סתם עוד מרמור משעמם

אני מתה מעייפות אבל לא רוצה ללכת לישון כי אני לא רוצה לקום מחר. בזמן האחרון אני שונאת לקום בשישי בבוקר. אני כל פעם אומרת לעצמי שיש לי המון דברים לעשות אבל אף אחד מהם לא כיף ובסוף אני לא עושה כלום וסתם מתבטלת במשך יומיים. אז  מחר אני צריכה לשלם את הארנונה (בחרתי לגור במקום האחרון בארץ שאי אפשר לשלם בו ארנונה באינטרנט) ובדרך ללכת למכולת כי לא היה לי כוח לעשות קניות השבוע אז אין לי מה לאכול בסופש. לא שזה רע שאני לא אוכל כלום. אני עליתי בחודשים האחרונים 5 קילו בערך ועכשיו אני עברתי משמנה גבולית לשמה באופן רשמי. אני פשוט לא מצליחה לשכנע את עצמי לא לאכול. כי מה הטעם? זה לא שזה יעזור לי להשיג מישהו.נכון, אני רוצה להיות יותר רזה, אבל כרגע אני יותר רוצה גלידה. למה לטרוח בכלל.

אני גם צריכה לנקות את הבית שאני ממש שונאת. החתולה עושה איתי תחרות, אני מטאטאה והיא מפזרת את החול שלה. אני לא יודעת מה יש לה. היא חתולה. למה היא לא מצליחה לכסות את הצרכים שלה בארגז בלי להעיף חול לכל הכיוונים?גם זה מרגיש חסר טעם. לנקות רק כדי שהיא תוכל ללכלך שוב.

אני ממש חייבת להתחיל ללמוד למבחן שיש לי ביום רביעי. לא שזה ממש משנה, הרי תואר בלי תזה זה גם ככה לא משהו שמרשים מישהו. אז מה אם יהיה לי ציון נמוך, מי מסתכל על זה בכלל. מזל שאני לוקחת את הקורס הזה ביחד עם מישהו שאני מכירה והבטחתי לו שנאי אעשה את העבודות ביחד איתו, זה הדבר היחיד שגרם לי בכלל להסתכל על העבודות בקורס הזה. יש עוד קורס שבו אני צריכה לכתוב עבודה. זה דווקא מעניין. אני אוהבת עבודות כאלה אבל גם את זה אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לעשות. שבוע שעבר הייתי צריכה לתת להרצאה בכיתה ובסוף לקחתי חופש יום לפני כדי להכין אותה כי לא היה לי כוח אליה לפני זה.

אני גם צריכה להזמין אינסטלטור כי הכיור מטפטף. אבל כבר התקשרתי לשני אינסטלטורים ששמו לי מגנט על הדלת ושניהם אמרו לי שהם יחזרו אלי ושניהם לא חזרו. מאחד ביקשתי אם הוא לא יכול לבוא בשישי שיבוא ביום ראשון אבל אחרי 6 כי לפני זה אני לא בבית וגם לא אוכל לענות לטלפון. הוא אמר בטח אין בעיה. כמובן שהוא התקשר בדיוק ב-4 מתי שהייתי בהרצאה. אז לא עניתי לו וכשהתקשרתי אליו חזרה הוא פשוט ניתק בעצבים. אני שונאת אנשי מקצוע. אני גם צריכה שיבוא איש מזגנים למלא את המזגן בגז כי מי שהתקין את המזגן עשה עבודה ממש דפוקה. הבעיה העיקרית עם המזגן הזה היא שהדייר הקודם (עורך דין מניאק) התקין את המזגן הזה על דעת עצמו ללא אישור מבעלת הדירה ככה שהמזגן בעצם לא שייך לדירה ואני צריכה לשלם בעצמי על הגז הזה שהוא די יקר.

