יום 50

הגעתי לאמצע ואם נסתכל על מה השתנה ב50 ימים האחרונים התשובה תהיה שום דבר! אני היום בדיוק באותו מקום כמו לפני כמעט חודשיים. אז למה להמשיך עם זה בכלל?

ולנימה אופטימית, מחר אני טסה מפה. עוזבת את החורף שחזר ונוסעת לקיץ של פלורידה. עוד לא ארזתי כלום. המזוודה עדיין זרוקה פתוחה באמצע הסלון מאז שהאחד יצא לכנס, ועדיין יש בה דברים שלו. פעם הייתי מתעצבנת ודורשת שיפנה אותה, היום כבר אין לי כוח, שיעשה מה שהוא רוצה. אני מקווה שהנסיעה הזו תצליח למלא לי קצת מצברים, קצת לתת אופטימיות. 

אני אשתדל לא לוותר על העדכון היומי, אני לא יודעת אם זה יותר תורם או יותר מתסכל אבל לפחות זה נותן לי איזה יעד לסוף היום- לכתוב משהו גם אם זה חסר משמעות, לא להעביר את היום סתם. 

 

עוד משהו, היום היה ראיון טלפוני לתפקיד שקרוב איכשהו למשהו שעשיתי בארץ. כבר היו לי 2 ראיונות טלפוניים לתפקידים עם כותרת דומה, בראשון המראיין הבין שהנסיון שלי הוא לא ספציפית בהגדרת התפקיד, הוא נתן לי הזדמנות ושאל כמה שאלות טכניות לחלוטין שלא ידעתי לענות כי כמו שאמרתי התפקיד דומה אבל לא בדיוק. לפי הנימה שלו בסיום הראיון היה ברור לי שלא יהיה המשך, שזה די נדיר אצל אמריקאים לשמוע כזו כנות בקול שלהם, כנראה שהוא ממש היה מתוסכל שבזבזתי לו את הזמן.

הראיון השני הסתיים אחרי שאלה אחת שהיא מה הנסיון שלך ב-X. התשובה היתה אין לי נסיון בX אבל הX הזה הוא שילוב של שני דברים אחרים שבשניהם יש לי נסיון והחיבור שלהם לX הוא מיידי ככה שתן לי שבועיים ואני משתלטת על זה. לא עזר.

לראיון היום חיכיתי בלי יותר מדי מוטיבציה, ידעתי לענות על השאלות הטכניות שלא ידעתי בראיון הראשון אבל ידעתי גם שאם הוא ימשיך ויחקור בכיוון הוא יבין שאין לי מה לחפש שם. בכל זאת עבדתי על הנאום שלי, איך להדגיש את הנקודות החשובות וכשהוא התחיל בתציגי את עצמך נתתי פתיחה יפה, כדי לחסוך אי הבנות ציינתי מראש שהנסיון שלי הוא לא בדיוק בהגדרת התפקיד אבל כן בדברים שקשורים ואני רוצה לשפר את עצמי וללמוד משהו חדש וכל הבולשיט (שזה יותר טוב מלהגיד שאני מוותרת על להתפתח בכיוון של הנסיון שלי ומנסה לעשות דברים אחרים כי אין ברירה). באופן מפתיע הוא נשמע די מרוצה, שאל אותי שאלות על דברים שכן עשיתי ונתן לי הזדמנות למכור את עצמי במה שאני כן יודעת. הוא נשמע מאוד חביב ומתלהב, בערך כמו כל האמריקאים, ככה שאי אפשר לדעת אם הוא באמת התרשם או סתם ניסה להיות אקסטרה מנומס בגלל שהוא נתקע בפקקים והתקשר אלי בחצי שעה איחור, אבל לפחות אני יודעת שלא לגמרי בטוח שהוא פסל אותי. בסוף השיחה כאבו לי השרירים בלחיים והבנתי שכל השיחה ניסיתי לאמץ לי חיוך אמריקאי מתלהב. אולי, רק אולי, יצא מזה משהו. ואם לא לפחות התאמנתי קצת בשיחה אמריקאית.