר למדף התחתון כי אני כבר לא אצטרך אותו, כי יותר כבר לא יהיה חם עד מאי. וגם התבאסתי מכל בגדי הקיץ היפים שלא לבשתי או לבשתי רק פעם אחת. ניסיתי לסדר גם את חדר האורחים ובסוף ויתרתי והכרזתי בקול רם בפני הבלאגן שמכיוון שזה החדר שלי בשבוע וחצי הקרובים אני שומרת על הזכות לבלאגן בחדר הזה.
אז עכשיו יש לי חדר עם בלאגן ומזרון מתקפל ושני אורחים שמאכלסים את חדר השינה שלי והיי, הבית שלי ממש נקי עכשיו. אני את שלי עשיתי.