כרגע אין לי כרטיס אשראי בגלל שחברות האשראי כל כך מתקדמות וחדשניות שכשנגמר התוקף של הכרטיס הן שולחות את החדש בדואר הביתה. הבעיה היא שהוא לא הגיע בדואר. אז כשהתקשרתי לשאול מתי הוא אמור להגיע הבחורה בשירות לקוחות אמרה לי שהכרטיס נשלח לפני 3 שבועות ואם הוא לא הגיע אז זה נחשב שהוא נאבד ולכן היא מבטלת לי אותו. בגלל שדחיתי את שיחת הטלפון הזו לאמצע השבוע ולוקח להם 4 ימי עבודה לשלוח את הכרטיס החדש לסניף והסניף שלי סגור ביום ראשון אני עכשיו במצב שאין לי כרטיס אשראי עד יום שני. והכי מבאס שביום שבו ביטלו לי את הכרטיס תכננתי לצאת מוקדם מהעבודה לקניות (כי צריך מכנסיים חדשים שיעלו עלי עם הגזרה השמנה החדשה שלי). אז יצאתי מהעבודה מוקדם אבל רק אחרי שיצאתי נזכרתי שאין לי כרטיס אשראי ואת המזומן שיש עלי אני רוצה לשמור לסופש. לא שיש סיכוי שיהיה לי משהו מעניין בסופש שאני ארצה להוציא עליו כסף.

וכמובן שאחרי הכל אני גם רוצה ללכת לחדר כושר. אבל שוב, זה כנראה לא יקרה. אולי אני אלך על ההליכון שיש לנו בבניין. אחרי הכל אני משלמת די הרבה לועד בית, לפחות אני אנצל במשהו את מה שהם מספקים. השחיה היום לא היתה מוצלחת. כנראה התחלתי לא טוב, אני בד"כ עושה שתי בריכות חימום חזה, הפעם עשיתי רק בריכה אחת חזה וישר עברתי לחתירה. כבר בבריכה השניה הזו הרגשתי את הכוחות נגמרים וככה במשך כל הזמן סחבתי לסירוגין בריכה חזה בריכה חתירה. יש יותר מדי ילדים בבריכה בתקופה הזו. צריך לתת אישור להטביע אותם קצת. לא לגמרי, רק עד שישתקו.

חשבתי שאני אכתוב פוסט מרמור קצר, בסוף יצא אחד ארוך. ואפילו לא כתבתי על העבודה שגם עליה התחלתי להתמרמר לאחרונה. לא נורא, נשאיר קצת לפעם הבאה.

 

יומן דייטים 2302585

אני לא נוהגת לפסול אחרי דייט ראשון אם הוא לא היה ממש אסון. אמנם פארק נשר לא הרשים יותר מדי אבל רציתי לתת לו עוד הזדמנות. כמו שאמרתי כבר, אני פה כדי להנות. הוא רצה דייט שני פיקניק. תרגום- אין לי אוטו או כסף למסעדה אז נלך על משהו קרוב ואוכל ביתי. טוב נו, למה לא. לא יזיק לי קצת לצאת לנשום אויר צלול הישר מבתי הזיקוק של חיפה. לרוע מזלו היה חם מדי אז הצעתי ים במקום. ים לא יכול להיות רע. רק מה, בטלפון לפני הוא ביקש שאני אבוא ספורטיבי כדי לא לפדח אותו. כנראה שגם לו זה לא נראה יחסי הביגוד מהדיט הקודם (תזכורת: אני באתי במשהו יפה אך נוח, הוא דפק מכנסי ב' וגופיה צבאית). טוב, אז ויתרתי על החצאית שאני אוהבת ללבוש לים ולבשתי מכנס רחב, שלא ירגיש מאויים.

סיכום נקודות לרעתו בינתיים: הבנאדם לא מוכן להשקיע במראה ומרגיש רע כשאני כן משקיעה. ועוד דופק איחור אופנתי של 20 דקות. הייתי צריכה להסתתובב וליסוע לבד בשלב הזה.

מגיעים לים, אני עוצרת עם האוטו בחוף הסטודנטים. אני כבר מוכנה לחנות את התיק ולהכנס למים אבל לא, לא מתאים לו לשבת שם. יש מקום אחר דרומית יותר, קצת לפני תל אביב, שהוא מעדיף לשבת בו. כשאני חושבת על ללכת לים אני חושבת על ללכת להתרחץ בים. הוא כנראה חושב על ללכת ל3 קילומטרים לאורך החוף, לטבול את הרגליים ולחזור. אז התחלנו ללכת. כשעברנו את השלט שאומר שעברנו כבר קילומטר (יש כאלה לאורך החוף מסתבר) כבר נמאס לי ללכת אז הנחתי את התיק על החול והודעתי לו שאני נכנסת למים. טוב, לא היתה לו יותר מדי ברירה אז הוא נכנס גם. אחרי דקות התארגנות ארוכות שאין לי מושג מה הוא עשה בהן כי אני בשלב הזה הייתי כבר עם הגב אליו ועם הפנים לשמש השוקעת והגוף בתוך המים.

