ככה סתם

יום שני, 30 בינואר 2012

..........

.................................................................................................................................................................................

רע לי.אני לא יכולה אפילו להגדיר מה רע. פשוט הרגשה רעה. נמאס לי מהכל. בעבודה רע לי. אני מגיעה למצב שהטלפון מצלצל ואני רוצה לשבור אותו כי לא בא לי לענות לאנשים על שאלות. אני לוקחת על עצמי עוד ועוד תכולות עבודה של צוותים אחרים כי אין לי כוח להתווכח איתם על מי עושה מה או להתחיל להסביר להם מה הם צריכים לעשות. לא בא לי לעבוד. אני בוהה במחשב ובא לי לשבור אותו כי הוא לא עושה מה שאני רוצה.

יש אחד בעבודה שפעם היה אחראי עלי והיינו חברים טובים עד שבאיזה שלב הוא התחיל איתי מלחמות אגו. זה נגמר בפיצוץ כשהו הלך ללכלך עלי אצל המנהל. עכשיו די החזרתי לו, פשוט הוצאתי עליו את העצבים בפני המנהל ועוד אנשים ודי עשיתי לו מה שהוא עשה לי, רק שעכשיו אני מרגישה רע עם עצמי שננתי לעצמי להגיע למצב כזה, שנתתי לו להביא אותי למצב כזה.

יום חמישי הרגשתי כל כך מגעיל שהכנתי לי שניצל של טבעול כי הטעם שלו פשוט הסתדר לי עם ההרגשה. הרגשתי כל כך רע שנסעתי לאמא שלי והעברתי אצלה את הלילה ואת רוב הסופ"ש. אני שונאת להודות בפני אמא שלי שרע לי. זה גורם לי להרגיש עוד יותר רע. זה נותן לה כוח עלי שאחר כך היא יכולה להשוויץ בו, לספר בגאווה איך הבת שלה שבדרך כלל מוצלחת באה אליה לעזרה. אני שונאת להיות בת מוצלחת, עם עבודה טובה ועוד מעט תואר שני מהטכניון ובלי חיים וכשלון מוחלט בתחום האנושי. היום התקשרתי אליה עוד פעם. כל כך רע לי שרציתי לברוח ולהתחבא אצלה. אבל היא בלימודים עד הלילה.

לפני כמה זמן היתה לי תקופה שכשהייתי נוהגת היתי מסתכלת מסביב ומנסה לחשוב באיזה קטע כביש אני יכולה ללחוץ על הגז עד הסוף ככה שיראה כמו תאונה ויהיה מספיק קטלני שאני לא אסבול. מן מחשבות כאלה של אנשים שלא באמת מתכוונים, רק דנים עם עצמם ככה בקטע היפוטתי. עכשיו אפילו אין לי כוח למחשבות כאלה כי מה הטעם, אני בכל מקרה לא מסוגלת לעשות דבר כזה

החיים שלי חסרי טעם. עוד סמסטר אחד אני מסיימת את התואר ואז נשאר לי רק עבודה, לנצח עבודה. שום דבר אחר באופק. רק אני והחתולה לבד. מסכנה, למה היא צריכה לסבול את זה. היא דווקא אוהבת אנשים, רק שאצלי כבר מזמן אף אחד לא בא לבקר וכל מה שיש לה זה אותי ונראה שדי נמאס לה.

יום ראשון, 15 בינואר 2012

כואב לי הראש

סופשבוע היה בלתי מספיק בעליל

קודם כל הוא התחיל מצונן כמו כל בוקר שישי מאז שהתחלנו ללכת לבריכה בחמישי בערב. אולי לצאת מהבריכה עם בגד ים ולרוץ החוצה בכפור רק כדי להכנס לג'אקוזי החיצוני זה לא רעיון כל כך טוב. הקטע שביום חמישי בלילה התעוררתי מהרעש של הגשם וחשבתי לעצמי מה אנחנו משוגעים ללכת לשחות במזג אויר הזה. אז כן, אנחנו משוגעים וזה המחיר.

