יום רביעי, 9 במרץ 2016

נראה שהחורף הולך להגמר

בדשא שמאז השלג נהיה חום מתחילים להשתלב עלים ירוקים. העצים עדיין ערומים אבל מתחילים לצאת ניצנים של עלים. בגינות מתחילים לבצבץ עלים וגם כמה פרחים ראשונים. בעיר סיורי הארכיטקטורה חזרו לפעול, שוב רואים ספינות תיירים בנהר וקנגורואים שרים ברחוב(?). אני לא חושבת שאי פעם חיכיתי ככה לאביב. 














 





אז לכבוד סוף החורף הנה תמונות אחרונות של כפור מהיום הקר האחרון לפני שהטמפרטורות זינקו ב15 מעלות וכל הקרח נמס. 











 

71 תגובות:

  1. יש משהו בחורף אמיתי מקפיא כזה שמעורר את הכמיהה לאביב אמיתי, ונראה לי שלא תתאכזבי שם. התמונות מטריפות - גם של תחילת הפריחה והלבלוב וגם של הנטיפים/זקיפים המהממים יום לפני.
    איך הולך עם העבודה הזמנית? מה קורה בחיי החברה? איך האחד מסתדר שם? ספרי קצת...

    השבמחק
  2. כמה יופי בתמונות הכפור מביתי החמים. מתקשה לדמיין לחיות בזה.
    גם אני אשמח לעדכון במצבך ובנושאים "שעל הפרק" ;)

    השבמחק
  3. לא יודעת כמה זה חורף "אמיתי", אם כל ההזהרות והאיומים בסוף החורף היה ממש סבבה (כל מי שנמצא פה יותר משנה אומר שזכינו לחורף חם בצורה חריגה) אבל האפור הזה מדכא אותי. אולי זה החוסר בחתולים ברחוב שגורם להכל להראות מת, או שזה החוסר בויטמין D. 

    השבמחק
  4. אין יותר מדי עדכונים בנושאים שעל הפרק, פוסט עדכון בקרוב

    השבמחק
  5. אני ממש שמחה שעדכנת דווקא כי כל כך לא כיף לך עכשיו וזו תקופה ממש לא קלה עבורך. גם הסיטואציה שלך וגם הדאגה לאמא... שולחת חיבוק עם תקווה לטוב בכל החזיתות.. ובהחלט תמיד כיף לראות גם את התמונות 

    השבמחק
  6. זה מעבר מאד קשה ואני לא יודעת למה מצפים שתתקדמי או לאן בדיוק את אמורה כרגע להתקדם. בחורף הזה, לבד רוב היום ועם חוסר התגובה ממקומות, נראה לי מאד טבעי דכאון.


    כשאחותי עשתה אותו באיזשהו שלב היא השקיעה המון בגינה אורגנית ואז היא התנדבה בעבודה מקצועית שמאד פתחה לה קשרים ודלתות. אני לא אומרת שזה טוב לכל אחת, סתם חולקת.

    פיסת החוכמה היחידה שיש לי היא שאת חייבת להשקיע להתאים קורות חיים ובמכתב פתיח לכל משרה ומשרה. באמת קוראים את זה ביבשת החדשה שלך. אנשים מוזרים.

    השבמחק
  7. גינה אורגנית יכול להיות נחמד רק שאין לנו גינה כי אנחנו בקומה 6 (בבניין שמגיע עד קומה 14 אבל אין בו קומה 13). יש לנו לאקי במבוק שקנינו בליטל ויאטנם. 
    השקעתי בקורות החיים, 250 דולר לקורות חיים ומכתב פתיח (ככה קוראים לcover letter בעברית?) מודולרי שאני גוזרת ממנו פסקאות בהתאם למשרה ולפרופיל משופר בלינקדאין, למרות שלבחורה שנעזרתי בשירותיה אין לינקדאין. אני לא יודעת כמה זה עוזר, כמות התשובות שאני מקבלת מזערית ותמיד אני נופלת בשאלה כמה שנים נסיון יש לך בשפת תכנות X (אין, הנסיון שלי הוא בתכנון, לא במימוש)... טוב אני יכולה להמשיך ולקטר על זה אבל עדיף שאני אעצור פה. 

    השבמחק
  8. לפחות יש תמונות יפות. 

