עקצוץ

פעם היו לפלאפונים מטענים כאלו עגולים בקוטר של חצי סנטימטר בערך. אם היו נוגעים בהם כשהם מחוברים לחשמל זה עשה תחישת עקצוץ מגניבה כזו. העקצוץ היה יותר חזק איפה שהעור חלק- בחלק הפנימי של הזרוע ובחזה, באזור של המחשוף. אם נוגעים בו עם הלשון אז בנוסף לעקצוץ היותר חזק יש גם טעם מתכתי כזה.

היום כבר אין כאלו. לטלפונים הטפשים (כסילופונים) יש מטען קטן יותר ויותר בטיחותי. לטלפונים החכמים בכלל המטען הוא בסגנון USB עם כל החשמל בפנים.

היום כשסיימתי להוריד שערות ברגלים הוצאתי מהמכשיר את החוט של המטען שיש לו צורה כמו מטען ישן של פלאפון. פתאום בא לי שוב להרגיש את העקצוץ הזה. נגעתי עם האצבע וכלום. נגעתי בחלק הפנימי של היד, כלום. נגעתי בלשון והרגשתי צל צילו של עקצוץ, בלי הטעם.

 

כנראה זה נכון מה שאומרים. באיזשהו גיל מפסיקים להרגיש. 

 

דברים מעצבנים

הסוף של הגרנולה כשנשארו רק פירורים. מספיק פירורים לעוד שתי מנות אבל מי רוצה לאכול פירורים.
 

חור בשקית מהסופר.

חור בשקית שהוא יותר גדול מהשקית.

 
אנשים עצלנים

אנשים עצלנים שבמקום להבין מה שעשית פשוט לוקחים את העבודה שלך as is ואז חושבים שאת צריכה להבין למה זה לא עובד להם.

לגלות שאת אשמה באופן חלקי בכך שזה לא עובד להם כי גם את עשית טעות של עצלנים (שגם הם עשו).

 

להתעסק חודש שלם בבעיה של מישהו אחר כי מישהו החליט שאני אחראית על.
 

 

לקבל זימון מהבוס של הבוס של הבוס (סבא רבא בוס?) לישיבה היום בשבע בערב, כשההסעות המאוחרות יוצאות בעשרה לשבע, לדון בבעיה של מישהו אחר ובפתרון הזוי שאני לא מאמינה בו אבל רוב הסיכויים שהוא יתקבל בסוף. להבריז מהישיבה וכל הדרך בהסעה לחכות לטלפון כי אולי מישהו ירצה לשמוע מה דעתי. להבין שלא באמת מעניין אף אחד מה דעתי. 

שיערות של החתולה שהחליטה שלא נוח על המיטה, יותר נוח על ערמת הבגדים שהכנתי לי לבוקר.

 

שאני כותבת קטע שלם בטלפון העלק חכם שלי והוא מוחק את הכל.

שכרטיס האשראי שלי מחליט להפסיק לעבוד בלי סיבה נראית לעין. שהנציגת שרות מבטיחה לשלוח לי כרטיס חדש לבנק תוך 3 ימים אבל מהבנק לא מתקשרים להודיע שהוא הגיע ואי אפשר להתקשר לסניף לשאול כי אין להם מספר ישיר וצריך לעבור דרך מערכת אוטומטית זוועתית שמוציאה את הנשמה לפני שמקבלים תשובה.

 
שכבר שבוע המזגן מטפטף וכל בוקר מגיע איש תחזוקה, אומר שכרגע לא מטפטף והולך. וכשסוף סוף משתכנע שאכן מטפטף מוציא דלי שלם של מים מהתקרה כי פתח הניקוז היה סתום. 

 שמישהו שלפני חודשיים היה צריך לכתוב מסמך הגדרות סוף סוף שולח אותו והמסמך כולל הפניה למסמך מאוד חשוב שפשוט לא קיים.