יום שישי נסעתי לגרנד לקחת מעיל שאמא שלי קנתה והשאירה לתיקון. אני שונאת את הגרנד בשישי בבוקר. צפוף ומעיק שם. אבל אמא ביקשה אז הלכתי. רק שבסוף שכחתי להביא לה אותו בשבת. אז עכשיו יש לי מעיל חדש של אמא. אולי באמצע השבוע אני אקפוץ לבקר ואביא לה אותו. אבל זה לא מה שבאתי לכתוב. אז הגעתי לגראנד ותכננתי לקחת את המעיל, לאכול כי אין לי כוח לבשל לי משהו טעים ולברוח. התוכנית השתבשה כשפתאום בעל של חברה שלי אמר לי שלום. מסתבר שהם שם כדי לקנות מתנה לאחותו. אם כבר החברה מגיעה לחיפה ואני פוגשת אותה שם, אני לא אבלה איתה קצת? כמות כזו של אנשים זה ממש מתיש. חזרתי הביתה ובאמת שרציתי להיות יעילה, אבל פשוט לא היה לי כוח. אז פשוט משכתי את הזמן עד הלילה.

שבת באמת שניסיתי להיות יעילה. אפילו הכנתי לי ביצה עם תפו"א מטוגן וסלט איכותי ומיץ תפוזים (מתפוז אמיתי, לא כזה למיץ). ואז פשוט לא היה לי כוח. משכתי עד אחרי הצהריים, קראתי את כל החלק האחרון של הספר הממש ארוך שסיימתי אתמול ואז בכוח הכרחתי את עצמי לשטוף כלים, לארוז את המחשב ולנסוע לאמא שלי כדי להיות קצת יעילה שם. זה הצליח חלקית, וסיימתי שאלה אחת משתיים באחד ממגוון השיעורים שיש לי. תמיד הבעיה הזו של סוף סמסטר, פתאום צריך גם ללמוד.

כל הסופ"ש לא ישנתי טוב. בשישי חלמתי על דברים שאני צריכה לעשות בעבודה. התעוררתי וראיתי את החתולה יושבת ליד הראש שלי ומסתכלת עלי במבט נוזף ומצאתי את עצמי מתרצת לה למה לא הספקתי את מה שהייתי צריכה להספיק בחלום. בשבת בערב איכשהו השיחה בארוחת ערב משפחתית מצומצמת (אבא נסע למשפחה שלו, אח נסע לצבא, נשארנו אני, אמא ואח שני) הגיעה לענייני הפצצה של אירן. ביום שלישי השבוע הייתי בהרצאת העשרה פתוחה בטכניון בנושא הגרעין. היה שם מומחה שעובד בדימונה (למה צריך מומחה כדי לסרוג סוודרים אני לא יודעת) שנתן סקירה על האיום של פצצה גרעינית ושל אסון גרעיני וסיים בהוראות איך להיות מוכנים לארועים שכאלה ומה צריך לעשות. מרגיע. זה ביחד עם השיחה המשפחתית הביאו לכך שבשבת בלילה חלמתי על הפצצה גרעינית ואיך אני ועוד המון אנשים מנסים להכנס למקלט הגרעיני שלא ממש היה מספק (היו לו חלונות) וגם לא כל כך נוח (היה מסודר כמו כיתת לימוד עם שולחנות צרים מדי). בקיצור מטריד. כשצלצל השעון לא הבנתי למה לעזזל שמתי לי שעון ליום שבת בבוקר. לקח לי זמן עד שהגיעה ההבנה ואיתה הבאסה הנוראית שהיום לא שבת.

היום לא עבדתי. מתשע עד 4 וחצי ישיבות, תרומת דם באמצע, אני לא יודעת איפה סחטו ממני יותר דם, בהתרמה או בישיבות. אחרי הישיבה האחרונה החלטתי שחבל על הזמן, אני כבר לא אצליח לעשות משהו היום, אז הלכתי לסופר והביתה. אמא אמרה שאולי היא תבוא לקחת את המעיל אבל היא לא באה. יש לי המוגלובין גבוה, 14.9. זה טוב כי אני טיפוס אנמי בדרך כלל, לרוב אני סביב 13, היו תקופות שבהם הייתי ממש גבולית לתרומה.

לידיעת הקורא omer, הסדרה נכנסה לחלק החיובי של הרשימה, קבל . לחלק השלילי נכנסו אתרים לצפיה ישירה שפתאום גילו שהם לא חוקיים ונסגרו ואתר מגהוידאו שאחרי 70 דקות מאלץ אותי לנתק את האינטרנט ולהתחבר מחדש. אני צריכה להתחיל להוריד סדרות במקום לראות אותם בצפיה יישירה. מישהו מכיר אתר הורדות טוב שמגיע עם תרגום מובנה?

