עוד קצת על עבודה

שבוע שעבר התחיל ללא מוטיבציה. פשוט כלום. יומיים מצאתי את עצמי בוהה במחשב ותוהה למה לא בא לי לעבוד. מכיוון שהמשוב מתקרב ניסיתי להסביר לעצמי מה לא בסדר כדי שאני אוכל להגיד את זה בשיחה. המחשבות האלה רק דיכאו אותי יותר. ואז שמתי לב בשני בערב שרק בסוף היום אני מצליחה לעבוד. אז שלישי עשיתי ניסוי. הגעתי לעבודה מאוחר (9 אבל הכל יחסי) ויצאתי באמצע היום לחומוס, מה שהכריח אותי להשאר עד מאוחר כדי להשלים שעות עבודה. בערך בסביבות 4 אחהצ סוף סוף תפסתי מוזה ורכבתי על השוונג כל עוד הוא היה שם. יצא שבין 4 ל8 בערב עשיתי יותר מאשר עשיתי ביומיים וחצי שלפניו. חזרתי על הניסוי ביום רביעי, ועבד באותה רמה. 

יום חמישי הוגדר מראש כיום שלא עובדים בו. מהימים האלה שמסתכלים ביומן והוא כולו תפוס בישיבות, אז אפילו לא ניסיתי. הבוקר התחיל עם שיחת משוב שהוקדמה. היא התחילה בחצי שעה איחור וכמובן שלא הסתיימה בזמן וכבר היינו צריכים לעבור לדיון אחר חשוב. הדיון האחר היה חשוב כי היו בו 4 דורות של מנהלים- מנהל, מנהל של מנהל, מנהל של מנהל של מנהל ומנהל של מנהל של מנהל של מנהל. יש אצלנו היררכיה מאוד עמוקה. נדמה לי שבין המנהל מדרגה 4 למנכל יש עוד דרגה אחת או שתיים אבל המבנה הארגוני משתנה כל הזמן ככה שזה גמיש. לחשוב שפעם המנהל מדרגה 4 היה המנהל הישיר שלי.

אני הצגתי בדיון הזה וכנראה שהייתי אמורה להיות לחוצה אבל דווקא הגעתי די אדישה. התגובה שלי לרוב ההערות היתה פשוטה- אתה צודק, צריך לטפל גם בזה, אני אוסיף למסמך. דווקא היה דיון מועיל. למנהל מדרגה 4 יש המון ידע, אני תמיד נהנית לדבר איתו. המנהל מדרגה 3 לא נראה לי שהבין כל כך על מה אני מדברת אז הוא שתק רוב הדיון. המנהלים מדרגה 1 ו2 כבר ראו את מה שהיה לי להציג כמה פעמים אז הם פשוט נתנו הערות תומכות. היו עוד כמה אנשים חשובים אז זה טוב לעשות רושם. באיזה שלב שני אנשים בצד התחילו להתלחש אז אני עצרתי את ההצגה והסתכלתי עליהם במבט נוזף. הראשון השתתק והשני לחש לו "עכשיו הסתבכת". אני אפילו לא צריכה להגיד כלום :)

אחר כך הלכנו לאכול ואז הזכירו לי שיש 3 אנשים שאני צריכה להגיד להם מה לעשות אז את יתרת היום העברתי בדיוני עבודה איתם. 

אגב דיוני עבודה, היום הלכנו לדיון שבו אחד האנשים שעובדים איתי היה צריך להציג את העבודה שלו בפני מנהלי הפרוייקט (אין חפיפה ביניהם לבין המנהלים מהדיון הקודם, ההיררכיה אצלנו הולכת גם לרוחב). הבחור החדש בפעם הראשונה נתקל בתרבות הדיון בפרוייקט- אנחנו מגיעים לבניין שבו הם נמצאים, האנשים שבשבילם זומן הדיון נמצאים אבל כרגע באמצע דיון אחר ולא טורחים להתיחס אלינו או לעובדה שהם בעצמם ביקשו את הדיון הזה. אז הוא שוחרר חזרה לעבודה אבל אני נלכדתי על ידי המנהל הקודם שלי שנמצא באותו אזור ופיתה אותי באמצעות קפה מהמכונה שקנינו לו כמתנת פרידה לשיחה ארוכה על החיים. נראה לי שהוא ממש מתגעגע לעבודה הקודמת שלו. אני לא מתגעגעת לתקופה שהוא היה מנהל אבל טוב לשמור על קשרים אז כמובן שלא הזכרתי את העניין אפילו ברמז. 

