חג שבועות זה קונספירציה של תנובה

תוצר של קופירייטר מבריק: הרי בחג השבועות חוגגים את תנובת הארץ. תנובת הארץ= תנובה= גבינות

וכך מחג של טבע ולימוד שבועות הפך לחג סיוט לרגישים ללקטוז.

כמו סנטה קלאוס שקוקה קולה הפכו אותו מקדוש מגן על הילדים לזקן שמן שנראה כמו בקבוק קולה ואוהב להושיב ילדים קטנים על הברכיים (סוטים האמריקאים האלה).

לדעתי זה בגלל שלחג הזה אין מספיק הוראות הפעלה. בפסח למשל יש תסריט מלא של החג, כולל כל הטקסטים. בחנוכה יש קצת יותר חופש אבל עדיין, הבסיס ברור: מדליקים נרות. בסוכות בכלל יש התעסקות לפני (בנית סוכה) אחרי (פירוק הסוכה) ובזמן (לאכול, לישון ולתפוס זולה בסוכה) ובופורים יש הוראה ברורה להשתכר. רק לשבועות אין חוברת פעילות.

פעם היו עולים לרגל לבית המקדש ומעלים  קורבן. אבל היום כבר אין בית מקדש. פעם בנות ישראל היו יוצאות לחולל בפרדסים. היום כבר אין פרדסים ואלה שיש שורצים אנסים ומזיקים אחרים.

אז מה נשאר? נשאר לקרוא את מגילת רות. כמובן שסתם לקרוא ספר מסכן זה לא תעסוקה מספיקה, אז המציאו את תיקון ליל השבועות. אם כבר לקרוא אז בואו נקרא כל הלילה. את כל התנך ואם נספיק גם את הטרילוגיה המלאה של שר הטבעות. ואולי גם את חולית למתקדמים שבינינו.  

רק מה? חילוניים לא אוהבים לקרוא כל כך הרבה. מקסימום את מוסף הספורט, אולי כתבה בוואינט. אז איך ידעו ששבועות?  

באה תנובה ומצאה פתרון: תאכלו הרבה גבינות. וגם יין, שלא תרגישו שלכל הגבינות בעצם יש אותו הטעם.

הרי אוכל הוא תמיד המזהה העיקרי של החגים. שנאמר "ניסו להשמידד אותנו, ניצלנו, בוא נאכל". אז אמנם הפעם לשם שינוי לא ניסו להשמיד אותנו אבל זה לא צריך להפריע לנו לאכול.

בכלל, סיפור חג שלא כולל ניסיון השמדה של היהודים זה די נדיר. גם סיפור שלא כולל התערבות אלוהית, שום נס, שום אותות ומופתים. אולי בגלל זה אין מצוות קונקרטיות לחג הזה. הרי מצוות תמיד באות בתמורה לניסים. האל הוציא אותנו ממצרים אז אסור לנו לאכול לחם במשך שבוע. האל הוביל אותנו במדבר לארץ ישראל אז צריך לחיות בסוכה שמונה ימים. האל עשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים (מה כל כך מועיל בנס הזה, לא הבנתי) אז נדליק נרות 8 ימים. פה לא נעשה שום נס. סתם סיפור יפה על אהבה, נאמנות וקבלה.

 המעניין בחג הוא שדווקא הקיבוצים והמושבים- בעלי אורך החיים החילוני הם היחידים שזוכרים שחג שבועות הוא חג הקציר. כמו שכתוב בספר שמות (כג 16): "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". אבל זה דווקא די ברור למה. הרי בתקופת הגלות ליהודים בתפוצות לא היו שדות ולכן הם לא יכלו לחגוג את החג כפי שמצויין בתנך. זו כנראה הסיבה שביהדות המסורתית חג השבועות הוא חג של לימוד ולא חג של חקלאות. הציונים הראשונים שרצו להנער מהמסורת הגלותית ולחדש ימינו בארץ ישראל חידשו גם את אווירת החג המקורית.

אז נראה לי שאני אסע עכשיו לקיבוץ הולדתי כדי להנות מחגיגות שלא סובבות כולן סביב גבינה.

ביקור מאד פרודוקטיבי אצל רופא כירורג

אני: בוקר טוב, אני פה בעקבות המלצה של הרופאת עור להסיר נקודת חן.

הוא: תראי לי את הנקודה-מראה לו את הנקודה- טוב, יתקשרו לקבוע לך תור לניתוח. יום טוב.

שבע וחצי בבוקר היה לי תור. רבע לשמונה כבר היתי בעבודה. לא הצלחתי לשכנע אותו להסיר את הנקודות בגב.

הגעתי למסקנה שמתוק זה עניין של הרגל

לפני שנה בערך החלטתי לשתות קפה עם כפית סוכר אחת במקום שתיים. אני לא צרכנית קפה כבדה, 2 כוסות ביום עבודה מחזיקות אותי טוב. גם הפסקתי לשתות קולה. סתם עניין של החלטה. פתאום נראה לי טפשי לצרוך מוצר שהוא רעל טהור ולא באמת טעים. מילא היה טעים, אבל הוא לא, אז למה זה טוב. בכלל, בכוס קולה יש 8 כפיות סוכר. ושלגון מגנום. פעם היתי יכולה לפרק 3 כאלה בשבוע. עד שהחלטתי שזה לא לעניין.