שמישהו קובע ישיבה בלי להתחשב בעובדה שהוא רואה בקלנדר שלי שיש לי משהו אחר באותו זמן ובסוף בעצמו לא מגיע לישיבה ולא עונה לטלפון ורק המבוגר האחראי עליו מתנצל בשמו.
אנשים קטנים וחוצפנים שקיבלו יותר מדי כוח.

 שהבבילון מחליט להשתלט על  מקש F9  ואני 3 ימים לא מבינה למה כשאני לוחצת על המקש בתוכנה אחרת לא קורה מה שאמור לקרות. 

כשישראבלוג מחליט להוסיף על דעת עצמו רווחים לא הגיוניים בין השורות של הפוסט

מעצבן שהיום בבוקר חשבתי לעשות את הרשימה הזו והיו לי 2 דברים לרשום בה ועד סוף היום היא התמלאה לגמרי. 

 

מה עושים כשפשוט נמאס כבר?

מי רוצה את זה בכלל

אני בתפקיד חצי ניהולי כבר שנה וחצי. בשנה וקצת הראשונות החלק הניהולי כלל ניהול של 1.5 אנשים- אני ועובד מתחלף ב50% תפקיד ובקצב תחלופה של אחת לכמה חודשים. כשהתפקיד ההוא הסתיים קיבלתי ניהול של משהו חדש. לא רציתי את התפקיד הזה. המנהל שלי הפעיל עלי הרבה לחץ לקבל אותו, רמז לי שאין לי יותר מדי ברירה אלא לקבל אותו ואחרי שהסכמתי בערך קיבלתי העלאה בשכר תוך כדי רמיזה עבה שהיא הגיעה כתוצאה מבחירה נכונה ובחירות נכונות בעתיד יביאו לעוד העלאות. קנו אותי בכסף. 

אז עכשיו אני מנהלת של 1.8 אנשים. הפעם אני ב 50% בתפקיד ו 50% בתפקיד אחר, אין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה, ובנוסף יש לי בחורה אחת ב 100% ועוד אחד ב 30%. 

חוץ מהמנהל שלי יש לי גם ראש פרוייקט מעלי. אני בעצם נמצאת בין ה 1.3 שעובדים איתי לבין הראש פרוייקט. אני והבחורה עבדנו בעבר בפרוייקט אחר תחת מנהל אחר. אז מסתבר שראש הפרוייקט הקודם החליט לידע את ראש הפרוייקט הנוכחי שאותה בחורה לא כל כך מספקת את הסחורה וכדאי לו לדרוש מהמנהל שלי, שמצוות את האנשים, מישהו אחר שיעבוד תחתיי. 

נחמד.

לראש הפרוייקט שלי אמרתי שאין לו מה לדאוג, אני לוקחת עליה אחריות ואני מאמינה שתחת ההובלה שלי היא תעמוד בדרישות ממנה. ואם לא, אני מתחייבת בעצמי לבקש אנשים נוספים ולהגיד שאני טעיתי בהערכת המצב. מצד שני חשבתי שכדאי לידע את המנהל שלי בכך שמישהו הולך ומלכלך על האנשים שלו. טעות. 

היום אמרתי למנהל שלי שנראה לי שאני אצטרך עוד עובד, לפחות ב 50% משרה כי לא הערכתי נכון את העומס עלי ואת כמות הרעש שתהיה בפרוייקט וגם את קצב ההתקדמות של אותה בחורה שבעצם רוב העבודה תהיה עליה. המנהל אמר לי תקשיבי, הבחורה עובדת פה כבר שנתיים בערך, עוד שנה מתחילים הדיונים לגבי האם להעניק לה קביעות. יש הרבה טענות נגד מוסד הקביעות ובעיקר יש טענה שנותנים אותה בקלות מדי. בעוד שנה אנחנו נצטרך לשקול האם היא אכן מתאימה למקום הזה ולהערכה שלך יהיה משקל גדול בהחלטה. 

אז עכשיו אני אחראית לכך שבעוד שנה הבחורה הזו עלולה לראות את הדרך החוצה.