הים לא היה משהו, גלים מעפנים נמוכים כאלה. יצאתי ופרשתי מגבת על החוף. הוא בהתחלה לא ממש הבין למה אני מביאה מגבת, כנראה שהוא לא מהאנשים שיושבים על החוף, הוא מעדיף להתיבש בהליכה חזרה. האמת שהוא די יבש אותי בהליכה חזרה ככה שאפשר להבין אותו. אני מצידי היתי מוכנה להמשיך ככה עד השקיעה אבל לו היו תוכניות אחרות אז הוא הציע שנלך. אני הצעתי שנלך לאכול. תגובתו- לא באנו כדי לאכול. באמת? לא ידעתי שיש לנו מטרה סציפית. בסדר, גם ככה הבנתי שלאכול איתו יהיה לאכול בשתיקה רוב הזמן. אז נכנסנו לאוטו תוך שהוא מציין שזה באסה שיש לי אוטו. למה באסה? כי ככה אני מסיעה אותו ולא הוא אותי. גבר, אני בחורה עצמאית, אני גרה לבד, אני משלמת על ליסינג, לעזאזל, אתה יודע כמה עולה היום ליסינג? ואני מוכנה לשלם את זה בשביל העצמאות שזה נותן לי, אתה באמת חושב שמה שאני מחפשת בגבר זה נהג?!?

סיכום נקודות לרעתו: מאד אוהב ללכת בלי שום סיבה, לא אוהב סביבת אנשים, לא ממש מעניין אותו מה אני רוצה, פועל לפי תסריט שהוא הכין בבית ויש לו בעיות אגו קשות.

טוב, נקודת היעד הבאה- ספסל בפארק הכרמל. כנראה ששם היה המקום המיועד לפיקניק וכנראה שהינו אמורים להגיע אליו בהליכה אלמלא היתי מתעקשת על לעבור בדרך בים. למי שלא מכיר את האיזור אני אציין שללכת ברגל מנשר לפארק הכרמל מצריך טיפוס לא מתון של כ- 300 מטרים. נחמד בתור אתגר ספורטיבי. לא נחמד בתור משהו רומנטי. ולא נראה לי שנתתי לו איזה סיבה להאמין שאני עשויה להנות מדבר כזה, אבל שוב, כנראה שמה שאני רוצה לא מעניין.  אז חזרנו חזרה לתסריט שהוא הכין בראש בבית. ולפי התסריט הזה בשלב זה הגבר שולף בקבוק יין מוסקט עטוף בשכבות של בידוד תוצרת בית. הגבר החליט לשחק אותה מקגיוור ובמקום להשקיע בתיק טרמי לבקבוקים הוא טרח ועטף את הבקבוק בשכבות של נייר טואלט ונייר כסף. כנראה שניסה להדגים לי מה יכול לעשות מהנדס חומרים (כי לנהוג הוא לא יכול). בנוסף, בהתאם לסרט קיטש רומנטי, נשלפו מהתיק גם דובדבנים. יין מבעבע ודובדבנים, כמה רומנטי, אני חושבת שאני הולכת להקיא קשת בענן. כמובן שבתסריט שהיה לו בראש הבחורה לא אמורה לנהוג ולכן יכולה להשתכר מיין מבעבע. למה המציאות חייבת להיות כל כך מציאותית ולמה תסריטים הוליוודים מטופשים לא יכולים לעבוד בחיים האמיתיים.

בסוף הדייט הסעתי אותו חזרה תוך כדי שאני מרגישה את גאוותו הפגועה על כך שלא הורשמתי מהסצנה הרומנטית שהוא מנסה לארגן לי.

מאוחר יותר בערב קיבלתי ממנו sms שאומר שהוא לא מבין בנות.

אולי אני צריכה לשלוח לו את הפוסט הזה כדי להסביר לו.

