יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

כשדברים מתקלקלים הם מתקלקלים ביחד

המחשב שלי סופר את קיצו לאחור. הסוללה כנראה גמורה, לא מצליחה להטען למרות שהוא מחובר כל הזמן. הזמנתי אחת חדשה אבל אני לא בטוחה שיש טעם. אולי בגלל שהסוללה כל הזמן על סף ריק המחשב לא מקבל מתח תקין ואולי זה לא קשור אבל המחשב כל הזמן קורס והיום הוא הפעיל לעצמו התקנה ותיקון. לא יודעת עד כמה זה עוזר. 


בסוף ההתקנה הוא החליט שכנראה באמת חורף עכשיו והזיז את השעון עוד שעה אחורה. רק כדי להיות בטוחה שאני יודעת מה השעה באמת לקחתי את השעון יד שלי ושמתי לידי. כעבור חצי שעה הסתכלתי על השעון יד וראיתי שהוא נעצר בדיוק באותו רגע שבו הנחתי אותו ליד המחשב. ידעתי, המחשב הזה גם משפיע לרעה על כל הסובבים. ליתר בטחון את הטלפון אני מחזיקה רחוק. אם המחשב ילך רק הוא ישאר לי. 


 


איזה מוזר זה הגשם הזה. היום בבוקר היה מגעיל, הלכתי ברגל מהאוטובוס למשרד במקום לקחת הסעה ובאמצע הדרך התחרטתי כי לא הצלחתי לנשום מרוב אבק. אחרי זה התחילו רעשים, לא הצלחתי להחליט אם זה רעמים או סתם פיצוצים מהמפעל השכן. ואז התחיל גשם. גשם חזק,  כזה שאמור להוריד את כל האבק. אבל הוא לא. כי בצהרים שוב היה מאובק וגם היה ממש חם ויבש. עכשיו שוב גשם. אולי הפעם הוא ינקה באמת.


 


מישהו בעבודה שאל אותי למה אני כל כך מאושרת בזמן האחרון. הראיתי לו את הטבעת ואמרתי לו תסתכל איזה יופי היא מנצנצת, הנצנוץ הזה משמח אותי סבבי.


אומרים שזה לא באמת משנה משהו. שזה סתם טקס, אין פה באמת שום הבטחה. אבל זה לא נכון. יש פה הבטחה. לא שתמיד נהיה יחד. יש פה הבטחה ששנינו רוצים להיות תמיד יחד ושנינו מוכנים להצהיר על הרצון הזה בפני כולם. אפשר להגיד עד מחר אני רוצה להיות איתך תמיד בלי להתכוון לזה, אבל להוכיח לכל העולם את הרצון הזה, יש לזה משמעות. ברמת הכוונה יש לזה המון משמעות. וכוונה זה ההתתחלה של מעשים. 


 

יום שישי, 25 באוקטובר 2013

נשים לפני חתונה קונות כל דבר שמוכרים להן?

(שוב דיבורי חתונה, אני פשוט לא יכולה להפסיק). נרשמתי באתר זאפ מתחתנים וקיבלתי שובר למגזין אולהלה שזה מחליף את מגזין מתחתנים שהבנתי שפעם היה יעיל. אם נותנים לי אני אקח, אולי אני אמצא שם משהו יעיל, גם הינו צריכים להגיע לגרנד לקחת מכונת לחם שהזמנו אחרי שהחלפנו בלנדר מוט שהוא קיבל ליום הולדת ושכבר יש לנו אחד שקיבלנו לדירה החדשה. אז בדרך עברנו בצומת ספרים ולקחתי לי מגזין.


בדרך הוא אומר לי- וואו הדבר הזה עולה 98 שקלים כשהוא לא במחיר השקה. -אז איזה יופי שלא שילמתי על זה כלום. -אה, קיבלת את זה חינם? -אתה באמת חושב שהייתי מוציאה חמישים שקלים על מגזין חתונות? -זה באמת נראה לי מוזר אבל לא רציתי להגיד כלום.


