יום שני, 26 במאי 2014

אני פדלאה

סליחה שלא כתבתי הרבה זמן (כן, זה בכוונה יאק). פשוט לא היה לי מה והייתי עיפה והחתולה הקיאה לי על השיעורי בית.


היה לי פעם שותף ללימודים שהינו לומדים כל כך הרבה ביחד שהוא כבר למד את כל השטויות שמעצבנות אותי והיה עושה את הדברים האלה בכוונה כי זה הצחיק אותו שאני מתעצבנת. אני הייתי מתה להעיר לו כל פעם אבל יודעת שזה מה שהוא רוצה אז הייתי מתאפקת והוא היה אומר אני רואה שאת מתה להגיד משהו, על העקרון, הנה. אני חושבת שככה למדתי לשלוט בעצבנות שלי. אני עדיין מתעצבנת (אם זה לא היה ברור בפוסט קודם) אבל בשקט.


 


יש כמה יתרונות במקום שאני עובדת בו. אחד מהם זה שלאחרונה התחילו קטע של בריאות וכחלק מהעניין התחילו לקיים חוגים בתחומי המפעל מיד בסוף יום עבודה ככה שאפשר לסיים את היום בספורט ואז ללכת הביתה. בשני הרבעונים הקודמים היה פילוט שיעור קיקבוקסינג. אני ממש נהניתי ממנו וגם גיליתי על עצמי משהו חדש- קיקבוקסינג ממש לא טוב לברכיים שלי. כמעט כמו ברמה של אירובי מדרגה. וזה מבאס כי זה כיף, אז ניסיתי לעקוף את התנועות שידעתי שבעיתיות אבל לא כל כך הצליח. מזל שלא פתחו את השיעור הזה שוב כי אחרת היתי נרשמת. אסור לתת לי אחריות על הגוף שלי :(. בכל מקרה עכשיו פתחו משהו חדש- שיעור all in one משהו שאמור לשלב עיצוב ודינאמיקה. בשבוע שעבר לא הגעתי כי לא הרגשתי טוב (והיתי עיפה והחתולה וכו...) והיום באתי מוכנה עם אנרגיות והכל רק כדי לגלות שהדבר הזה משעמם תחת. ועוד הבנתי ששבוע שעבר היה יותר גרוע, כל מיני תנועות מוזרות שאמורות לעצב חלקים בגוף בצורה לא לגמרי ברורה. ומסתבר שכמה בנות התלוננו על זה שהבטיחו חלק דינאמי אז כדי להוסיף דינאמיקה בין כל תנועה לבאה קפצנו כמה פעמים במקום. בסוף השיעור שאלתי את המדריכה אם היא מתכוונת להעלות קצת את הרמה בהמשך ולעשות את זה יותר דינאמי אבל היא אמרה שמה שהיה היום היה ממש דינאמי. אם זה דינאמי אני מוכנה למרתון. נראה לי שאני אוותר. או שאני ארוץ מרתון.


 


אני רוצה למצוא פעילות גופנית חדשה. חדר הכושר נהיה משעמם. אני עובדת על עצמי שאני אלך לרוץ בים אבל אני לא משכנעת. אני גם שוקלת לחזור לשחות אבל עוד מעט חופש ואז הבריכה מלאה ואי אפשר לשחות אז אני מנסה לשכנע את עצמי שאני אשחה בבוקר אבל גם זה לא משכנע.


למישהו יש רעיונות?


 


 

יום שני, 19 במאי 2014

מעצבנים

אנשים שכותבים אני יחזור אליך. באופן עקבי, בכל מייל, אני יחזור אליך. ואז כותבים אני אבדוק את העניין ויחזור אליך. כאילו התחלת נכון אבל אמרת לעצמך לעזאזל עם זה, אני יחזור. 


אנשים שלא מפקידים צ'קים. ולא סכומים קטנים של חתונות, שכר דירה. אז התקשרתי לבעלת הדירה שהיא בעצם אמא של בעל הדירה שאין לו זמן אז היא מפקידה לו את הצ'קים ושאלתי אותה אם יש בעיה ולמה היא לא הפקידה את הצ'ק של אפריל. כי היא העבירה את הצ'קים לבן שלה שיטפל בזה בעצמו. והוא לא טיפל ובינתיים כבר אמצע מאי ועדיין לא הפקיד את אפריל ומאי. רק חסר לי שביוני הוא יפקיד את כל השלושה צ'קים האחרונים וגם התופרת תועיל בטובה להפקיד את הצ'ק שלה. מה, אנשים לא רוצים את הכסף שלהם?