    השבמחק
  9. יש בך כנראה איזו אהבה לאסתטיקה מסוג מאד מסוים, אהבתי 
    ובא לי לחבק את הילדה שקטלגה לה זכרונות של דברים שהיא "יום אחד תבין"
    אני חושבת שאין דבר מתסכל יותר לילד כשהוא שואל שאלה ומקבל תשובות כאלה. לדעתי לכל שאלה ניתן לתת תשובה ברמה הנוכחית שהילד עשוי להבין. צריך להתאמץ אולי קצת, צריך להעזר בדמיון, צריך להקפיד שכאשר הוא יבין קצת יותר הוא לא יחשוב ששיקרת לו בתשובה הקודמת - אבל זה שווה את זה. לילד מגיעות תשובות שיניחו את דעתו. 

    השבמחק
  10. וכמה שנים זה אמור להימשך? :(
    בטח נמאס לך מאנשים שנותנים לך עצות, אבל חשבת על:
    פרילנס, קורסרה או פשוט לחזור לארץ ולחיות בנפרד שנה / שנתיים?

    השבמחק
  11. בין שנתיים לארבע, עד שהוא ימצא משרה במחקר (לפחות שנתיים) או עד שנחליט שכנראה זה לא נועד להיות (לכל היותר ארבע שנים). 
    פרילנס אין לי מושג איך להתחיל אפילו. על קורסרה אני חורשת כרגע. לחיות בנפרד עלול להפריע קצת למטרה של לעשות ילד ביחד. 

    השבמחק
  12. מזדהה :) אנחנו בגרמניה כבר שנה וחצי כמעט הוא בפוסט ואני... בבית...
    האמת שעד לא מזמן למדתי גרמנית אז לא היה לי משעמם מדי אבל מאז שסיימתי אני מנסה למצוא לעצמי עיסוקים וכיוון ששופינג זה עיסוק קצת יקר בהתחשב בזה שאני לא עובד אז התחלתי לחפש עבודה או איזה קורס אבל כמו שאת יודעת בלי שפה אין עבודה... קשה!
    את יכולה למצוא אולי איזה קורסים שיכולים לעניין אותך? לפחות כל עוד לא מצאת עבודה, זה יכול להיות נחמד דווקא...

    השבמחק
  13. לגבי ההריון דברים יכולים לקחת זמן וזה דיכאון, מבינה אותך מאוד, אנחנו ניסינו שנה עד שהצליח היינו ממש שנייה לפני הזרעות (כאשר הרופאה אמרה לנו שגם את זה אין טעם לנסות בכלל), אבל לצערנו הייתה לי הפלה גם בסוף החודש הרביעי אז שוב לנק’ ההתחלה... אני מאוד מבינה את הדיכאון שלך מה גם שכיוון שאת בבית אז יש לך המון זמן לחשוב על זה לעבור על הכל בראש הרבה יותר מדי פעמים... אני בטוחה שהכל יצליח לכם והכל יסתדר הדברים האלו יכולים לקחת זמן אבל גם יכולים להפתיע מה שנשאר לך זה לחכות וומה שלי עזר זה לנסות להתעסק כמה שיותר בכל דבר אחר חוץ מזה
    מאחלת לכם שהכל יגיע וכמה שיותר מהר

    השבמחק
  14. אני עוקבת אחרייך (קוראת שקטה) והאמת שלפני הנסיעה הסיפורים שלך די עודדו אותי שאפשר לעשות את זה גם בחול. מאוד הצטערתי לשמוע על ההפלה אבל לפי מה שאת כותבת התמודדת ממש יפה, אני לא יודעת אם אני הייתי יכולה לאסוף את עצמי ככה. 
    אני מנסה להתעסק עם כל דבר אחר, כמו שכתבתי לפיקולו אני חורשת על קורסרה וגם על אתרי חיפוש עבודה אבל לפעמים הכל מרגיש פשוט חסר טעם. 
    מאחלת לשתינו חדשות טובות בקרוב 