  

שאלה למחשבה

 נפתח בבדיחה
שלושה מורים שוחחו בשעת לילה מאוחרת בבית המדרש. לפתע הואר המקום באור נגוהות ומלאך ירד אל החדר. הוא קרב אל המורה הקשיש ואמר לו "בשל מסירותך הרבה ניתנה לך הזכות לקבל אחת משלוש משאלות- תבונה אינסופית, יופי נעורים או ממון רב. בחר." המורה לא היסס לרגע וביקש את התבונה. המלאך נגע במצחו ונעלם. שני המורים האחרים קרבו אליו ביראה וביקשו ממנו לומר דבר חוכמה. המורה פנה אליהם במבט חולמני ואמר "הייתי צריך לבקש ת'כסף".
הבדיחה הזו לקוחה מהספר "מסע אל ממלכות פנימיות הדרך אל בריאות שיש בה שמחת חיים" כותרת משנה שנפלה בעריכה "עוד דרך להוציא כסף מאנשים טפשים". דודה שלי הביאה לי את הספר הזה במתנה ומכיוון שאני עובדת כרגע על לא להגיד לאנשים דברים לא נחמדים בפרצוף נמנעתי מלהביע עליו את דעתי ואף קראתי כמה עמודים רק כדי שאני אוכל להגיד בכנות שהתחלתי לקרוא אותו. במשך הקריאה מה שעבר לי בראש היה "בולשיט, בולשיט, רגע, נראה כאילו יש פה נקודה, לא, בולשיט. עכשיו היא סותרת עת עצמה עם עוד בולשיט. איזה יופי, עוד בולשיט." אני חושבת שהבנתם שלא מצאתי יותר מדי דברי חוכמה בספר. אבל אז המחברת באה עם בדיחה שלא קשורה בשיט לנושא הפרק, סתם כדי לשעשע. ודווקא הבדיחה הזו גרמה לי לחשוב.

 

מה אני הייתי מבקשת?
תבונה אינסופית? אמר קהלת החכם באדם "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב." (א. יח).רוצה לומר ככל שאדם יותר חכם ככה הוא יודע כמה כולם סביבו טפשים וזה כואב. או אם לנסח את זה בדרך אחרת, יש קללה בלהיות יותר חכם מכולם.

אני מכירה כמה אנשים שיש להם יותר מדי ידע בראש ואין להם מה לעשות איתו אז הם פשוט מחפשים כל הזדמנות לשפוך אותו על הקרובים להם. זה הופך אותם לאנשים מעצבנים. וגם יהירים. בתקופה שאני גרתי בקיבוץ היתה לי הרגשה שאני יותר חכמה מכול האנשים סביבי (אני לא בטוחה שהיא לא היתה נכונה). בתקופה הזו הייתי בנאדם מאד יהיר. אחד הדברים הכי קשים לי בטכניון היה שכבר לא הייתי מעל כולם. אמנם הייתי טובה אבל לא הכי טובה. זה קצת הרגיע אותי והיום כשאני עובדת בצוות שמורכב מהמהנדסים הכי טובים שיש (יחי הצניעות) וביניהם אני מרגישה שאני מפשוטי העם זה הופך אותי ליותר ענווה ויותר סובלנית גם כלפי אנשים רגילים. אני מאמינה שאני בנאדם יותר טוב היום ממה שהייתי פעם (תתעלמו ממה שכתבתי על בספר בהתחלה, זה לא נחשב). לא הייתי רוצה את הגאוותנות שבאה עם תבונה אינסופית.
האם ידע אינסופי זה דבר טוב?  למה בנאדם צריך ידע אינסופי, בעיקר כיום כשיש גוגל. ידע רק לשם ידע הוא סוג של בזבוז, הוא חסר טעם וכפי שכבר כתבתי אין לאנשים משהו טוב לעשות איתו. ידע הוא טוב כשאפשר להפיק ממנו תועלת, להשתמש בו או ללמוד ממנו. בנוסף, ידע אינסופי אומר שכבר לא נשאר מה ללמוד. חלק ממהות החיים הוא ללמוד דברים חדשים. אני מאמינה שהיום שבו אני אדע כל מה שצריך בשביל לעשות את העבודה שלי זה יהיה היום שבו אני אתחיל לחפש עבודה אחרת (אם לא לפני זה בגלל תנאים). אחד הדברים היותר מספקים בשבילי הוא ללמוד ולהתאמץ ולחפש את התשובה לבעיה שאני צריכה להתמודד איתה. המאמץ שבחיפוש אחר הפתרון חשוב לי הרבה יותר מהפתרון עצמו. לדעת הכל אומר לדלג על האתגר ישר לתשובה הלא מעניינת. נקסט

