הבית הפוך

אחרי שכל האחים הודיעו מה הם רוצים לקחת ריכזנו את כל מה שנשאר ואנחנו לא רוצים לשמור ושמנו בכניסה. פרסמתי בפיכסבוק מתוך תקווה שיבואו אנשים ויקחו מה שהם רוצים אבל נראה שלא כל כך הצלחתי להפעיל את העניין, נסיון נוסף מחר. לפחות כורסה אחת לקחו. אם מישהו נמצא בחיפה ורוצה לעבור לבדוק מה יש לקחת הוא מוזמן לשלוח מייל. עכשיו הבגדים, צריך להחליט מה לקחת, מה לתת לאמא שתביא לי כשהיא תבוא לבקר, מה לאכסן אצל אמא ומה להעביר למחסן יד2 בקיבוץ. וצריך עוד 2 מזוודות. ו2 טרולי. 

בעבודה ממש אין לי יותר מה לעשות. אתמול עשיתי חגיגה קטנה בים, שלחתי מייל לכל המחלקה שלי שמי שרוצה יבוא ויביא כיבוד או שתיה. מסיבה במינימום השקעה :). האנשים החשובים לי באו, הלא קשורים לא באו, היו עוגיות ובירות. היה כיף. ביום חמישי אני אעשה שתיה רשמית עם כל המנהלים והעמיתים לעבודה ממחלקות אחרות, אז יהיה קטע הנאומים והברכות. הודעתי לחברה שאוספת כסף מה אני רוצה כמתנת פרידה וגם התרעתי לה שהמון אנשים יהיו בחופש אז שתתחיל עם האיסוף כבר עכשיו. אני דואגת לעצמי :)

מזל שלא היה אתמול המזג אויר הגועלי של היום. מה זה הדבר הזה? היום אחד המנהלים שוב שאל אותי לאן אני נוסעת ושוב אמר שבשיקגו קר ויש המון רוחות ולא כדאי לי לנסוע. בתגובה אחד האנשים שעובדים איתי אמר- הוא צודק, תישארי פה, בחום, תראי איזה נעים בחוץ.

 

מצאתי ללאסי בית זמני אצל בחור קצת מוזר מהעבודה שהבטיח שהוא ימצא לה בית קבוע אצל איזה תלאביבית. אני קצת דואגת לה כי הוא מוזר כזה אבל מצד שני לפחות היא תזכה להמון יחס אצלו.  

 

בענייני הפוסט הקודם ביניתיים לא מדברים על זה. 

 

 

 

לא ככה זה היה אמור להיות

מתקשרת למוקד כללית, אחרי הרבה שיחות והפניות וטלפונים והמתנה ואחרי ששמעתי את כל הפרסומות של הקופת חולים ועברתי לסתם מוזיקה מעצבנת, בסוף מגיעה למוקד אחיות.

"אתמול בבוקר יצאה לי בדיקת הריון חיובית אבל בצהריים התחלתי לדמם והיום דימום חזק אבל זה לא דימום וסתי"

"מאתמול בצהריים יש לך דימום? למה לא הלכת לרופא מיד? (לעצמי- כי אני לא מאמינה שיש בזה טעם) תלכי עכשיו לרופא נשים! שניה, אני בודקת לאיפה את יכולה ללכת... יש שני רופאים בכרמל שעובדים היום בערב, אני אתקשר לברר... (ממתינה המון זמן עם המוזיקה המעצבנת) טוב הם לא יכולים לקבל אותך, אני מעבירה אותך לעורף תפעולי (?) תמתיני..."

(ממתינה הרבה זמן עם מוזיקה מעצבנת)

"שלום ג'אסט, אני מעורף תפעולי, בבקשה תחכי אני מחפש רופא... (מחכה ממש המון זמן עם מוזיקה מעצבנת) טוב תלכי לדוקטור מהשמו בלין"

 

נוסעים לדוקטור מהשמו בלין

 אני נכנסת לדוקטור ומסבירה את המצב

" טוב תשמעי, אין לי הרבה מה לעשות כרגע (מפתיע). אני יכול לבדוק אם הדימום חזק (הוא לא) ולהסתכל עם אולטרסאונד אבל כנראה שלא יראו כלום" 

בודק עם אולטרסאונד, באמת לא רואים כלום. 