    השבמחק
  15. אני שמחה שעודדתי אותך לפני שנסעת ואעשה את המקסימום לעודד אותך גם עכשיו, זו תקופה מדהימה שאנשים מאוד מייחלים לה, רילוקיישן במיוחד זמני נותן לך להנות מכל העולמות אם רק תאפשרי לעצמך. את חדורת מטרה למצוא עבודה ואני מאוד מעריכה את זה אבל אל תשכחי שבשאר הזמן עד שתמצא בשעה טובה יש המון דברים מדהימים שאת יכולה לעשות, מבטיחה לך שלא מעט מקנאים בך :) תעשי את מה שתכננתי מזמן ולא היה לך מעולם זמן, תחיי את היום ולא רק את מחר, במקום להתרכז במה שלוקח זמן תנסי לעשות היום דברים שגורמים לך אושר. זו תקופה שכשתהיי מוקפת בקטנטנים ועסוקה בעבודה עוד תתגעגעי אליה, אז נסי לחשוב למה תתגעגעי ותעשי את זה, ביג טיים גם אם אלו דברים שנראים לך שטחיים עכשיו, עצם זה שזה עושה לך טוב זו סיבה מספיק טובה! אני מאמינה שהכל מגיע ומגיע בזמן נכון אז אנחנו נזדיין בסבלנות ;) והכל יבוא על מקומו !!!

    השבמחק
  16. גם לי אין עצות מעשיות (יש לי כמובן, אבל משהו מאוד כללי. בהמשך), והקריעה בין אמא שלך שעוברת טיפולים בארץ ובין הבדידות האישית והמקצועית שאת חווה בחו"ל + קשיים בכניסה להריון הופכים את התקופה הזו לקשה במיוחד, בלי קשר לשאלה מי מקנא בך. 
    וכאן באה העצה/סיפור: כשהייתי בפוסט-דוק בחו"ל יצאתי על מילגה בשנה הראשונה, ובשנה השניה חיפשתי עבודה. הגשתי קורות חיים לכל מיני מוסדות אקדמיים בסביבה (ולא חסר בבוסטון רבתי). לא קיבלתי אף תגובה. 
    ואז הגיע מהארץ פרופסור אחד מהחוג שלי. נפגשנו. יתרה מכך, אספתי אותו משדה התעופה. הוא שאלה מה חדש, וסיפרתי לו. ’למה לא אמרת לי?’ הוא שאל. הערב אני אוכל עם הרקטור של המוסד הזה והזה. אני אומר לו משהו. למחרת בבקר קיבלתי שיחה מלשכת הרקטור, ובשנה ההיא לימדתי במוסד הזה.
    מוסר השכל: את צריכה מישהו שיתווך. קורות חיים של מישהי שאף אחד לא שמע עליה לא יעזרו אלא אם כן את באמת מתאימה להם בול למשבצת. תצטרפו לקהילה: יהודית, ישראלית, רפורמית, קונסרבטיבית, מה שמתאים לכם. תארחו ותתארחו. ותשאלי מה הם מכירים. תתפלאי כמה זה פותח דלתות, התיווך הזה. 

    השבמחק
  17. זה רעיון נהדר לכתוב כל יום, לא משנה על מה. באמת הבלוגים האלה שמדווחים כל יום על דברים משמחים משפיעים איכשהו על כולנו. אז כיף שכתבת וכיף ששיתפת, ומפה לשם יצא פוסט די אופטימי על כל מיני סוגים של בילויים זוגיים יחד, בין אם לצרכי פוריות ובין אם לדבר במקביל בטלפון/מחשב, ובין אם לאכול יחד ולשבת בחוץ על הדשא....
    ואפילו האובר יצא זוגי, סוג של - עם הבלבול בין הנהגים. אני מאד התלהבתי מאובר בביקורים האחרונים שלנו בארה"ב. אבל באמת לפעמים הם מתסבכים עם האפליקציה או שוכחים לסמן שהחלה הנסיעה ואז הם מתבאסים כי הם חוששים שלא יקבלו את התשלום...

    השבמחק
  18. העניין הוא שאף פעם לא היה משהו שתכננתי לעשות ולא היה לי זמן, תמיד אהבתי את מה שעשיתי, לימודים או עבודה. עכשיו אני מחפשת איזה דברים מדהימים אפשר לעשות כשיש זמן, אני אשמח לרעיונות. 

