אז מה עשית היום, זו השאלה של האחד שלי ואני גם לפעמים מתעצבנת נו מה כבר יכולתי לעשות כזה מעניין שאני יכולה להרחיב ליותר משתי שניות ועם מצב הרוח שלי ומזג האויר שמשפיע עליו אז בכלל... החלטתי שאני מבקשת ממנו לא לשאול וכשיהיה מה לספר אז אספר ווכה אנחנו לפעמים אוכלים בשקט כי אין כל כך מה לספר וכל אחד תקוע בתוך הראש של עצמו במחשבות של עצמו...
לגמרי. אצלנו הוא פשוט מדבר ולא שם לב שאני בכלל לא בשיחה. נראה לי שאני גם אבקש ממנו להפסיק עם השאלה הזו. הוא יודע שזה מעצבן אותי שההורים שלו שואלים אותי את זה אבל משום מה הוא לא קולט שגם הוא עושה את זה.
הם בעיקר מעמידים פנים. זה סוג של צביעות שמקובעת כל כך עמוק שהם כבר מאמינים לעצמם. בארץ אם מישהו חושב שהקורות חיים שלך לא מתאימים הוא יגיד את זה, תשמעי, אנחנו מחפשים ככה ולא ככה, אולי תנסי את זה. פה הם כולם מאוד מתרשמים מהקורות חיים, מאוד מודים לי שפניתי אליהם אבל הם העדיפו לקחת מישהו יותר מתאים, אבל הם שומרים לעצמם את האפשרות לפנות אלי אם יהיה משהו אחר (ממש, זה אף פעם לא קרה). אני אוהבת את האדיבות של האמריקאים לעומת הגסות הישראלית אבל יש קטעים שממש הייתי רוצה שמישהו ידבר איתי בכנות. בנימוס, אבל בכנות.
נסיעה טובה ג’אסט. אני באמת תוהה לגבי הפרוייקט הזה - אם ואיך הוא עוזר, אבל מניחה שממילא מה שנכון לך לא בהכרח נכון לי או למישהי אחרת. והראיון הוא עוד שלב בדרך. אם יניב פרי של ממש זה נהדר, אם לא, כמו שאמרת: הניסיון גם הוא חשוב. לפי מה שתארת כבר יש הבדל של ממש בין הגישה שלך פעם והיום. זה לא פשוט לקלוט את כל הניואנסים התרבותיים האלה.
אני דווקא מאוד שמחה שאת מעדכנת את חלק מהבוקר שלי עם הקפה והעוגה גם אם את נשמעת קצת פסימית פה ושם אני מקווה בשבילך ובטוחה שהכל יבוא על מקומו. אני ממש שמחה שאת בשלב הראיונות! תקשיבי אל תמעיטי בערך של ההישג הזה אני אפילו לחלק הזה לא הגעתי ואני מאוד גאה בך שאת שם! אחרי הכל עם ראיון הסיכוי שלך עולה פי הרבה יותר מאשר אילו לא היית עושה את זה אז את כבר על הסוס גברת! לגבי הנסיעה שלך, הלו!!! תאספי את עצמך ומהר! זו הולכת להיות חוויה נהדרת ממלאת מצברים ויטמין D ושאר ירקות אז מהר לאסוף מזוודה להכניס בה המון מצב רוח טוב, את הבגדים הכי יפים כדי שבחורים חתיכים יתחילו אתך (כן כן מה קרה גם לך מותר!) ויאלה חופש היר יו קאם!!!
נחמד לדעת שאני חלק משגרת היום של מישהו :) ויטמין די בטוח לא יחסר פה, כל השאר גם נראה לי שיהיה כיף. במקום כזה פסטורלי חייב להיות כיף. סופסוף אני אוכל ללבוש את השמלות הקיציות שהבאתי איתי
לפי השוקולד ישראלים, בטוח. ישראלים ושוקולד במטוס זה כבר קלישאה (תמכור לה שוקולד יא זבל, מה היא, ערביה?). אגב, ממעט הניסיון שלי קצת מתחמם וכולם משילים את הנימוס יחד עם הטמפרטורות: נסי לראות איך נראה תור באנגליה בחום של ארבעים מעלות. לגמרי לוונטיני.
