יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

תתחדשי

עד היום היה לי תירוץ למה אני לא מחליפה את הטלויזיה שאצלי בדירה, מפלצת CRT ללא שלט שננטשה ע"י הדייר הקודם שלא היה לו כוח לסחוב אותה אבל כן לקח איתו את השלט שלה. התירוץ היה שיש לי כבלים אנלוגים (שהועברו מהדייר הקודם גם הם) אז זה מיותר לקנות טלויזיה שמתאימה לשידור HD. הבעיה היא עם הוט שבדיוק כשהתחיל להמאס לי מהעובדה שיש בהוט 3 בדיוק 5 תוכניות שהם משדרים בלופ חוזר כל השבוע, הם החליטו לצאת במבצע שדרוג מאנלוגי לדיגיטלי + 3 חבילות באותו מחיר, או לפחות זה מה שהם אמרו בפרסומת. בפועל זה 9 שקלים יותר לחודש, אבל למה להיות קטנוניים בקשר לאמת בפרסום. בכל מקרה, החלטתי שתוספת 9 שקלים עבור זה שלפחות יהיו מדי פעם סרטים טובים זה די שווה. אז הזמנתי התקנה, יבוא מחר בבוקר. אם כן, תירוץ הכבלים האנלוגים נגמר ובלית ברירה יצאתי לקנות לי טלויזיה. כתבתי בעבר שיש לי נטיה להנעל על דברים מסויימים בלי סיבה אמיתית. ובכן, נטיה זו התבררה כנוחה כי בבואי לקנות טלויזיה היתי נעולה על LG 32' שפעם הציעו לי אחת כזו ב2000. ההנעלות על LG חסכה לי התלבטות וסקרי שוק מיגעים וההתנעלות על המחיר גם היתה לטובתי מכיוון שברגע שמצאתי את אותה טלויזיה באותו מחיר (מתצוגה) לא היתי צריכה להכנס לשיחות ארוכות עם עצמי, מה שבדרך כלל אני עושה כשאני מתלבטת. לאחר האירוע המצער באירלנד בו המצלמה שלקחתי לאמא שלי החליטה לפרוש באמצע (יותר לקראת ההתחלה) הגעתי למסקנה שאני צריכה מצלמה משלי. לא שזה היה מונע מקרה כגון זה אבל לפחות לא היתי מרגישה רע לגבי העובדה להרסתי לאמא שלי את המצלמה. אז החלטתי שאם כבר אני נכנסת לחנות אלקטרוניקה וגורמת למוכר אחד להרגיש טוב עם עצמו אני כבר אנצל את ההזדמנות להוציא ממנו מחיר על מצלמה. גם פה ההינעלות שלי על פרטים באה לטובתי מאחר ואין לי שמץ לגבי מצלמות ולכן פשוט החלטתי שאני רוצה מה שכבר ניסיתי- ניקון קולפיקס. מאחר שבחנות היה בדיוק דגם אחד של המצלמה וגם הוא היה מתצוגה, כלומר במחיר מינימאלי ביחס לקניה שלא במרשתת, נחסכה לי ההתלבטות הארוכה גם שם, מה שלא מנע ממני בכל זאת להציק למוכרת ולנסות לצלם בחנות מספר תמונות במספר מצלמות רק כדי שאני ארגיש שבדקתי משהו לפני שקניתי. לאחר שהצלחתי לשכנע את עצמי שאני בחרתי טוב, לקחתי את המצלמה והטלויזיה ונסעתי הביתה כשכרטיס האשראי שלי מרגיש קל יותר, כדי לגלות שכשהמוכר פרק את הטלויזיה מהתצוגה הוא שכח להוסיף את הכבל חשמל. נסעתי חזרה לחנות לקחת כבל וחזרתי להביתה להתקין את הטלויזיה ולגלות שהוא שכח להוסיף את הדיסק עם תפריט המשתמש. טוב, הפעם ויתרתי, בכל זאת, אני מהנדסת, אני אצליח להתמודד עם טלויזיה, וגם אם לא, היום יש הכל באינטרנט.