אז מה היה בשיחת משוב? הצלחתי להגיד את מה שרציתי ואפילו בצורה יפה ולא מאשימה. והצלחתי להגניב גם את עניין המחשב (בטופס המשוב יש שאלה- האם העובד מרגיש שקר כלשהו ומה הוא צריך כדי להרגיש יותר טוב. המנהל הסתכל עלי ואני עניתי בתגובה "לא יודעת. מחשב חדש?" אז עכשיו הובטח לי שיטפלו גם בעניין הזה). באופן עקיף דאגתי להחזיר לעצמי קרדיט על עבודה שעשיתי בעבר (ועכשיו אני עושה שוב) שמשום מה המנהל בטוח שמישהו אחר עשה. הדיון מרובה מנהלים שהתרחש מיד אחר כך גם תרם לכך כשאחד החשובים שאינו מנהל ציין את החלק שלי באותה עבודה כאשר הוא הזכיר שנעשתה כבר עבודה דומה "אבל רק ג'אסט יודעת איך היא עשתה את זה". אני יודעת, יש פה ביקורת סמויה, אבל העיקר שהקרדיט נשאר שלי. אז מצבי כרגע ממש טוב. חוץ מזה אני תוהה כמה פעמים אפשר לעשות קפיצת מדרגה בין שנה לשנה כש"זה לא שבשנה הקודמת לא היית מוצלחת, אבל השנה נתת עוד קפיצה". אז השנה נתתי קפיצה ברמת הניהול. אם לפני שנתיים לא הייתי בטוחה שאני בכלל יכולה לעשות את זה ולפני שנה הייתי במקום של "מראה יכולות" אז השנה הוכתי יכולת ניהול מרשימה. ואני בכלל רציתי להיות במסלול התפתחות מקצועי ולא ניהולי. אף פעם אי אפשר לדעת לאן אפשר להגיע. 

אז זהו, עוד שבוע, אולי עכשיו אני אמצע איפה השארתי את המוטיבציה שלי. 

 

 

 

כמה "מומחים" צריך לראות

כדי להיות בטוחים שהם שמו לב לכל מה שצריך לשים לב אליו?

לפני כמה חודשים החלטתי שצריך לעשות משהו בעניין הברכיים. ידיד אמר לי שהוא הלך לפיזיוטרפיסט של מכבי חיפה והוא ממש טוב, עלה על הבעיה שלו ברגע ועזר לו. אז הלכתי גם. הפזיו' הסתכל קצת, מישש קצת וקבע שיש דלקת והיא תשאר שם לתמיד. תמיד יכאב לי ואין מה לעשות נגד זה. כדי להקל על הכאב אני צריכה מדרסים וקרח אחרי פעילות. וכדי שאני לא ארגיש שסתם שילמתי לו 250 שקלים, לא כולל עלות של המדרסים, הוא הדגים לי איזה תרגיל שאפשר לעשות, אם ממש בא לי. הוא אבחן שיש גיד אכילס קצר אבל שום דבר לעשות בקשר לזה. לזכותו יאמר שהמדרסים באמת הקלו משמעותית. 

לא קיבלתי את הקביעה שלו. התקשרתי לגיסתי הרופאה לעתיד לשאול אם היא יודעת על אורותופד טוב. היא התקשרה לאמא שלה שיש לה קשרים וחזרה אלי עם שם של אורתופד והוראה ללכת רק אליו. חיפשתי אותו באינטרנט ומצאתי אותו במועדון של מכבי חיפה. כנראה שממש משתלם לטפל בשחקני כדורגל של מכבי חיפה. האורתופד קצת יותר השקיע, שלח אותי ללכת הלוך ושוב, להתכופף, לקפוץ על רגל אחת, מישש. נתן הפניה לפיזיותרפיה וצילום וכדי שאני לא ארגיש שסתם שילמתי 200 שקלים השתתפות עצמית רשם גם המלצה להמנע מכיפוף ברכיים. למרות שלא הסכים עם הקביעה של השכן שלו שאין מה לעשות, עדין המליץ עליו לפיזיותרפיה. 

