החלטתי לוותר

לפני שבועיים הגעתי למרפאה לבדיקות מכינות לקראת החזרה של העובר הקפוא היחיד שהיה לנו. יום לפני הקשבתי למדיטצית הרפיה שאמרה להקשיב לרחם ולשאול אותה מה היא רוצה. אז שאלתי ולא קיבלתי תשובה. יום למחרת בבדיקות הרחם ענה לי. הבדיקות הראו שהרירית לא מתעבה בקצב מספיק ולא מומלץ להחזיר בתנאים כאלה. בקיצור הרחם הודיע לי שהוא לא מעוניין בעובר הזה.

אחרי יום שלם של בכי החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לריב עם הגוף שלי. אם הוא לא רוצה אז אין לי סיכוי נגדו. הודעתי לאחד שאני מוכנה לעשות מה שצריך כדי להחזיר את העובר הקפוא אבל אחר כך מפסיקים. דיברתי גם עם אמא שלי ובלי שאמרתי לה מה החלטתי, מיד אחרי שאמרתי שדוחים את התהליך היא אמרה שאולי המסקנה היא שזה לא נכון לעשות את כל התהליך הזה פה ועדיף שנחכה עד שנחזור לארץ. מדהים איך שאנחנו חושבות אותו הדבר. מה שהיא לא מבינה זה שיש סיכוי שנישאר פה יותר משנתיים (למרות שגובה הסיכוי משתנה כמו מזג האוויר פה (התחזית טוענת שבאמצע השבוע יתחמם ויהיה שוב נעים)) ומה שהאחד לא מבין זה שאני באמת לא מסוגלת להמשיך עם הטיפולים, לא כשאני לא מאמינה שזה יקרה ולא כשאני לבד פה בלימבו הזה.

הפסיכולוגית אומרת שכנראה שהגוף שלי יודע שאני לא מוכנה להריון הזה, כי בעצם כמה שאני רוצה אותו אני גם מפחדת ממנו. אני מפחדת לעבור את זה לבד במקום שאני לא מכירה ולא יודעת מה לעשות. אני קוראת יותר מדי בפייסבוק בקבוצה של רפואת נשים על נשים בהריון שמתיעצות (אני חייבת להפסיק לקרוא את הפוסטים האלה) ושואלת את עצמי מה אני אעשה אם אני אפילו לא יודעת איך מתקשרים פה למוקד, והאם אני יכולה לסמוך על האחד שאפילו תוכנית סלולרית לא תמיד יש לו וגם אם יש אז אין קליטה. ויש גם את השכנים שלנו שהגיעו לפה  כשהאישה בהריון עם תאומים ועכשיו היא לא... וזה מפחיד אותי מה אם זה הייתי אני? הייתי בכלל מסוגלת להתמודד?

אז זהו. נסיון אחרון עם העובר הקפוא ואז מפסיקים. הבעיה היא שכל סבב פה לוקח כמה חודשים, אז עכשיו התחלתי עם הגלולות וההחזרה עצמה תהיה בינואר או פברואר אבל כבר הבטחתי לגוף שלי שרק נעבור את זה ואחר כך אני אעזוב אותו בשקט. 

עכשיו נשאר רק להבין איך אני מתמודדת עם כל שאר הקשיים פה. ומה יקרה אם בסוף השנה הזו האחד יגיד שהוא רוצה להשאר. 

 

רק בקשה אחת למי שבוחר להגיב, אל תכתבו לי להאמין שההחזרה הזו תצליח. אני רצינית. אני אמחק תגובות כאלה. 

החורף כאן

והוא הגיע ברגע אחד. יום שישי בערב היה חמים (יחסית) ונעים ואפילו הרגשתי ששמלת הסריג הארוכה היא קצת יותר מדי. השארנו את החלונות בדירה פתוחים כדי שיהיה נעים והלכנו לשכנים לפיצה ובירה. הם ידעו מראש וסגרו את כל החלונות ולכן כשחזרנו לדירה שלנו לא ציפינו לקור שקיבל את פנינו. מאז החלונות סגורים. שבת בבוקר כבר הגיע למעלה אחת ולא נראה זה הולך לעלות מכאן.