וזה יותר גרוע כי היא ביקשה לעבוד איתי. אני הייתי אמורה לקבל מישהו אחר אבל ברגע האחרון המנהל החליף אנשים כי היא ביקשה ממנו לעבוד איתי.

היא סומכת עלי. היא מקשיבה לכל מה שאני מסבירה לה וממש משתדלת להבין הכל ולעשות מה שצריך בצורה הכי טובה. גם בחיים הפרטיים שלה, היא מספרת לי על כל הבלאגן שיש לה ומקשיבה לעצות שלי. בשבילה אני סמכות מקצועית. איך אני יכולה עכשיו לתת למנהל שלי הערכה כלשהי לגביה?

 

אני אוהבת את העבודה שלי, אני טובה במה שאני עושה. אז למה בזמן האחרון לא בא לי לקום בבוקר? 

כן ולא

כי אני פשוט אוהבת לענות לשאלות בפוסטים החמים. אולי זה מעין נסיון לדבוק קצת באבק התהילה שאופף אותם. או שזה סתם יותר מעניין מהנושא החם, שכל מה שיש לי להגיד בעניין סוף שנת הלימודים הוא שסיימתי כבר לפני שנה, יוהו. 

 

אז השאלה היא כזו: האם יש גיל שבו האהבה מפסיקה להיות רגש והופכת להיות משהו לוגי. 

התשובה היא כן ולא. 

כן, באיזה שהוא שלב, לאו דווקא פונקציה של גיל אלא יותר של התפתחות מנטלית, הראש כבר יותר מרגיש מוכן לחלוק את החיים עם עוד מישהו. מגיע השלב שבו מבינים שאין יותר שלבים מובנים, אין סדר- עכשיו צבא, עכשיו לימודים, עכשיו טיול. השלב שבו מבינים שהחיים התחילו ועכשיו הגיע הזמן לקבוע איך הם יראו. עכשיו הזמן לחשוב על משפחה, על המשך. ולאט לאט הראש מתרגל להבנה הזו וכל מערכת השיקולים מתאימה את עצמה. השיקולים בבחירת בן הזוג הם כבר לא האם הוא כזה מושלמי-מאמי אלא האם אני יכולה לחלוק את החיים שלי איתו. האם הוא יתן לי חיים טובים, האם נצליח לנהל בית משותף, האם אני רוצה להכניס אותו לחלל הפרטי שלי, האם הוא יתן עתיד טוב לילדים שלנו, האם נצליח לגדל אותם ביחד. זה לא שמתפשרים, אני לא אמרתי לעצמי טוב, משיכה זה לא דבר כזה חשוב, העתיד יותר חשוב. מה שמשתנה זה הגורמים למשיכה. כבר לא מושך אותי הבחור המסתורי, המאתגר, המעניין. מושך אותי הבנאדם שמתאים בצורה הטובה ביותר לחיים שאני רוצה. 

לא, הרגש לא מת. להיפך. אני אוהבת את חבר שלי כמו שלא אהבתי אף אחד לפניו ואני נמשכת אליו בטרוף. אם הייתי מכירה אותו לפני 10 שנים זה לא היה קורה ביננו כי אז הראש שלי לא היה מוכן לדברים שהוא מציע לי. אז באמת חיפשתי את הריגוש, את השונה, את מי שיהיה ההיפך ממני, שיאתגר אותי להיות מישהי אחרת. היום אני שלמה עם עצמי ולכן מסוגלת לאהוב את מי שדומה לי. 

 

כן, אני יכולה להסביר בצורה לוגית למה כל התנאים מתאימים ולכן אני אוהבת אותו.

לא, אני לא איתו כי כל התנאים מתאימים ולכן אני צריכה לאהוב אותו. אני איתו כי אני אוהבת אותו. 

 

אולי זה לא רומנטי לטעון שאהבה היא לוגית. הרבה יותר רומנטי להגיד שאני פשוט אוהבת אותו בלי שום סיבה, רק רגש טהור כי האהבה היא לא הגיונית. 