אז עכשיו יש טלויזיה חדשה, עם שלט, לא צריך לקום כדי להעביר ערוץ, וגם רואים ממש טוב, אפילו שזה אנלוגי. מחר כבר יהיה ממיר דיגיטאלי ואז בכלל, החיים הטובים.


 


אגב התקנת כבלים, חשבתי על יופי של עבודה לסטודנטים או לתלמידים בחופשה- ממתין לטכנאי. טכנאי של חברת הכבלים צריך להגיע מתישהו בין 8 בבוקר ל8 בערב? הזמן את הממתין לטכנאי שימתין בביתך ויכניס את הטכנאי לכשיבוא. כל שהממתין לטכנאי צריך לעשות הוא לשבת בביתך במשך עד 3 שעות (לפי חוק שירות חדש זה המקסימום מרווח זמן שבו לחברות מותר להגיד לך לחכות), להכניס את הטכנאי, להשגיח על עבודתו ובסיום לנעול את הבית ולהשאיר לך את המפתח. נניח כי שעת עבודה שלך שווה 50 שקלים, שלם לממתין לטכנאי 25 על כל שעה שהוא מחכה, או שלם לא מראש על 3 שעות כדי למנוע חשדות לאי סדרים. אתה יוצא מורווח כי לא הפסדת שעות עבודה וכסף והממתין לטכנאי יוצא מורווח כי הוא קיבל 75 שקלים על לא לעשות כלום בבית שלך. השירות ניתן גם עבור טכנאי גז, חשמלאי, שליח של המכונת כביסהמקררמזרון החדש וסוקר של המרכז הישראלי לסטטיסטיקה. ניתן גם השתמש בשירות עבור טכנאי מזגנים או שרברב אך מכיוון שאין דרך לדעת מראש כמה הם ידרשו יש לתת לממתין לטכנאי סכום כסף מקסימלי אותו אתם מוכנים לשלם ולהורות לו לאשר לאיש המקצוע לבצע את עבודתו רק במידה והמחיר שהוא ידרוש לא יעלה על סכום זה. לטובת העניין יש לוודא כי הממתין לטכנאי יודע לעמוד על שלו ולא יתקפל אל מול בעל המקצוע. לא ממולץ להתשתש בהמתנה לטכנאי מחשבים מכיוון שכשאר טכנאי מחשבים יבוא לביתך ובמשך שעתיים יעמיד פנים שהוא מטפל במחשב בשעה שהוא בעצם פתר את הבעיה תוך 10 דקות ובשאר הזמן הוא משחק סקנד לייף, בכל מקרה אתה תרגיש שהוא עבד עליך אבל לפחות לא תוכל להאשים בזה את הממתין לטכנאי.


 


אז מי בא אלי לראות טלויזיה?

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

דברים שקוראים בוואינט

בעתיד פייסבוק תשתול מוצרים באלבומים שלכם.