הבעיה עם העיר הזו זה לא הקור, אלא השינויים הקיצוניים האלה. אם הטמפרטורות היו יורדות לאט היה אפשר להתרגל, אבל השינוי החד הזה שהגוף לא מצפה לו, זה לא נעים. 

בתאום מושלם עם החורף הגיעה גם עונת החגים. בשישי הדליקו את כל העצים הענקיים ברחובות, פתחו את רחבת ההחלקה על הקרח ואת הכריסמס מרקט ואתמול היה מצעד האורות ברחוב הראשי, שזה בגדול עוד מצעד עם תזמורות צועדות, אקרובטיקה בשנקל, עגלות ממונעות מקושטות עם אנשים שמסיבה שלא לגמרי הבנתי עד היום נוסעים בעגלות האלו ומנופפים לקהל וכמה בלוני פרסומת ענקיים עם פרסומות לחברות מסחריות. ההבדל במצעד הזה הוא שהוא היה בחושך (הייתי אומרת ערב אבל זה סה"כ חמש וחצי) והכל היה מואר, העגלות עטופות בהמון פנסים, פרוג'קטורים עצומים כחלק מהתהלוכה ולנגנים תקעו סטיקלייטים על הכובע ובסוף היו זיקוקים על הנהר. המפתיע הוא שלמרות הקור הפתאומי והחד אנשים יצאו מהבית וכל הרחובות היו מלאים. 

 

המצעד הזה עזר לי להבין שהמצלמה של הפלאפון שלי לא שווה כלום והגיע הזמן לחפש מכשיר חדש. שמתי עין על הפיקסל של גוגל אבל הוא ממש יקר. חשבתי גם על הנקסוס, אבל גם הוא לא זול. כמו שאתם מבינים אני טיפוס של אנדרואיד אבל אני ברצינות שוקלת לבגוד ולעבור לאייפון אם יהיו עליו מבצעים בבלאק פריידי. הבעיה היא שלמרות שאני כבר שנה פה אין לי מושג איפה מוצעים את המבצעים ויש לי עוד שבוע להבין את העניין. אם למישהו פה יש תובנות אני אשמח אם יחלוק אותם איתי.  

עדכון מצב ככה מדי פעם

כמו שבטח הבנתם מהחדשות, החגיגות של הקאבס דעכו די מהר עם הגעת תוצאות הבחירות. לפני הבחירות היה לי די מוזר לגלות שזה כמעט לא מעסיק אנשים. יום הבחירות הוא סתם עוד יום, כמה אנשים מסתובבים עם מדבקה שכתוב עליה הצבעתי, הבוס היה נחמד והביא לאחד העובדים הזרים (אני לא היחידה) מדבקה כזו, רוב האנשים הצביעו בכלל בשבוע שלפני ולא נראה שהם יותר מדי מודאגים מהמצב. אבל מאז יום הבחירות, פתאום לא מפסיקים לדבר על הנושא. ארוחות הצהריים שתמיד היו שקטות מתארכות ומלאות בשיחה. אי אפשר להגיד שהאנשים נסערים או מדוכאים, אבל יש הסכמה שהארבע שנים הקרובות יהיו מעניינות, ולא בהכרח במובן הטוב. אז מנסים להבין מה יהיה, במיוחד הזרים במשרד מנסים לנחש כמה זמן עוד נישאר פה, ובעיקר מדברים על האנשים שהצביעו לטראמפ ועל הסיבות שלהם. האחד מדווח שאצלו במשרד אנשים לקחו את העניין ממש קשה, מה שהיה בדיחה עד יום לפני עכשיו הפך למשהו שכבר לא מדברים עליו. כנראה לאקדמיה יש המון מה להפסיד. יש כמה הפגנות ברחוב, ביום שאחרי סגרו כמה רחובות, מזל שלא באתי לעבוד באותו יום, אבל בגדול לא מרגישים יותר מדי רעש.