יום שני, 9 בינואר 2012

אני לא אוהבת מיץ תפוזים שעשוי מתפוזים למיץ

למה שלא תקראו לדבר בשמו- תפוז רקוב שחבל לזרוק אם אפשר לקחת עליו כסף.

באיזה קורס מנהלים מלמדים שאם אתה רוצה להגיד לעובד שלך משהו שאתה לא בטוח איך הוא יקבל תצא מחוץ למשרד?

המנהל שלי קבע לי פ"ע דחוף. לא חשדתי, מה אני חשדניסט? אבל לפני הפע הוא רוצה קפה מהקפיטריה והוא מזמין אותי. וגם הציע לקנות לי איזה מאפה. פה כבר ידעתי שאני לא הולכת לאהוב את זה. כשהוא הזמין אותי לשבת בספות של הקפיטריה כבר שאלתי אותו מה עשיתי עכשיו.

בחיוך הוא אמר שדווקא הפעם לא עשיתי כלום ובכלל הוא רוצה להבהיר שהוא שומע עלי רק דברים טובים ושכולם מרוצים ממני. עכשיו ממש התכוננתי למכה.

יש את הבחורה הזו שכתבתי עליה כבר שפעם היתה מנהלת ועכשיו אני אמורה להיות ראש צוות שלה. האמת שכבר כמה פעמים חשבתי ללכת אליו ולהציע לו חלוקת עבודה, שהיא תהיה מובילה לענייני החלק שלה ואני אהיה מובילה לענייני כל השאר. אז זה מה שהוא רצה להגיד.

זה התחיל בשמעי.. נראה לי שיהיה יותר נכון.. זה לא את זה אני.. בשלב הזה חתכתי אותו ואמרתי בנחרצות אני מסכימה לגמרי. השתדלתי להפגין איפוק ובמקום לצעוק קח אותה ממני אמרתי לו כן, אני מבינה, סה"כ היא באה מעמדה של ניהול, זה רק הגיוני ובנתיים בראש שלי פצחתי בריקוד קטן למילות השיר הידוע "היא כבר לא הבעיה שלי, שמישהו אחר יקשיב לה מדברת בלי סוף".

אני די בטוחה שזה בא ממנה אבל תאמת לא ממש אכפת לי. מעולם לא היו לי שאיפות ניהול ומצידי שתפלס לה את דרכה חזרה למעלה באיזה צורה שבא לה. העיקר שבסוף לא יבואו אלי בטענות.

הרופא נשים מהמרפאה ליד הבית שלי, טיפוס די מלא מעצמו, עבר למרפאה פרטית ולוקח 100 שקל לביקור. עם החזר חלקי מהקופה. אז חיפשתי לי רופא אחר. היום הלכתי אל האחר הזה. האמת שרק אחרי שכבר הגעתי למרפאה שממוקמת בשכונה די דתית בחיפה חשבתי על זה שבפעם האחרונה שהגעתי למרפאה באזור זה לא היה מוצלח. הגעתי לבדיקה שגרתית אצל רופא עור רק כדי לגלות שרופא העור דתי ולא יכול להסתכל על עור חשוף של נשים. קטע דפוק. אבל מצד שני זה גניקולוג. אם הוא לא מוכן להסתכל על נשים זה לגמרי בעיה שלו, אני סבבה עם זה. האמת שמהכרות עם גניקולוגים כבר הייתי מוכנה לזה שהוא יתחיל לקשקש לי על אחריות ועל זה שהוא לא סתם מכונה למרשמים ואם אני רוצה שירשום לי גלולות הוא צריך לעשות לי בדיקה ולטחון לי במוח על פאפס וכל הבולשיט. די הופתעתי שהוא שאל אותי מתי עשיתי לאחרונה בדיקה ואמרתי לו שלפני 3 חודשים אז הוא אמר שאני לא צריכה עוד בדיקה עכשיו, הוא יעשה בדיקה בפעם הבאה שאני אבוא אליו, או בפעם אחריה. או לא. בפעם השניה היום התאפקתי לא לקפוץ משמחה (רק אישה שמבקרת תדיר אצל רופא נשים תבין את ההקלה בפטור מבדיקה גניקולוגית). לשם שינוי נראה לי שמצאתי רופא נשים שלא מתעסק בשטויות. שוב קיבלתי חיזוק לטענה שלי שרופא מבוגר עדיף בהרבה על רופא צעיר ומתלהב.