    השבמחק
  19. ציינתי כבר שכל הישראלים חיים בצפון ואנחנו בדרום? אז דיברתי עם כמה נשים שיש להן קשרים אבל כולם במרחק שעה וחצי נסיעה, שעתיים וחצי בתחבץ (התחבץ פה גרוע). אתמול דיברתי עם ישראלי שהוא די בכיר באיזה חברה ודבר ראשון הוא שאל אותי איך אני אסתדר עם עבודה באזור שלו כשהבעל עובד באזור הזה. כמובן שאם זה מה שאני אמצע נשקול לעבור לגור באמצע, אבל זה באמת מתסכל. 

    השבמחק
  20. האובר הזה יכול להיות ממש נוח ויכול לפעמים ממש להתפקשש. יש משהו בעייתי בלהסתמך על אנשים ללא הסמכה. 
    מקווה שאני אחזיק מעמד 100 ימים, לפחות זה סוג של פרוייקט. 

    השבמחק
  21. הלואי והייתי יודעת אני גם מחפשת עדיין ;)

    השבמחק
  22. וואו אתחיל מהסוף - ההורים שלו סומכים עלייך יותר משהם סומכים עליו? וואו. זה אומר הכל. 
    ונכון, האמריקאים זה כזה - ויותר מזה: סיינט פאטריק’ס דיי הוא בכלל ב-17/3 אבל כבר שנים שהם מצמידים את כל החגים לסופ"ש....
    זוכרת את סיינט פאטריק’ס דיי הראשון שלי: הייתי בת 10, שנתי הראשונה בארה"ב, במקרה (ממש אבל ממש במקרה) אמא שלי הלבישה אותי בירוק לבית הספר. מזל!!!!!!! אחרת הייתי חוטפת צביטות עד שהייתי כולי מכוסה חבורות. כן, צביטות. זה (היה לפחות) הנוהג ביום הזה. מי שלא לובש ירוק נצבט!

    השבמחק
  23. לפעמים אני חושבת עד כמה האמריקאים יכולים להיות עם מוזר
    ואני בטוחה שמי שיסתכל על ישראלים מהצד, יחשוב בדיוק אותו הדבר...

    השבמחק
  24. הבנתי שהאובר בארה"ב זה משהו שממש תפס והפך להיות פופולארי
    ומאיזושהי סיבה עלומה לא רוצים שזה יגיע גם לארץ

    השבמחק
  25. הסיבה לא עלומה בכלל: נהגי המוניות חרדים מאיבוד פרנסתם. והתירוץ בארץ גם הוא חבוט וישן: ביטחון. 

    השבמחק
  26. אחלה תמונות. ואהבתי את הקישור ל’ירוק’ בסוף, עם הדובים בערסלים. 

    השבמחק
  27. יש משהו בעייתי באובר, העובדה שכל אחד יכול לעשות את זה בלי שום הסמכה, מי נותן אחריות על הנסיעה. וגם הקטע של הביטחון, אם טכנאי בזק יכול לשלוף סכין, מי ערב לי שהנהג שלי לא יעשה את זה אם הוא לא עבר שום סינון ואין אף אחד שאחראי עליו. הנה אתמול נכנסנו למכונית הלא נכונה למרות שהאפליקציה נותנת את שם הנהג וסוג האוטו, אז במקרה שלנו זה היה אובר של מישהו אחר, זה היה יכול להיות גם משהו גרוע יותר.
    אני יודעת שמי שבעיקר מונע את העליה של האפליקציה זה נהגי המוניות מאינטרס כלכלי בלבד אבל יש פה עוד שיקולים שאולי צריך להתייחס אליהם ברצינות. 

    השבמחק
  28. הם סומכים עלי כי אני יותר בטוחה במה שאני אומרת. הוא יכול שעה להתווכח איתם ולהגיד "אני חושב שזה בסדר, נראה לי שבדקנו" ואני אחרי שאני אומרת לו שלא "אני חושב" אלא "אני יודע" התעברתי בשיחה שלהם ואמרתי שאני בדקתי ואני יודעת וראיתי שזה בסדר. 
    הקטע הזה של להצמיד את החג לסופש דווקא די יעיל, אם זה היה באמצע שבוע האחד בטוח היה אומר שהוא צריך לעבוד ואין לו זמן לזה. 
    אני בטוחה שחלק גדול מהאנשים בכלל לא יודעים מי זה סינט פטריק ולמה הכל צבוע בירוק בחג שלו.

    השבמחק
  29. אני די בטוחה שהיה שם גם ירוק מהסוג הזה. 