בבית עיינתי במגזין ותגובתי היא- אני רוצה חזרה את החמש דקות מהחיים שלי שביזבזתי על עמידה בתור בחנות. לעומת הדבר הזה עיתון לאישה נראה כמו מגזין כתבות עומק. יש פה תמונות של שמלות כלה לא הגיוניות ותכשיטים במחיר לא הגיוני ובאמצע קטעים קצרים בסגנון 50 דברים שלא ידעתם על מיקי בוגנים. למי אכפת ממיקי בוגנים? מה זה השטויות האלה? חבל על העץ שמת בשביל שהדבר המיותר הזה יצא לאור.


כנראה שנשים לפני חתונה באמת מאבדות את שפיות דעתן אם מישהי מוכנה לשלם על הדבר הזה.


 

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

נהייתי רגשי לאחרונה

חוץ מהעניין של להתלהב מהחתונה (ולהזכיר אותה בכל הזדמנות, כמו עכשיו למשל). אני מתגעגעת אליו באמצע היום. כשהוא נוגע בי אני מתרגשת, כשהוא מדגדג אותי אני לא יכולה להפסיק לצחוק וכשהוא מרביץ לי בצחוק אני נפגעת ברצינות. אני רוצה להיות איתו שוב במקום אחר, רחוק מהכל. אולי לא מהכל, אבל מהיומיום שמפריד בינינו.


 


אז על מה מזמן לא כתבתי?


חתולה. אח שלי סידר לנו את הבית ואין לי מושג איפה הוא שם את המספרים לציפורניים שלה. הציפורניים שלה מתחילות להיות די חדות. כשהיא תבין ששוב אפשר לשרוט זה לא יהיה טוב. לפני כמה זמן הבחור עשה סדר בבית של ההורים והביא משם כזה עכבר על חוט. החתולה המוזרה שלנו, איך שהיא ראתה את הדבר הזה היא ברחה לצד השני של הבית. כשהלכנו אחריה עם זה היא נכנסה מתחת למיטה ויצאה רק אחרי הפצרות וכריות שהועפו לעברה. כשזה ישב בסלון היא לא היתה מוכנה להתקרב אליו. אחרי כמה זמן היא התחילה לרחרח ועכשיו היא מתה על זה, כשהיא רודפת אחריו היא כמעט קופצת (עצלנית). היא כבר תלשה לו אוזן, עין ואת הזנב נוצות שמשום מה היה לו. אח שלי סיפר שהיא היתה ממש דבק, לא זזה ממנו, כל הזמן תשומת לב, כל מה שהיא לא איתנו. ידעתי שהיא תכעס כשנחזור והוא יעזוב. בשבוע הראשון היא באמת לא נתנה לנו ללטף אותה וברחה כל פעם שבאנו אליה. עדיין הלכה אחרינו לכל חדר אבל שמרה על מרחק. עכשיו אני חושבת שזה עבר לה. היא מוכנה לשחק שוב בעכבר ובלילה היא מטיילת עלינו.


 


עבודה. המנהל של המנהל (סבא מנהל?) עובר תפקיד ובמקומו נכנס מישהו שיצא לי לעבוד איתו ואני לא סובלת. החלטתי שזה הסימן, זמן לעזוב. את המפעל אני לא יכולה לעזוב כי הם מימנו לי את התואר השני אז אני מחוייבת להם לעוד 3 שנים ואם אני עוזבת זה די הרבה כסף להחזיר, אבל זה מקום גדול, אז התחלתי לגשש במחלקות אחרות. הבעיה היא שאני נמצאת במקום מאוד טוב מבחינת סוג העבודה והאנשים (שלא מנהלים) ורוב המקומות האחרים במפעל יהיו ירידה ברמת העניין והאתגר. וחוץ מזה אני די מוערכת ע"י המנהלים, כולל הסבא מנהל הנכנס שמכיר אותי מהעבודה, מה שמציב אותי במקום טוב. המנהל פרוייקט מנסה לקדם אותי לכיוון ניהול מקצועי שאם זה יתפוס זה יכול לקדם אותי באופן משמעותי לכיוון חיובי. בקיצור מכל הבחינות הסובייקטיביות זה יהיה ממש מטופש מצידי לעבור. אז למה לעזאזל אני לא מרוצה?


 


יום שבת מפגש ראשון בין המפשחות. אנחנו נביא יין, אני מתלבטת אם כדאי להביא עוד אלכוהול.