 

ממון רב?  מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְּאָגָה (משנה, אבות ב ז). אני לא צריכה ממון רב. אני צריכה ממון שיספיק לי לחיים ברמה מספקת +. אני רוצה את היכולת לספק את כל הצרכים שלי ברמה טובה אבל לא להוציא בלי לחשוב. אני רוצה להרשות לעצמי מדי פעם מותרות, אני רוצה את הפינוק שבלהחזיק ליסינג, אני רוצה לנסוע פעם בשנה לחופש, אבל אני רוצה לזכור שאלה מותרות. אני רוצה לזכור שחופשה עולה לי חודש משכורת ולכן אני אתכנן אותה היטב ואהנה מכל רגע. אם חס וחלילה יהיו לי ילדים יום אחד אני רוצה להיות מסוגלת לתת להם כל מה שהם צריכים ברמה הכי טובה. אני לא רוצה לתת להם כל מה שהם רוצים, רק מה שאני מאמינה שבאמת יגרום להם לאושר. אני רוצה שהם ידעו להעריך מה שיש להם ולא יקחו את זה כמובן מאליו. אני רוצה לזכור תמיד להעריך את מה שיש לי ולא לקחת את זה כמובן מאליו. אני רוצה להנות מכסף שהורווח בעבודה קשה ולדעת שזה מגיע לי כי הרווחתי את הכסף הזה בעבודה קשה ולכן אני יכולה להנות ממנו בלב שלם.

בנוסף, כסף אכן גורר איתו דאגות. ככל שיש יותר כסף יהיו יותר אנשים שינסו לקחת אותו ולנצל אותי. יהיה לי יותר קשה לדעת מי רוצה בטובתי ומי רוצה בכספי. גם כסף גורר יהירות. ופזרנות. ככל שיש יותר רוצים יותר ולכן אף פעם אין מספיק. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע, לֶעָשִׁיראֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ, לִישׁוֹן. ; יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ.(קהלת ה יא-יב)
נקסט

 

יופי נעורים? שימו לב, לא נאמר פה יופי אינסופי או יופי רב. נאמר יופי נעורים. כזה שרואים ברחוב. כזה שמסכתלים עלי אבל לא זוכרים אותו. יודעים מה? קניתי. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא 30). האם יופי נעורים יעשה אותי מאושרת יותר? אני לא בטוחה בכלל. אני מרגישה יותר טוב עם עצמי בתקופות שבהן אני רזה ואני אוהבת להראות יפה כשאני יוצאת אבל אני לא יודעת אם התחושה הטובה הזו היא מעצם היופי או מהשינוי מהרגיל. היתי רוצה לקום כל בוקר מוקדם יותר ולהשקיע קצת בעצמי אבל אז אני חושבת למה לטרוח, אף אחד לא יעריך את זה. היתי רוצה להסתכל במראה ולא למצוא כל פעם פגמים חדשים. אני חושבת שכשהייתי צעירה הערכתי את המראה שלי, גם אם לא ידעתי להשתמש בו. אבל יתכן ואלו רק הגעגועים שמדברים. בכל מקרה, מבין שלושת המתות זו היחידה שלא מכילה הקצנה בתוכה ולכן גם לא טומנת קללה בחובה. אני בוחרת בה.
האם עדיין היתי בוחרת בה אם היו מחליפים יופי נעורים ביופי רב? לא. יופי הוא קצת כמו כמו כסף. הוא יכול לעוור עיני אנשים. הוא דורש השקעה בטפל במקום בעיקר. הוא גם מביא ליהירות. אני גם חושבת שבחורה יפה מדי, אף אחד לא מסתכל על הפנימיות שלה. נכון, יכול להיות שהקנאה מדברת מגרוני, אחרי הכל בתחום הזה אף פעם לא היתי משהו מיוחד. אבל בכל זאת אני חושבת שיופי רב מדי כמו כל אחת מהמתות המוצעות בסיפור הוא קללה.

 

לסיכום אני חושדת שהמלאך בסיפור לא נשלח ע"י האל אלא על יד השטן ומטרתו להעניש במקום לזכות.

 

מה דעתכם? מה אתם הייתם בוחרים?

 

 

שבוע מוצלח לכולם ושנדע לשמוח במה שיש לנו. 

וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיוכִּי-הוּא, חֶלְקוֹ:כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו.(קהלת ג כב)

יומן דייטים 1414213

איזה מין רעיון זה דייט ראשון בפארק נשר? גשרים? זה מה שעושה לך את זה? (אם יש דרקון מסויים בקהל, אני יודעת מה אתה חושב)

ועוד לבוא עם מכנסי ב' וחולצת מדריך צבאי. זה אמור לעשות רושם על הבחורות? גמני לא השקעתי בהופעה חיצונית כמו לפני דייט רגיל, סנדלים בלי עקב, שיער אסוף במקום להשקיע בו, אבל בכל זאת. לא באתי בטרנינג לפחות.

אז נכון, זה נמצא במרחק הליכה משנינו, מה שחוסך את המבוכה שאין לו אוטו והוא כנראה יותר מדי ג'נטלמן לתת לבחורה לאסוף אותו בדייט ראשון. אבל יש גם בתי קפה במרחק הליכה ממנו, שאני לפחות אוכל להגיע אליהם באוטו. (ציינתי כבר שאני אוהבת בתי קפה?).

אוקי, אז הליכה זה נחמד. זה מונע שתיקות מביכות כי אפשר פשוט להנות מהצלילים של הטבע, המכוניות וקבוצת הילדים שבאה לחגוג יומולדת. וגם לא נתקעים בקטע של "אז מה בא לך?" לא יודע, מה בא לך?" וכן הלאה כי פשוט הולכים אחרי הסימון. יש גם את ההזדמנויות להיות אביר כשהבחורה מחליקה כי היא בניגוד אליך לא באה עם נעלי ספורט משופשות. מצד שני, אי אפשר לפתח באמת שיחות כי או שעסוקים בהליכה או שעסוקים בלהנות מהנוף ומהרגע שקט כשלהקת הילדים התרחקה. ואז ממשיכים ללכת לפני שהלהקה תחזור ושוב עסוקים בלא להחליק.

סבבה, סיימנו מסלול ואני לא יודעת עליו הרבה יותר ממה שידעתי בהתחלה. מה עכשיו? אני לא אזמין אותו אלי הביתה. אי אפשר לעשות סיבוב הליכה קצר כי זה מה שעשינו עד עכשיו. כל מה שאני יודעת זה שקשה להביו אותו בטלפון.

למה אנשים מתעקשים להיות מקוריים? למה לא לדבוק בשיטה הישנה, זו שעובדת?

 

 

 

חלום על קפיצה

בשלוש וחצי בלילה צלצל לי מישהו באינטרקום. הוא צלצל כמה פעמים. סביר  להניח שזה איזה חבורת ילדים שיכורים. בכל מקרה, זה קצת ערער אותי באמצע הלילה, התחלתי לחשוב שאולי זה מישהו שבודק אם אני בבית כדי לדעת אם אפשר לפרוץ אלי. איכשהו שכנעתי את עצמי שזה לא זה אבל שחזרתי לישון הייתי קצת מעורערת וזה חדר לחלום, שם בגלל הדאגה יצאתי מהדר שינה לסלון, שם היו אבא שלי ואח שלי. הנוכחות שלהם לא נראתה לי בעייתית אבל הנורות בסלון לא היו בסדר, הן לא היו במקום הרגיל שלהן וחלקן היו סתם חוטים מכוערים עם נורה משתלשלת בקצה. זה גרם לי לחשוד וככה הבנתי שאני בחלום. בהתאם להבנה הזו התנתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי בלי לדאוג מהתוצאות ומה שבא לי באותו רגע היה לקפוץ מהמרפסת (קומה חמישית). אז יצאתי למרפסת, טיפסתי על אחד העציצים כדי להגיע מעל לגדר והסתכלתי למטה שנראה מאד רחוק. לרגע היססתי, הרגשתי קצת פחד ואת ההתרגשות הזו של האנדרנדלין ותהיתי אולי אני עושה טעות. אבל אני החלטתי אז קפצתי. ראיתי את הרצפה מתקרבת אלי ורגע לפני שהיא הגיעה הרגשתי בבטן התרגשות כזו ואז התעוררתי עם אותה התרגשות.

טוב נו, תמיד בחלומות על נפילה אני מתעוררת רגע לפני שאני מגיעה למטה.