שאני מתווכחת עם מישהו במשך כמה ימים, בסוף משכנעת אותו שאני צודקת וישעזוב אותי באמשלו ובסוף מסתבר שהוא צדק.
מוביל הפרוייקט שאני עובדת עליו בא אלי יום אחד ואמר לי: הלקוח רוצה שנסביר לו למה בחרנו לעבוד בצורה כזו ולא אחרת. אני: משיקולים מערכתיים. הוא: הוא רוצה לדעת מה הם. אני: זה לא עניינו. הוא הגדיר דרישות, אנחנו עומדים בדרישות, שישב בשקט. הוא: אבל זה לא עובד ככה. אני:ממתי? הוא:מעכשיו. ככה ממשיכים עוד כמה דקות. בסוף הוא: טוב, אז תראי במסמך שאנחנו עומדים בדרישות. אני יושבת כמה שעות, משחקת עם הנתונים ומראה עמידה בדרישות. הוא לא מרוצה. לא מסתדר לו משהו. אני מנסה להסביר למה זה כן מסתדר, הוא מנסה להבין למה זה לא מסתדר. בסוף הוא הולך הביתה ואומר שנמשיך מחר. אחרי כמה דקות הוא מתקשר אלי: חשבתי על משהו. אני: לך הביתה, נדבר מחר. ממשיכים מחר. הוא מנסה להבין למה הצורה שבה אני מציגה עמידה בדרישות לא נכונה. אני מנסה להסביר למה כן. עוד חצי יום הולך על משחקים שבסופם אני אומרת לו שזה מה יש ועל יותר טוב משהו אחר יפגע. אבל אנחנו עומדים בדרישות. עוד כמה שעות ככה, בסוף הוא מוותר. למחרת בבוקר הוא אומר: אבל עדיין לא מסתדר לי. אני דופקת את הראש בשולחן. הוא: זה נראה לי כואב. אני: לא, זה בסדר. אני לא מרגישה כלום (משפשפת את הראש בכאב). טוב נו בסדר.
ואז מגיע המנהל. המנהל שלי הוא סוג של גאון. תענוג לראות אותו חושב. כיף לעבוד איתו. אבל יש 2 בעיות. 1: אי אפשר להתווכח איתו כי עד שאני מבינה את הצעד שהוא עשה ומה הבעיה בו הוא כבר 10 צעדים קדימה. 2. אצלו הכל אפשרי. ואם אי אפשר אז נלחץ קצת ונצליח. וכמובן שאפשר לעשות יותר טוב ואם משהו אחר יפגע אז נשב ונחשוב איך הוא לא יפגע. במשך דקות ארוכות הוא מסביר למה כן אפשר לעשות יותר טוב וכמה יותר טוב אפשר ואז חולף לו עם הרוח ונעלם באופק, משאיר אחריו אנשים מבולבלים שמנסים לעכל מה שקרה פה.
טוב, אז היום במשך כל היום ועד 8 בערב שיחקתי עם כל הנתונים וכל הדרישות ומסתבר שאפשר לעשות מה שטענתי שאי אפשר לעשות. והמוביל במקום להגיד לי אמרתי לך כמו בנאדם נורמאלי או כמו שאני הייתי עושה, אומר לי כל הכבוד.
מוסר השכל מהסיפור: הכל אפשרי ואנשים חכמים מדי זה לא בריא לנפש.
לפינת הסיפור הקצר ולא קשור לכלום. ביום שישי נסעתי לי באוטו עם חלונות פתוחים ושמעתי טקטוק מעצבן מצד האוטו. בהתחלה שקלתי להתנהג כבחורה טיפוסית ולסגור חלון אבל קול קטן ומעצבן בצד הראש אמר לי שזה לא פתרון טוב (לעזאזל הסכיזופרניה הזו). אז ניסיתי לשכנע את עצמי שזה סתם משהו שהסתבך בחלק התחתון של האוטוו אבל גם זה לא עבד כי התקתוק היה סדיר והקצב שלו השתנה לפי קצב הנהיגה. בלית ברירה הגעתי למסקנה שמשהו תקוע בגלגל. ואכן הסתבר שבורג היה תקוע לו בתוך הגלגל. למרבה המזל האוויר לא ברח וככה יכולתי להמשיך לנסוע כל הסופ"ש ולהביא את האוטו למוסך רק היום בבוקר.
מוסר השכל: אל תסעו עם חלונות פתוחים. זה גורם לבעיות וגם הורס את התסרוקת.
אני מוכרח לציין שהיחסים בינך ובין מוביל הפרוייקט שלך לא נשמעים אידיאליים במיוחד. אבל הוא כן נשמע נחמד וחברותי ביותר, אז מילא. (לעזאזל, הוא אפילו נשמע קצת רכיכתי)
השבמחקרוח הפרצים שנכנסת מחלונות רכב פתוחים היא אחד הדברים הנוראים ביותר שיש לנסיעה להציע, ועל כל סיבה חדשה לנסוע עם חלונות סגורים אני מברך!
"אדם חכם מקיף את עצמו באנשים חכמים ממנו"
השבמחקתחשבי על זה ככה, כמה נורא היה אם באמת היית ממשיכה בקו מחשבה שאכן אי אפשר?
עכשיו את חכמה יותר בזכותם.
אני יודע, קל לדבר קשה לעשות, ואני מסכים זה באמת כואב באגו, אבל זו באמת הדרך הטובה ביותר.
פיקולו.
חייכת אותי עם מוסר ההשכל בשורה האחרונה
השבמחקאבל למה לנסוע עם חלון פתוח מלכתחילה? ועוד בחום הזה?
השבמחקהעניין עם הבורג והגלגל קרה לי כבר פעמיים, גם באותה הצורה שגם את שמת לב לזה. המתקן פנצ’רים שתיקן אמר שזה מאוד מסוכן לנסוע ככה כי במהירות גבוהה הגלגל יכול להתפוצץ והרכב עלול לאבד שליטה...נשמע הגיוני.
השבמחקהיחסים בינינו טובים מספיק שהוא מבין את הציניות שלי ומצפה לה.
השבמחקרוח פרצים זה מצויין. מאוורר את כל הגוף.
זה המסקנה המתבקשת, לא?
השבמחקאתה צודק לגמרי וזה בדיוק הדבר הכי מעצבן בכל העסק.
השבמחקכי אני אוהבת להרגיש את האוויר כשאני בחוץ. גם אם חם, עדייןצריך להתאורר, לא?
השבמחקאיזה מזל נאחס זה? מאיפה הגיע הבורג הזה ולמה הוא בחר להתקע דווקא אצלי? טוב נו, פעם הבאה שיתקע בורג אני אשתדל לא לנסוע במהירות גבוהה.
השבמחקמוביל הפרויקט שלך נשמע כמו אדם טוב.
השבמחקאני לא הייתי מסוגלת להתעלם מבורג בגלגל. אני הייתי יושבת בצד הדרך וחושבת על מר גורלי עד שמישהו היה בא להסביר לי מה לעשות. ואם זה לא היה קורה בזמן סביר הייתי מנסה להחליף גלגל (דגש על מנסה), זה מה שאמורים לעשות כשהגלגל עושה בעיות מכל סיבה שהיא, נראה לי.
תכל’ס יש לי מזל שאני עובדת עם אנשים טובים שאני מעריכה.
השבמחקאני לא התעלמתי מהבורג, אני שמעתי אותו מתקתק כל הזמן, פשוט הדחקתי.