 


 

יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

שתי רעידות אדמה ביום שהכריזו על אשה נגידה

צירוף מקרים?


 


מזג האויר לא אוהב אותנו, מה שגורם לנו לשקול שוב את עניין החתונה בחוץ בצהרים. אחרי איטליה עכשיו גם בארץ. מה הסיכוי שבאוקטובר באמת ירד גשם? ודווקא בפעם היחידה שאנחנו הולכים להופעה באמפי פתוח? ביום שישי בבוקר הוא התחיל, קצת הפריע להתרשם מהאולם שהלכנו לראות. אמרנו עד הערב יגמר. ליתר בטחון התקשרנו לברר אם המופע מתקיים. אמרו שכן, מתקיים בכל מקרה. אחר הצהריים אכן הפסיק אבל בערב התחדש במלוא המרץ. אבל לא אנחנו נסוג מקצת גשם. מצויידים במעילי גשם, שקיות ניילון ומטריה אחת גדולה נסענו בסערות. אל הגשם כנראה לא לגמרי נגדנו כי חוץ מכמה טיפות שנכנסו לי לעין ההופעה עברה בצורה יבשה וסתם נגררתי עם שקית מלאה שטויות. אבל אני חושבת שהאיום היה ברור. 


למישהו יש מושג מי זה אל הגשם ומה צריך להקריב כדי לזכות בחיבתו? 


 


 

יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

להיות קלישאה יכול להיות כיף

נכנסתי למוד הבחורה שהולכת להתחתן. תמיד חשבתי שאני לא אתלהב כל כך כי בעצם הטקס אף פעם לא הלהיב אותי כל כך. יותר היה חשוב לי הכוונה שמאחריו, כל הבלאגן של האירוע אף פעם לא משך אותי.


אבל זה די כיף. אני משתדלת לא לנהל שיחות חתונה אם אנשים שנראה שזה לא מעניין אותם אבל למזלי, כמו שכתבתי בפוסט קודם, שיחות חתונה חזרו לאופנה.


אז היום בבוקר כבר קיבלתי טיפ על מכירת חיסול לשמלות כלה בתל אביב. עיינתי באתר של המעצב והגעתי למסקנה שאין לי הרבה מה לחפש שם ושיהיה לי ממש קשה למצוא שמלה. לא כי אני רוצה משהו מיוחד. להיפך. אני רוצה הכי פשוט. בלי מחוך ומחשוף, בלי פאייטים ונצנצים, בלי חצאית עוגת קצפת. פשוט, חלק ואלגנטי. למישהו יש המלצות על מקום שמוכר כאלה? 


אחרי עוד שיחה בסגנון שלחתי לבחור מייל עם קישור ליוטיוב ורשמתי לו שזה השיר כניסה לחופה שלנו. יש לי גם רעיון לשיר לסלואו אבל לגביו אני לא בטוחה ופתוחה לרעיונות. הוא יכול לבחור את השיר שבירת הכוס. 


אז זהו, נכנסתי לעסק. עכשיו צריך למצוא מקום. אנחנו יודעים בערך מה אנחנו רוצים ובערך כמה ומתי, רק צריך לקוות שכל הרצונות האלו יסתדרו ביחד. 


תהיו מוכנים להרבה פוסטים דביקים חיוך


 

יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

חזרנו

חמישי לפנות בוקר ברכבת ישראל. עוד מעט בבית. הבחור ישן. אולי אח שלי יתעורר ויבוא לאסוף אותנו.


מה כבר ביקשנו, נסיעה בלי תקלות, מזג אויר יפה ושאף אחד לא ימות כשאנחנו לא בארץ. אחד מהשלושה קיבלנו. 


ברומא היה בסדר, קצת חם. בטוסקנה ירד גשם. על האגמים היה ערפל וכשניסינו להגיע להרים הם הסתתרו מאחרי העננים ומדי פעם ראו איזה פסגה. במילאנו היו שמיים אפורים. רק כשהגענו לשדה התעופה נהיה קצת כחול.