היום אני שותה קפה עם חצי כפית ואם מכינים לי קפה עם יותר מכפית זה מתוק לי מדי. קולה בכלל אני לא יכולה לשתות, המתוק עושה לי בחילה. גם גלידה, ברגע שהחלטתי כמה זה מספיק אני כבר לא רוצה את השלגונים הגדולים. זה עושה לי תחושת כבדות עוד לפני שאני מתחילה לאכול. רק עם שוקולד אני לא מצליחה. לא משנה מה, אין דבר כזה יותר מדי שוקולד.

וגבינה. כשהינו קטנים הכניסו לנו לראש שגבינה לכל סוגיה זה בריא. אני פשוט לא יכולה לשכנע את עצמי שיש יותר מדי גבינה. הרי זה לא טעים כמו שוקולד, זה טעים באופן אחר, בריא כזה, לא? אז למה לא?

אני מכורה לאצבעות מוצרלה של תנובה. אני פשוט מכרסמת את הדברים האלו בלי הפסקה. למה אי אפשר להתמכר למשהו בריא, מקלות גזר למשל. נראה לי ממש נחמד להגיד שממש בא לי עכשיו גזר. איך היתי יורדת עכשיו על עוגת גזר. לא נשמע אמין, נכון?

חזרתי מחדר כושר עכשיו ואין לי כוח לזוז. הבעיה היא שעכשיו 11 וחצי ומחר יום עבודה ואני יודעת שאחרי שאני אצא מהמקלחת אני שוב אהיה ערנית ולא אצליח להרדם ונגמרו לי כל הספרים ואני צריכה ללכת לספריה וכבר עכשיו אני עיפה בשביל מחר.  איזה כיף.

סתם רציתי לשתף. שום דבר מיוחד 

עוד שבוע, עוד שום דבר

שום דבר לא קורה. פשוט כלום. עוד שבוע עובר ושוב אני בבית לבד בשישי בערב כשהאדם היחיד בעולם שאכפת לו ממני זו אמא שלי. נמאס.

שבועיים וכולה שניים וחצי קילוגרם. לעזאזל, נראה לי שאני פשוט אפסיק לאכול. באופן כללי זה נראה לי עדיף. לא רק לדיאטה, בכלל. אני פשוט לא אוכל עד שאני אעלם. למי יהיה אכפת?

האמת שבעבודה יהיה להם אכפת. ולא רק בגלל שהם מממנים לי תואר שני אז הם מצפים לתמורה. די מעריכים אותי שם. חלק מהאנשים לפחות, אלא שלא בא לי לירות בהם כל פעם שאני רואה אותם. עוד סיבה להעלם- ככה הם לא יספיקו להבין שאני לא כזאת מוצלחת כמו שאני נראית בהתחלה. בכלל, תמיד יש לי את הפחד הזה עם אנשים שאני עושה עליהם רושם טוב. אני תמיד דואגת מתי הם יבינו שאני לא באמת כזאת. אולי בגלל זה אני לא מצליחה לשמור על קשרים עם אנשים.

זה לא לגמרי נכון שאין שום דבר חדש. ביום שני קניתי לי שמלה חדשה. ידיד טוב מהלימודים שכבר מזמן לא דיברנו מתחתן אז החלטתי להשקיע. באותה הזדמנות קניתי לי 2 גופיות ממש יפות אבל אני חייבת להוריד בהיקפים לפני שאני לובשת אותן בציבור. אני מתכוונת להשאיר אותן מונחות מחוץ לארון כדי שאני אראה אותן כל יום ואזכר מה אני מנסה לעשות. אופטימיות זה טוב. לא לויזה אבל.

ביום חמישי ביקרתי אצל רופאת עור לביקורת. אני לא אוהבת ללכת לרופאים כי תמיד אני בטוחה שהם מנסים לחרטט אותי. בעיקר רופאי עור. פעם קודמת שהחלטתי להעמיד פנים שאני אחראית וללכת לביקורת הגעתי לרופא שהסתבר שהוא דתי. לא שיש לי משהו נגד דתיים, אבל רופא עור שלא יכול להסתכל על בחורה? איך בדיוק זה אמור לעבוד? הבנאדם לא התסכל עלי בכלל, רק שאל אותי איפה הנקודות שנראות לי חשודות (לי? אתה הרופא, אתה צריך להחליט מה נראה לך חשוד!!!) ותוך כדי שהוא משדתל בכל כוחו לא להסתכל על אף פיסת עור מסביב לנקודה הוא כיוון אליה איזה מכשיר שצפצף. בסוף, כדי לכסתח את עצמו הוא שלח אותי לרופא מומחה שיסתכל גם כן ואמר לי לחזור עוד 3 חודשים. ברור שלא חזרתי. או הלכתי למומחה. לא בא לי לבזבז את הזמן שלירק בגלל שהוא לא מסוגל לעשות את העבודה שלו כמו שצריך.