בעניין מזג האויר נראה שזכינו השנה בסתיו ארוך. הקור מגיע לאיטו, לוקח את הזמן. לכבוד החורף בעידוד הפסיכולוגית קניתי לעצמי כמה שמלות סריג יפות לעבודה, עכשיו רק צריך למצוא גרביונים צמר. או ללכת עם חותלות, זה גם חמוד. העצים השירו את רוב העלים שלהם ובמקומם התכסו באורות. התחילה התקופה בשנה שממש יפה להסתובב בחושך, אפילו בשכונה שלנו. וברוך השם יש הרבה חושך עכשיו. ארבע וחצי כבר נהיה אפל, וזה לא הולך להיות יותר טוב. המזרקות כולן כובו והברזיות האחרונות בפארק כבר לא פועלות. הסנאים מתחבאים והאווזים ממלאים את גדות האגם. brace yourself winter is coming.

 

 

אמריקאים מפגרים

מגיע להם שטראמפ הנשיא שלהם. מגיע מרשם לגלולות לבית מרקחת, בעצמי ביקשתי מהרופאה שתציין על המרשם לא להחליף מותג, מה פתאום בית המרקחת מחליט להחליף את סוג הגלולות. זה גלולות לעזאזל, הורמונים שאני לוקחת כל יום, תרופה שידועה בתופאות לוואי של דיכאון, אובדן חשק מיני ועוד דברים נחמדים אחרים, מה פתאום אתם מחליטים שלא משנה איזה סוג אני לוקחת. אני מגיעה לבית מרקחת והרוקח פשוט מגיש לי שקית עם הפרטים שלי עליה, מנסיון אני מבקשת לפתוח את השקית לבדוק את הסוג וכצפוי זה לא הסוג שהרופאה רשמה. והוא עוד ממש מתפלא, לא יודע מה לעשות עם זה שאני לא רוצה לקחת את הסוג שהוא נתן לי. אז את לא רוצה תחליף? אין לנו את הסוג שרצית במלאי, הוא יגיע רק ביום שלישי. לא, אני לא רוצה את התחליף הגרוע שנתתם לי פעם קודמת, הרופאה רשמה סוג מסויים, תתנו לי את הסוג הזה. ועוד בסוף הוא אומר לי תודה. מה תודה? הרגע ניסית לדחוף לי הורמונים שלא עושים לי טוב ועוד ניסית לגרום לי להרגיש שאני סתם מטרטרת אותך, מה אתה אומר תודה.

הנימוס הזה, באמת שנמאס ממנו. הלכנו לאכול צהרים בפאב, ביציאה יש שלט please watch the step. בבקשה ממך לקוח יקר, אם לא אכפת לך, אנא אל תמעד על המדרגה הזו, תודה. אני יכולה לראות איך שלט כזה מגן עליהם מתביעות במקרה של מעידה "אבל כבוד השופט, אנחנו ביקשנו ממנו בנימוס שלא למעוד והוא התעלם מהבקשה שלנו בגסות. חוסר נימוס שכזה, ועוד יש לו את החוצפה לבקש פיצוי, הוא צריך להתנצל בפנינו". בפעם הבאה שאנחנו הולכים לשם על העיקרון אני לא נזהרת ונופלת במדרגות, לא בא לי watch the step. בקשתכם נרשמה, תודה. 

 

Go Cubs #2

כי שיקגו כחולה 

וזה רק באזור שליד העבודה, לאורך הרחוב שבו נסעו האוטובוסים עם השחקנים בדרך לעצרת, 2 רחובות לכל כיוון היו סגורים ועמוסים באנשים שבאו להריע ולצלם. 

ולצלם

ולצלם

זה הגביע, דרך אגב. 

וגם אנחנו יצאנו מהעבודה ביחד עם המנהל הנרגש, לחלוק את השמחה. אחר כך הלכנו לאכול צהרים בפאב וראינו את העצרת עצמה. תחשבו כיכר רבין, פי 6 בערך. לפי הערכת החדשות 5 מליון איש. ככה זה נראה

וכמובן, גם הנהר צבוע כחול

למרות שאין לי שום עניין בביסבול, כשהעיר בכזה טירוף אי אפשר שלא להרגיש שמחה. אפילו שלקח לי פי 2 זמן להגיע הביתה בסוף היום והייתי צריכה להדחף ברכבת. להיות פה ברגע שהמון אנשים מחשיבים כהיסטורי, יש בזה משהו מרגש.