"תעשי בדיקת דם" 

"עשיתי בבוקר"

תקבעי תור לעוד בדיקה בשלישי"

"קבעתי בבוקר"

"טוב, אז תבואי ברביעי בבוקר, בהצלחה"

מזל שהגעתי לרופא במיידי ולא חיכיתי עוד יום :S

 

התוצאה של הבדיקה לא הגיעה עדיין. האחות היום בבוקר החליטה לאתגר את עצמה ולדקור וריד בעיתי, עכשיו יש לי כתם סגול מרשים. אני מקווה שהיא לא איבדה את המבחנה בדרך.

 

 

זה ממש קרוב

יש כבר תאריך (עוד שבועיים). יש כרטיסים. הדרכון נשלח וחזר מעוטר בויזה חדשה ואפילו לשנתיים שלמות. הודעתי על מסיבת פרידה בים שבוע הבא כי תאריך הפרידה האמיתי הוא בין כסה לעשור והשנה החגים נופלים ככה שכולם לוקחים חופש בערך משבוע הבא ועד אחרי החגים. טופס הטיולים חתום ברובו. הודעתי לליסינג על החזרת הרכב והם הודיעו לי על הקנס המאוד גדול שצריך לשלם. הכנתי רשימה של כל רכושנו עלי אדמות ושלחתי לאחיי והם ענו מה הם רוצים לעצמם. השאר ילך לאגורה או לארגז לאיסוף תרומות. 

בעל הדירה פרסם אותה ביד2 אבל הוא לא הצליח למכור, היא הרבה יותר מוצלחת ממה שהוא כתב ובאמת אף אחד לא התקשר. פירסמתי גם בפייסבוק, שיהיה. זה מדהים כמה קבוצות של דירות בחיפה יש בפייסבוק- דירות בין חברים, דירות שוות, דירות מפה לאוזן ועוד. זה לא ממש משנה לי אם הם יצליחו למצוא דיירים חדשים כי לנו יש סעיף יציאה מהחוזה אבל קיוויתי שנמצא דייר שירצה לקנות את המקרר והמכונת כביסה. בקצב הזה לא נראה לי שזה יקרה אז מחר או מחרתיים אני אפרסם אותם ביד2.

 

2 דברים שאין באמת סיבה שימלאו מדפים בבית של ימינו- ספרים ודיסקים. ואלו דברים שממש קשה לוותר עליהם.

את מדף הדיסקים המפואר שלי ביחד עם כל תוכנו העברתי לאח שלי במעבר הדירה האחרון ומאז הם התפזרו לכל קצוות תבל. היו כמה ששרדו כי הם היו באוטו באותו זמן ועכשיו גם תורם הגיע. אז הבאתי אותם לידיד מהעבודה שהוא לדעתי האדם היחיד שידע להעריך אותם. הוא אכן שמח. 

את כל הספרים שלי שמתי בתיק ועוד שקית בד והבאתי לאמא שלי. בדרך נתתי לחברה לעבור על השלל ולקחת מה שהיא רוצה. הנחמה במסירת ספרים היא הידיעה שעכשיו היא תכיר את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה כולל כל הרביעיה ובעלה שאהב את הסרט הנסיכה הקסומה עכשיו יודע שיש גם ספר שחובה לקרוא אותו ועוד כמה ספרים. את מה שהצליח להגיע לאמא שלי סידרתי לה בשתי ערמות- ספרים שאני רוצה שהיא תשמור לי כשאחזור וספרים שהיא צריכה לקרוא ושהיא יכולה להביא לספריה אחר כך למדף הספרים החופשיים. היא עברה על הערמה השניה והודיעה לי ששתי הערמות ישארו אצלה וכשאני אחזור אני אקח את מה שארצה. 

