האחד הלך לסופר ולא חוזר כבר הרבה זמן, נראה לי שהוא הלך לאיבוד.
היתרון של העובדה שיש לי מחזור ואני בדיכאון מזה היא שיש לי תירוץ לא ללכת איתו לסופר. אני יכולה להשתגע מזה, הוא פשוט עומד מול הירקות ומתחיל להתלבט מה הוא רוצה להכין במשך שעה וכל מה שאני מציעה התגובה היא לא, לא בא לי. גם ללכת איתו לקניות. יש את מרשלז, שזה חנות עודפים מטורפת של בגדים שהמשפחה שלו מתה עליה, כל פעם שאני הולכת איתו לשם (ופעם אחת כשאח שלו בא לביקור והלכנו ביחד) אני מוצאת את עצמי יושבת על איזה ספסל עם מבט של תנו לי לצאת מפה בבקשה. ועכשיו הולכים לפתוח אחת כזו לידנו.
לא בא לי לזוז כרגע, לא בא לי לעשות כלום.
אני לא מבינה את העניין הזה של ללכת לסופר יחד. זה ממילא סיוט אז למה ששניים יסבלו?
השבמחקיש אנשים שבשבילם קניות זה בילוי. מוזר. גם אני חושבת שזה עונש, וחנויות בגדים אכן יכולות להוביל אותי למחשבות אובדניות .
השבמחקתרגישי טוב, ג’אסט.
אני יודעת, גברים, הוא צריך תמיכה נפשית...
השבמחקואני צריכה עזרה עם השקיות
ואני חשבתי שנשים אמורות לאהוב קניות וגברים אמורים להגרר בחוסר ברירה
השבמחקליבי איתך ג’אסט יקרה. על המחזור ועל הדכאון. וטוב שנמנעת מלסבול בסופר עם האחד, ממש לא מתאים במצב רוח שכזה.
השבמחקחיבוק