למה שלא יורידו אותך איפה שיש אנשים, ויבואו לאסוף אחרי 6 שעות... נשמע לי שצריך איזה מקום נחמד לשכשך בו את הרגליים, ואחר כך להסתובב קצת ולשטוף את העיניים.
המעבר הזה זו חתיכת חוויה וכל אחד חווה את זה באופן שונה. יכול להיות שהלחץ להוכיח את עצמו ולהתקדם ולהצליח גובה מחיר מהזוגיות שלכם? אני מרגישה שהנסיעה הזו והמעבר לא פשוטים לשני בני הזוג כל אחד מהכיוון שלו וזה יכול לקרב אבל גם מאוד להרחיק. יכול להיות שאת מאוד חסרה לו אבל הוא בלופ משל עצמו ודווקא מצפה ממך שתהיה החזקה ושתתמכי בו? או שהוא לחוץ מהמקום שאת נמצאת בו ואיך תצליחי להסתדר ולא יודע איך לבטא את זה? בכל מקרה בעלי פעם אמר לי שאיכות השהיה תושפע באופן מאוד מהותי מאיך שאני אחווה ואקבל את החוויה הזו ואני מוצאת שזה מאוד נכון (לטוב ולרע). אבל לכי תדעי אולי בקרוב תקבלי עבודה ותתחילי להנות מהשהות שלך וזה ישנה את הכל ויוסיף לכם חוויות חיוביות :)
יש מצב שתצליחי להתגנב ולהסתובב לבד? תקחי את האוטו או איזו תחבורה ציבורית (ראיתי שכתבת שזה בעיתי אבל בכל זאת)... הם בטח מרגישים שהם צריכים לשעשע אותך ואת רוצה רק את השקט שלך :)
זה הזמן לעשות משהו חסר אחריות. ללכת לטיול עם תנינים, לשכור רכב ולנסוע יומיים עם לינה במוטלים זולים ולפגוש זרים מוזרים בלי להרצח. לא להדאיג אף אחד, להשאיר פתק, אבל אשכרה לעשות משהו out of character.
גם בשכונה שלנו זה ככה, את יכולה לדעת שהסבית קפה הוא משפחתי או שייך לסטודנטים לפי זה שנותני השירות לבנים. בפלורידה הכנראה יותר קל להשיג מקסיקנים לא חוקיים שיעבדו בזול.
זה השלב הכי קשה והכי רגיש - כשאת כבר ממש בקצה היכולת שלך להכיל את המציאות שלכם, אולי כבר אחרי הקצה, והוא גם עסוק בענייניו (שאותו הם מאד מעניינים) וגם בטח מיואש מהמצב והמצברוח שלך. חסר אונים, אפילו. את בהחלט יכולה לבקש ממנו לא לשאול, או לפחות לא לשאול ככה. לא יודעת איך אצלך, אבל אני מעדיפה שישאלו אותי "איך את?" כשאני לא משהו מאשר "מה את מספרת, מה חדש, מה עשית היום?" או לא לשאול בכלל. זה שהוא מספר לך מה קורה אצלו זה דווקא טוב. וכדי להשתתף בשיחה אני מזמינה אותך מידי פעם לשקף את מה שהוא אומר. "אז אמרת ש...והוא אמר ככה.....ומה ענית לו?" וכדומה. ככה זה ירגיל אותו שכדי שאת תהיי בשיחה הוא אמור לשמוע משהו ממך כל כמה משפטים...ואת לא תהיי שומעת פאסיבית. ובאמת מאחלת לך יותר מכל שכבר יהיה לך מה לספר....
הלוואי שייצא מזה משהו, אבל גם אם לא - החווייה היתה חיובית, לפחות. אני מסכימה איתך שהצביעות המנומסת שלהם נעימה עד גבול מסוים. אגב זה משתנה ממדינה למדינה. בניו יורק זה בא עם הרבה פחות נימוס. בניו אורלינס זה בא עם הרבה פחות צביעות והרבה יותר לבביות. נראה איך תחווי את פלורידה (כלומר - את כבר חווית אותה, רק אני עוד לא קראתי על זה )
אני מעריצה אותך (ועוד שתיים שאני עוקבת אחריהן) על ההתמדה בפרוייקט הזה (מישהי קוראת לזה פרוייקט פוליאנה, בגלל הקטע של למצוא את הדברים החיוביים בכל יום) - וגם אם זה לא עוזר לשום דבר אחר, זה שומר על קשר בינך לבין החברים בבלוגיה. גם זה משהו. ומעריצה אותך גם על ההתמדה בראיונות, והשיפור המתמיד - שנובע גם מתרגול וגם ממאמץ. בסוף זה יקרה ואני מאחלת לך שתצטרכי להתלבט בין שניים או יותר....