 

דירה עדיין אין, גם מלון לא. בנוסף יש לנו טיסה עם קונקשן של לילה בלונדון, אז גם שם כדאי להזמין מלון. מוזר אבל יוצא שכרטיס כזה עולה 200 דולר לבנאדם פחות מהכרטיס הכי זול בלי עצירה של לילה שלם ככה שגם אם נשלם 200 דולר למלון יוצא שחסכנו. אני לא בטוחה עד כמה החסכון הזה מצדיק את הכאב ראש אבל זה גורם לאחד להרגיש טוב אז אני מפרגנת. עוד מוזר- כרטיס כיוון אחד עולה יותר מהלוך חזור. אז יש לנו גם טיסה חזרה ביוני, כנראה שלא נגיע אליה.

 

פחד? לחץ? חבל על הזמן. נקווה שיהיה טוב.  

רופא במשפחה- טוב או לא?

אח של האחד, נקרא לו 2, נשוי לסטודנטית לרפואה ובת של רופאה מומחית למחלה גנטית כלשהי, נקרא לה אמא דוקטור.

כשמגיעים לעשות יעוץ גנטי לפני הריון יש 3 קבוצות של בדיקות: בדיקות שנמצאות בסל, בדיקות שלא נמצאות בסל אבל אם אתם אשכנזים אנחנו ממליצים לעשות אותם ובדיקות שאנחנו לא ממליצים לעשות אותם אבל אתם יכולים אם בא לכם להוציא עוד כסף ולמצוא עוד סיבות לדאגה. אז המחלה שאמא דוקטור מומחית לה נמצאת בקבוצה השלישית. 

גם אתם שמתם לב לזה שרופא מומחה למחלה או בעיה מסויימת תמיד ימצא תסמינים לבעיה הזו? אז כמובן שאמא דוקטור מצאה תסמינים למחלה אצל 2 ומיד עשתה לו בדיקות שנשלחו למעבדה בשוויץ ומכיוון שהמחלה גנטית גם האחד נשלח לבדיקות. אז עכשיו חזרה אחת מהבדיקות של 2 והמסקנה שלה חד משמעית- "אי אפשר לפסול קיום של המחלה". מזל שהרפואה של ימינו כל כך החלטית. 

כתוצאה מהמסקנות הברורות אתמול קיבלתי טלפון מדוקטור ג'וניור שחושבת שגם אני צריכה להבדק. עכשיו, לפני שאנחנו נוסעים. וגם לקבוע תור לבדיקות גנטיות כדי שאם הבדיקות של האחד ימצאו חד משמעיות באותה מידה נספיק לבצע את הבדיקות. אמרתי לה בנימוס שאולי אני אמצא זמן לבקר את אמא דוקטור שתדקור אותי אבל לבדיקה גנטית נוספת שלא מומלצת על ידי רופאים אני לא הולכת. בתגובה היא באה לי ביציאה הכי מניפולציה רגשית שאפשר- "את רוצה שהילדים שלך יהיו חולים?". אוקי, עד עכשיו היתי חצי משועשעת מכל ההיסטריה שלה אבל כאן מאוד התאפקתי שלא להסביר לה שאין לה מספיק נסיון כדי להפעיל עלי מניפולציות כאלה ושאת ההערות הרגשיות האלה שלה שתשמור לבעלה. 

 

למה אני ממש לא מתכוונת לעשות את הבדיקה? כי אם אפילו הרפואה האובר היסטרית בישראל לא ממליצה לעשות את הבדיקה הזו כנראה שהיא באמת מיותרת. כי 99% מהמקרים של המחלה הזו לא קטלניים ולא גורמים להפרעה במהלך החיים. אם 2 חולה (ואין שום סיבה כרגע להניח שהוא חולה) ולא יודע על זה כמעט 30 שנה כנראה שגם הילד שלו אם יצא חולה יסתדר. כי מה נעשה אם נמצא שלשנינו יש עלל פגום? זה לא מצדיק הפלה ולא ברירת עוברים. אולי אם היינו נשארים בארץ היינו מוצאים רופא שיהיה מוכן לעשות ברירת עוברים במקרה כזה וגם אז לא בטוח שאני הייתי הולכת על IVF רק בשביל זה, אבל בארצות הברית אין שום ביטוח רפואי שיאשר את זה. 

