השבוע שהיה

תמונת מצב

כן, גם אני שונאת את האנשים האלה שמשוויצים בכמות הכניסות שלהם אבל אירוע כזה קורה פעם במילניום, אני רוצה שיהיה תיעוד. חוץ מזה שיצאה תמונה די נחמדה עם הדעיכה ההדרגתית, מתאים למצב רוח שלי מיום ראשון, כשהוא בא, יום שני כשכבר ידעתי שעוד מעט הוא הולך, שלישי ירידה חדה כי הוא לא פה יותר ומשם הבאסה עולה יחד עם הגעגוע. 

אם כבר בענייני צומי וכניסות, הפוסט האחרון באמת היה כל כך משעמם שאף אחד לא הגיב לו, אף לא חיוכון מסכן של רחמים? דווקא מעניין אותי לדעת מה חושבים עליו, גם אם הוא ממש גרוע, הייתי רוצה לקבל הערות. 

 

יום ראשון כמו שכבר כתבתי, הוא בא. איזה כיף. בבוקר עוד לא רציתי להיות בטוחה, כדי לא להתאכזב. הודעתי בעבודה שאני יוצאת ב11 לאורתופד, אולי אני אחזור בצהרים, אולי ביום שלישי בבוקר. שותפה שלי לחדר אמרה שאו שאני אקח חופש ביום שני או שאני אבוא ביום שני ואביא עוגיות. בניתי אצלם ציפיות. אספתי אותו מלב המפרץ, זה היה די מצחיק לראות חייל שבוז משבוע אימונים במדי ב' בלויים וכובע שלא היה לו כוח להוריד, בחור ארוך ועייף. חבל שלא צילמתי. 

הוא היה בבית עד שלישי בבוקר, בעיקר נח והתעצבן על כל הדברים שהוא יצטרך לטפל בהם כשהוא יחזור. זה ממש מבאס איך שכל שגרת החיים נקטעת וכל הדברים נעצרים במקום לתקופה לא ידועה. רצינו לתכנן טיול, עד ששכנעתי אותו לשתף פעולה, הוא רוצה לסיים את התואר, אבל הכל נעצר. לפחות הוא רחוק מעזה. אני לא מסוגלת לדמיין איך זה מרגיש לכל הנשים שהבעלים שלהם שם. 

 

שני בערב ביקרנו אצל ההורים שלו. קיבלתי מתנה ליומולדת שעון. יפה אבל ממש לא הסגנון שלי ועם תאריך החלפה אחרון עוד יום. אז שלישי בערב לקחתי חברה מהעבודה לקניון להחליף. רביעי הלכנו שתינו לים. בעלה בקבע וטוחן שעות אינסופיות בשבועות האחרונים אז גם היא סוג של לבד. אבל לה יש כלב לדאוג לו. לי יש חתולה עם חרדת נטישה. בימים האחרונים היא נדבקת. הולכת אחרי, יושבת במרחק קטן ממני, בלילה ישנה צמודה אלי, היה לילה אחד שהיא ממש חיבקה אותי. 

חמישי היתה הצגה שהזמנתי אליה כרטיסים לפני חודש, הייתי צריכה לדעת שהוא יבריז. אז לקחתי חברה אחרת מהעבודה במקום. 

המילואים עושים אותו חרמן

 

שישי בערב היתה בקיבוץ הרצאה של דורון פישלר. מי שלא מכיר הוא הכותב של עין הדג. בדרך כלל אני נמנעת בכל תוקף מלהגיע לערבי תרבות בקיבוץ אבל עקב העובדה שאני כל כך נהנית מהכתיבה שלו הייתי חיבת לבוא לשמוע. היה משעשע ומעניין. 

ככה שבעצם יצא שכל השבוע הזה לא היה לי הרבה זמן להתגעגע.

ועדיין התגעגעתי בלי הפסקה. 

 

שבת בבוקר דיברתי איתו והוא ציין שיש פה כמה משפחות שבאו לבקר. בתגובה התעצבנתי עליו על כך שהוא אמר לי שאי אפשר לבקר, לקחתי את אמא שלי ואת החבר שלה שיודע לנווט בגולן, הכנתי לו קפה קר בתרמוס וקניתי עוגיות מלוחות (כי הוא אמר שהם מקבלים חבילות מלאות בדברים מתוקים, הוא הולך לחטוף הרעלת סוכר במילואים האלה, אז הבאתי מלוח) ונסענו. שמעו, יש בגולן המון אבק. המון. ורוח.

אז השבוע התחיל ונגמר איתו ובאמצע היה המון געגוע. אני רוצה שיחזור כבר. 

 

שיהיה לכולם שבוע שקט ונטול אזעקות ומי יתן שתמצא בקרוב הדרך הנכונה להפסיק את הסבב הזה של הלחימה והלוואי שזה יהיה הסבב האחרון בשנים הבאות.