אבל כשאני יודעת שהאהבה שלי היא הגיונית, אני יודעת למה אני אוהבת אותו, אני גם יודעת שזה לא סתם כימיכלים שמסתובבים במוח שלי ויום אחד אני אתעורר ואשאל את עצמי מה אני עושה עם הבנאדם הזה. אני לא מאוהבת, זה לא סתם השתוללות של רגשות. אני אוהבת אותו אהבה אמיתית. ובגלל שאני יודעת למה אני אוהבת אותו אני יודעת שהאהבה הזו נכונה. וזה מרגיש הרבה יותר טוב מכל התאהבות טפשית שהיתה לי בצעירותי. 

אז התשובה לשאלה היא זו: האהבה הופכת להיות משהו לוגי אבל היא לא מפסיקה להיות רגש. 

 

 

 

 

דברים שמוצאים כשעושים סדר

נקיתי את המחשב, פירמטתי והתקנתי מחדש. בשנת 2013 הגיע הזמן להתקין חלונות 7 (חוקי) במקום הXP שהגיע עם המחשב הקודם קודם, ועל הדרך להפטר מכל הזבל שהצטבר על המחשב בארבע שנות חייו, כולל כמה וירוסים ואיזה סוס טרויאני שלדעתי התיישב על המחשב בזמן האחרון. 

לפרמט מחשב זה כמו לעבור דירה, הזדמנות לבחור מה ראני רוצה לקחת איתי ומה לזרוק. העברתי רק את תוכן תקיית המסמכים שלי (קניתי את המחשב רק אחרי שעזבתי את הקיבוץ. במחשבים של הקיבוץ אין "המסמכים שלי", יש "המסמכים שלנו"), כולל תמונות, לא כולל מוזיקה, שגובתה כולה ברשת. 

בדרך נתקלתי בקטע הבא שכתבתי לפני המון זמן, בסביבות תחילת תואר ראשון ובצירוף מקרים מתאים בערך לנושא החם. 

 

 

---

 

הוראות
הפעלה לגבר

כשאתה מנשק אותי,
אל תאכל אותי. אם
אתה רעב, תאכל
משהו לפני שאתה בא אלי.
תנשק בלהט אבל בעדינות.
תגוון בין נשיקות סוערות לנשיכות
עדינות, למגע קל
של השפתיים, לליטוף
קל של הלשון, לנשימה
קלה. אל תשאל אותי
מתי, פשוט תרגיש.
אתה לא חייב להעסיק את הפה שלי כל
הזמן. תנשק גם את
הצוואר, את הסנטר,
את השקע מתחת לאוזן.
תנשום אותי לתוכך,
תריח אותי, תסניף
אותי. זה ריח
אמיתי, אני לא
משתמשת בבושם. אל
תלקק, תנשק,
עם רוך ותשוקה.

כשאתה מנשק אותי,
אל תשלח ישר ידיים לחזה.
יש לי שיער ארוך ונעים,
תלטף אותו, תשחק
בו. אם השיער נופל
על הפנים שלי, תסיט
אותו ותסתכל עלי כאילו אתה רואה אותי בפעם
הראשונה. תאהב
מה שאתה רואה. תלטף
לי את העורף, את
הגב, את הבטן.
אני יודעת שיש רק שני אזורים בגוף שלי
שמעניינים אותך, אחרי
הכל גם אתה גבר, אבל
יש לי עוד חלקים, תאהב
אותם.

אל תכנס לי ישר
בין הרגלים, תחבק
אותי כאילו אתה רוצה יותר מסתם סקס.
אני יודעת, אתה
גבר, וכל הגברים
בסופו של דבר רוצים אותו דבר אבל אתה יכול
להעמיד פנים. אתה
יודע איך אומרים,
שגברים נותנים אהבה בשביל סקס ונשים
נותנות סקס בשביל אהבה,
זה נכון. כשאני
עושה סקס אני רוצה לקבל אהבה.
אני רוצה שתעריץ אותי,
שתסגוד לי, שתזכור
כל הזמן כמה אני מיוחדת.
ולא אכפת לי שהיית כבר עם אלף כמוני,
ולא אכפת לי אפילו עם זה קטע זמני וחסר
כל משמעות, או
אפילו אם אחרי מחר בבוקר אני לא אראה אותך
אף פעם. כרגע אתה
איתי.וכשאתה איתי
תהיה רק איתי.