    השבמחק
  30. אני לא חושבת שהם מוזרים, הם פשוט מתלהבים מדברים אבל בגלל כל הרשמיות שלהם הם לא יכולים סתם להתלהב אז הם צריכים כל מיני סמלים ושטויות, כמו לצבוע את הנהר בירוק.

    השבמחק
  31. If they can dye the river green today, why can’t they dye it blue the other 364 days of the year?

    איזה כיף לך שזכית לחוות את זה בעצמך!

    השבמחק
  32. אפשר גינה אורבנית במקום גינה אורגנית  סתם סתם, לא לירות בי.
    נשמע שאת עושה את כל מה שאני חושבת עליו ואף יותר. ייקח קצת זמן כנראה. אל תתייאשי. וגם, מוזמנת לקטר, אני חושבת שלו היתה משרה לזה, הייתי מצטיינת בה.

    השבמחק
  33. מסכנים הברווזים, עד שנמס הקרח עכשיו הנהר ירוק.

    השבמחק
  34. לא חשבתי עליהם (וגם נראה לי שפספסת את הרפרנס התרבותי, אם אפשר לקרוא לסרט פופולרי ישן תרבותי).

    השבמחק
  35. באמת לא יודעת מי עוד קרא את הספר הזה, אני לא קראתי לא אותו ולא את סנדמן - אבל אני זוכרת שאת אוהבת ספרי פנטזיה ומקווה שתאהבי ותיהני. מעניין מאד מה שאמרת על גיבורים בספרים ישראליים. עם מי, למשל, בספרים לא ישראליים את כן מרגישה שאת מזדהה? יכול להיות שזה קשור לציפיה כלשהי, שבגלל שהם ישראליים אז את אמורה להזדהות, וזה לא קורה? ובעצם (וכאן בכלל נכנסתי ל’פלסף מיותר) למה את מתכוונת כשאת אומרת "מזדהה", אולי זה לא מה שאני מתכוונת. הרי לכל אחד מאיתנו שפה משל עצמו. ואני חושבת על הסיפור "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה (ספר איטלקי, מתרחש בנפולי של אחרי מלחמת העולם השנייה) שעכשיו סיימתי, ספר שממש סבלתי בהתחלת הקריאה שלו אבל המשכתי בכל זאת...ולמרות שנהניתי ואהבתי, לא היתה שם אף דמות שהזדהיתי איתה. אף לא אחת....

    השבמחק
  36. לא קראתי את הספר הזה אבל לגמרי יכולה להבין את ההרגשה שלך לגבי דמויות בספרים וסרטים ישראלים, לגמרי מזדהה איתך בנושא וגם בדכ לא  מצליחה להתחבר אליהם למרות שכביכול יש לנו את אותו רקע...

    השבמחק
  37. אני חשבתי על בטמן. על איזה רפרנס את חושבת?

    השבמחק
  38. אולי להזדהות זה לא בדיוק המילה הנכונה, יותר לסמפט, לחבב. אם אני מסתכלת על הספרים שקראתי לאחרונה באפליקציה אז יש כמה ישראלים שדווקא בסדר, אשכול נבו למשל בנוילנד והמקווה האחרון בסיביר, הדמויות שם likeable. את הדמויות של עירית לינור אני אוהבת, אולי בגלל שאני מעריכה ציניות טובה. תוחלת החיים של אהבה, לא הזהיתי עם הדמויות כי הן מגיעות עם תפיסת עולם די שונה משלי אבל עדיין זה דמויות אמיתיות והרגשתי כל הסיפור שאני רוצה בטובתם ובגלל שהסיפור חושף את הסוף בהתחלה ככל שקראתי יותר זה יותר העציב אותי לדעת את הסוף. את הביתה מאוד אהבתי כי שם אמנם לא הרגשתי הזדהות עם הדמויות אבל מאוד עם הסיפור עצמו, ואולי בגלל שהגיבור של הספר הוא הקיבוץ עצמו ולא הדמויות שבו אז אפשר להגיד שכן הזדהיתי.  


    אולי בגלל שיצא לי לקרוא עכשיו רצף של ספרים שעצבנו אותי אז אני עם ההרגשה הזו. 