דבר ראשון שחשבתי לעצמי כשקראתי את הכתבה הוא נו ברור, תמיד טענתי שפייסבוק זה רוע. דבר שני שחשבתי היה- אם הם יצליחו לעשות את זה זה יהיה ממש מגניב. תחשבו על האלגוריתם שיעשה את זה. קודם כל צריך לזהות את סוג הסיטואציה כדי לדעת אם בכלל כדאי לשים משהו בתמונה. נגיד אם זה תמונה של תאונת מכוניות, לא נראה לי שיהיה מתאים לשים ברקע איזה מטוס של אלעל. זה עלול ליצור אסוציאציות קצת בעיתיות. למזלם של פייסבוק במקרה הזה המשתמשים בעצמם בד"כ פותרים את הבעיה כי הם נוטים להוסיף כותרת לכל תמונה. ואלגוריתם שמזהה מילים מסויימות בהקשרים רצויים כבר קיים בג'ימייל כשהם בוחרים איזה באנר קופץ לשים לנו בצד כתלות בתוכן המכתב. דבר שני, צריך לדעת מה מיקום הדמויות המרכזיות בתמונה כדי לדעת למי להוסיף בקבוק קולה ביד. אלגוריתם לזיהוי פנים פותח ומיושם כבר במצלמות דיגיטליות ככה שגם במקרה זה מישהו כבר עשה את העבודה בשביל פייסבוק. עכשיו צריך למצוא מקום לשתול בו את הקופסה של המקדונלד. למשל להניח אותה על השולחן זה יהיה הגיוני. להניח אותה על הגב של הכלב פחות. ליד הכלב אפשר להניח שקית של דוגלי. אז לאלגוריתם לזיהוי פנים צריך להוסיף אלגוריתם לזיהוי חפציםחיות. ברגע שמצאנו מקום להניח את השקית של הדוגלי צריך לדעת מה צריך להיות הגודל של השקית. נניח אם רואים כלב בחזית, צריך לזהות את הגבולות של הכלב- מה הגודל שלו בפיקסלים. אלגוריתם לזיהוי ספים זה משהו די פשוט האמת. צריך גם להחליט האם זה כלב גדול או קטן ולפי זה לקבוע מה גודל השקית לעומת גודל הכלב. נניח אם זה לברדור, השקית צריכה להיות חצי מהגודל שלו. אם זה פינצ'ר, צריך לדרוס אותו. לטובת זה כבר צריך מאגר מידע על סוגי כלבים שונים ואלגוריתם שיוך של הכלב לקבוצה לפי מאפיינים שניתן לחלץ מהתמונה. או שבמקום דוגלי נניח ליד הכלב טלויזיה חדשה. צריך להחליט מה העומק של הטלויזיה- האם היא יותר קרובה למצלמה מהכלב או יותר רחוקה. הגודל של הטלויזיה ישתנה לפי זה. או שנניח את הטלויזיה ליד הספה. נניח שהחלטנו שהטלויזיה והספה נמצאות באותו מרחק מהמצלמה ואז הגודל של הטלויזיה הוא בערך שליש מגודל הספה. עכשיו צריך להחליט לגבי שאר העצמים בתמונה איפה הם נמצאים. נניח המנורה- האם היא נמצאת לפני הטלויזיה החדשה, ואז היא צריכה להסתיר אותה או שהמנורה נמצאה מאחרי הטלויזה ואז הטלויזיה מסתירה את המנורה. המקרה השני יותר קל כי אז לא צריך להחליט בדיוק איפה צריך לגזור את המנורה כדי להדביק אותה לפני הטלויזיה. כמובן שצריך למנוע מצבים שבהם המנורה נמצאת לפני הספה אבל האלגוריתם מחליט שהיא נמצאת מאחורי הטלויזיה ואז אנחנו נקבל מנורה עם צורה מאד מוזרה. כלומר בקביעת המיקום של עצמים אחרים לעומת נניח מכונת הקפה שהחלטנו להשתיל בתמונה צריך להתחשב במיקום היחסי של העצמים האחרים ביחס לעצמם.


הדבר הכי חשוב בכל התהליך הזה הוא לדעת לא להפעיל אותו על תמונות של ציורים, אחרת אנחנו יכולים לקבל מצב שבשביל שמאחורי המונה ליזה נוסעת סובארו חדשה.


נראה לי שאני אשקול הגשת קורות חיים לצוות הפיתוח של פייסבוק. join the dark side


מה שאהבתי בכתה הזו את התגובות של אנשים שכותבים שאם פייסבוק מתחילה לעשות דברים כאלה הם מוחקים את כל התמונות שלהם מפייסבוק ותובעים את פייסבוק על הפרת זכויות יוצרים. אוי התמימות של אנשים שעוד לא קלטו שברגע שהם העלו משהו לרשת המשהו הזה כבר לא שייך להם יותר. תכלס, מי שכל כך תמים, מגיע לו שישתילו לו ויאגרה בתמונות החתונה


 


 


התגלתה הסיבה למה האוכל במטוסים לא טעים.


אוקי, זה מסביר את זה. בטיסה האחרונה חשבתי לעצמי שהאוכל באלעל ממש השתפר אבל כנראה זה פשוט אני שנהיית חרשת לעת זקנה.