איזה תיאורים נהדרים, ואת ממש צודקת - ככה התרשמתי מדרום פלורידה. לא הגעתי לאזורים שאת מדברת עליהם (הייתי במיאמי, אוונטורה, סאות’ ביץ’, הוליווד - כן גם שם יש - ועוד כמה אבל לא חושבת שהגעתי לפאלם ביץ’ והסביבה). כשלא שכרנו שם רכב נסענו עם אובר. זה חצי מחיר ממונית וזמין כל הזמן. אבל מה אני מספרת לך את זה, את כבר בחזרה בשיקאגו וזה לא רלוונטי
אז לא דיברתם בטלפון? לא הסתמסתם? האם דיברתם בכלל לפני שנסעתם על ההשלכות של הנסיעה הזאת על שניכם? או שכל אחד התרכז בעיקר בעצמו? או ששניכם התרכזתם בו? נשמע שמרוב שהוא לחוץ להוכיח את עצמו, הוא שכח שהוא בעצם עקר אותך מהכל - בית, עבודה, משפחה, חברים, סביבה טבעית - הניח אותך בדירה בשיקאגו (באזור שנוח לו להגיע לאוניברסיטה אבל אין מקבץ מספק של ישראלים כדי שגם תהיה לך חברה מתאימה) - ו.....תסדרי ואל תפריעי. זה מה שזה נשמע מזווית הראייה שאני רואה כשאני קוראת, אולי אני טועה. נדמה לי שאחרי יותר מחצי שנה שאתם שם, מותר להושיב אותו, לומר לו לא לענות לך - ולהרביץ נאום קצר אך ברור לגבי מצבך, מצב רוחך, היחס שלו אלייך, הצרכים והרצונות שלך - ולדרוש ממנו לחשוב איך הוא יכול לסייע לשפר את המצב. כי אתם שניים. ואי אפשר כל הזמן רק להתחשב באחד מכם...גם אם הוא האחד
באמת עניין אותי לדעת איך האינטראקציה שלך עם המארחים. במיאמי השפה השלטת היא באמת ספרדית, אבל חלק ממנה מגיעה מהעשירים - מהגרים מכל דרום אמריקה שהתיישבו בפלורידה - וחלק מנותני השירות. מעניין שהעובדים הם מקסיקנים - חשבתי שהם ברובם קובנים. אולי הקובנים כבר נחשבים ל"לבנים"....? בסאות’ ביץ’ - בעיקר בצפון, אזור sunny isles beach יש רצועת חוף רחבה ויפהפיה שהיא אמנם בשימוש המלונות אבל היא ציבורית וחופשיה לכולם. חבל שלא לקחו אותך לשם....
גם אני מעדיפה לעבור את הבידוק קודם ואז לשבת כמה שצריך....לא אוהבת להילחץ. ובאמת הבדיקות הבטחוניות בשדות תעופה שונים בארה"ב הם לא אחידים. אי אפשר לדעת למה לצפות. כיף שהיתה לך לפחות החוויה של הספארי לפני שחזרת... הסופות בפלורידה הם משהו שצריך להתרגל אליו. אבל אחרי.....הכל ירוק ומבריק ונקי... מבואסת שחזרת לדירה ולאחד שלא הרגיש לך כמו "הביתה". מאד מבואסת מזה. כי בשלב זה, גם אם תתחילי לעבוד ויהיה לך כיף ומעניין - נראה שמשהו כבר מתחיל להתקלקל ביניכם. אתם חייבים לדבר, שלא להמשיך להתרחק ככה.....
הכי אני אוהבת את האפרוריות הזו, שאין צל. התמונות יוצאות נהדר, ויש אנשים שזה עושה להם דיכאון. אני פורחת במזג אוויר כזה, רך ומלטף.
