לידי חתולה שוכבת על הגב ומסתכלת עלי. לא לגמרי ברור מה המבט הזה אומר, אם זה נו תלטפי אותי כבר או מה את כבר רוצה ממני. בזמן האחרון נראה לי שהיא מרגישה קצת זנוחה מאחר והרבה לילות אני לא בבית ובלילות אחרים המקום שלה במיטה תפוס. נראה לי שזו הסיבה שבגללה היא חזרה לישון ליד הרגלים שלי. למרות שבלילות שאני לבד בתחילת הלילה לפעמים היא באה להתכרבל איתי כפיות.
הלכה החתולה, הלכה לחפש אוכל.
נכון שעבר שבוע מאז פסח אבל רק היום יצא לי לשבת מול המחשב וממש להכריח את עצמי לכתוב. אני לא אוהבת חופשות כשאני לבד כי זה תמיד מרגיש מבוזבז, אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לעשות כלום ובסוף עובר החופש ואני מרגישה דפוק.
הפעם סופסוף לא הייתי לבד וזה היה ממש כיף. הינו יחד כמעט כל יום ולא נמאס לי ממנו, אני מקווה שגם לו לא נמאס ממני. אם כן אני לא יכולה לדעת כי הוא לא כל כך מדבר. הינו בגן החיות הלימודי בחיפה שהיה פתוח בחינם לכבוד החג וכצפוי היה עמוס בבעלי חיים מסוג ארצישראלי מצוי שיצאו לנדוד עם הגורים הרבים שלהם. אבל למרות הצפיפות היה כיף, קצת חזרה לילדות כזה. אח"כ הלכנו למוזיאון טיקוטין שגם היה בחינם לרגל החג. מקום ממש יפה. היתה שם תערוכת חרבות יפניות מדהימה. איזה אומנות. כל חלק בחרב הוא יצירה מלאה. הגנים הבהאים פתחו שער אחד ונתנו לתיירים לרדת גרם אחד במדרגות. לא מלהיב אבל עדין יפה. הספקנו גם להיות בים, לא להתרחץ כי קר אבל לבקר ולהנות מהבריזה.
ותערוכת הפרחים כמובן, כי סוף סוף מגיעה אטרקציה כלשהי לחיפה, לא נלך? הלכנו ביום שני בערב, חשבנו ערב, קר, חושך לא יהיו הרבה אנשים. אז חשבנו. סיבוב מהיר הראה תור של שעתיים בערך בפתח של כל ביתן. מצאנו ביתן אחד עם תור של רבע שעה אז נכנסנו אליו. בפנים היו הרבה סחלבים ורודים תלויים על עצים במבחנות וכדורי זכוכית בתוך חלל חשוך. יפה, נכון, אבל עם כל התורים שהיו בחוץ ציפינו ליותר. מעוצבנים יצאנו החוצה למסע חיפוש אחר שירות לקוחות במטרה להחליף את הכרטיסים ליום אחר. לקח לנו זמן למצוא אותם אבל אחרי שמצאנו באופן מפתיע הם החליפו לנו מיד את הכרטיסים. ביום שישי בערב חזרנו בלי יותר מדי ציפיות. למרבה המזל כנראה שלא יותר מדי אנשים ידעו שהאריכו את שעות הפתיחה והיה די ריק, לא היה צריך לעמוד בתור בכלל והביתנים לא היו צפופים. הפעם הצלחנו ממש להנות וכמעט ששכחנו את החוויה הקודמת.
היה שבוע מתיש, כל יום לישון עד מאוחר ואז לטייל או סתם לאכול. בשבת פשוט ישנתי עד אחת בצהרים וגם הייתי ממשיכה לישון אם הוא לא היה מעיר אותי. הרגיש מוזר, אני בדרך כלל לא ישנה כל כך הרבה וגם אני מתעוררת כשהוא קם אבל הפעם פשוט ישנתי שעות.
היה קשה לחזור לעבוד, לקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי. בינתיים קיבלתי עובד חדש, סטודנט, והספקתי למכור אותו תמורת מהנדס מלא. ככה זה כשמנהלים, אפשר לסחור בעובדים, חצי מהנדס וסטודנט תמורת מהנדס מלא. מסתמן שניהול זה לא הצד החזק שלי אבל נראה שאני מצליחה לאט לאט להתמודד. המהנדס מלא שקיבלתי זה חברה שלי שחזרה מחופשת לידה אחרי החג. מצד אחד אני שמחה לעבוד איתה, מצד שני אני מקווה לא להרוס את זה עם יכולות הניהול שלי. קיבלתי כבר נזיפה מהבוס על אי עמידה בזמנים של הצוות (חצי מהנדס) שלי ועל כך שאני לא לוחצת עליו מספיק. מקווה שאיתה זה ילך יותר טוב. הפרוייקט שלי הולך ומתקרב לסופו ונראה כאילו הוא אכן יעבוד. אני מאוד מקווה שבאמת נצליח ואני לא אפשל עם איזו שטות שלא חשבתי עליה. זה די מלחיץ כשהאחריות עלי. מה שבטוח בפעם הבאה אני לא מסכימה להיות מובילה. או שכן. לא יודעת. נראה.
עוד מעט שוב חופש. תקופה קשה התקופה הזו. שבוע קצר זה כיף אבל זה גם מלחיץ.
