יום 52, פלורידה

אז פלורידה. אני רוצה לשים תמונות אבל הן במצלמה ואני כותבת בטאבלט והם עדיין לא למדו לדבר אחד עם השני.

קודם כל יש פה קיץ. בזמן שבשיקגו יורד גשם, פה שמיים כחולים ו32 מעלות. ויש מים. המון מים. יש להם יותר מדי מיד והם צריכים תעלות מאחרי הבתים שיפנו את המים. בתעלות יש תנינים. היום הלכנו להאכין את הדגים בתעלה מאחרי הבית עד שהגיע תנין קטן. יש אגמים ענקיים באמצע העיר ולכל בית יש בריכה בחצר. כל החצרות ירוקים, הבתים מוקפים דשאים ומלא עצי פרי עם פירות מוזרים. 

גיאוגרפית יש את פאלם ביץ' שזה איפה שכל המולטי עשירים של ניו יורק באים לנפוש בחורף, יש את ווסט פאלם ביץ' איפה שאמריקאים עשירים באים להזדקן ויש את וולינגטון, איפה שאני נמצאת כרגע, פה יש אנשים עשירים אבל עדיין צריכים לעבוד. פה גם יש המון סוסים. אם ילדה אמריקאית עשירה אומרת שהיא רוצה פוני אבא קונה לה פוני ובית בוולינגטון כדי שהיא תוכל להתאמן בקפיצות ובפולו. מכירים את זה שבערים יש מגרשי כדורגל? אז פה יש מגרשי פולו ואנשים שמתאמנים במשחק המוזר הזה. מכוניות בכביש צריכות לתת זכות קדימה לסוסים. 

שקט פה. בלילה כאבו לי האזנים מרוב שקט. התרגלתי לכל הרעשים של מכוניות ומשטרה ואנשים ויריות ופתאום כל השקט הזה, אני מתעוררת בבוקר ולא שומעת כלום ופתאום לא בטוחה שבוקר.

דבר אחד שאין פה הרבה זה אנשים. לפחות אני לא ראיתי הרבה כאלה. אולי כי חם להם אז הם לא יוצאים מהבית. יש משטחים אנסופיים וכבישים ארוכים ורחבים עם מכוניות היברידיות גדולות והמון דקלים, אבל זה אנשים. ותחבורה ציבורית. שאלתי את גוגל איך נוסעים מפה בתחבורה ציבורית, הוא לא מצא דרך. אני מניחה שכשכולם עשירים והכל רחוק אנשים מגיעים לכל מקום עם רכב ולא נשאר אף אחד שיסע בתחבורה ציבורית. חוץ מזה, מי  משוגע שידחף לאוטובוס בחום הזה. אז בעצם נוצר מצב שלא כל כך צפיתי אותו שאני תלויה לגמרי במארחת. נראה איך זה יסתדר. אולי אני אבקש ממנה יום אחד להשאיר אותי במרכז העיר ולאסוף אותי בסוף היום. נראה.

אז זה פלורידה בינתיים,  חם, מים, דקלים, ירוק וסוסים.