החלטתי שאם כבר מישהו שאני לא ממש סומכת עליו, לפחות הפעם אני לא אשלם הרבה ופניתי לפיזיותרפיסטית של הקופת חולים. היא ביטלה את הקביעה של הפיזיו' של מכבי חיפה שאין מה לעשות וצחקה על ההמלצה לא לכופף ברכיים. היא אמרה שאין לה ממש מה לעשות עם הצילומים שעשיתי אבל כדי שאני לא ארגיש שסתם בזבזתי כמה שעות במכון רנטגן היא הסתכלה עליהם ולא ראתה כלום. היא גם אבחנה גיד אכילס קצר אבל לשם שינוי נתנה תרגילים לשיפור ותרגילים לחיזוק השריר וטיפול בגלי רדיו קצרים. וראתה משהו שנראה לה מוזר אז היום בטיפול היא ביקשה ממישהי אחרת להסתכל. 

אז היום ראיתי את מומחית מספר 4 ברשימה. לשם שינוי היא אבחנה בעיה חדשה- הפיקה של הברך מסובבת ונוטה פנימה או משהו כזה. אז היא הדביקה אותה למקום עם מין נייר דבק כזה של פיזיוטרפיסטים. ואחרי שביקשה ממני להתכופף הודיעה לפיזיו' הרגילה שברור שכואבות לי הברכיים, תסתכלי על הכיפוף, הוא קטסטרופלי. הברכיים נוטות פנימה בצורה משמעותית. חייבים לעבוד על הנושא.

סיכום ביניים: צריך מדרסים, לא צריך צילום אבל יש, צריך למתוח גיד אכילס, צריך לחזק את השרירים וצריך לשים לב טוב לתנועה ולא לתת לברכיים לנטות פנימה. היה צריך 4 מומחים לאסוף את כל המסקנות יחד. אתם חושבים שזה מספיק או שאולי איזה מומחה חדש יראה משהו שהאחרים לא ראו?

 

העיקר שנהיה בריאים.

 

נראה אותך אומרת את זה

יש לי שיחת משוב שבוע הבא. בדרך כלל שיחת משוב זה הזדמנות להגיד למנהל מה שאני חושבת.

עם המנהל הקודם הייתי אומרת כל מה שאני חושבת. הוא היה מאוד מעריך אותי על הכנות שלי ומתעלם לגמרי מכל מה שאמרתי.

עכשיו יש מנהל חדש ונראה כאילו די אכפת לו ממה שאומרים לו. מה שאומר שאולי עדיף לא להגיד את הכל. העניין הוא שאני לא מרוצה בזמן האחרון ואולי השיחה הזו היא הזדמנות להבין עם עצמי למה אני לא מרוצה ולהגיד את זה. אז אני כבר שבוע מנסה לחשוב לעצמי מה אני רוצה להגיד וככל שאני יותר חושבת על זה זה יותר מעיק עלי, אז החלטתי לאסוף פה את מה שיש לי להגיד, ככה זה פחות יעסיק אותי במהלך היום.

אז ככה...

מה שאני עושה היום זה בדיוק מה שעשיתי לפני 4 ו5 שנים. אז עשיתי חלק א וחלק ב בפרוייקט 1, עכשיו אני עושה בדיוק את אותם חלקים בפרוייקט 2. נכון, עכשיו אני עושה אותם יותר טוב ועכשיו לכל חלק כזה יש צוות שכולל אותי ועוד מישהו, ככה שבפועל אני מנהלת 2 צוותים ועוד פרוייקטון מילוי. אבל בסופו של דבר אני עושה אותו דבר כמו לפני 4 שנים. 

בין פרוייקט 1 לפרוייקט 2 עשיתי עוד פרוייקט במשך שנתיים, אבל את הפרוייקט הזה לא מזכירים. לא מזכירים אותו ליד אנשים מסויימים כי מטעמי פוליטיקה ארגונית זה מרגיז אותם ולא מזכירים אותו גם בתוך המחלקה. נראה כאילו מעדיפים לשכוח אותו. נכון, הפרוייקט הזה היה פרוייקט פיתוח שבסופו של דבר לא מצא לקוח ונסגר אבל מאז נכנס פרוייקט חדש שעסק באותם נושאים. וכשנכנס הפרוייקט החדש, את מי בחרו לטפל באותם נושאים שמכל האנשים רק לי יש נסיון איתם? נכון, לא אותי. את הקלאפטה (הגדרה שלה) של המחלקה שעושה מה שבראש שלה אז אפשר לתת לה רק את הנושאים המעניינים. מה התירוץ של המנהל? מה שאת עושה יותר חשוב אז שמתי אותך שם כדי לא "לבזבז" אותך על הדברים הפחות חשובים. כן, אני בטוחה שכשחשבת לעצמך את מי אני אשים על הנושא הזה אמרת "זה נושא לא חשוב, ניתן אותו לקלאפטה". 