היה לי קצת בלאגן במקלחת, כמה אריחים קפצו מהקיר והייתי צריכה להביא איזה שיפוצניק לשים אותם חזרה. כשבאתי לבעלת הדירה שלי היום לקחת ממנה צ'ק על מה ששילמתי לו סיפרתי לה שכמה אריחים נשברו והוא שם אחרים בצבע קצת שונה. אז עכשיו היא רוצה לבוא לראות מה קרה ואיך זה נראה. הבעיה שבעלת הדירה לא כל כך מסכימה לחיות מחמד. זה לא מופיע בחוזה אבל היא ביקשה ממני ממש יפה לא להביא חיות והיא גם נתנה לי ציור שהיא ציירה אז עכשיו קצת לא נעים לי ואני צריכה לחשוב על דרך להחביא את החתולה במידה והיא באמת תבוא לראות. אני מקווה שהיא תשכח מזה בסוף אבל נראה לי שזה לא יקרה כי היא קצת יקית פדאנטית. אני גם חושבת שהיא קצת כועסת עלי כי בד"כ כשאני באה אליה היא נותנת לי עוגה וגם עוד עוגה לקחת שיהיה לי בבית והיום קיבלתי רק עוגיות יבשות.

מה הקטע הזה של אריחים שכל אחד צריך שיהיה לו צבע אחר או מרקם אחר ואז כשכמה נשברים אין שום סיכוי למצוא אריחים דומים? לא עדיף לקחת קרמיקה בצבע משעמם אבל שבטוח יהיה קיים גם עוד 10 שנים כשהמקלחת תתחיל להתפרק?

יום חמישי, 5 בינואר 2012

דברים שעושים

דברים שעושים לי טוב

לשחות

ההרגשה הטובה אחרי אימון מתיש בחדר כושר

למצוא באג בקוד

למצוא סדרה טובה באינטרנט

ספר טוב

להתעורר בשישי בבוקר ולהבין שהיום יום שישי ואני יכולה להמשיך לישון

כשהחתולה מתכרבלת איתי מתחת לשמיכה

לסיים משימה ארוכה וקשה

תחושת הישג

רגע אחרי שאני מסיימת לנקות את הבית , ההרגשה הנקיה של משימה שמאחורי

ישיבת קפה של בוקר עם 2-3 אנשים ומדברים על ענייני דיומא

בתי קפה. קפה טוב

סרט טוב

ים. רוח.

נוף של הנמל בערב

ריח של בוקר. ריח של גשם

גשם

בילוי עם אח שלי. יום קניות מוצלח עם אמא

כשפתאום שמים שיר טוב ברדיו

תחילת סמסטר. כשהכל נראה מעניין ומבטיח

סוף סמסטר, אחרי שכל הלחץ של העבודות עבר.

מחמאה מאדם שאני מעריכה

דברים שעושים לי לא טוב

ההרגשה הגרועה כשלא הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת לחדר כושר

ההרגשה הגרועה אחרי שאכלתי יותר מדי, במיוחד אם בכלל לא הייתי רעבה מלכתחילה

לגלות שלמרות שתיקנתי את הבאג עדיין יש לי בעיה

כשנגמרים כל הפרקים של הסידרה שאהבתי לראות

ספר שאני לא מצליחה להתחבר אליו

להתעורר בראשון בבוקר ולהבין שנגמר הסופשבוע

כשבאמצע הלילה החתולה מחליטה שאני מאיימת עליה ותוקפת בכל הכוח

לעמוד מול רשימת משימות אינסופית ולנסות לסדר אותה

תחושת כישלון

בית מטונף כי שוב לא היה לי כוח לשטוף

ישיבת קפה של בוקר עם עוד 6 אנשים במשרד שלי, 2 מתוכם רק אתמול התחילו לעבוד ולא יודעים בכלל מי שאר האנשים בחדר, 3 מוקדי שיחה, אחד מהם עוסק שוב בלמה חלב זה לא בריא. כמה כבר אפשר לטחון על זה שחלב זה לא בריא?

