בהתחלה חשבתי להתייחס לעניין, אבל אז חשבתי שלא, ואז ראיתי עוד כמה שכותבים וחשבתי שכן ואז ראיתי את הנושא החם וזה עצבן אותי קצת אז חשבתי שלא אבל אז ראיתי שממש כולם כותבים על זה וכמו שכתוב בכותרת אני נגררת. למרות שעדיין אין לי פייסבוק.
למה עצבן אותי הנושא החם? כי מי שקובע את הנושא החם ואת הבלוגים המומלצים היא העורכת. נכון שהמטרה- הצלת ישראבלוג, גם לזה אני אתייחס תכף- חשובה, אבל להשתמש בפלטפורמה שאת מנהלת ושיש לה חיים שלמים משלה לטובת המאבק שלך ועוד לדחוף את זה בכניסה לבלוג ובממולצים זה קצת לא אתי.
למה עוד זה מעצבן? כי מי אמר שסוגרים את ישרא? העורכת זומנה לדיון פיטורים, ולדעתה אין אף אחד אחר שיוכל לנהל במקומה.
אני לא חושבת שנענע10 יוותרו כל כך מהר על נכס כזה. וגם אם כן, יותר סביר להניח שימכרו אותו מאשר שיסגרו. כמו שפיקולו כתב, ישראבלוג היה לפני נענע10 ויכול להיות גם אחריו.
אם יסגרו (דגש על אם) זה באמת יהיה מבאס. זה מקום נחמד, אני מרגישה בו בבית. אני מכירה אנשים, מתכתבת עם בלוגים אחרים. אבל בלוגים הולכים ובאים ומי שקורא פה היום לא בטוח שיקרא פה מחר והרבה אנשים שקראתי בעבר נעלמו (רשימת הקבועים שלי מלאה בכאלה). כל דבר חולף ובעיקר דברים באינטרנט.
אגב נגררת, לאחרונה החלטתי להרשם בלינקדאין. אחרי שכמה אנשים ציינו אותי כמקושרת אליהם החלטתי שלינקד זה לא רשת חברתית, זה רשת עסקית, זה לא סתם שטויות שנועדו לאפשר לכל מיני גופים לרגל אחרי וזה גם יכול להיות מועיל להגדיר קשרים (בהתחלה כתבתי ליצור קשרים, אבל הקשרים האלה אמיתיים כמו חברים בפייסבוק). ואז הבנתי שהכל שטויות. כמו שפיכסבוק נועדה לאפשר לאנשים להשוויץ כמה חברים יש להם הפלטפורמה הזו נועדה לאפשר לאנשים להשוויץ כמה הם מקושרים. וחוץ מזה הוא ספאמר רציני. כשנרשמתי האתר הציע לי כמה אנשים מהמייל שלי (מרגל, כבר אמרתי) כמקושרים. אישרתי לו לבקש מהם קישור ומסתבר שהמנייאק פשוט שלח בקשות לכל האנשים ברשימת תפוצה שלי. ועכשיו אני כל הזמן מקבלת ממנו מייל זבל, כדאי לך לקרוא את זה, מישהו כתב פה משהו מעניין, תתיחסי אלי, תני לי צומי, תני לי חומרים לעקוב אחריך.
אז יש לי חשבון בלינקדאין ומדי פעם אני מקבלת בקשה לקשר, לרוב אני מאשרת כי אין לי יותר מדי סיבות לא, ואולי יום אחד זה יהיה מועיל. בינתיים אני לא עושה שם שום דבר מעבר לזה.