 


תוספת מאוחרת: בגלל שאני כבר שנים קוראת אצלה, עוד בתקופה שהיא היתה בפעילים באופן קבוע, ובגלל שהיא ביקשה, אני מוסיפה פה את תרומתי הצנועה להפצת השמועה. אם אתם מגיעים אליה, אני ממליצה על הפוסטים הישנים מתקופת אורנג'. יש שם כמה פנינים שוות.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

דבלין לא מחכה לי

10 ימים באירלנד. הפסקה מהכל, מאחרי החגים, מלפני הלימודים, מהלחץ בעבודה. אני וחברה מהעבודה.


הטיול התחיל קצת בעייתי. בארץ מודיעים שהטיסה תתעכב זמן לא מוגבל עקב שביתת סבלים. משום מה השביתה הצטמצמה רק לטיסה שלנו בעוד טיסות אחרות המריאו. אני הצעתי לירות באחד מהם, נראה את האחרים שובתים אח"כ. באיחור של שעה אנחנו מקבלים סבלים מהטיסה ללונדון, להם מודיעים שהטיסה שלהם תתעכב עקב מחסור בסבלים. כנראה שאימצו את הרעיון שלי. האיחור הזה לא כזה מפריע מכיוון שסה"כ הוא מוריד שעה מהתנה לקונקשן בפרנקפורט. ושדה התעופה בפרנקפורט הוא בהחלט מקום מבאס להתקע בו. אין שם כלום. חוץ מישראלי אחד שנראה קצת כמו עמרי שרון ומטייל עם פיליפינית והחליט לברר על התוכניות שלנו. וכריזות בגרמנית, שפה שתמיד מעלה אצלי אסוציאציות שליליות. היום המשיך בנחיתה בדבלין וטיול סביב העיר כשהGPS שהבאנו מהארץ החליט שהוא לוקח אותנו לקילרני במקום לדבלין. אחרי מספר נסיונות הצלחלנו לשכנע אותו להביא אותנו למלון שהוזמן מראש ולא כלל חניה. עוד כמה סיבובים בעיר הביאו אותנו למסקנה שנצטרך לקום מוקדם בבוקר מכיוון שהחניה שמצאנו לבסוף היא בתשלום החל מ7 בבוקר ולא, אי אפשר ב9 בערב לשלם עבור שעה בבוקר.



באופן כללי הGPS שזכה לשם ג'ימס עשה לנו לא מעט צרות. בשלב מסויים של הנסיעה הוא החליט לעשות ברוגז ופשוט לא דיבר. כשהGPS שותק בכביש לא מוכר ובעיקר כשננמצאים בצד שמאל של הכביש זה מלחיץ. גם הסתבר שהתוכנה של ג'ימס די לא מעודכנת בחלק מהכבישים הבינעירוניים, מה שאילץ אותנו להפעיל כישורי ניווט. למזלנו השילוט בכבישים די מסודר וניווט בין עירוני התברר כדבר פשוט לעומת ניווט עירוני בו ג'ימס הצליח לעמוד במשימה ורוב הפעמים הביא אותנו לכתובת הנכונה.



לנהוג בצד שמאל זה קשה. הכי קשה זה לא לאותת עם הוישרים. בסדר, אני מבינה שצריך להפוך את הכיסא נהג לצד השני, אבל למה להפוך גם את הידיות של האיתות והוישרים. לפחות הדוושות נשארו בצד הנכון. חוץ מזה, הכבישים באירלנד מאד צרים וחסרי שוליים, זה ביחד עם העובדה שאף אחת מאיתנו לא רגילה לתחושה הזו של להמצא בצד הלא נכון של האוטו הביאה לכך שבסוף המסע האוטו צבר מגוון של שריטות מכל הכיוונים. מזל שרכשנו ביטוח במחיר מופרז.