אנשים

דייטים משעממים. קפה גרוע

ריחות שעולים מהנמל ועושים לי כאב ראש

ריח של פגרים מהמפעלים שליד העבודה שמשחררים את כל הריחות שלהם על הבוקר לפני שמגיעים הפקחים של איכות הסביבה

ארוחות ערב משפחתיות. שיחות נפש (חפירה בחיים שאין לי) עם אמא

כשטוחנים את אותו השיר בלי הפסקה במשך כמה ימים

פרסומות ברדיו. פרסומות בכלל

ביקורת מאנשים טפשים

יום שישי, 30 בדצמבר 2011

אני שונאת סופי שנה

ימים חסרי משמעות שמישהו החליט שהם סוף של משהו והתחלה של משהו אחר. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלומדים בסוף התואר הוא שאין יותר סוף והתחלה. מעכשיו זה רק רצף אחיד שלא ישתנה. או שאם כן ישתנה אנחנו לא נוכל לדעת את זה מראש. אין יותר תאריכים לצפות להם. אין יותר עוד 3 חודשים לשחרור, 5 חודשים לתחילת הסמסטר, חודשיים חופשת סמסטר. זהו. התאריכים היחידים שיש עכשיו זה מועדי המסירה ושלבי הבינייים של הפרוייקט ובינינו כולם יודעים שאין סיכוי שנעמוד בתאריכים האלה. וגם אם כן, אז מה, סיימנו משימה אחת, תבוא אחת אחרת. שום דבר לא מסתיים, שום דבר לא מתחיל. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש.

שבוע שעבר היה שבוע קשה. הגעתי למצב של כמעט דיכאון. הייתי יושבת בעבודה וחושבת אני לא רוצה להיות פה. אבל לאן אני יכולה ללכת. כל מקום שאני אלך יהיה אותו דבר. אני עושה את הדבר היחיד שאני טובה בו ואני לא רוצהלעשות את זה יותר. סוף השבוע הייתי במצב רע. הדיכאון התרגם לצינון קשה שלא אפשר לי לנשום. התפוצצץ לי הראש מרוב הגודש הפנימי. החלטתי שאני חייבת לברוח וניסיתי לשכנע את אמא שלי לבוא איתי לסוף שבוע ברומא. או קפריסין. או משהו, העיקר לא פה. אבל לא הלך. כן שכנעתי אותה לקחת איתי יום חופש בתחילת השבוע.

אני עדיין לא מוותרת על הרעיון של לקפוץ לסופשבוע למקום אחר, אבל היום חופש הזה בהחלט עשה לי טוב. אח שלי קיבל חופש מהצבא ושלושתינו עשינו לנו יום כיף בזכרון יעקוב. ארוחת בוקר מפנקת בבית קפה, טיול במדרחוב, קניתי לי שמלה יפה. אני מאוד מקווה שאני אמצא הזדמנות ללבוש אותה מתישהו. סיור בגני הנדיב. אחר הצהריים סרט. סילבסטר בניויורק. סרט בנות. חמוד עד מתוק מדי. נתן לי קצת כוח להמשך השבוע. שאר השבוע לא ממש יצא לי לעבוד, רק ישיבות רוב הזמן. נקווה ששבוע הבא אני כן אצליח לעשות משהו.

סיכום שנה-

השנה סוף סוף נמאס לי מהעבודה. יש לי עוד שנה לסיים את מה שאני עושה עכשיו, תוך כדי אני אנסה לחשוב על פתרון. אולי מקום עבודה אחר. אולי הסבה מקצועית. אולי אני אחזור לקיבוץ ואעבוד במשהו חסר משמעות.

השנה נמאס לי גם מהתואר. עוד סמסטר וחצי אני מקווה שהוא יסתיים. די. מיציתי את הרעיון.

השנה נמאס לי מאנשים.

בקיצור נמאס לי מהכל.

אולי שנה הבאה אני אמצע לי איזה צוק מספיק גבוה.

