פעם ראשונה מאז שעזבתי את ההורים שאני מכינה עוגה בעצמי. הסיבה- כי מחר יומולדת, אז צריך להביא משהו לעבודה. בד"כ אני מבקשת מאבא שלי שיכין לי משהו אבל הפעם החלטתי להכין בעצמי. כמובן שאין לי תנור בבית, מה שמשאיר לי בערך אפשרות אחת- עוגת גבינה קרה.
גם מיקסר עד היום לא היה לי בבית אז לרגל המאורע החגיגי קניתי לי מיקסר קטן וחמוד ב50 שקלים. זה ממש מרשים איך יש הכל בסופרים הענקיים האלה. כמובן שזה לא עזר כי לא השמנת לא רצתה להתקצף. ניסיתי להקציף חלבונים כדי להוסיף מרקם אוורירי לעוגה אבל גם הם לא שיתפו פעולה. אין לי את זה. ושמתי יותר מדי סוכר אז יצא ממש מתוק. אבל אם אני אגיד שאני עשיתי אותה לא יהיה לאנשים נעים להגיד משהו רע והם פשוט יאכלו אותה עד הסוף. העיקר שהיא נראית לא רע. ונתקעתי עם חבילת חמאה כי חשבתי שאני אכין בסיס מפירורי עוגיות ובסוף החלטתי ללכת על עוגיות שלמות. חמאה זה לא טוב כי יש לי כולסטרול גבוה. בעבר הכרזתי חרם על החמאה אבל עם חוק החרם החדש זה עלול להיות בעיתי. אם מישהו מעוניין בחבילת חמאה הוא מוזמן לבוא לקחת.
אין גבול לחוצפה של הסופרים. היום בזמן שערמתי מוצרים על המסוע הקופאית קראה לנציג של הכרטיס אשראי שלהם שיבוא לשכנע אותי להצטרף. מכיוון שפעם אחת נציגת מכירות שלהם כבר תפסה אותי ובזבזה לי כחצי שעה מהחיים שלי הפעם הייתי מוכנה אליהם. בהתחלה מלמלתי שאני כבר שמעתי את הכל ואני לא מעוניינת. כמובן שזה לא עניין אותו והוא התחיל עם ה"אבל זה חינם". עניתי לו במה שהגעתי למסקנה שהוא הדרך היחידה להעיף אותם- אין לי חשבון בנק. הגלגלים בראש שלו חרקו לרגע ואז נרגעו והוא עזב אותי לנפשי. כמה דקות אח"כ באה נציגה נוספת לשאול למה לא רציתי לעשות כרטיס. מיד הגבתי במשפט המנצח- אין לי חשבון בנק. - אין לך בכלל חשבון?!? אף אחד ?!? -אני עדין גרה אצל ההורים, מה לעשות. היא הסתכלה עלי במבט של אני יודעת שאת עובדת עלי והלכה גם היא. פיצחתי את השיטה.
אני שונאת יומולדת. כל שנה אני אומרת לעצמי ששנה הבאה אני אדאג לא להיות בארץ בתאריך הזה וכל שנה אני נזכרת מאוחר מדי.
אם מישהו אומר לי מזל טוב אני שונאת אותו.