 אז נדע שיש לילד סיכוי להיות חולה במחלה שב99% לא תפגע באורך חיים תקין. יש כל כך הרבה גורמים אחרים שיכולים לפגוע בו בהסתברות הרבה יותר גבוה, למה להוסיף עוד גורם היסטריה. 

 

סוף סוף משהו מסתדר

אישרו לי את הויזה. אחרי שכל מי שדיברתי איתו אמר בין חודש לחודשיים וכבר התחלתי להתרגל לרעיון שהאחד יסע לבד ואני אצטרף אליו אחרי כמה שבועות (מה שדווקא יכול להיות נוח אם נתעלם מהעובדה שבזמן הזה שאני אגור אצל אמא שלי). אפשר סוף סוף לחפש דירה ולהזמין כרטיס טיסה. מי מכיר אזורים מומלצים בשיקגו?

 

כמובן שאי אפשר שהכל יסתדר. כחלק מהתהליך המסתכל של זריקותבדיקות דםאולטרסאונד עוד בדיקות וחוזר חלילה, הרופא היקר (תרתי משמע) רוצה שאני אעשה בדיקת דם מחר בבוקר. אממה, בכללית אין בדיקות דם ביום רביעי. למה? כובע. אין. ביקשתי מהרופאה הפניה למחר היא ענתה- מחר יום רביעי. בטון שאומר שברור שאני לא אמצא בשום מקום מעבדה שתעשה לי בדיקות דם. את הרופא זה לא מעניין, לטענתו אני יכולה להגיע למרפאה שבה הוא עובד, הם יעשו בדיקה. באתר שלהם כתוב שהם לא עושים בדיקות מעבדה, רק למטופלות במרפאת הפוריות, רק בין 7 ל7:55 ורק עם קביעת תור מראש עם המזכירה. מה שאומר שמחר בבוקר אני אגיע למרפאה ואתחנן בפני המזכירה שתיתן לי לעשות בדיקת דם למרות שבפירוש כתוב שלא. למרות שלפי התוצאות היום די בטוח שמחר אני אגיע אליו בכל מקרה. ועם המזל שלנו בכל התהליך הזה שוב נגיע לטיפול עצמו ביום שבת. 

בכלל אני לוקחת רע הפעם את כל העניין של ההורמונים. יש לי בחילה כל פעם שאני חושבת על ארוחת צהרים, וזה לא שהאוכל התדרדר, הוא תמיד היה גרוע אבל עד עכשיו היתי רגילה. הפנים שלי נראות כמו כשהייתי בת 17 ולא במובן הטוב. יצא לי פצע הרפס. תפסתי אותו בזמן והוא נעלם מהר, אבל אז יצא עוד אחד והפעם הסווה את עצמו כחצ'קון (מה שאומר שהוא פשוט נראה כמו שאר הפנים שלי). אין לי כוח לזוז. אתמול הלכתי לחדר כושר ונשברתי אחרי חצי שעה, חזרתי הביתה ולא יכלתי לזוז. אני כל כך רוצה שיעבור כבר. חוץ מזה, בעקבות ההורמונים יש 3 זקיקים ולא אחד, מה שאומר שבעצם כל התהליך הזה מקדם לי את גיל הבלות ב3 חודשים במקום בחודש. אני מאוד מקווה שגם הסיכויים גדלים בהתאם אחרת זה פשוט בזבוז של ביציות.  

 

