...

אני: זהו, היה בלאגן אבל עכשיו יהיה בסדר

אלוהים: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...





את הקטע הקודם כתבתי בזמן שחיכיתי במיון נשים במרפאה שהרופא יראה אותי ויגיד "חבל, בהצלחה בפעם הבאה". אבל לרופא, שבהחלט משתייך לזן ה"למה לעזאזל הלכת להיות רופא אם אתה שונא בני אדם???", היו תוכניות אחרות. זה לא שהוא טרח להסתכל על הצילומי אולטרסאונד, הוא פשוט הסתכל על מה שהטכנאית אולטרסאונד כתבה ומצא שם את מה שהוא חיפש מהתחלה- סיבה להעביר אותי לאחריות של מישהו אחר. אחרי שעה שהוא הקליד משהו באצבע אחת הוא הסתכל עלי במבט מעט מאשים ושאל אותי "מה יהיה?" (מה לעזאזל? זה מה שהיה לך להגיד לי? לשאול אותי מה יהיה???) הוא נתן לי הפניה לבית חולים כרמל. בלי הסברים, בלי איזשהו נסיון הרגעה, לכי לבית חולים, עזבי אותי בשקט.

מה שהיה כתוב שם זה חשש לחוץ רחמי



הגענו לבית חולים כרמל, לתוך ערימה של אנשים ובלאגן. אחרי כשעה המתנה קיבלה אותי אחות באמת סימפטית, שמה עלי צמיד כחול (זהו, עכשיו את מאושפזת, את לא יכולה לצאת מהבית חולים), שאלה אותי למה הרופא חושב שיש לי הריון חוץ רחמי (כי הוא אדיוט?), לקחה לי כמה מבחנות דם ושלחה אותי לחכות שעה וחצי עד שיחזרו התוצאות. שלחתי את האחד להביא לי את הטאבלט ובינתים טלפון לאמא שכמובן הספיקה להגיע לפני התוצאות. מה אני אעשה כשאני לא אוכל להתקשר ולבקש שתבוא?

ואז הגיעו התוצאות ואיתן גם משהו מפתיע שמזמן לא פגשתי- רופאה נחמדה. סימפטית, מסבירה, מתעניינת, שואלת על הנסיעה הקרובה, כל זה בזמן שהיא חוזרת על בדיקת האולטרסאונד (בצדק,גם אני לא סמכתי על הטכנאית של לין) ואז אמרה לי "יקירתי, בהחלט יש פה ממצא".

"ממצא" כפי שלמדתי בהמשך זה השם הרשמי לדבר הזה שגדל מחוץ לרחם. לא הריון, לא ביצית מופרית, "ממצא". זה הופך את זה יותר קל אחר כך לתת זריקה של חומר כימותרפי שבמינונים גבוהים יותר מונע התפתחות גידולים, אבל במינון נמוך הוא פשוט עוצר את ההתפתחות של ה"ממצא". כי הממצא הוא כמו גידול, צריך לסלק אותו.

וצריך ביקורת שבוע אחר כך, לבדוק ש"הממצא נספג" שזה דרך נחמדה להגיד "הרגנו את ההריון שסיכן לך את החיים".



אז זהו, אני עדיין כאן. בהסגר אצל אמא שלי שלא מסכימה לי להרים יותר מכוס מים או ללכת יותר מהר מחתול עצל. האחד בינתים הצליח להגיע לשיקגו ואפילו לדירה. שלחתי איתו גם את הטאבלט עם תוכנת ניווט טובה, אז עכשיו אני חסרת טאבלט. אני נחה אצל אמא והוא מסכן צריך לארגן את הכל, למצוא איך לשלם חשמל, לארגן ציוד בסיסי למחיה. אני יודעת שזה לא נשמע אמין אבל זה ממש מבאס אותי שאני לא עוברת איתו את זה.



