הבלוג מרכין ראשו בצער
נדוש לכתוב את זה אבל דבורה עומר זה חלק מהילדות שלי. בתור תולעת ספרים שכל הזמן מחפשת ספרים חדשים לקרוא, דבורה עומר תפסה חלק נכבד בכרטיס הקורא שלי. דרכה למדתי על המדינה שבדרך, על המחתרות, על שרה אהרונסון, על איתמר בן אב"י, על הרצל, בן גוריון ועוד. מפגיעה ישירה למדתי על אובדן של הורה שנפל למען המדינה. מאני אתגבר למדתי על הקושי וההתמודדות של אלה שהגורל התאכזר אליהם בלידתם.
הכי אני זוכרת מהילדות את קרשינדו ומסעו לכוכב החלומות. אני עדיין יכולה לשמוע את אמא שלי מקריאה לי אותו, מלחששת כמו החתולים "שחור משחור, שחור משחור".זה הספר שבגללו רציתי לדעת לקרוא, כדי שאוכל לקרוא אותו בעצמי שוב.
אני עוברת על רשימת הספרים שלה וכל פעם מגלה עוד ספר שקראתי והוא מחזיר אותי לתקופה שבה קראתי אותו וככה אני נזכרת בכל שנות התבגרותי, כי היו לה ספרים שמתאימים כמעט לכל גיל.
כשרון גדול עזב את עולמנו, יהי זכרה ברוך.
חנה'לה חלמנל'ה שובי מכוכב החלומות
מעניין שגם הדור שלכם מכיר אותה! אני מאוד אהבתי את אני אתגבר, וקרשינדו היה גיבור ילדות (נדמה לי שגם הפכו את הסיפור לתסכית בתוכנית המיתולוגית ’הפינה לאם ולילד’ שהיינו צמודים אליה ברדיו כל יום בין 2:00 ל3:00).
השבמחקהיתה לי רק נפילה אחת עם דבורה עומר: זכרתי שקראתי ואהבתי מאוד כילדה את ’לעוף אל על’ - סיפור על ילדה שמגשימה חלום ילדות והופכת לדיילת(!). היתה לי פאזה כזו בעקבות קריאת הספר שחשבתי שדיילת היא אכן משאת נפש מדהימה. וכשבתי היתה צעירה טרחתי ומצאתי את הספר וקראתי מחדש, ונבוכותי אימים. סטריאוטיפים שובניסטיים נוראים (הדיילת שפוגשת את העשיר ונישאת לו, הדיילת שמתחתנת וצריכה לעזוב את העבודה) - שמשקפים את התקופה, ודאי, אבל ממש לא עומדים במבחן הזמן.
ללא ספק היתה סופרת ילדים כשרונית מאוד ואהובה. גם אם חלק מהספרים לא עומדים במבחן הזמן, חלק בהחלט כן. גם לי היתה צביטה בלב כששמעתי שנפטרה.
התעצבתי מאוד כששמעתי על פטירתה.
השבמחקיהי זכרה ברוך!
איזה יופי כתבת, וכמה אהבתי לראות שגם הדור שלך הכיר ואהב את ספריה! שרה גיבורת נילי היה אחד מספרי ילדותי שקראתי שוב ושוב, וגם "אני אתגבר" השאיר עלי רושם עז....
השבמחקיהי זכרה ברוך
את הספר הזה אני לא חושבת שקראתי, אבל כנראה שהספר התאים לתקופה. אולי בגלל זה לא הכרתי אותו, כי הוא באמת לא עמד במבחן הזמן.
השבמחקיש לך מושג אם אפשר להשיג את התסכית הזה?
כנראה שהספרים האלה על דוריים. אמנם הנושאים שלה כבדים והיום כבר מפחדים לדבר עם ילדים על דברים כמו מחתרות וקום המדינה, אבל אצלנו זה עדיין היה גאווה להיות ציוני ולקרוא כאלה ספרים
השבמחקגם אני
השבמחקלא. צריך לפנות מן הסתם לרשות השידור, לארכיונים. אין לי מושג מאיפה להתחיל.
השבמחק