אז אחרי שנה וחצי החלטתי לתת לרפואת עור עוד הזדמנות. מה גם שיש לי 2 נקודות בולטות ומכוערות על הגב וקיויתי לשכנע את הרופאה להוריד לי אותם. הפעם זו היתה רופאה רצינית, ביקשה ממני להוריד את הבגדים ובאמת סקרה את כל הגוף כמו שצריך. לא הצלחתי לשכנע אותה בקשר לנקודות בגב אבל היא היתה מאד חשדנית לגבי נקודה שיש לי על הבטן. אז גם היא שלחה אותי לרופא ממוחה, רק שהפעם באמת האמנתי לה שזה כי משהו נראה לה לא טוב אז כנראה שאני באמת אלך למומחה. היא גם אמרה לי לבקש ממנו להוריד את הנקודות בגב, אולי הוא יחליט שזה נחוץ.

לא הבנתי את הקטע הזה, אם הוא רופא ממוחה, מה היא? רופאת עור לא ממחית? סתם רופאה שבמקרה מבינה משהו בנושאי עור? אז למה בדיוק אני משלמת על ביקור אצלה במקום ללכת ישר למומחה? לכללית הפתרונים.

אז זהו להיום. מחר אני נוסעת לביקור משפחתי בדרום. אולי תיפול עלי קטיושה ואז יהיה משהו מעניין לכתוב. נורא בא לי ששבוע הבא יהיה לי משהו מעניין לכתוב. לא כי אני רוצה לכתוב, אלא כי אני רוצה שהחיים שלי לא יהיו משעממים כל כך. אוף.

מסקנות

* הטאב לא עובד בישראבלוג. למה?

* לרזות זה קשה, קיבינימאט. כבר שבוע לא בא דבר מתיקה אל פי מלבד חצי כפית סוכר בקפה. ועוגה היום בבוקר כי הביאו לעבודה וזה לא מנומס לא להצטרף אל כולם. טוב נו, זהה סתם תירוץ. גם זה שהיום בבוקר תפסה אותי חולשה פיזית שעזבה אותי רק כשאכלתי את העוגה. זו היתה עוגה טעימה. קיבינימאט. לרזות זה קשה. כבר שבוע אני אוכלת פחות ממחצית ממה שאני אוכלת בד"כ. הלכתי פעמיים לחד"כ וקרעתי את עצמי. ובסופו של דבר ירדתי בקילו. קיבינימאיט כבר אמרתי?

* כשאני לא אוכלת מול הטלויזיה האוכל הרבה יותר משביע. ככה גם האוכל יותר מהנה. לפחות מצאתי לעצמי הרגל אחד טוב. עוד הרגל טוב שאימצתי- לא לאכול אחרי 9 בערב. הבטן שלי הרבה יותר מרוצה ואני ישנה יותר טוב. מה שמביא אותי לבעיה- מה קורה אם אני מגיעה הביתה ב8 בערב ויש תוכנית שאני רוצה לראות בטלויזיה

 אבל עוד לא אכלתי.

* בגלגלץ יש שירים גרועים בין 2 ל- 5 בצהריים. זאת אומרת, כל הזמן יש שירים גרועים אבל בשעות אחרות הם מפוזרים בין שירים פחות גרועים ובין 3 ל-5 הם פשוט מרוכזים כולם ביחד בלי שיר נורמלי לרפואה.

* שפעת החזירים זו סתם קונספירציה של הממשל המקסיקני. שמתם לב שרק מקסיקנים מתים ממנה? מישהו צריך לחקור את זה. הוספתי את השורה הזו רק בגלל שכולם מדברים על זה ורציתי גם.

* לרחם על עצמי זה כיף. גם להתלונן זה כיף. אני לא יכולה להתלונן כשאני מדברת עם אנשים כי זה יעצבן אותם והם לא ירצו לדבר איתי. מצאתי יתרון לבלוג.  

עקב החולשה שתפסה אותי הבוקר, החלטתי לרחם קצת על הגוף שלי וללכת לחד"כ מחר במקום היום בערב. במקום רציתי לצאת להליכה בשכונה. אז יצאתי מהדירה, תיפסתי במדרגות הכנסתי את הידיים לכיסים של הפליז כדי לבדוק איפה שמתי את הפלאפון כשפתאום מדרגה אחת ברחה לי ממתחת לרגל ומדרגה אחרת התקרבה אלי במהירות. עקב העובדה שהידיים שלי היו בכיסים, נעצרתי ע"י המרפק והברך שלי, שבשמחה רבה התחילו להתנפח ולדמם. אז כרגע במקום ללכת אני מדדה בצורה טפשית ולא יכולה לישר את המרפק.  רציתי לשים יוד על השריטות אבל במקרה הסתכלתי על התאריך תפוגה שלו. 10.2003. החלטתי שאולי עדיף לא.

כמו שזה נראה כרגע גם מחר אני לא אלך לחד"כ.