נראה לכם שזה מספיק צרות למעבר, או שמחכות לי עוד הפתעות?

למה לא אזרוק את כל הארון שלי למזוודה

כי אי אפשר, אדון הורוביץ, אי אפשר לזרוק את כל הארון למזוודה כי הארון גדול והמזוודה קטנה. ואתמול עמדתי חסרת אונים מול ארון גדול, תוהה מה מתוכו יכנס למזוודה. אני, שעברתי בעשר השנים האחרונות יותר דירות ממערכות יחסים רציניות, שנהיתי מומחית בלא לקחת איתי יותר ממה שצריך, לא ידעתי מה לעשות.

כל הבית מרוקן, חלקים ממנו פוזרו בין חברי משפחה וסתם אנשים וחלקים מצאו את מקומם ברחוב מחכים לגואל. חלק קטן נשאר בארגזים,מחכה לנו, אולי נחזור אליו. והארון בגדים מלא, מסתכל עלי מסתכלת עליו ביאוש. ביאושי פניתי לפתרון היחיד שיכלתי לחשוב עליו- טלפון לאמא. מה אני אעשה בפעם הבאה שאני אעמוד ככה?

 

מזוודה קטנה וטרולי לבגדים, מזוודה מאוד גדולה לדברים שהם לא בגדים, שתי מזוודות לבחור שיעשה איתן מה שהוא רוצה, 2 ארגזים של בגדים לאמא לשמור לי, 2 ארגזים לאמא לשלוח לי, חתולה אחת מסכנה בבית ריק מחכה לעתיד לא ברור בדירה של עמית לעבודה שיקח אותה היום. בית אחד עם שקיות משוטטות מחכה לדיירים חדשים. 2 אנשים ו5 מזוודות בדרך למדינה חדשה שם מחכה לנו דירה ריקה ועתיד לא ברור.

תסתכלי על הצדדים החיוביים

בסעודת החג לא היית צריכה להסתיר את העובדה שאת לא שותה יין כדי
שהגיסות החטטניות וחסרות הטאקט שלך לא יתחילו לרכל.

 

את תוכלי לסחוב מזוודות ולא תצטרכי להתנהל כמו נכה בשדה התעופה.

אולי יורידו לך את הפרמייה של הביטוח נסיעות.

 

לא תצטרכי להתחיל לחפש רופא נשים מיד ברגע הנחיתה.

 

לא תצטרכי לשלם המון לרופא נשים על בדיקות של תחילת הריון כי הביטוח
של האוניבסיטה יכנס לתוקף רק עוד שבועיים והביטוח נסיעות לא מכסה בדיקות שגרתיות.

 

יהיה לכם זמן להתאקלם ולהבין מי נגד מי לפני שתצטרכו לרהט חדר ילדים.

 

יהיה לך יותר קל למצוא עבודה עוד 3 חודשים כשתקבלי את אישור העבודה.

 

ותזכרי- בהרבה מקרים הריון שלא תופס נובע מעובר לא תקין שהגוף החליט
לוותר עליו. עדיף עכשיו ולא מאוחר יותר. לפחות עכשיו אני יודעת שזה אפשרי ואולי
בפעם הבאה זה גם יצליח.

 

שתהיה לך שנה טובה, התחלה טובה במקום זר ושיהיו בשורות טובות ובקרוב.

יום אחרון בעבודה

לא חשבתי שזה יהיה ככה מרגש, לא הצלחתי ללכת.

בבוקר קניתי 2 עוגות וכמה בורקסים ועוד עוגה שאבא שלי הכין, חשבתי שיספיק ואולי אפילו יותר מדי. גם הזמנתי חדר ישיבות גדול וחשבתי שאולי זה יותר מדי. בסוף החדר היה מלא ולא נשאר כלום. באו המנהל, המנהל של המנהל והמנהל מסדר 3. המנהל מסדר 4 שפעם היה המנהל הישיר שלי בא באופן אישי לפני הפריסה להגיד שלום, מה שהיה ממש נחמד כי הוא מאוד עסוק בתפקיד החשוב שלו אבל עדיין הוא מצא זמן לבוא ולהגיד שלום ובהצלחה. 

