יום 8, יש לי רשיון נהיגה :)

אין לי אוטו או סיבה לנהוג אבל אם במקרה נרצה לשכור רכב ולנסוע לטיול אז אני יכולה לנהוג (עם רשיון נהיגה ממדינה אחרת מותר לנהוג 90 יום מזמן הכניסה למדינה). מה שאומר שאם נרצה לשכור רכב אני אצטרך לנהוג :s . לא משנה, העיקר שהאפשרות קיימת.

כולם אמרו לנו שזה שטויות להוציא פה רשיון, יש מבחן תיאורטי אבל הוא לא בעיה. אז אני עם הדחיינות שלי פתחתי את חוברת הלימוד פעם ראשונה אתמול. לא טוב. ראיתי את השאלות לדוגמה שבחוברת ונלחצתי. אחר כך עשיתי מבחנים לדוגמה באינטרנט ועוד יותר נלחצתי. יש שאלות טריוויאליות אבל יש שאלות שממש לא - מה אתה עושה כשאתה נתקל בשיירת לוויה, לאיזה מרחק צריך לראות שלט הזהרה של מטען חורג (400 פיט), מה זמן השלילה על עבירה שקשורה באלכוהול מתחת לגיל 21 (3 חודשים), ניתן לקבל שלילה על שתי עברות של נשיאת אלכוהול ברכב תוך כמה זמן (שנתיים), אחרי כמה דוחות חנייהעבירות תנועה לא משולמים אפשר לקבל שלילה(105), תוך כמה זמן צריך לדווח למשטרה על תאונה (30 דקות), מה הקנס על אי דיווח (2500 דולר), מה הכיסוי המינימאלי בביטוח חובה עבור מקרים של פגיעה ברכוש נפגע אחד שני נפגעים או יותר (20000/25000/50000). בקיצור לזכור המון מספרים אקראיים. איך לעזאזל אני מצליחה לזכור את כל השטויות האלה תוך יום?

חרשתי מהבוקר עד הלילה ועדיין בלילה נכשלתי בכמה מבחנים לדוגמה וכבר התחלתי לחפש תירוצים לדחות את העניין. היום בבוקר שלחתי הודעה לחברה שהשאילה לי את האוטו שמאוד סוער בחוץ, אולי לא כדאי לעשות מבחן נהיגה היום. היא ענתה לי שהגשם אמור להפסק (באסה איתך) ושאיך שאני רוצה אבל אם לא היום היא תוכל לבוא איתי רק עוד שבועיים. אז אמרתי לעצמי שאחרי כל ההשקעה של אתמול אני לא מוותרת לעצמי, אני אלך ומקסימום אלך שוב עוד שבועיים. ממש הייתי בטוחה שבסיכוי טוב אני נכשלת. 

החברה שבאתי איתה אמרה שאני סתם נלחצת, היא זוכרת שהמבחן הזה בדיחה. מסתבר שצדקה. שום שאלה עם מספרים (היתה שאלה על מסע לוויה אבל בה נתקלתי וגם מתוך 3 התשובות האפשריות באמת רק אחת היתה הגיונית), עברתי את המבחן עם טעות אחת בלבד. 

ואז היה המבחן המעשי. שתבינו, בארץ נכשלתי ב 4 טסטים, התגייסתי, התוקף של מבחן התיאוריה עבר ואחרי השחרור הייתי צריכה לעשות תיאוריה מחדש ועברתי לרכב אוטומטי. נכנסתי לאוטו בלחץ רציני. אבל הבוחנת היתה נחמדה (כמו כולם פה, יש בזה משהו ממש נחמד), לקחה אותי לסיבוב סביב הבלוק, במגרש חניה ריק לגמרי אמרה לי לנסוע ברוורס, אפילו לחנות לא היה צריך (חוץ מבסוף הטסט אבל בחניה נוחה ללא שום צורך ברוורס). החברה מדדה לי 10 דקות מרגע שיצאנו עד הרגע שחזרנו. עם כזה מבחן לא פלא שכל המכוניות פה דפוקות מכל הכיוונים. ברצינות, לכל מכונית שניה יש דפיקה בפח, כל רחוב יש לפחות מכונית אחת עם פנס מרוסק, מכסה מנוע עקום או פגוש שמודבק במסקינטייפ. 

 

הסיבה שלא עשיתי את זה עד היום היא שכדי לקבל רשיון צריך אוטו ואני בתור בנאדם לא ממש מוצלח בקשרים חברתיים תהיתי מתי יבוא היום שאני ארגיש מספיק בנוח עם מישהו לבקש ממנו שישאיל לי אוטו למבחן. אז לפני כמה שבועות חברה אמרה שהיא הולכת למספרה ושאלה אם אני רוצה לבוא לתמוך נפשית (צריך הרבה אומץ ללכת למספרה בחול, אני חיכיתי עד שהיא תסיים ורק כשראיתי שיצא יפה אמרתי שאני גם רוצה להסתפר). תוך כדי שיחה עלה נושא הרשיון והיא אמרה שאם אני רוצה היא יכולה לבוא איתי באחד הימים החופשיים שלה ולהשאיל לי את האוטו. לפני שבוע עזרתי לה במסע קניות בשכונה והחלטתי שאם היא כבר הציעה מותר לי לבקש בלי להרגיש רע. 

 

אז זהו, יש רשיון. לפחות מדי פעם משהו מצליח בקלות. גם מעודד. 

 

דרך אגב, למי שתהה, אין לי מושג למה הבלוג הפך לפרטי אתמול. תודה לאמפריאטי שהאירה את תשומת ליבי לעניין.