    השבמחק
  39. אולי בגלל שיש לנו אותו הרקע אז יותר מרגישים כמה ההתנהגות שלהם לא הגיונית, לא אמיתית. יכול להיות שהריחוק נותן יותר סובלנות כלפי האחר. 
    או שישראלים לא אוהבים את עצמם ולכן לא אוהבים את הדמויות שהם כותבים. 

    השבמחק
  40. אני חשבתי (וציטטתי במדויק לדעתי) על The Fugitive

    השבמחק
  41. עברו שנים מאז ראיתי את הסרט הזה...

    השבמחק
  42. גם אני, אבל מאד מחבבת אותו וראיתי אותו לא מעט פעמים. הזכרת לי ואולי אצפה שוב.

    השבמחק
  43. מעט מדי מידע כדי שאוכל לחוות דעה: עד כמה יש שם מקום ל’גדול’? כמה שנוא זה יהיה (את אומרת שלא תהיי טובה בזה ולא תהני מזה - האם אין מצב שתמצאי שם כן מקום להנאה?) ומצד שני: עד כמה תוכלו להמשיך לסחוב ככה? 

    השבמחק
  44. היא לא נתנה לי יותר מדי פרטים על האפשרויות, אני מניחה שבראיון אישי אני אוכל לדעת יותר. אני ממש לא חושבת שזה יהיה שנוא או סבל, בהחלט יש סיכוי שאני אהנה וגם יכול להיות שאני אהיה טובה, לא הייתי שוקלת אפילו אם זה לא היה ככה, זה פשוט לא הדבר שמדליק אותי, לא האתגר הטכני שאני אוהבת. 
    מבחינה כלכלית אני לא דואגת, המשכורת שלו מחזיקה אותנו ויש עתודות חסכון רציניות מהארץ והורים שישמחו לתרום ככה שאנחנו יכולים להמשיך לסחוב ככה לא מעט זמן אבל זה לא מצב רצוי.

    השבמחק
  45. מההיבט האופטימי שמחתי לשמוע שפנו אלייך מהשגרירות. הרבה ישראלים בחו"ל שנסעו בגלל בן הזוג (לעבודה או לימודים) נתקעו ללא תעסוקה וזה השפיע עליהם מאד לא טוב גם מההיבט הכלכלי אבל גם ובעיקר מההיבט החברתי, הניווני, התסכולי....ברור שאין קשר בין מה שיציעו לך (גם אם זה יהיה מאתגר ומהנה) לבין המקצוע שלך מבחינה טכנית. מצד שני אולי כן יהיה לזה קשר (ואם לא מיידי, אז עתידי) לעובדה שאת מנהלת. מנהלת פרוייקטים, מנהלת אנשים. לא יודעת מה התפקיד, אכן אין פרטים. ללכת לראיון זו לא התחייבות לקבל את העבודה אני מקווה. אולי שווה לשמוע מה שיש להם להציע. ואולי זה דווקא ידרבן אותך להשקיע עוד יותר בחיפושי העבודה בתחום שלך....כך או אחרת אני שולחת לך אנרגיות טובות ואת כבר תדעי מה לעשות איתן...

    השבמחק
  46. קצת קשה לי לענות לך על זה בהתחשב בזה שאין פה יותר מדיי פרטים על התפקיד
    יש דברים שיכולים להיות שווים את זה
    זה תלוי בכל כך הרבה גורמים

    גם מה שציינת לגבי הטיפולים ואם הדברים ילכו כשורה גם יהיה לכם ילד, אז זה יכול להיות בהחלט רעיון טוב
    זה פשוט מוזר לרוב האנשים לא לעבוד במשרה מלאה

    השבמחק
  47. הפרמטר העיקרי להנאה מהעבודה הוא לא המקצוע אלא דווקא האנשים וההרגשה שאת עושה משהו חשוב. לכי לראיון ונסי לבדוק האם את מרגישה שהפרמטרים הללו יקבלו מענה.

    השבמחק
  48. הדבר העיקרי שדוחף אותי לקחת את העבודה זה הפחד שאני אשאר ללא תעסוקה עוד הרבה זמן, כבר עכשיו אני מרגישה את ההשפעה השלילית. 

    השבמחק
  49. אני מבינה שמשרה לא מלאה יכולה להיות מאוד נוחה כשיש ילדים וגרים רחוק מההורים, השאלה היא האם כדאי עכשיו לקחת החלטות על סמך זה שאולי יהיו עוד הרבה זמן. 