השבמחקנראה מקסים! שמחה שאת מטיילת ונהנת מהעיר :)
השבמחקמזג האויר באמת היה נעים, חם מספיק לחולצה קצרה אבל עם רוח נעימה.
השבמחקסופשבוע, זה או לטייל או להשאר בבית ולריב
השבמחקאז מה עשית היום, זו השאלה של האחד שלי ואני גם לפעמים מתעצבנת נו מה כבר יכולתי לעשות כזה מעניין שאני יכולה להרחיב ליותר משתי שניות ועם מצב הרוח שלי ומזג האויר שמשפיע עליו אז בכלל... החלטתי שאני מבקשת ממנו לא לשאול וכשיהיה מה לספר אז אספר ווכה אנחנו לפעמים אוכלים בשקט כי אין כל כך מה לספר וכל אחד תקוע בתוך הראש של עצמו במחשבות של עצמו...
השבמחקלגמרי. אצלנו הוא פשוט מדבר ולא שם לב שאני בכלל לא בשיחה. נראה לי שאני גם אבקש ממנו להפסיק עם השאלה הזו. הוא יודע שזה מעצבן אותי שההורים שלו שואלים אותי את זה אבל משום מה הוא לא קולט שגם הוא עושה את זה.
השבמחקכל הכבוד איזה כייף!!! חתיכת צעד קדימה!!! הלואי שימצאו לך משהו נחמד עבודה זו אחלה סיבה לצאת מהבית :)
השבמחקנחמד שהם מתלהבים כמו ילדים קטנים מIDF, אבל יודעת מה, אם זה יעשה את העבודה אולי תגידי שגם וונדר וומן היא מישראל.
השבמחקבאמריקה כמו באמריקה. מתלהבים, או לפחות מעמידים היטב פנים.
השבמחקבכל אופן הם נותנים הרגשה טובה שלמיטב זכרוני חברות כ"א בארץ לא ידעו לתת...
הלוואי שזה באמת יביא לאנשהו.
השבמחקאיך לא חשבתי על וונדר וומן, לגמרי הייתי צריכה להגיד את זה
השבמחקהם בעיקר מעמידים פנים. זה סוג של צביעות שמקובעת כל כך עמוק שהם כבר מאמינים לעצמם. בארץ אם מישהו חושב שהקורות חיים שלך לא מתאימים הוא יגיד את זה, תשמעי, אנחנו מחפשים ככה ולא ככה, אולי תנסי את זה. פה הם כולם מאוד מתרשמים מהקורות חיים, מאוד מודים לי שפניתי אליהם אבל הם העדיפו לקחת מישהו יותר מתאים, אבל הם שומרים לעצמם את האפשרות לפנות אלי אם יהיה משהו אחר (ממש, זה אף פעם לא קרה). אני אוהבת את האדיבות של האמריקאים לעומת הגסות הישראלית אבל יש קטעים שממש הייתי רוצה שמישהו ידבר איתי בכנות. בנימוס, אבל בכנות.
השבמחקנסיעה טובה ג’אסט. אני באמת תוהה לגבי הפרוייקט הזה - אם ואיך הוא עוזר, אבל מניחה שממילא מה שנכון לך לא בהכרח נכון לי או למישהי אחרת. והראיון הוא עוד שלב בדרך. אם יניב פרי של ממש זה נהדר, אם לא, כמו שאמרת: הניסיון גם הוא חשוב. לפי מה שתארת כבר יש הבדל של ממש בין הגישה שלך פעם והיום. זה לא פשוט לקלוט את כל הניואנסים התרבותיים האלה.
השבמחקאני דווקא מאוד שמחה שאת מעדכנת את חלק מהבוקר שלי עם הקפה והעוגה גם אם את נשמעת קצת פסימית פה ושם אני מקווה בשבילך ובטוחה שהכל יבוא על מקומו. אני ממש שמחה שאת בשלב הראיונות! תקשיבי אל תמעיטי בערך של ההישג הזה אני אפילו לחלק הזה לא הגעתי ואני מאוד גאה בך שאת שם!
השבמחקאחרי הכל עם ראיון הסיכוי שלך עולה פי הרבה יותר מאשר אילו לא היית עושה את זה אז את כבר על הסוס גברת!