צ'קים במטבע חוץ שמגיעים חודש אחרי החתונה. אי אפשר להפקיד אותם במכונה, צריך לגשת לסניף וכמובן שגובים על זה עמלה מוגזמת ולמי יש זמן עכשיו. וצריך לרשום הכל כי כשהם יזמינו אותנו לחתונה...


לאסי. אני הולכת לשירותים בלילה, חוזרת ורואה אותה במקום שלי. אני מנסה להזיז אותה בעדינות אבל החוצפנית צועקת עלי. אז העפתי אותה. אז למחרת בבוקר היא שוב צעקה עלי. החתולה הזו נהיית חצופה בזמן האחרון.  


מנהלים (שניים) שצריכים להפגין נוכחות ולוודא שאף אחד לא יבקש ממני לעשות משהו בלי אישור שלהם קודם. כי אני לא יודעת לנהל את הזמן שלי או להגיד מה אפשר ומה לא. 


אנשים שצופרים. אנשים שצופרים עלי כשאני מנסה לצאת מהחניה בבוקר. חצי דקה תחכה שאני אצא, מה כבר יקרה לך? אנשים שצופרים בבוקר כשהאוטו זבל חוסם להם את הדרך. לא, כי הוא לא שם לב שהוא עומד בכביש, אולי אם תצפור לו הוא יזוז מהר יותר.


טבעונים. טבעונים שמופיעים במומלצים בישרא. מה כבר יש להמליץ על אנשים שחושבים שהחיים של התרנגולת יותר חשובים מכל הדפוקים האחרים בארץ הזו, יותר מהפליטים בדרום תל אביב ומהפלסטינים במחסומים, יותר חשוב שלתרנגולת המטומטמת הזו יהיה טוב. דרך אגב, כל מי שאי פעם יצא לו לעבוד עם תרנגולת יודע כמה החיה הזו מטומטמת ועדיף לה לגדול אצל בני האדם כי בטבע היא לא תחזיק אפילו שניה.


טבעונים שמופיעים בתוכנית טלויזיה שאני בחיים לא אראה אבל אני נאלצת לשמוע עליהם בלי סוף כי כולם מדברים על זה.


אנשים שמדברים על כמה שהאח הגדול זה תוכנית רדודה והם לא יראו אותה ומנתחים את כל הסיבות למה הם לא יראו אותה. אף אחד לא מכריח אתכם לראות. לא רוצים, פשוט תכבו את הטלויזיה וסתמו את הפה.  


אנשים. 


כשבסופר שמים מקרר מיוחד ועליו שלט גדול מבחר גבינות ב9 שקלים ואתה לוקח את הגבינה שנמצאת בדיוק מעל השלט ומגיע לקופה ומגלה שדווקא הסוג הזה לא במבצע והקופאית טוענת שזה לא הטעיה כי לא כתוב איזה גבינות במבחר. 


שופרסל.


 


 

יום שלישי, 13 במאי 2014

Mrs. one בשבילכם

מאחר והתחתנתי עם האחד והיחיד, the only one, שיניתי את שם משפחתי והחל מהיום באופן רשמי לפי מרשם אוכלוסין אני just another one. כן כן, אני לא just me-one והוא לא מר the me-one, אנחנו שנינו משפחת וואן. ככה ויתרתי על שם משפחתי ואימצתי את השם שלו. איזה חוסר פמיניזם, איזו בגידה באחיותי למאבק.

חבר טען, בהקבלה לגברים וחולצות ורודות, שרק פמינסטיות שבטוחות בפמיניסטיות שלהן מקבלות את שם המשפחה של הגבר. ודרך אגב, גבר אמיתי לא יודע מה צבע החולצה שלו. 
צחוק בצד, יש בזה מן האמת. כאשר אישה מצרפת את שם המשפחה של הבעל לזה שלה היא מצהירה לעולם שהיא עצמאית, היא לא מוותרת על מי שהיא היתה רק בגלל שהיא התחתנה, היא לוקחת את העבר שלה איתה כמו זנב לכל מקום. גבר שמצרף את שם משפחתה של אשתו לזה שלו מצהיר לעולם שהוא גבר מודרני, מתקדם, הוא מאמין בשוויון ועוזר בכל עבודות הבית. דרך אגב, אם מישהו לא מבין מה הבעיה במשפט הקודם תנסו לדמיין שאישה אומרת אני מאמינה בשוויון ועוזרת בכל עבודות הבית. הצירוף הזה הוא עלה תאנה לעובדה שבואו נודה על האמת, לרגע אחד הגבר לא חשב שאולי הוא זה שצריך לשנות את שם המשפחה.

