יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

המקרר שלי ריק

לא ריק לגמרי, יש בו 2 ביצים, 2 פרוסות פסטרמה, חצי תירס שלדעתי כבר מזמן הפסיק להיות אכיל, מרגרינה וגבינה בולגרית. וגם צנצנת ריבה שאני בטוחה שהיא מזמן לא אכילה אבל היא נמצאת בחלק האחורי ואין לי כוח להוציא אותה משם. סתם רציתי לשתף.


באמצע השבוע נסעתי לקיבוץ לבקר את החברה שלי. יש לה כל הזמן אורחים וגם באותו היום היו 3 חברים שלה מבצלאל. אז בגלל שהיא רצתה לארח אותם וגם סוף סוף היא צברה קצת כוח בעקבות הטיפולים אז הלכנו כולנו לאכול ארוחת ערב בחדר אוכל (כן כן, יש בקיבוץ אחורת ערב. זה אחד הקיבוצים היחידים שעוד קיים בו דבר כזה. ועד בחינם). וואו, כמה זכרונות עלו לי בגלל אותה ארוחת ערב. ערבים שבהם היתי חוזרת מאוחר מהלימודים או עבודה ויושבת איתה שעות. תורנות ערב שבה רוב הזמן עומדים ומסתכלים על עגלות ההגשה, מוכנים לזנק ברגע שאחת תתרוקן על מנת שחס וחלילה לא יהיה מצב שיבוא חבר קיבוץ ולא תהיה עגבניה בהישג יד. והכי מצחיק זה תופעת הגיבוב. מהסתכלות על אנשים אפשר לחשוב שאין להם כסף. באים עם קופסאות וממלאים אותן. ולא מהעגלות הגשה, אלא ישר מהרזרבות. כשרק התחלתי לעשות תורנות הייתי משאירה את הרזרבות בחדר אחורי עד שהבנתי שאנשים הולכים לשם לגובב כי ככה לא מסתכלים עליהם. אז העברתי אותם לאיזור ההגשה, קרוב לעמדת ההמתנה שלי וכל פעם שמישהו היה ניגש לשם היתי קופצת ושואלת אותו אם חסר משהו בעגלות ההגשה. כמובן שזה לא עצר אף אחד אבל לפחות גרם לחלקם להרגיש קצת לא בנוח. רוב הפעמים היתי עושה את התורנות ביחד עם אמא שלי אז כל אחד שנכנס היה מעיר משהו על "המטבח המשפחתי". גם בפעם הראשונה זה לא הצחיק. אני זוכרת תורנות אחת בזמן משחק כדורסל של הקבוצה המקומית, שכמעט אף אחד לא בא לאכול. אני חושבת שלא מילאנו אפילו עגלה אחת. לעומת זאת, בזמן המלחמה בצפון התארחו בקיבוץ חברי קיבוץ אחר שנמצא על הגבול אז כל יום היה עמוס אנשים. באותה תקופה התורנויות תוגברו במתנדבים ככה שיצא לי להגיש לעיתים די קרובות. האמת שזו היתה תורנות די נחמדה. רגועה כזו, זמן שקט. תורנות ערב שישי לעומת זאת היתה סיוט. ארוחת ערב שישי בקיבוץ היא ארוחה שכמעט כולם אוכלים בחדר אוכל. התורנות היא אותה תורנות- להוציא אוכל לעגלות הגשה, רק שהקצב הרבה יותר מהיר והאוכל חם. בעיקר היו מנות בשריות עם הרבה רוטב שצריך ממש להזהר שלא ישפך. מכל תורנות כזו יצאתי עם כוויה חדשה, לפעמים אפילו 2, וריח של אוכל, אבל לא הריח הטוב, ריח מעיק כזה של מטבח.


היתרון בחדר אוכל של קיבוץ הוא שלא הפריע לי שהמקרר שלי ריק כי ברגע היתי קופצת לקחת לחם, חלב, ירקות וביצים. ותירס ביום חמישי. יום חמישי תמיד היה תירס בארוחת ערב אז לפעמים היתי לוקחת לי קצת הביתה ובשבת בבוקר מכינה לי חביתה עם תירס. בשישי בבוקר הגישו פנקיקס בארוחת הבוקר.


אפשר לצאת מהקיבוץ אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ ממני.



עדכון מאוחר: בעקבות כמה מהתגובות פה תכולת המקרר הצטמצמה בחצי. חביתה עם בולגרית זה טוב.

14 תגובות:

  1. ארוחות של קיבוץ זה משהו שאני מכירה היטב- מסבא וסבתא. הריח והטעם הם מהזכרונות היותר מוחשיים של תקופת הילדות שלי. איך החזרת אותי לזה עכשיו...

    חוץ מזה- את יכולה להכין יופי של חביתה  בתיאבון!!

    השבמחק
  2. אני אחזק את דברי התגובה שמעליי - חביתה עם פסטרמה. או עם גבינה (או עם שניהם, אני מניח - אבל אני לא לוקח על ענייני כשרות וכאלה).

    השבמחק
  3. אבל אז המקרר שלי יהיה עוד יותר ריק וזה יהיה עצוב

    השבמחק
  4. גבינה בולגרית עובד טוב בחביתה? לא ניסיתי כזה אף פעם. היא לא נמסה במחבת?

    השבמחק
  5. לי הזכרת את תורנות המטבח בצבא.. לא נהניתי ממנה בכלל, וערב שישי היה סיוט.

    תכולת המקרר שלנו כמעט זהה, לי יש 3 ביצים, ריבה וקולה, ובדיוק היום בכיתי על מר גורלי על כך שאין לי מרגרינה. הייתה לי גם פסטרמה, אבל החתולה הייתה רעבה.

    השבמחק
  6. אין כמו חשיבה הגיונית אל תוך הלילה...

    השבמחק
  7. ברור שחביתה עם גבינה בולגרית! מה, באמת לא ידעת?

    השבמחק
  8. די, עכשיו אני חייבת לנסות את זה .

    השבמחק
  9. קיבוץ וצבא זה מאד דומה.
    ריגשה אותי ההקרבה של הפסטרמה. למרות שהחתולה בטוח לא הראתה סימני תודה בתוך תוכה אני בטוחה שגם היא התרגשה. רוצה לבוא איתי לסופר מחר?

    השבמחק
  10. לא אין לי כסף לסופר השבוע, אני אחיה על ריבה, פריכיות, ביצים ונמס בכוס עד שבוע הבא.. :(

    השבמחק
  11. רוצה לבוא איתי לקיבוץ? אני אגובב בשבילך קצת גבינה, למדתי איך עישום את זה

    השבמחק
  12. באמת מזמן לא טעמתי גבינה. מעניין אם זה עדיין אותו טעם כמו לפני חודש, כשעוד גרתי בבית והיה לי אוכל.

    תודה רבה על ההצעה אבל אני באמונה שאם אין אוכל מרזים, אני רוצה לבדוק את התיאוריה הזו (מיד אחרי שאסיים את שקית הבייגלה הענקית שקניתי בשבוע שעבר).

    השבמחק
  13. רוב הסיכויים שבקיבוץ המדובר לא הייתי..
    אבל מאלו שןכ, אני רק נכנסת ומהריח עובר לי התאבון..

    השבמחק
  14. לא צריך להיות בקיבוץ על מנת להבין שכולם "מגבבים". מספיק להיות בבית מלון בטורקיה.

    השבמחק