לגבי הנסיעה שלך, הלו!!! תאספי את עצמך ומהר! זו הולכת להיות חוויה נהדרת ממלאת מצברים ויטמין D ושאר ירקות אז מהר לאסוף מזוודה להכניס בה המון מצב רוח טוב, את הבגדים הכי יפים כדי שבחורים חתיכים יתחילו אתך (כן כן מה קרה גם לך מותר!) ויאלה חופש היר יו קאם!!!
אני לא יודעת עד כמה זה עוזר, אבל זה סוג של יעד לעמוד בו וזה נותן איזושהי תחושה של מטרה, גם אם יתברר בסוף שהמטרה הזו היא תיעוד הכישלון של הנסיון הזה.
השבמחקנחמד לדעת שאני חלק משגרת היום של מישהו :)
השבמחקויטמין די בטוח לא יחסר פה, כל השאר גם נראה לי שיהיה כיף. במקום כזה פסטורלי חייב להיות כיף. סופסוף אני אוכל ללבוש את השמלות הקיציות שהבאתי איתי
תהני בובה! מחכה לעדכון בפלורידה אמור להיות מזג אויר מצוין כל השנה :)
השבמחקאני לא יודעת אם זה נחשב מצויין, בקיץ ממש חם פה. כרגע זה כבר קיץ, שינוי מרענן משיקגו
השבמחקלפי השוקולד ישראלים, בטוח. ישראלים ושוקולד במטוס זה כבר קלישאה (תמכור לה שוקולד יא זבל, מה היא, ערביה?). אגב, ממעט הניסיון שלי קצת מתחמם וכולם משילים את הנימוס יחד עם הטמפרטורות: נסי לראות איך נראה תור באנגליה בחום של ארבעים מעלות. לגמרי לוונטיני.
השבמחקדווקא לא ישראלים אבל יהודים בטוח. פה לגמרי חם אבל אין כמעט אנשים אז קשה לשפוט.
השבמחק"התרגלתי לכל הרעשים של מכוניות ומשטרה ואנשים ויריות" - ממש הצחקת אותי
השבמחקמחכה בקוצר רוח לתמונות.
תמשיכי להתחרדן בשמש, רק אל תחזרי לאחד ורודה.
החיים הרגועים בדרום שיקגו : )
השבמחקעצוב שאת לא בטוחה בתשובה לשאלות האלה...
השבמחקממה שאת כותבת עליו נשמע שזו תקופה מתוחה ביניכם, של ריחוק וחוסר ודאות. מקווה שתצליחי למצוא חום וקרבה וגעגועים.
חלק מהמטרה של הנסיעה הזו היה למצוא תשובה לשאלות האלה.
השבמחקלמה שלא יורידו אותך איפה שיש אנשים, ויבואו לאסוף אחרי 6 שעות... נשמע לי שצריך איזה מקום נחמד לשכשך בו את הרגליים, ואחר כך להסתובב קצת ולשטוף את העיניים.
השבמחקניסיתי להציע, אבל זה שעה נסיעה והיא די ניסתה להוריד אותי מזה.
השבמחקהמעבר הזה זו חתיכת חוויה וכל אחד חווה את זה באופן שונה. יכול להיות שהלחץ להוכיח את עצמו ולהתקדם ולהצליח גובה מחיר מהזוגיות שלכם?
השבמחקאני מרגישה שהנסיעה הזו והמעבר לא פשוטים לשני בני הזוג כל אחד מהכיוון שלו וזה יכול לקרב אבל גם מאוד להרחיק. יכול להיות שאת מאוד חסרה לו אבל הוא בלופ משל עצמו ודווקא מצפה ממך שתהיה החזקה ושתתמכי בו?
או שהוא לחוץ מהמקום שאת נמצאת בו ואיך תצליחי להסתדר ולא יודע איך לבטא את זה?
בכל מקרה בעלי פעם אמר לי שאיכות השהיה תושפע באופן מאוד מהותי מאיך שאני אחווה ואקבל את החוויה הזו ואני מוצאת שזה מאוד נכון (לטוב ולרע). אבל לכי תדעי אולי בקרוב תקבלי עבודה ותתחילי להנות מהשהות שלך וזה ישנה את הכל ויוסיף לכם חוויות חיוביות :)
לגבי נותני השירות, הייתי שנה שעברה באטלנטה ובערך 95% מנותני השירות היו שחורים, נדמה לי שזה תלוי מקום
השבמחקיש מצב שתצליחי להתגנב ולהסתובב לבד? תקחי את האוטו או איזו תחבורה ציבורית (ראיתי שכתבת שזה בעיתי אבל בכל זאת)...
