יום שבת, 19 ביולי 2014

עוד סופשבוע בלעדיו

פעם שלישית שאני מנסה לכתוב את הקטע הזה, כל פעם נמחק בטעות.


אני בבאסה כבר שבוע. לא בא לי כלום. הייתי אמורה לנסוע עם מישהו מהעבודה לבקר עמית לשעבר בתל אביב אבל לא בא לי לצאת מהבית. ניסיתי להשתמש בתרוץ של טילים על תל אביב אבל הוא צחק עלי. בסוף גם הוא לא נסע כי השאירו את שנינו בעבודה עד מאוחר לסיים משהו דחוף. 


ביום ראשון עוד ניסיתי קצת להנות. בצהרים יצאתי עם חברים מהעבודה לאכול במסעדה. ואז אבא שלו התקשר ושאל אם שמעתי ממנו ולמה הוא לא יוצא. בערב הלכתי עם אמא שלי לסרט. ואז אמא שלו התקשרה להגיד מזל טוב ולהזכיר לי ששוב אני לבד ביום הולדת שלי. תודה. ואם שמעתי ממנו.


ההורים שלו משגעים אותי. כל יום הם מתקשרים לדעת עם שמעתי ממנו משהו, ולמה הוא לא יצא, הוא אמר שהוא יצא, ומה עשיתי באזעקה, הם קנו לי מתנה אז שאני אבוא לקחת אותה אם אני רוצה שתהיה לי אפשרות להחליף. ולמה הערבים האלה ככה ומה הם רוצים ומה יהיה ומסכנים האלה בדרום.


הוא די בטוח שמחר יתנו לו לצאת לחופשה קצרה. אני לא יודעת עם לקוות או לא. לא הכנתי לו עוגיות הפעם, רק סידרתי קצת. 


אני לא אוהבת את עצמי במצב הזה, להיות האשה שמחכה בבית לבעלה שיחזור. 


אני צריכה מישהו שיוציא אותי :(


 

2 תגובות:

  1. ההורים שלו חרדים ממש, ומוציאים את זה עלייך. אין הרבה מה לעשות עם זה. היה נחמד אם הם היו תומכים בך אבל הם לא בנויים ככה.
    תביני שהוא הבייבי שלהם, ותעברי הלאה. 
    לך יש את הגעגועים שלך ואת הדאגות שלך. 
    לא פשוט להיות במצב הזה  מאחלת שהכל ייגמר מהר ובשלום ושיחזור אלייך כבר

    השבמחק
  2. את יודעת לפחות איפה הוא נמצא?
    רוב המילואימניקים שאני מכירה מחליפים סדירים בקווים ברחבי הארץ ולא ירדו לעזה (אבל יש גם כאלה שכן)
    אני מקווה שהבחור בריא ושלם ובמקום בטוח

    השבמחק