הטיול היה מקסים. נופים ירוקים מדהימים, אגמים, חופים, צוקים ומבצרים ישנים. הכל יפה. ומזג האוויר היה מצויין רוב הזמן. כשאני אומרת מצויין אני מתכוונת ש3 שכבות שכללו חולצה ארוכה, סוודר ופליז הספיקו לגמרי, רוב הזמן. מבחינת אוכל אני לא יכולה להגיד שאכלתי הרבה מכיוון שהחברה שנסעתי איתה דתיה, אז רוב הזמן אכלנו את האוכל שהיא הביאה מהארץ ומדי פעם היא עשתה לי טובה וישבה איתי במסעדה בזמן שאני אכלתי. בקשר לפאבים, חיפשנו כאלה שיש בהם מוזיקה. אתם ידעתם שהשיר סימן שאתה צעיר הוא עם מוזיקה של שיר אירי שנקרא  Whiskey in the jar? אז ראינו כמה הופעות מוזיקה ומופע ריקודים אחד



חדשות טובות לכל מי שהתעניין אחרי הפוסט הקודם- היה לנו יום אחד של טיול אופניים בפארק ואני שרדתי אותו די יפה. כמובן שזה היה היום היחיד שבו היה גשם משמעותי ולא סתם טיפות מיים שעומדות באוויר ומחכות לעוברים ושבים. וגם רוח די חזקה. אבל למרות הכל שרדתי והצלחתי להגיע רחוק. זה מוכיח שכל מה שצריך זה מטרה אמיתית.



הדבר הכי מדהים שם זה הצוקים. יש את צוקי מוהר אבל הם מאוד מתויירים ויש גדר גבוהה שדי מסתירה. אבל יש גם צוקים באיי ארן, שם אין גדר ואפשר להגיע ממש עד הקצה. הם פחות גבוהים אבל כששוכבים על הבטן עם הראש מעבר לקצה הצוק, הם נראים מספיק גבוהים.



הדרך חזרה כללה קצת בעיות בטחוניות. זה התחיל עם זה שהחברה שככה סכין בתוך שקית עוגה בתיק הגב, מה שאילץ אותה לרוקן את התיק, שהיה די מלא מכיוון שגם ככה המזוודה שלה היתה במשקל גבולי, לדחוס הכל חזרה ולשקף אותו שוב. לי לעומת זאת עשו בעיות באל על מכיוון שאימצתי למזוודה שלי את הפלטה החשמלית של החברה שכנראה שעשתה בעיות בשיקוף, מה שגרם לזה שמישהו רוקן לי את המזוודה, הביא את הפלטה למטוס כדי לשאול אם היא באמת שלי, ואח"כ דחס אותה חזרה תוך שהוא מועך את השוקולדים שהבאתי לעבודה. אם אתם אי פעם נוסעים בטיסת קונקשן שהטיסה הראשונה היא לא אל על והשניה כן, קחו בחשבון שאם יש לכם פלטה חשמלית זה יקרה גם לכם. בנוסף, במעבר בקונקשן הבדיקות היו מאד (מאד) מדוקדקות. לאחר שגלאי המתכות צפצף על כולם בערך כל אחד היה צריך לעבור בדיקה אישית עם הגלאי מתכות הקטן הזה. וזו היתה בדיקה ממש אינטימית. הבחורה פשוט מזמזה לי את כל הגוף עם הדבר הזה שלה ואפילו לא הזמינה אותי למשקה אח"כ. הברזלים בחזיה שלי צפצפו. לאחר היום הזה אני יכולה להבטיח לכם שחברות התעופה אכן מקפידות ביותר על נושא הבטחון.




אז חזרתי הביתה. בינתים הספקתי לפרוק את המזוודה, להביא מתנות למשפחה, להשקות את העציצים שרובם שרדו יפה את הנטישה הזמנית. הפרחים לא שרדו. גם עץ האושר מת אבל נראה לי שהוא מהתחלה לא אהב אותי. יום ראשון חזרה לעבודה וללימודים. לא יכולה לחכות.



שתהיה לכל הסטודנטים שבינינו שנת לימודים מוצלחת ולאלה שכבר סימו ללמוד- כיף לכם.