    השבמחק
  50. זה מה שאני אעשה, אני אשמע יותר על התפקיד ועל האנשים ואחליט אז.

    השבמחק
  51. ענק
    ללא ספק הראש שלהם עובד קצת אחרת

    השבמחק
  52. ברכות! וגם עוררת בי זכרונות מאוד ספציפיים סביב החוויה הזו בארה"ב. אני עברתי בארץ בראשון, ובארה"ב פסלו אותי פעמיים (פעם כי לא ידעתי מה זה three K turn, ופעם סתם, בלי סיבה. זה היה אותו בוחן) וזו פעם ראשונה ויחידה שחשבתי שזה נובע מאנטישמיות , ורק אחרי שהתייעצתי עם ישראלים שאמרו לי לאן ללכת חוויתי משהו דומה למה שאת מתארת ועברתי בלי למצמץ.
    אז המון ברכות. שכירת אוטו בארהב זולה, ואפשר גם ללכת לU-Haul כדי לשכור מיני משאית אם צריך להעביר דברים - אנחנו עברנו ככה פעמיים. זה חשוב. 

    השבמחק
  53. מזל טוב!!!! איזה כייף להיות אחרי ולדעת שהתגברת על עצמך והצלחת!!!
    הקטע עם המספרה הצחיק אותי בעיקר כי אנחנו פה ממש מזדהים! אני לא מרגישה שהגרמנית שלי מספיק טובה כדי להסביר שאני רוצה מדורג (ובכלל אין פה הרבה בנות עם תלתלים אז הם בטח חסרי ניסיון...) ובעלי קוצים אז קנינו לבעלי מכונה ובפעם הראשונה שניסיתי לספר אותו עשיתי חור מאחורה... כזה שנראה כאילו הוא פעם חטף מכה בראש :) מאז אנחנו מסתפרים רק כשבאים לביקור בארץ :)

    השבמחק
  54. כל כך צודקת! אנחנו הצבענו ברגליים (באצבעות...יותר נכון ) וגם את מוזמנת!

    השבמחק
  55. מזל טוב על הרישיון! מאד משעשע מה שסיפרת, ואגב - בכל מדינה בארה"ב המבחן קצת אחר, וגם בכלל המצב קצת אחר. כך בבוסטון (לפחות כשגיסתי עשתה תיאוריה לפני הרבה שנים) עוד היו שאלות לגבי ההתייחסות לסוסים וכרכרות..! ובפלורידה (לשם בעלי טס לפחות פעם בשנה בגלל עסקים) אין מצב שתראי דפיקה במכונית, בפגוש, בפנס, בכלום! והן תמיד גם מצוחצחות. עניין מקומי לגמרי, כנראה. עוד משהו - בנוסף לשכירת רכב (ומשאית/טנדר כפי שכתבה מניפה) יש משהו שקוראים לו zip care שכלתי משתמשת בו הרבה בבוסטון - אפשרות לשכור רכב לכמה שעות...
    בכל מקרה נצלו את זה, כשמזג האוויר ישתפר עוד קצת, צאו מהעיר וסעו לטייל קצת :)

    השבמחק
  56. אני נתקלתי במושג הזה three point turn בשאלות לדוגמה והוא לא הופיע בחוברת אז החלטתי שזה משהו שכנראה ירד במיקוד או משהו והאתר לא מעודכן. הבוחנת עצמה בכלל לא שאלה שאלות, רק אמרה לי לפנות ימינה או שמאלה (פניה שמאלה ברמזור ירוק זה אחד הדברים המוזרים כאן, אני לא מבינה איך הם לא עושים תאונה כל יום)

    השבמחק
  57. תודה, בעיקר כיף להיות אחרי זה. 
    את תיארת בדיוק את הפחד שלי ממספרות, רוב הלקוחות פה שחורים וזה שיער מאוד שונה ואין לי  מושג איך אומרים מדורג באנגלית. הסתפרתי רגע לפני הנסיעה ושקלתי למשוך את הפעם הבאה לביקור הבא בארץ אבל המצב היה כבר בלתי אפשרי. 
    לבעלי כבר בארץ קנינו מכונה ובעיקר הוא מספר את עצמו ואני רק עוזרת לו עם המסגרת. 