לסדר את השולחן היה קשה. בשבע שנים עבודה צוברים המון בלאגן. גרסתי וזרקתי בלי חשבון, סתמתי את המגרסה והייתי צריכה ללכת לאחת רחוקה. הזדכיתי על המחשב וחילקתי את כל הצעצועים שהיו לי על השולחן לחברים.

ואז הסבב פרידה ובעיקר הפרידה מהבנות האחרות במחלקה. זה מרגש כי אף פעם לא הסתדרתי עם בנות, תמיד פחדתי מהן. גברים הרבה יותר פשוטים, נשים הן כלבות. אבל כאן פגשתי כמה בנות שנהיו חברות ממש טובות ועם כל אחת מהן ישבתי לשיחת פרידה ארוכה ועצובה.

 

גיליתי שאני ממש עוזבת בזמן הנכון. שני השותפים שלי לחדר, אחד התחתן חודש לפני ואחת 5 חודשים לפני. קצת אחרי שנגמר סבב החתונות התחילו ההערות המאוד מעצבנות על מי מאיתנו יעשה ילדים ראשון (דחיפת האף הזו, זה משהו שאני לא אתגעגע אליו). אז אשתו של הראשון בחודש שישי והיום השניה סיפרה לי שהיא בחודש שלישי. אני מאוד שמחה בשביל שניהם אבל בחיי שלא הייתי מסוגלת לשמוע את כל ההערות שאני יודעת שהיו מגיעות בנוגע אלי. 

 

הבית לא מרגיש מתרוקן, להיפך, הוא רק נראה יותר מלא בלאגן. בא היום מישהו לקחת מנורה, שאלתי אותו אם הוא רוצה עוד משהו, כל מה שכאן למסירה. הוא התלהב ורוקן כמעט כל הדברים הקטנים כולל קומקום חשמלי, קומקום בריטה, פילטרים שלא מתאימים לקומקום (כי אולי הוא יקנה קומקום אחר), פחים, תמונה, ג'ירפה בלי אוזניים, הוא יצא מאושר. אני רק חוששת שהשותפות שלו לדירה יזרקו אותו כשהן יראו כמה זבל הוא הביא הביתה. 

קנינו מזוודות. בעיקרון אפשר להתחיל לארוז. זה נראה כל כך קשה, בא לי פשוט לא לקחת כלום ולקנות הכל שם. מצד שני אני שונאת קניות אז עכשיו צריך לסבול קצת למען אני העתידית. גם ככה נצטרך לקנות בגדים חמים. 

 

הבית הפוך

אחרי שכל האחים הודיעו מה הם רוצים לקחת ריכזנו את כל מה שנשאר ואנחנו לא רוצים לשמור ושמנו בכניסה. פרסמתי בפיכסבוק מתוך תקווה שיבואו אנשים ויקחו מה שהם רוצים אבל נראה שלא כל כך הצלחתי להפעיל את העניין, נסיון נוסף מחר. לפחות כורסה אחת לקחו. אם מישהו נמצא בחיפה ורוצה לעבור לבדוק מה יש לקחת הוא מוזמן לשלוח מייל. עכשיו הבגדים, צריך להחליט מה לקחת, מה לתת לאמא שתביא לי כשהיא תבוא לבקר, מה לאכסן אצל אמא ומה להעביר למחסן יד2 בקיבוץ. וצריך עוד 2 מזוודות. ו2 טרולי. 