כשאתה מנשק אותי,
תאהב אותי.

ואם אחרי זה אני
מפנה לך את הגב, אל
תסובב אותי ואל תיעלב לי.
פשוט תחבק אותי ותעטוף אותי כמו שמיכה.
כשאני ארצה אני אסתובב אליך חזרה.
ואל תנסה להבין אותי כי אתה לא תצליח
אף פעם. רבים
וטובים ממך ניסו אבל אפילו אני לא מצליחה
להבין את עצמי כך שלך אין שום סיכוי.
אם אתה אוהב אותי באמת,
תאהב אותי כמו שאני,
אבל קח בחשבון שזה יהיה מאד קשה כי
אני אף פעם לא יודעת מה אני באמת רוצה.
אל תנסה לשנות אותי כי זה רק יעשה רע
לשנינו. אם אתה
לא מסתדר עם זה, כנראה
שאתה לא באמת אוהב.
אז סתם תהנה מחברתי.

אבל כשאתה מנשק
אותי, תאהב את מה
שיש לך בין הידיים.

 

---

 הקטע הזה נכתב לפני 10 שנים בערך. אני חושבת שמאוד השתניתי מאז, אבל בנושא הזה אני די מסכימה עם עצמי של פעם.  חוץ מאולי הפסקה האחרונה. אני למדתי להבין את עצמי ואני יודעת מה אני רוצה. אני מוכנה להשתדל בשביל מי שאני אוהבת. אני יותר שלמה עם עצמי. 

 

 

דייט ראשון עוד פעם ועוד דברים

 

---

ראשית הערה קטנה. בלוג זה דבר מגניב. אמצע הלילה אני זורקת מרמורים לחלל הקיברנטי, מניחה שהם לא מעניינים אף אחד חוץ מאיזו ילדה שפתחה בלוג חדש ורוצה למשוך אליו קוראים, אולי מישהו יגיד לה שהיא כתבה את הכינוי שלה עם שגיאות, שאף אחד לא רוצה לקרוא על דברים כאלה. ואז בצהרים אני גולשת בנייד ומוצאת המון תגובות (שעליהן אני לא יכולה לענות כי משום מה כשגולשים לישרא בנייד אי אפשר לכתוב כלום) ומגיעה הביתה ומוצאת עוד המון תגובות שמכילות המון סימפטיה והזדהות ושלל עצות מועילות. מסתבר שיש דבר כזה אחוות נשים וכן אכפת. וגם שלכמעט כל הנשים יש אותה הבעיה.

 

אז תודה לכל המגיבות בפוסט הקודם, תודה על ההזדהות ותודה על העצות.

 

---

 

 

מאז שעברנו, הפאב הקרוב למקום מגוריו הקודם, שהוכתר לפאב הבית שלנו התדרדר. השירות גרוע ותמיד נראה שאין מספיק מלצרים, שגם תמיד טועים בחשבון. פעם אחת קיבלנו חשבון עוד לפני שהזמנו משהו. בפעם אחרת קיבלנו שני חשבונות ומנה אחת לא שלנו. השולחנות צפופים ומסודרים בצורה מוזרה כך שתמיד אנחנו משתתפים בשיחות של השכנים. בפעמיים שניסינו לקפוץ להופעה לא הלך לנו. פעם קודמת שעה אחרי שההופעה היתה אמורה להתחיל הזמרת הודיעה שהגיטריסט שלה החליק על הכבלים או משהו כזה ולא יכול לנגן. היום הסתבר שירד עליהם גשם (זה פאב עם יריעה כלשהי במקום תקרה). כחצי שעה אחרי תחילת ההופעה המתוכננת מתחילים כיוון כלים ושעה אחרי מתחיל משהו.