השבמחקהם בטח מרגישים שהם צריכים לשעשע אותך ואת רוצה רק את השקט שלך :)
זה הזמן לעשות משהו חסר אחריות. ללכת לטיול עם תנינים, לשכור רכב ולנסוע יומיים עם לינה במוטלים זולים ולפגוש זרים מוזרים בלי להרצח. לא להדאיג אף אחד, להשאיר פתק, אבל אשכרה לעשות משהו out of character.
השבמחקאני מניחה שיש לי מספיק שקט בבית וכנראה שהם צודקים, אין פה יותר מדי מה לעשות לבד.
השבמחקכן, בדיוק אני
השבמחקגם בשכונה שלנו זה ככה, את יכולה לדעת שהסבית קפה הוא משפחתי או שייך לסטודנטים לפי זה שנותני השירות לבנים. בפלורידה הכנראה יותר קל להשיג מקסיקנים לא חוקיים שיעבדו בזול.
השבמחקאני לא יודעת למה הוא מצפה הוא מה הוא חושב עלי, כל מה שהוא מדבר עליו זה על עצמו ועל כמה הוא לחוץ.
השבמחקמכירה את זה אבל את תמיד יכולה לדבר אתו ולהגיד לו שאת חלק מזה ושאי אפשר להתעלם ממך בכל המצב הזה ושגם אם הוא בלחץ שלא ישכח אותך
השבמחקניסיתי להגיד את זה, הוא כעס שזה לא בסדר שאני מצפה ממנו לדאוג לי כשהוא כרגע צריך להוכיח את עצמו
השבמחקמצב הרוח שלך בהחלט ניכר...
השבמחקתעשי רק מה שעושה לך טוב
השבמחקהנרקיסים הנהדרים האלה!!!!! והאריה, איפה מצאת אותו? יופי של תמונות
השבמחקזה השלב הכי קשה והכי רגיש - כשאת כבר ממש בקצה היכולת שלך להכיל את המציאות שלכם, אולי כבר אחרי הקצה, והוא גם עסוק בענייניו (שאותו הם מאד מעניינים) וגם בטח מיואש מהמצב והמצברוח שלך. חסר אונים, אפילו.
השבמחקאת בהחלט יכולה לבקש ממנו לא לשאול, או לפחות לא לשאול ככה. לא יודעת איך אצלך, אבל אני מעדיפה שישאלו אותי "איך את?" כשאני לא משהו מאשר "מה את מספרת, מה חדש, מה עשית היום?" או לא לשאול בכלל. זה שהוא מספר לך מה קורה אצלו זה דווקא טוב. וכדי להשתתף בשיחה אני מזמינה אותך מידי פעם לשקף את מה שהוא אומר. "אז אמרת ש...והוא אמר ככה.....ומה ענית לו?" וכדומה. ככה זה ירגיל אותו שכדי שאת תהיי בשיחה הוא אמור לשמוע משהו ממך כל כמה משפטים...ואת לא תהיי שומעת פאסיבית. ובאמת מאחלת לך יותר מכל שכבר יהיה לך מה לספר....
הלוואי שייצא מזה משהו, אבל גם אם לא - החווייה היתה חיובית, לפחות. אני מסכימה איתך שהצביעות המנומסת שלהם נעימה עד גבול מסוים. אגב זה משתנה ממדינה למדינה. בניו יורק זה בא עם הרבה פחות נימוס. בניו אורלינס זה בא עם הרבה פחות צביעות והרבה יותר לבביות. נראה איך תחווי את פלורידה (כלומר - את כבר חווית אותה, רק אני עוד לא קראתי על זה )
השבמחקאני מעריצה אותך (ועוד שתיים שאני עוקבת אחריהן) על ההתמדה בפרוייקט הזה (מישהי קוראת לזה פרוייקט פוליאנה, בגלל הקטע של למצוא את הדברים החיוביים בכל יום) - וגם אם זה לא עוזר לשום דבר אחר, זה שומר על קשר בינך לבין החברים בבלוגיה. גם זה משהו. ומעריצה אותך גם על ההתמדה בראיונות, והשיפור המתמיד - שנובע גם מתרגול וגם ממאמץ. בסוף זה יקרה ואני מאחלת לך שתצטרכי להתלבט בין שניים או יותר....