בעבודה ממש אין לי יותר מה לעשות. אתמול עשיתי חגיגה קטנה בים, שלחתי מייל לכל המחלקה שלי שמי שרוצה יבוא ויביא כיבוד או שתיה. מסיבה במינימום השקעה :). האנשים החשובים לי באו, הלא קשורים לא באו, היו עוגיות ובירות. היה כיף. ביום חמישי אני אעשה שתיה רשמית עם כל המנהלים והעמיתים לעבודה ממחלקות אחרות, אז יהיה קטע הנאומים והברכות. הודעתי לחברה שאוספת כסף מה אני רוצה כמתנת פרידה וגם התרעתי לה שהמון אנשים יהיו בחופש אז שתתחיל עם האיסוף כבר עכשיו. אני דואגת לעצמי :)

מזל שלא היה אתמול המזג אויר הגועלי של היום. מה זה הדבר הזה? היום אחד המנהלים שוב שאל אותי לאן אני נוסעת ושוב אמר שבשיקגו קר ויש המון רוחות ולא כדאי לי לנסוע. בתגובה אחד האנשים שעובדים איתי אמר- הוא צודק, תישארי פה, בחום, תראי איזה נעים בחוץ.

 

מצאתי ללאסי בית זמני אצל בחור קצת מוזר מהעבודה שהבטיח שהוא ימצא לה בית קבוע אצל איזה תלאביבית. אני קצת דואגת לה כי הוא מוזר כזה אבל מצד שני לפחות היא תזכה להמון יחס אצלו.  

 

בענייני הפוסט הקודם ביניתיים לא מדברים על זה. 

 

 

 

לא ככה זה היה אמור להיות

מתקשרת למוקד כללית, אחרי הרבה שיחות והפניות וטלפונים והמתנה ואחרי ששמעתי את כל הפרסומות של הקופת חולים ועברתי לסתם מוזיקה מעצבנת, בסוף מגיעה למוקד אחיות.

"אתמול בבוקר יצאה לי בדיקת הריון חיובית אבל בצהריים התחלתי לדמם והיום דימום חזק אבל זה לא דימום וסתי"

"מאתמול בצהריים יש לך דימום? למה לא הלכת לרופא מיד? (לעצמי- כי אני לא מאמינה שיש בזה טעם) תלכי עכשיו לרופא נשים! שניה, אני בודקת לאיפה את יכולה ללכת... יש שני רופאים בכרמל שעובדים היום בערב, אני אתקשר לברר... (ממתינה המון זמן עם המוזיקה המעצבנת) טוב הם לא יכולים לקבל אותך, אני מעבירה אותך לעורף תפעולי (?) תמתיני..."

(ממתינה הרבה זמן עם מוזיקה מעצבנת)

"שלום ג'אסט, אני מעורף תפעולי, בבקשה תחכי אני מחפש רופא... (מחכה ממש המון זמן עם מוזיקה מעצבנת) טוב תלכי לדוקטור מהשמו בלין"

 

נוסעים לדוקטור מהשמו בלין

 אני נכנסת לדוקטור ומסבירה את המצב

" טוב תשמעי, אין לי הרבה מה לעשות כרגע (מפתיע). אני יכול לבדוק אם הדימום חזק (הוא לא) ולהסתכל עם אולטרסאונד אבל כנראה שלא יראו כלום" 

בודק עם אולטרסאונד, באמת לא רואים כלום. 

"תעשי בדיקת דם" 

"עשיתי בבוקר"

תקבעי תור לעוד בדיקה בשלישי"

"קבעתי בבוקר"

"טוב, אז תבואי ברביעי בבוקר, בהצלחה"

מזל שהגעתי לרופא במיידי ולא חיכיתי עוד יום :S

 

התוצאה של הבדיקה לא הגיעה עדיין. האחות היום בבוקר החליטה לאתגר את עצמה ולדקור וריד בעיתי, עכשיו יש לי כתם סגול מרשים. אני מקווה שהיא לא איבדה את המבחנה בדרך.