וזה לא רק זה, אנשים אחרים שעבדו איתי על הפרוייקט באים אלי מדי פעם בבקשה שאני אשחזר דברים שעשיתי שם, אז אני מפנה אותם למנהל שיתעדף. תשובת המנהל די קבועה: יש לנו צורה אחרת לעשות את הדברים האלה, תפנו להוא. למרות שההוא לא באמת עסק דווקא בדברים האלו, אני כן, אבל הוא המטפל הרשמי בדברים האלה. בעצם כל השנתיים האלו שעבדתי על הפרוייקט הזה וקיבלתי משובים מאוד חיוביים מכל מנהלי הפרוייקט (שבגלל שיטת הניהול אצלנו אף אחד מהם לא המנהל שלי בפועל) כאילו לא קרו. חזרתי לאותה נקודה שממנה לפני 4 שנים מאוד התאמצתי לצאת. המנהל הנוכחי שאז לא היה מנהל פעם הזכיר לי אמירה שלי מאותה תקופה שאם לא נותנים לי לצאת מפרוייקט 1 אני עוזבת. או עוברת מחלקה או מתפטרת, העיקר לצאת משם. אבל מאז שהוא נהיה מנהל הוא כנראה שכח את זה. 

כמובן שאם אני אצליח להגיד את זה אז תבוא השאלה "אז מה את כן רוצה לעשות". אני צריכה לחשוב על תשובה עד שבוע הבא

ועוד משהו, המחשב שלי לדעתי הכי ישן במחלקה. הוא גרוטאה. אמרתי את זה למנהל הקודם, הוא אמר שהוא יטפל בזה. כמובן שהוא לא עשה כלום. נראה אם המנהל הנוכחי כן מתכוון לדאוג לעובדים שלו. 

 

זהו לבינתיים, מטרה לשבוע הקרוב- להרחיב את הקטע. נראה אותי אומרת את כל זה בסוף 

ועוד שבוע מתחיל

היום בבוקר קמתי עם כאבי מחזור נוראיים, כאלה שאני לא יכולה ללכת ישר. מאז שהפסקתי עם הגלולות לא היו לי כאלה כאבים. חזרתי למיטה והתקפלתי מכאבים ועל הדרך הודעתי שאני לא מגיעה. לקראת הצהרים כבר הרגשתי יותר טוב אבל הודעתי וגם התעצבנתי על מנהל המעבדה שהתקשר, כשלא עניתי לו כתב לי סמס תתקשרי אלי דחוף ואז כשכבר היה לי כוח להתקשר אמר רק רציתי לשאול אם את באה לפגישת בוקר. אז לא. לקחתי לי יום עצלנות, גם כפיצוי על סופשבוע מבאס. בדיעבד זה לא היה כל כך הכרחי וגם לא עשיתי כלום חוץ ממרתון פרקים של איש חשוב מאוד (דווקא סדרה סבבה) אבל כבר לא היה לי כוח לשנות את דעתי.

השבוע נתתי לאחד לשכנע אותי לעשות משהו שאני ממש לא אוהבת לעשות- ללכת לרמי לוי בחמישי בערב. בכל יום המקום הגדול הזה עושה לי פוביה, בחמישי בערב כשעמוס שם אז אני בכלל יכולה להשתגע. למזלו הPMS עייף אותי ולא היה לי כוח לקטר אז סתם עמדתי עם העגלה בזמן שהוא העמיס ואחר כך עמדתי עם העגלה בתור לגבינות בזמן שאיזה טמבל התחיל לריב עם העובדת כי הוא רצה שהיא תגרד לו מוצרלה על המקום ולא האמין לה שמה שיש בקופסה היא גירדה לפני רבע שעה. ואחר כך עמדתי עם העגלה בתור לקופה שאמנם היו לפני רק שתי עגלות, אבל בזמן הזה האחד הספיק לעשות עוד סיבוב איסוף. כל אחד שם עם עגלה שמספיקה לחודש, או לשבוע למשפחה של 10, אני הרגשתי לא נעים מהעגלה החצי ריקה שלי (שמילאה לי חצי אוטו, הכל יחסי). טוב נו, אמנם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות בשופרסל המאוד יקר שליד הבית אבל זה סתם גורם להרגשה לא נעימה שמישהו עושק אותנו. 

ועוד משהו חשוב- סוף סוף גשם. אמנם אני עדיין לא השתכנעתי סופית, עוד לא החלפתי את הבגדים בארון, אבל הסימנים טובים. אני אוהבת גשם.

 

שיהיה נובמבר גשום וקריר ותרגישו טוב