השבמחקלגמרי ישראלים או יהודים עם קרובים בישראל....
השבמחקיאללה כבר סקרנית לקרוא איך היה לך בפלורידה
איזה תיאורים נהדרים, ואת ממש צודקת - ככה התרשמתי מדרום פלורידה. לא הגעתי לאזורים שאת מדברת עליהם (הייתי במיאמי, אוונטורה, סאות’ ביץ’, הוליווד - כן גם שם יש - ועוד כמה אבל לא חושבת שהגעתי לפאלם ביץ’ והסביבה). כשלא שכרנו שם רכב נסענו עם אובר. זה חצי מחיר ממונית וזמין כל הזמן. אבל מה אני מספרת לך את זה, את כבר בחזרה בשיקאגו וזה לא רלוונטי
השבמחקאז לא דיברתם בטלפון? לא הסתמסתם?
השבמחקהאם דיברתם בכלל לפני שנסעתם על ההשלכות של הנסיעה הזאת על שניכם? או שכל אחד התרכז בעיקר בעצמו? או ששניכם התרכזתם בו?
נשמע שמרוב שהוא לחוץ להוכיח את עצמו, הוא שכח שהוא בעצם עקר אותך מהכל - בית, עבודה, משפחה, חברים, סביבה טבעית - הניח אותך בדירה בשיקאגו (באזור שנוח לו להגיע לאוניברסיטה אבל אין מקבץ מספק של ישראלים כדי שגם תהיה לך חברה מתאימה) - ו.....תסדרי ואל תפריעי.
זה מה שזה נשמע מזווית הראייה שאני רואה כשאני קוראת, אולי אני טועה.
נדמה לי שאחרי יותר מחצי שנה שאתם שם, מותר להושיב אותו, לומר לו לא לענות לך - ולהרביץ נאום קצר אך ברור לגבי מצבך, מצב רוחך, היחס שלו אלייך, הצרכים והרצונות שלך - ולדרוש ממנו לחשוב איך הוא יכול לסייע לשפר את המצב. כי אתם שניים. ואי אפשר כל הזמן רק להתחשב באחד מכם...גם אם הוא האחד
באמת עניין אותי לדעת איך האינטראקציה שלך עם המארחים.
השבמחקבמיאמי השפה השלטת היא באמת ספרדית, אבל חלק ממנה מגיעה מהעשירים - מהגרים מכל דרום אמריקה שהתיישבו בפלורידה - וחלק מנותני השירות. מעניין שהעובדים הם מקסיקנים - חשבתי שהם ברובם קובנים. אולי הקובנים כבר נחשבים ל"לבנים"....?
בסאות’ ביץ’ - בעיקר בצפון, אזור sunny isles beach יש רצועת חוף רחבה ויפהפיה שהיא אמנם בשימוש המלונות אבל היא ציבורית וחופשיה לכולם. חבל שלא לקחו אותך לשם....
באסה. אולי באמת שבוע עם חברים מבוגרים של ההורים.....זה יותר מדי. ביחוד שאת לא עצמאית. ממש באסה
השבמחקגם אני מעדיפה לעבור את הבידוק קודם ואז לשבת כמה שצריך....לא אוהבת להילחץ. ובאמת הבדיקות הבטחוניות בשדות תעופה שונים בארה"ב הם לא אחידים. אי אפשר לדעת למה לצפות.
השבמחקכיף שהיתה לך לפחות החוויה של הספארי לפני שחזרת...
הסופות בפלורידה הם משהו שצריך להתרגל אליו. אבל אחרי.....הכל ירוק ומבריק ונקי...
מבואסת שחזרת לדירה ולאחד שלא הרגיש לך כמו "הביתה". מאד מבואסת מזה. כי בשלב זה, גם אם תתחילי לעבוד ויהיה לך כיף ומעניין - נראה שמשהו כבר מתחיל להתקלקל ביניכם. אתם חייבים לדבר, שלא להמשיך להתרחק ככה.....