 

 

זה ממש קרוב

יש כבר תאריך (עוד שבועיים). יש כרטיסים. הדרכון נשלח וחזר מעוטר בויזה חדשה ואפילו לשנתיים שלמות. הודעתי על מסיבת פרידה בים שבוע הבא כי תאריך הפרידה האמיתי הוא בין כסה לעשור והשנה החגים נופלים ככה שכולם לוקחים חופש בערך משבוע הבא ועד אחרי החגים. טופס הטיולים חתום ברובו. הודעתי לליסינג על החזרת הרכב והם הודיעו לי על הקנס המאוד גדול שצריך לשלם. הכנתי רשימה של כל רכושנו עלי אדמות ושלחתי לאחיי והם ענו מה הם רוצים לעצמם. השאר ילך לאגורה או לארגז לאיסוף תרומות. 

בעל הדירה פרסם אותה ביד2 אבל הוא לא הצליח למכור, היא הרבה יותר מוצלחת ממה שהוא כתב ובאמת אף אחד לא התקשר. פירסמתי גם בפייסבוק, שיהיה. זה מדהים כמה קבוצות של דירות בחיפה יש בפייסבוק- דירות בין חברים, דירות שוות, דירות מפה לאוזן ועוד. זה לא ממש משנה לי אם הם יצליחו למצוא דיירים חדשים כי לנו יש סעיף יציאה מהחוזה אבל קיוויתי שנמצא דייר שירצה לקנות את המקרר והמכונת כביסה. בקצב הזה לא נראה לי שזה יקרה אז מחר או מחרתיים אני אפרסם אותם ביד2.

 

2 דברים שאין באמת סיבה שימלאו מדפים בבית של ימינו- ספרים ודיסקים. ואלו דברים שממש קשה לוותר עליהם.

את מדף הדיסקים המפואר שלי ביחד עם כל תוכנו העברתי לאח שלי במעבר הדירה האחרון ומאז הם התפזרו לכל קצוות תבל. היו כמה ששרדו כי הם היו באוטו באותו זמן ועכשיו גם תורם הגיע. אז הבאתי אותם לידיד מהעבודה שהוא לדעתי האדם היחיד שידע להעריך אותם. הוא אכן שמח. 

את כל הספרים שלי שמתי בתיק ועוד שקית בד והבאתי לאמא שלי. בדרך נתתי לחברה לעבור על השלל ולקחת מה שהיא רוצה. הנחמה במסירת ספרים היא הידיעה שעכשיו היא תכיר את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה כולל כל הרביעיה ובעלה שאהב את הסרט הנסיכה הקסומה עכשיו יודע שיש גם ספר שחובה לקרוא אותו ועוד כמה ספרים. את מה שהצליח להגיע לאמא שלי סידרתי לה בשתי ערמות- ספרים שאני רוצה שהיא תשמור לי כשאחזור וספרים שהיא צריכה לקרוא ושהיא יכולה להביא לספריה אחר כך למדף הספרים החופשיים. היא עברה על הערמה השניה והודיעה לי ששתי הערמות ישארו אצלה וכשאני אחזור אני אקח את מה שארצה. 

 

דירה עדיין אין, גם מלון לא. בנוסף יש לנו טיסה עם קונקשן של לילה בלונדון, אז גם שם כדאי להזמין מלון. מוזר אבל יוצא שכרטיס כזה עולה 200 דולר לבנאדם פחות מהכרטיס הכי זול בלי עצירה של לילה שלם ככה שגם אם נשלם 200 דולר למלון יוצא שחסכנו. אני לא בטוחה עד כמה החסכון הזה מצדיק את הכאב ראש אבל זה גורם לאחד להרגיש טוב אז אני מפרגנת. עוד מוזר- כרטיס כיוון אחד עולה יותר מהלוך חזור. אז יש לנו גם טיסה חזרה ביוני, כנראה שלא נגיע אליה.

 

פחד? לחץ? חבל על הזמן. נקווה שיהיה טוב.