מתחילים עוד סיבוב

אני שוב נכנסת לסחסחורת הזו של זריקות ומצבי רוח. אני לא יודעת אם יש בזה טעם, אומרים שלחץ מפריע להכנס להריון ואנחנו עכשיו בשיא הלחץ. ובנוסף לזה כל שבוע אנחנו רבים ונראה שכל יומיים הוא מוצא סיבה חדשה להתעצבן עלי, היום זה כי אכלתי את כל הכרובית. בשיא הרצינות, הוא התעצבן כי אכלתי את כל הכרובית ולא השארתי לו קצת. ולדעתו הסיבה היחידה שהוא רואה לא להתחיל עוד סיבוב היא חוסר נוחות. באמת? חוסר נוחות? ככה זה נראה לך? בפעם הקודמת הוא התבאס כל פעם שהוא רצה לצאת ואני אמרתי שצריך להיות בבית ב10 לזריקה, והוא קורא לזה חוסר נוחות? אני הייתי מפוצצת הורמונים, לא היה לי חשק לעשות כלום, לא היה לי כוח לכלום והוא כל פעם התבאס ממני שאני לא רוצה ללכת איתו לטייל. חוסר נוחות? אני רוצה, באמת שאני רוצה. אבל איך אני אצליח לעשות את זה? איך אני אעמוד בזה אם הוא ימשיך כמו שהוא עכשיו. באמת בחודש האחרון אני מרגישה כאילו שום דבר שאני עושה לא בסדר והכל מעליב אותו וחס וחלילה שאני אבקש ממנו התחשבות במשהו, הוא לא מוכן שאני אציב דרישות. כן, לבקש התחשבות זה נקרא דרישות. 

 

כמובן ששום דבר לא סגור. סליחה, אצלי שום דבר לא סגור. לו יש ויזה. העיקר שהיה לו דחוף לקחת את הדרכון מהדואר. עד עכשיו שום דבר לא היה דחוף אבל זה כן. לבקש את הטפסים לויזה ולמלא בקשה לא היה דחוף. לבקש מעונות גם לא היה דחוף עד עכשיו ועכשיו פתאום מסתבר שכשמבקשים ברגע האחרון אז אין. 

 

איך? תגידו לי, איך אני אכנס להריון ככה?

מקומות בהם השם משפחה הישן שלי עדיין רשום

1. מרפאת שיניים. כי פעם אחרונה לפני היום שהיתי אצל שיננית היתה לפני החתונה. בגלל זה הם גם לא מצאו את התיק שלי אז היום היה צריך לפתוח חדש אז כבר רשמתי את השם המעודכן, לא שזה משנה, כנראה שאני כבר לא אחזור אליהם. כשהגעתי השיננית היתה ב25 דקות איחור. יצאתי רק ב10 דקות איחור. השיננית פשוט תיקתקה אנשים. לא שאני מתלוננת על החוויה המקוצרת. דרך אגב, מישהו אי פעם פגש שינן? 

2. אופיקה הלפרין. כי חוץ מפעם אחת אני באופן קבוע קונה כבר שנים באופטיקנה. תמיד חשבתי שבשביל איכות שווה לשלם אפילו שהמחירים שלהם ממש גבוהים. הבעיה היא שבזמן האחרון אני כבר לא בטוחה בקשר לאיכות. למסגרת אחת נשברה הידית, קניתי חדשה, אחרי חודשיים הצבע התחיל להתקלף, החליפו אותה, אחרי שנה הצבע התחיל לדהות. למשקפי שמש נשברה המסגרת בזמן שהם היו בתוך התיק שלהם. המוכרת הסבירה את זה "עייפות החומר, זה מסגרת מלפני שנתיים, קורה". אז אם בכל מקרה "קורה" וצריך להחליף מסגרת כל שנה- שנתיים עדיף שתהיה זולה. מה שאני אוהבת באופטיקה הלפרין - בחרתי מסגרת שלפי התג שלה עולה 800 שקל. שאלתי כמה זה עולה עם עדשות, המוכרת תקתקה במחשב ואמרה 500. איך הכל יחד עולה 500 עם המסגרת עולה 800? יש מבצע. מסתרי המבצע. נראה לי שכשנהיה בארצות הברית אני אקנה באינטרנט.

 

השבוע סוף סוף היה נעים להיות בים. המדוזות הלכו, הזרמים נעימים ולא מנסים להטביע. הימים ארוכים וחמים אז אפשר ללכת בערב אחרי שהמציל הולך, ככה אפשר להתרחץ בחוף מסודר בלי לשמוע צעקות "אתה עם הבגד ים- צא מהמיים". ים זה הסיבה היחידה לא לשנוא את הקיץ. השקיעה הרבה יותר יפה כשרואים אותה מתוך המים.