רוצים לדעת  מה זה שוויון אמיתי? ששני בני הזוג יוצאים מהמשפחה הישנה שלהם ומקימים משפחה חדשה עם שם חדש. כל אחד מוותר על חלק קטן מהעצמי הישן שלו כדי ליצור עצמי חדש משותף שנבחר יחד. אמנם לא כל מי שהם פוגשים יודע מיד שהם זוג מתקדם ושוויוני אבל מי שבטוח בעמדות שלו לא צריך להצהיר עליהן בראש חוצות.

אז למה לא שינינו שנינו את שם המשפחה? כי יש דברים שהם יותר חשובים משם. לי אין יותר מדי סנטימנטים לשם משפחה שלי שקיים דור אחד בדיוק בעוד שהוא מרגיש שיש לשם משמעות, יש לו שושלת וסיפור (נאצים וכאלה) והמשכיות וכל הדברים האלה שגברים רגשניים לגביהם. לא אכפת לו להיות אדון מי-וואן, למרות שזה נשמע יפני, ואם זה ממש חשוב לי הוא מוכן לדבר על שם אחר. אבל אתם יודעים מה? זה לא ממש חשוב לי. אני לא צריכה את ההישג הזה, לדעת שאני כופפתי אותו, שבשם השוויון גרמתי לו למשהו שהוא לא רצה רק כדי לדעת שהוא באמת מתחשב בי. אני אולי לא בטוחה בפמיניסטיות שלי כמו שההוא אמר בהתחלה, אבל אני בטוחה בבחירה שלי ואני בטוחה שכשמשהו יהיה באמת חשוב לי, הוא יתחשב, כמו שאני מתחשבת במה שחשוב לו.

שוויון אמיתי זה נחמד על הנייר (או מסך המחשב לעניינינו) אבל התחשבות הדדית שבאה ממקום של אכפתיות, זה חשוב באמת. 



אז זהו, אין יותר just another me, מעכשיו זה Mrs. one, אתם יכולים לקרוא לי גברת #1


יום שבת, 10 במאי 2014

פסיכולוגיה (בשנקל) של חלומות

לפני משהו כמו 3 שנים כתבתי פה על חלום שהיה לי. זה היה לפני שפגשתי את בעלי (לשון) וגרתי במגדל מגורים בקומה חמישית. בחלום הייתי בדירה שלי ובגלל שהתקרה נראתה מוזר הבנתי שאני בחלום. חשבתי לעצמי, אם אני בחלום אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. מה אני רוצה לעשות? אני רוצה לקפוץ מהחלון. אז יצאתי למרפסת, טיפסתי על הגדר, לרגע הרגשתי התרגשות מהולה בפחד בתוך החזה וקפצתי. ראיתי את הקרקע מתקרבת עלי והרגשתי את כל הכובד שלה מגיע אלי ואז, רגע לפני שהגעתי למטה, כמו שתמיד קורה לי כשאני חולמת שאני נופלת, התעוררתי.


פעם שמעתי או קראתי שכשאנשים חולמים שהם נופלים הם מתעוררים רגע לפני שהם מגיעים לקרקע. מאז כל פעם שאני חולמת שאני נופלת אני מתעוררת רגע לפני שאני מגיעה לקרקע. לפעמים אני אפילו עושה את זה בכוונה כדי להתעורר.


לפני כמה ימים מישהו מהעבודה נתן הרצאת העשרה על חלומות צלולים וסיפר על כל מיני דרכים לשלוט על החלום ולגרום למה שאנחנו רוצים שיקרה לקרות. אחד הדברים שהוא אמר זה שבחלום אנחנו בדרך כלל לא ממש יצירתיים ולכן כדאי לנו לחשוב בזמן הערות מה אנחנו רוצים שיקרה בחלום (ועדיף לא לקפוץ מהחלון, רק למקרה שזה לא באמת חלום).


אתמול בלילה באיזה שלב הבנתי שאני חולמת אז ניסיתי להבין מה אני רוצה שיקרה עכשיו. כמו שההוא אמר, לא הייתי יותר מדי יצירתית והחלטתי שאני רוצה לאכול. ואני רוצה להזמין אנשים, כנראה את המשפחה שלי ושל בעלי (לשון) לארוחה. הצלחתי לגרום לשולחן ערוך להופיע ולצוות מלצריםמשרתים ללכת להכין אוכל והאורחים התחילו להגיע. הלכתי לקבל את פני האורחים אבל גיליתי שכשהפכתי את החדר לחדר אוכל גם הפכתי את הדלת לחלון וראיתי שאני בקומה שלישית שהיתה די גבוהה. כהשסתכלתי בחלון וראיתי כמה הוא גבוה נזכרתי שפעם בחלום רציתי לקפוץ וחשבתי שאולי שוב אני רוצה לקפוץ (אני באמת לא יצירתית בחלום). פתחתי את החלון ולרגע שוב הרגשתי את ההתרגשות הזו בחזה והחלטתי שזה לא מה שאני רוצה, אני רוצה לארח. 