בעיקר היה מלא, אבל מלא תיירים. אתם מכירים את כל האתרים האלה שתמיד רואים בסרטים או תמונות? אז אפשר היה לראות אותם רק מאחרי הררי התיירים. חשבתי שעונת התיירות זה יולי אוגוסט. אני לא רוצה לדעת מה קורה שם בחןדשים האלה. דווקא ישראלים לא היו הרבה. אולי במזרח אסיה יש עכשיו חגים. בהרים לא היו תירים. היה גשם.


 


ראשון בערב. קשה. קשה לחזור. וזה לא שעבדתי היום. חצי יום קראתי מיילים, חצי יום ניהלתי שיחות על החופש או על חתונה. מזל שיש לנו יחסית הרבה (5) בנות במחלקה. אחת מתחתנת בקרוב, אחת תמיד שמחה לדבר על חתונות, אחת מתה כבר למצוא מישהו, אחת בהריון. עוד אחד שחזר מחול עם ארוסה ואחד אחר שסתם החליט ביום חמישי לתת טבעת. חתונות באות בצרורות. 4 בזמן הקרוב והפעם אני באחת מהן. אני הולכת לשים שלט על הדלת "די לנישואים בבני אדם". שיחות החתונה בהחלט חוזרות לאופנה. 


בזמן שהייתי בחול נולדו במחלקה 2 ילדים, לשניהם אותו שם. יש כבר ילד אחר במחלקה עם אותו שם. הגענו למסקנה שזה שם של זוגות מעורבים אחד רוסי אחד ישראלי. 


 


חמישי בבוקר אח שלי אסף אותנו והביא אותנו לבית נקי ומסודר כמו שהוא לא היה מאז שעברנו אליו בערך. בהתחלה חשדתי באמא שלי אבל היא הכחישה בכל תוקף, טענה שהאח אחראי. אחרי שבמשך שבועיים עשה ביביסיטר לבית ולחתולה (ובדרך גילה שהוא אלרגי לחתולים) הוא החליט להשאיר לנו בית מצוחצח. איזה חמוד. היום הוא נסע לנפאל, אחר כך ללאוס וקמבודיה ועוד כמה דברים לזמן בלתי מוגבל. הודעתי לו שכנראה יצטרך לקפוץ לבקר מתישהו באביב. אמר שבכיף.


 


יום חמישי אצל ההורים שלי, יום שישי אצל ההורים שלו, שבת בצהרים עם המשפחה שלו, בערב עם המשפחה שלי. המון חיבוקים ומזל טוב. במשפחה של אמא כבר ראו תמונות של הטבעת, מסתבר שנתתי להם נושא לעידוד בשבעה. טוב שכך. 


 


צריך לעשות סיכום טיול. צריך להעלות תמונות לגוגל ולשלוח לאנשים מועדפים. אולי נעשה אלבום. צריך לעשות מפגש הכרות בין המשפחות. 


צריך לחזור לכושר. הלכתי היום לחדר כושר. מסתבר שהמדריכה האהובה עלי החליפה יום. לא היה לי נעים לשאול את המדריכה האחרת מתי היא תהיה אז אני פשוט אצטרך לחזור השבוע הרבה פעמים ולקוות שהיא תהיה. לא היה אימון מוצלח. לא היה לי כוח לכלום. אבל עכשיו יש יעד ונקווה שבקרוב גם תאריך יעד.


אני רוצה באביב. אני רוצה בשישי בצהרים אבל זה כנראה יהיה בעייתי כי צריך שעון קיץ אחרת השבת נכנסת מאוד מוקדם ובין המעבר לשעון קייץ לבין פסח יש רק שבועיים וכבר אמרו לי שאלו שבועיים יקרים. ואחרי זה אי אפשר להתחתן עד לג בעומר ואז זה כבר קיץ ובקיץ חם. אולי פשוט נתחתן בחורף, זה יכול להיות יפה ופשוט יותר. או שנפריד בין חתונה ברבנות וארוע ואז אפשר לקיים ארוע גם במקום לא כשר. אבל חבל, אם כבר טורחים והולכים לרבנות ואם כבר משקיעים בטקס ובלהאכיל אנשים (אני מבחינתי הייתי מוותרת על אחד מהם, לא משנה איזה) אז עדיף שיהיה טקס מלא עם כל הבלה הקשור.