יום שישי, 16 בדצמבר 2011

חוק ההשתקה- דרושה עזרה

נניח אני רוצה שמישהי תסתום כבר את הפה, איך אני משתיקה אותה בלי לפגוע ביחסי העבודה בינינו? זה מדהים איך היא מסוגלת לחפור בדברים הכי לא חשובים ולהמשיך במשך שעות. ואני אומרת לה עזבי את זה, זה לא המטרה שלנו אבל לא, היא לא יכולה לעשות משהו, אפילו חסר משמעות בלי להבין אותו עד הסוף. וכשאני אומרת עד הסוף אני מתכוונת עד הסוף של הסוף, עד שהיא תוכל להסביר כל פסיק. ואז היא גם מרגישה צורך להסביר לי את כל הפסיקים כדי שאם מישהו ישאל אותי אני אדע לענות לו. או שהיא חושבת בקול רם. בטלפון כשאני בצד השני. היתה איזה פעם שהיא באה אלי לשאול משהו ואחכ נשארה והמשיכה לדבר וניסיתי לרמוז לה בעדינות שאין לי יותר מדי זמן והיא פשוט הימשיכה לדבר חצי לעצמה חצי אלי ואני פשוט תקתקתי על המחשב תוך כדי הנהון אקראי מדי פעם. באיזה שיחה היא סיפרה לי על הבת שלה שרק למדה לדבר ומאז לא סותמת. התאפקתי. אל תגידי את זה. אז תגידי שאת מבינה מאיפה זה בא לה. איך אפשר לדבר כל כך הרבה, איך? איך לא נגמר לה האויר. חופרת וחופרת ולא מפסיקה עד שלא יוצא נפט. איפה מוצאים כפתורי מיוט? חוק ההשתקה שכולם מדברים עליו, איך מפעילים אותו?

עוד פעם עבדתי ביום שישי. מצאתי את עצמי מאושרת מהשקט. יש בזה משהו מההרגשה הטובה. זה נותן לי סיבה לקום בבוקר גם בסופש. איכשהו הסופשבוע לא מרגיש לגמרי מבוזבז בצורה הזו. למרות שהעבודה שעשיתי שבוע שעבר בשישי התבררה כבזבוז זמן. אבל גם לגלות שמשהו הוא בזבוז זמן לוקח זמן. הייתי אמורה לסיים משהו לאמצע השבוע ולהציג אותו אבל רק בתחילת השבוע הבנתי שהכיוון שניסיתי ללכת עליו לא יעבוד לי ואני צריכה להתחיל מחדש אז קיבלתי דחיה של שבוע. מבאס. למרות שאם נהיה כנים, לא יקרה שום דבר אם גם השבוע אני לא אספיק, סהכ אנחנו עדיין בתחילת הפרוייקט, רחוקים מנקודות קריטיות מבחינת זמנים. אבל יש משהו לא נעים בלא להצליח לעמוד בדרישות הזמנים. נמאס לי מהעבודה וזה תחושה ממש מבאסת. אני צריכה למצוא חיים, משהו שיסיח את דעתי. הצעות?

ולפינת החתולה. קניתי מספריים לציפורניים. כשבאתי הביתה היא הרגישה שאני זוממת משהו ושעות הסתובבה סביב הבית בלי להתקרב אלי. בסוף היא נכנעה והתיישבה לידי. הייתי צריכה קצת להרגיע אותה, קצת ללטף, לתת לה לנשוך את המספריים כדי שלא תפחד מהם. הציפורניים של הרגלים הקדמיות נקצצו בהצלחה תוך כדי יללות רטינה. לרגליים האחוריות לעומת זאת לא הצלחתי להתקרב. כל פעם שניסיתי לגעת בהם היא השמיעה את הנהמה המאיימת וצמאת הדם שלה. מוזרה. לא נורא. העיקר שעכשיו היא לא תוכל לשרוט אותי. גיליתי גם שהיא קצת כמו תוכי. אומרים שאם רוצים שתוכי יהיה בשקט צריך לכסות את הכלוב שלו בשמיכה ואז הוא חושב שלילה וישן. היה לי פעם תוכי, זה לא עבד עליו. אבל נראה לי שעל החתולה זה עובד. מאז הצהריים שקצצתי לה את הציפורניים היא כל הזמן נוהמת אבל עכשיו זרקתי עליה את השמיכה, זאת שהיא מפחדת ממנה, והיא פשוט התכרבלה בה ונרגעה.

