בחורה קטנה, כנראה היספנית, שיער מהודק בגולגול, מסתכלת במשהו בנייד עם אוזניות ומהנהנת לעצמה מדי פעם, פעם אחת יצא ממנה פרץ צחוק לא מתנצל.
צעיר שחור רזה, חולצה של עובד ננדוס, מחזיק את התיק צמוד אליו ומסתכל קדימה על שום דבר ספציפי, מחכה שהנסיעה תסתיים.
איש מבוגר, מלא אבל לא שמן, זקן קצר מסודר, מתחיל להקריח, לובש חולצת כפתורים עם כפתורי חפתים בדוגמה משובצת (אנשים באמת משתמשים בדברים האלה?), בעניבה התנגשות של צבעי אדום, אומנותי משהו, משקפי השמש דחופות בצורה מוזרה בין הכפתורים של החולצה באזור הבטן, קורא באיפון.
בחור גבוה ורזה, מראה של דוקטורנט, שיער מלא מסודר, משקפיים, מבט קצת מתפזר, לא מסתכל עלי אבל כל פעם שאני מסתכלת עליו מזיז את המבט, מחזיק את התיק כאילו שואב ממנו ביטחון.
נערהילדה, עור בהיר, שיער בלונדיני בהיר טיפה מתולתל, לא מסורק, יותר מדי איפור לגיל שלה נראה כמו ציור על הפנים, חולצת בטן, מכנסונים ורודים קצרצרים, תיק קטן ורוד, מחוברת לפאלפון באוזניות.
אישה שחורה גדולה עם חזה ענק, קלישאה של שחורים, כובע קש רחב שוליים, משקפי שמש, בתחילת הנסיעה דיברה בטלפון בקול רם, hi girl, whats up? בדיוק כמו שהייתם מצפים שאישה שחורה גדולה תישמע, נעה בביטחון במרחב שלה.
לידי צעיר שחור רזה במראה ספורט אלגנט ותיק לפטופ קורא ספר, הכיסאות צפופים והזרוע שלו נוגעת בשלי באופן קבוע. לא בכוונה, הוא תופס יותר מרחב מהגודל הטבעי לו. חשבתי שפה יש חשיבות למרחב אישי, בכל מקרה אני מחליטה שאם זה לא מפריע לו למה שיפריע לי.
כמה צעירים עומדים ליד הדלת.
אף אחד לא זז במשך הנסיעה, אין שום קשר בין האנשים השונים, כל אחד נמצא שם לבד.
