מחר אני מזדקנת בשנה. שונאת יומולדת. עוז תזכורת לכך שעוד שנה עברה ואני מי אני מה אני.
אז מה קרה בשנה האחרונה:
עברתי דירה, מדירה ישנה עם שותפה לדירה קטנטנה וחביבה לבד. יותר נכון יחידת דיור. רק אני והנמר שלי.
תמונה של נמר וחתול:
החתול כבר לא איתי. זכרונו לברכה. מסכן, גסס במשך שבוע, כל יום האכלתי אותו במזרק ודחפתי לו לפה משחה מזינה. פעמיים היה אצל הוטרינר, כל פעם קיבל זריקה הרדמה. כשהוא לא התעורר מההרדה נתתי לו סטירות כדי שיתעורר לפי הוראות הוטרינר. ריפדתי את הריצפה שלא יהיה לו קר. הבאתי לו ארגז חול כדי שלא יצטרך לצאת. לא עזר. בלילה הוא הלך לישון, בבוקר לא קם. קצת אחרי שהוא מת עזבתי את הקיבוץ. מאז לא רציתי לאמץ חתול חדש כי אני לא יודעת כמה זמן אני אשאר במקום אחד וזה ידוע שחתולים לא אוהבים לעבור דירה. קצת לפני שעזבתי את הדירה הקודמת בא גור קטן לבקר אצלי. כנראה שהוא היה שייך למישהו באיזור, אבל הוא החליט שאצלי יותר נחמד. השותפה שלי טענה שהוא לא מפריע לה אבל פעם אחת כשיצאתי מהדירה והם היו בפנים אז כשחזרתי מצאתי אותו מצונף בארון מתחת לטלוויזיה. בכל מקרה הוא לא נשאר הרבה. מצא מישהו יותר קבוע שיטפל בו.
אבל הנמר נשאר איתי. ירושה מאיזה אקס. הדבר הכי טוב שיצא מהקשר הזה. כרגע הוא יושב על עדן החלון ומסתכל עלי.
עברתי מקום עבודה אבל זה היה לפני קצת יותר משנה. אבל אני חושבת ששנה שעברה לא באמת הערכתי עד כמה ההחלטה לעבור היתה נכונה אז אפשר לשייך את זה לשנה הזו.
התחלתי תואר שני. מה שאומר בעצם שסוג של חזרתי חזרה אחורה. אז את זה לא סופרים.
רשמית עזבתי את הקיבוץ. זאת אומרת עזבתי לפני יותר משנה אבל אז זה היה שנת חופש ורק השנה זה נהיה רשמי. שום הבדל.
ראיתי היום את התוכנית מחוברות. הקטע עם דודה מלכה (באמת מלכה, אין עליה) גרם לי לחשוב. אני לא מפחדת לחזור לקיבוץ, להיפך, אני מפחדת שלא יהיה לי לאן לחזור. אף פעם לא השתייכתי לשם, ולא שלא רציתי, הם לא רצו אותי. למרות שגדלתי שם לא הצלחתי לפענח את הקוד החברתי שכולם חיים לפיו. היחידים שהצלחתי להתחבר אליהם הם אלה שחיים בשוליים. אולי בגלל שהם לא חושבים שכולם צריכים להתנהג לפי אותו קוד ולכן לא אכפת להם אם אני לא מתנהגת כמו כולם.
יצאתי עם כמה אנשים, חלק (קטן) אני לא רציתי. אלה שכן רציתי לא רצו אותי. מה לעשות, אני רוצה את אלה שאין להם סיבה לרצות אותי.
עדיין לבד, עדיין בלי חיים.
עוד שנה.
ומי שמאחל לי מזל טוב אני שונאת אותו לכל החיים (או לפחות לשנה הקרובה).