בהמשך שכחתי שאני בחלום ואולי זה הסיבה שהמלצרים לא תפקדו ואחת היתה ממש חצופה ופיטרתי אותה ואת האחראי, אבל זה לא משנה. מה שמשנה הוא שהפעם לא רציתי לקפוץ.


 


לא חשבתי על החלום הזה יותר מדי בבוקר אבל אחרי הצהרים הלכנו לסרט שאמור להיות קומדיה שחורה על חבורה של אנשים שנפגשים כשהם מנסים להתאבד בקפיצה מבניין (ארוכה הדרך למטה. סרט די גרוע, אל תלכו). אחרי הסרט הוא התחיל לדבר על למה הוא בכלל לא אמין (הוא באמת בכלל לא אמין) והוא בכלל לא חושב שאנשים מתאבדים בגלל סיבות כאלה. שאלתי אותו איך הוא יודע, אם הוא אי פעם חשב על זה.


אני אף פעם לא חשבתי על להתאבד (להוציא לקפוץ מהחלון בחלום) אבל כן ידעתי איך אני אעשה את זה אם. היתה תקופה שכל פעם שהיתי יורדת בדרך מהאוניברסיטה היתי חושבת באיזה סיבוב בירידה כדאי להמשיך ישר כדי שזה יראה כמו תאונה אבל זה יהיה מספיק קטלני שאני לא אסבול יותר מדי. גם ניסיתי לחשוב מה אני אעשה עם החתולה ומי ידאג לה.


היה ברור לי שאני לא אעשה את זה אבל באחת השיחות שלי עם עצמי שאלתי את עצמי למה בעצם אין סיכוי שזה יקרה. התשובה שלי היא שיש לי משפחה שמאוד אוהבת אותי ואני לא יכולה אפילו לחשוב על להכאיב להם כל כך. השאלה הברורה שבאה היא מה יהיה אם יקרה להם משהו והתשובה גם היתה ברורה. בתקופה הזו לא רציתי להיות במצב שהם כולם באוטו אחד ואני לא. אם הינו יוצאים למסעדה שנמצאת באמצע הדרך בין חיפה אליהם, עדיין היתי נוסעת אליהם ואיתם באוטו למסעדה. ידעתי שאם תהיה תאונה באוטו שהם כולם בו אני גם רוצה להיות שם. 


 


באופן מוזר ביום שפגשתי את בעלי (לשון)  מישהי עשתה בדיוק את מה שתכננתי, נסעה ישר בסיבוב בנשר ונפלה מגובה 150 מטר. מה שחשבתי כששמעתי את זה היה שזה בכלל לא סיבוב שלקחתי בחשבון ואפילו לא ידעתי שיש מאחריו תהום. ועכשיו שמו גדר מחוזקת שם.


מאז שפגשתי אותו לא היו לי יותר את המחשבות האלה. וגם אין לי בעיה לבוא איתו באוטו כשהם כולם באוטו אחר.


כמו בחלום, יש לי משפחה שצריך לארח, אני לא יכולה לקפוץ עכשיו מהחלון.  


 


 


כן, אני עדיין מחייכת כל פעם שאני אומרת בעלי(לשון) .

יום שישי, 9 במאי 2014

התחתנתי עם חנון

הוא מנסה לפתור תרגיל בית בקורס שהוא מתרגל כדי שהוא יוכל לבדוק את התרגילים של הסטודנטים.


-בואי תראי פיתוח מצחיק לטור טילור


-הא?


-נו בואי תראי


-לא רוצה, זה בטוח לא מצחיק


-נו בואי תראי בכל זאת


באה


-אם אני מפתח אותו עד חזקה שניה (מפתח...) אני מקבל פקטור 2 אבל אם אני מפתח עד חזקה שלישית (מפתח...) אני מקבל פקטור 3. זה לא מוזר? 


-לא. אני אף פעם לא סמכתי על טורים.


כמה שעות אחרי זה, אנחנו אחרי ארוחה יושבים בדשא ליד הים. רואים ציפור והוא מסביר לי שהיא ממין פולש והיא די חכמה.


-כמה חכמה? נניח אם היא תפתח טור טיילור היא תגיע לפקטור 3?