    השבמחק
  58. סוסים וכרכרות למזלי לא היה לי :)
    בפלורידה כולם אמורים להיות עשירים, לא מפתיע שהמכוניות שלהם מצוחצחות. פה זה עיר הפשע ואנחנו על גבול אזורי הגנגסטרים, מכונית מרוסקת זה כנראה סוג של סמל קשיחות- אתה לא יכול לפגוע לי במכונית כי היא לא יכולה להיות במצב יותר גרוע ממה שהיא עכשיו.

    השבמחק
  59. מזל טוב על הרישיון
    גם בארץ יש אנשים שעוברים רישיון נהיגה ונוהגים זוועה (וכראייה תראי כמה תאונות דרכים יש פה כל בוקר, אפילו לא מדווחים עליהן בחדשות)

    השבמחק
  60. האמת שראיתי את זה קורה רק בדפדפן כרום, בפיירפוקס הכל עובד בלי בעיה
    ואכן הפסקתי לקרוא הארץ מאז שזה נעשה בתשלום

    השבמחק
  61. הבעיה היא שאי אפשר לדעת באמת מה יקרה בכל זמן נתון
    אפשר רק לעשות את הדברים הנכונים לאותו רגע

    בסופו של יום, את היחידה שיכולה לקבל את ההחלטה על סמך המידע שיש לך בנושא הזה
    הכי הרבה אפשר לעשות רשימה של "בעד ונגד" אם ממש קשה להחליט (לא שזה עוזר, זה סתם נותן פרופורציות)

    השבמחק
  62. אני מניחה שיש יותר מדרך אחת לעקוף את השטות הזו אבל אני לא מתכוונת לטרוח להתאמץ לקרוא משהו שלא רוצים לתת לי לקרוא. זה האינטרס שלהם שאנשים יקראו את התעמולה שלהם (נכון לכל העיתונים בארץ).

    השבמחק
  63. תקשיבי, הייתי יכולה להגיע בלי רשיון מהארץ, לקחת את האוטו לכמה סיבובים ולעבור את המבחן הזה. בארץ מורה לנהיגה יוציא לך את הנשמה והכסף לפני שייתן לך לגשת לטסט ואז הטסטר בעצמו יבדוק אותך על כל שטות. ומרגישים את זה בכביש, כל אחד נוהג לפי חוקים משלו ורק בגלל שכולם כל כך אדיבים פה אין יותר תאונות.  

    השבמחק
  64. במיוחד בהתחשב בעובדה שמחייבים אותך פה לקחת 30 שיעורים
    וכל שיעור עולה לפחות 120-150 ש"ח
    ויש אנשים גם בישראל שנוהגים כאילו הכביש שלהם
    מצפצפים על חוקי התנועה

    כשעוד עבדתי והייתי נוסעת לעבודה עם שכן שלי, הייתי שומעת בחדשות של 7 בבוקר את כל התאונות שהיו בין 6 ל7 בבוקר, המון! ואלה עוד שעות שהכבישים יחסית ריקים....

    השבמחק
  65. היי, אני חושבת שאין לך מה להפסיד. לכי תדעי אולי דווקא תאהבי את העבודה. את האנשים. את זה שאת עובדת אבל לא הרבה בכדי להיקרא חמור עבודה (: ועדיין יהיה לך זמן לעשות את הדברים שאת אוהבת. זה עוד משהו להכניס לקו"ח, להראות שאת בחורה חרוצה ויש לך מוסר עבודה גבוה שהעדפת לקחת משהו אפילו שיש לך יותר מה להציע. זה נראה טוב יותר למעסיק הבא. זה שאת תעבדי שם לא אומר שתהיי שם 4 שנים, את תתפתחי ותתקדמי. אולי זה ייתן לך קצת יותר ביטחון בארץ זרה. 

    השבמחק
  66. אז הלכתי לראיון ואפילו לבשתי ג’קט ומכנסיים לא ג’ינס וניסיתי להראות ייצוגית ורצינית והאמת שעכשיו ממש בא לי על התפקיד ואני מתבאסת שאני בטוח לא אקבל אותו כי חוץ ממני יש עוד מלא בנות זוג של שמחפשות תעסוקה ובטח הצליחו להראות יותר משתלבות ומתלהבות ממני.  

    השבמחק