 

אנחנו יושבים על הבר. לידי יושבת בחורה עם הגב אלי, לצערי אני לא יכולה לראות את התגובות שלה. מולה יושב בחור ומנסה להרשים. באיזה שלב רציתי להגיד לו שיפסיק לדבר כל כך הרבה ויתן גם לה לדבר. ושיקשיב למה שיש לה להגיד. ושיפסיק עם הסיפורי חתולה, מעבר לשני סיפורים זה יותר מדי. אבל הוא מלא בטחון עצמי שכנראה מחפה על המראה הלא משהו שלו, ממשיך לדבר ולספר ולעבור מהר מנושא לנושא.

ההופעה מתחילה והוא במקום לוותר ולהודות שהוא בחר ערב לא מוצלח ופשוט להנות מההופעה, ממשיך להתנהל כאילו אין הופעה וכאילו רק הם שם. לא רק זה, הוא מנצל את העובדה שאי אפשר לדבר רגיל כדי לגרום לה לפנות עם הכיסא אליו (מושבים על הבר להזכירכם) ולרכון אליו, מה שיוצר קרבה פיזית.

כנראה יש לבחור נסיון וטקטיקה כי בהמשך הבחורה ממש מתקדמת מהכיסא לכיוונו ומאפשרת לו להחזיק לה בידים ואף לגעת קצת יותר. אין מה להגיד, הוא יודע מה הוא עושה, מה שבהחלט מחפה על המראה הלא משהו שלו.

אפילו כשהוא הולך לשירותים הוא לא מאבד אותה. לרגע היא שמה לב להופעה אבל ברגע שהוא חוזר שוב כל תשומת הלב שלה וכן הגוף שלה פונים אליו.

כשאני כבר רציתי ללכת כי ההופעה לא משהו הוא הצליח להוציא ממנה נשיקה. נשיקה בישנית כזו, בודקת, נשיקה של בוא נבדוק אם אפשר לקחת את זה מפה הלאה. מוצלח הבחור. ולא מהמניאקים התחמנים האלה. אחרי הנשיקה הוא לא סתם מרוצה מעצמו, מסמן וי על עוד הצלחה. להיפך, יש לו חיוך בישן שמח כזה. חיוך של וואו, לא האמנתי שזה יעבוד, איזה כיף.

לפחות לשני אנשים הערב הזה היה ערב מוצלח.

 

אנחנו צריכים למצוא לעצמנו פאב בית עם הופעות חדש.

 

אוף אני מתחרפנת

אני לא יכולה לישון. יש לי כנראה דלקת בדרכי השתן וזה מציק בטירוף. התעוררתי לגמרי ואני לא עיפה בכלל. הבחור איכשהו לא מרגיש כלום, רק מתהפך לצד שני. אני לכודה צד אחד הבחור, צד שני החתולה וצריכה לבעוט באחד מהם כל פעם שאני רוצה לקום. בסוף החלטתי שלהשאר במיטה זה חסר טעם.

לאסי יכולה לשמש כברומטר די יעיל. ביום שישי כשאמרו בתחזית שירד גשם לא ממש האמנתי אבל בלילה לאסי היתה מפונקת ומתכרבלת כמו שהיא עושה רק בחורף אז הבנתי שכנראה באמת ירד גשם.

אם הייתי גרה לבד היתי לוקחת איזה ספר למיטה אבל אני לא רוצה לפריע. הייתי עושה מקלחת אולי.

אני יושבת  בחושך, האור של הטלויזיה מרצד בצורה מוזרה. מזל שהמקשים של המחשב שקטים. הציפורים מתחילות לצפצף, מה שאומר שעוד מעט בוקר. מצד אחד אני רוצה שיגיע, מצד שני לא.