הוא מתחיל דיון עם עצמו על טור טילור ומשם עובר לטור לוריין ואם אני זוכרת מה ההגדרה שלו (אני לא)


-טוב זאת היתה בדיחה, לא באמת התכוונתי שתתחיל לדבר על טורים שוב


-את התחלת, עכשיו את לא יכולה לעצור אותי, טור לורן אפשר לחשב עם אינטגל על מסלול מעגלי סביב הקטבים


-טוב לך תעשה אינטגרל מעגלי סביב החוף ותחזור


-לא יפה, את התחלת.


 


גיסתו חטטנית. רק רציתי לעזור, הצעתי להחזיק את התינוק כדי שהיא תוכל לאכול קצת והתחלנו לשחק איתו. פתאום היא באה עם השאלה אתם מתעניינים כי אתם צריכים להתאמן? נו מה זה עניינך עכשיו? 


 


זהו, אין יותר על מה לכתוב, חוזרים לשגרה. 


 

יום רביעי, 7 במאי 2014

אמא שלי מקימה את שגרירות יפן בקיבוץ

יש לאמא שלי קטע עם כל מיני עושי כשפים למיניהם, מתקשרים, רואי הילות, הילרים וכאלה. או יותר נכון להם יש קטע איתה. יש לה כשרון למצוא אותם בכל מקום וכל פעם שהיא פוגשת אחד כזה הוא בטוח שהיא אחת משלהם ושהיא חיבת ללמוד לעשות מה שהוא עושה ולהביא טוב לעולם. היא לא החליטה עדיין אם היא מאמינה בדברים האלה או לא אז כל פעם היא מנסה.


לפני כמה זמן היא היתה ביפן בטיול מאורגן וערב אחד נתנו להם להסתובב חופשי בטוקיו. אמא שלי ובנזוגה יצאו לחפש אוכל ומצאו שוב עושה נפלאות שכזה שעוסק באיזה תורה יפנית שלא שמעתי עליה עד היום וגם כשניסיתי לגגל לא מצאתי. הוא כמובן החליט שיש לה אנרגיה מתאימה ולקח אותה למקדש שלהם. אחרי החזרה מיפן הם שמרו על קשר אינטרנטי ובדואר (דואר פיזי, חבילות והכל). מתישהו בא איזה מורה של התורה הזו שלו לארץ אז הוא שלח אותה ללמוד אצלו ושם היא פגשה עוד יפנים ואפילו הביאה אותם לסיור בקיבוץ וכמובן ברפת (יש בקיבוץ רפת רובוטית, הפרות חולבות את עצמן, זה באמת מגניב).


לפני החתונה שלי היא רצתה לשתף אותו בהתרגשות שלה ובגלל שבכל מקרה הכנו הזמנות באנגלית היא שלחה לו אחת מתוך הנחה שהוא לא באמת יבוא. הוא מאוד התרגש מההזמנה והודיע שהוא מגיע. אז זה הסיפור למה היה לנו יפני בחתונה. בהתחלה חשבתי שהוא בא רק בגלל שביפן אם מזמינים אותך זה לא מנומס לא לבוא אבל כנראה שהוא בכל מקרה ממש רצה להגיע לישראל ושמח שיש לו הזדמנות. וגם הוא סיפר שביפן מקבלים חופש רק לחתונות או לוויות, ככה שסידרתי לו תירוץ. בכל מקרה היה לי יפני בחתונה וזה היה מגניב. הוא נשאר גם לליל הסדר ובכלל היה מאוד נרגש מכל העסק. 


הוא גם סיפר לחברה שלו משגרירות יפן שהכירה את אמא שלי כמה הוא התרגש והיא גם התרגשה בשבילו ושכנעה את אמא שלי להזמין אותה ליום העצמאות. אותה ואת חברה שלה שבאה לארץ ללמוד ריקוד אצל אוהד נהרין. ככה יצא שסקיקו ויקיקו (השמות לא בדויים, באמת) באו לבקר ביום העצמאות. יפניות ביום העצמאות זה ממש משעשע. יש להם התרגשות שכזו אההההה, אוווווווו, ואוווווווווו, זה נורא נחמד. אפילו הצטרפתי אליהם לריקודי עם מאחר והן נורא רצו לרקוד ואמא שלי סרבה בתוקף. שנים שלא רקדתי ריקודי עם. 


 


אז כשארחנו את המשפחה של בעלי (לשון) בפסח היה יפני אחד וכשהם אירחו אותנו לעלאש המסורתי באנו עם 2 יפניות. אני תוהה מה ההורים שלו חושבים על זה.