אני מרגישה רע מבחינה נפשית. אני לא נהנית בעבודה. כבר שבועיים שאני יוצאת כל יום בערך בשמונה. נמאס לי מהאנשים בעבודה. אין לי חיים מחוץ לעבודה.אין לי כוח לחדר כושר. אני לא הולכת לשחות. נמאס לי. נמאס לי מהכל. לפחות יש לי קורס בטכניון יום בשבוע שאני מתעקשת לא לוותר עליו. אני צריכה תחביב. אם למישהו יש הצעות אני אשמח לשמוע.

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

לעבוד בשישי בבוקר

השומר בכניסה מסתכל עלי במבט משתתף בצערי. מה עשית רע שמענישים אותך?

אני נכנסת לחניה הרגילה שלי אבל אז חושבת מה אני דפוקה? כל החניות פנויות, למה שאני לא אחנה קרוב לכניסה. למה שאני לא אחנה בחניה של סמנכל לענייני כסאות משרדיים. אז לא חניתי בחניה של הסמנכל, אי אפשר לדעת, אולי אנשים זקוקים בדחיפות לכיסאות. חניתי בחניה של ראש התמיכה הטכנית. הוא בטוח לא עובד בשישי.

הבניין ריק. אני מדליקה את התמי 4 שיהיה מים חמים לקפה. יש משהו מעודד במחשבה על כל החשמל שמתבזבז על חימום כל המים רק כדי שאני אשתה כוס כפה ביום שאני לא אמורה להיות פה. אם הם רק היו עושים פינת קפה נורמלית עם קומקום חשמלי.

כשבאים לעבוד בשישי באים לעבוד. אין הפסקות קפה, אין אינטרנט בנייד. אני שותה את הקפה בזמן שהסימולציה רצה. לעזאזל עם הסימולציות האלה, היתי צריכה להשקיע יותר זמן בלעשות אותן יותר יעילות. אולי אז לא הייתי צריכה לבוא בשישי בבוקר. אני לא עובדת יעיל תחת לחץ. אני לא משקיעה את הזמן כדי לחסוך אותו אחרכך. גם חברה שלי באה לעבוד אבל אנחנו לא משוחחות. רק בוקר טוב במסנגר. שתינו באנו כדי לסיים משהו שצריך להסתיים. בלי שטויות.

הבוס הגדול ואשתו מגיעים גם הם. זוג מוצלחים. היא ראש צוות, הוא ראש ראש. שני אנשים מוכשרים, יש שיאמרו סופר חנונים, אבל חכמים. ויפים. תופעה נדירה. והורים ל4. לא ברור לי איך הם מצליחים, שני אנשי קריירה הישגיים. חמודים ביחד. פעם הוא היה הבוס הישיר שלי. אח"כ הוא נהיה בוס של הבוס ועכשיו הוא בוס של הבוס של הבוס. וגם הבוס של הבוס. כשהוא היה בוס יצא לי לעבוד איתו כמה פעמים. מאוד נהניתי מהפעמים האלה. יש משהו מרתק בלראות מוח גדול עובד. קצת קשה לעקוב אחריו אבל כשמצליחים זה מרגיש טוב. מאז שהוא נהיה בוס בשלישית כבר אין לו זמן להתעסק עם האנשים הקטנים. אבל ביום שישי יש. אז זכיתי לשיחת עבודה עניינית וקצרה, כולל רעיון שאני צריכה לבחון. מסתבר שיש יתרון להגיע ביום שישי. גם הגעתי למסקנה שהוא קצת יהיר. אולי מותר לו, בכל זאת, הבנאדם תותח.

הבוס הישיר טען שהוא יבוא ואני חשבתי לעצמי הנה הזדמנות להרשים אותו קצת. אבל בסוף הוא לא הגיע.

6 שעות עבודה. כולן שעות נוספות. ביחד עם השעות שעשיתי במהלך השבוע החולף אני לא צריכה לעשות יותר שעות נוספות החודש. על מי אני עובדת. ברור שאני אעשה עוד המון שעות.

לעבוד בשישי בבוקר זה באסה. דפק לי את כל הסופש. כמובן שלא היה לי כוח לכלום אחר כך. שוב לא שטפתי את הדירה. לא היה לי כוח אפילו להשקות את העציצים. מזל שירד גשם השבוע אחרת הם היו מסכנים. ישנתי כל השבת ואני עדיין עיפה. כוסומו לעבוד בשישי בבוקר.