יש ערמה של מבחנים על הרצפה שהוא צריך לבדוק. כל פעם שאני עוברת אני נתקלת בה. הוא מצחיק כשהוא בודק מבחנים, מתעצבן על הסטודנטים שכותבים שטויות. מדי פעם יש איזה מבחן מוצלח שקצת מעודד. אני גם נתקלת בלוח גירוד של החתולה. מזל שהיא במיטה, ככה אני לא נתקלת גם בה.

מוזר הקטע הזה של ציפורים. לא חשבתי שבאמצע העיר אני אתעורר בבוקר מציוץ ציפורים.

נמאס לי קצת ממשפחות. נמאס לי קצת מאנשים.

אני רוצה לישון.

 

גברים ונשים

כשאשה כותבת באתר היכרויות שהיא מחפשת גבר עם חוש הומור היא מתכוונת שהיא רוצה גבר שיצחיק אותה. כשגבר כותב שהוא מחפש בחורה עם חוש הומור הוא מתכוון שהוא רוצה בחורה שתצחק מהבדיחות שלו.

 

כשאשה מספרת על הצרות שלה היא מחפשת הזדהות. כשאשה שומעת על הצרות של מישהו היא מקשיבה. כשגבר מספר על הצרות שלו הוא מחפש עצה. כשגבר שומע על הצרות של מישהו הוא ישר יתחיל לנתח את הבעיה ולתת עצות.

איזה יום נכנס אלי לחדר מישהו שעובד איתי ואמר שכואב לו הראש. ישר הוצאתי קראת "אוווווו" של השתתפות ושאלתי אותו אם הוא רוצה כדור או אמפטיה. הוא ענה שבשלב הזה אמפטיה, אולי בהמשך הוא יבוא לבקש כדור, אבל ה"אווווו" שלי היה ממש מרשים.

 

המעלית בבניין לא עבדה. התקשרתי למוקד בעיות וביקשתי שיתקנו. המוקדן פתח בסדרת שאלות סטנדרטיות ששואלים כל מי שפותח קריאה.

מה השם?

ג'אסט.

באיזה בניין התקלה?

XXX

באיזה קומה?

במעלית!!!

 

ללאסי יש לוח קרטון כזה לגירוד. כתוב עליו לוח גירוד לחתול. נראה לי שהיא לא הבינה אותו כמו שצריך כי לדעתה כשהיא יושבת עליו צריך לגרד אותה.

 

רק רציתי לציין שאני אוהבת את החבר שלי ורוצה לעשות איתו ילד

 

דבורה עומר הלכה לעולמה

הבלוג מרכין ראשו בצער

נדוש לכתוב את זה אבל דבורה עומר זה חלק מהילדות שלי. בתור תולעת ספרים שכל הזמן מחפשת ספרים חדשים לקרוא, דבורה עומר תפסה חלק נכבד בכרטיס הקורא שלי. דרכה למדתי על המדינה שבדרך, על המחתרות, על שרה אהרונסון, על איתמר בן אב"י, על הרצל, בן גוריון ועוד. מפגיעה ישירה למדתי על אובדן של הורה שנפל למען המדינה. מאני אתגבר למדתי על הקושי וההתמודדות של אלה שהגורל התאכזר אליהם בלידתם.

הכי אני זוכרת מהילדות את קרשינדו ומסעו לכוכב החלומות. אני עדיין יכולה לשמוע את אמא שלי מקריאה לי אותו, מלחששת כמו החתולים "שחור משחור, שחור משחור".זה הספר שבגללו רציתי לדעת לקרוא, כדי שאוכל לקרוא אותו בעצמי שוב.

אני עוברת על רשימת הספרים שלה וכל פעם מגלה עוד ספר שקראתי והוא מחזיר אותי לתקופה שבה קראתי אותו וככה אני נזכרת בכל שנות התבגרותי, כי היו לה ספרים שמתאימים כמעט לכל גיל.

כשרון גדול עזב את עולמנו, יהי זכרה ברוך.

 

חנה'לה חלמנל'ה שובי מכוכב החלומות