כיוונים

יד אחת מתישרת, נשלחת רחוק קדימה, כמה שרק אפשר. כף יד שטוחה ניצבת לפני המים, חותכת אותם כמו סכין. יד שניה למטה, צמודה לרגל, כף יד מקבילה לפני המים, פונה כלפי מעלה, מצליפה בהם מלמטה כמו זנב של לוויתן, מעיפה מים החוצה בכל הכוח. היד שבמים מסתובבת רבע סיבוב, פונה למטה. כל חלק הגוף העליון פונה הצידה. היד שבמים דוחפת בכל הכוח למטה בתנועת S, כף יד נשארת שטוחה. היד שבחוץ מתכופפת קרוב לגוף ונשלחת רחוק קדימה. היפוך תפקידים, הידיים מתחלפות, הגוף פונה לצד השני. הראש ישר בהמשך לגוף מסתכל למטה.

תנועה שלישית, היד שמחוץ למים הולכת יותר אחורה, מושכת את כל הגוף איתה עד למצב של שכיבה על הצד, הראש על המים כמו על כרית, חצי בתוך המים חצי בחוץ. פה נפתח ואויר נכנס. לא מלוא הריאות, מספיק בדיוק לעוד שתי תנועות. פחות מזה אני אשתנק לקראת הנשימה, יותר מזה אני אצטרך לירוק את שארית האויר בסוף התנועה. לוקח זמן אבל בסוף הגוף לומד בדיוק כמה אויר צריך.

כל הזמן הזה הרגלים בועטות, מנסות להסיר מעליהן את המים שכבר עברתי, להשאיר אותם מאחור. מבט למטה עד שמגיע הקו. בצד אחד אדום בצד שני שחור. מעכשיו יש לי עוד בערך 3 תנועות. המבט מוסט קדימה, מחפש את הקיר שמתקרב. תנועה אחרונה, הראש יוצא מהמים, היד נשלחת לקיר. אני צריכה ללמוד את איך לעשות סיבוב של שחיינים מקצועיים.

נשימה עמוקה, ידיים קדימה, רגליים בועטות בקיר בכל הכוח, להתנתק. להגיע כמה שיותר רחוק בלי לזוז. יד אחת הולכת אחורה וחזרה לשגרה. כשיצאתי הזקן במסלול היה בערך בשליש מסלול, אני אשיג אותו כנראה לקראת השליש האחרון. זה אומר שבאמצע הבריכה צריך להתחיל להסתכל קדימה. לא מחוץ למים, זה שובר את התנועה. בתוך המים, בזמן סיבוב הגוף מצד לצד הראש עושה תנועה של קשת, המבט מחפש. מוצא. יש עוד זמן. עוד כמה תנועות, שוב מחפש, מספיק קרוב. יוצאת לעקיפה. היתרון בזקנים זה שקל לעקוף אותם.

בריכה שלישית, אין זקן באמצע. אפשר לשחות מהר ובלי דאגות.

3 בריכות חתירה, 2 חזה. לתת לריאות לנוח קצת. תנועות ארוכות. הפעם הריאות מתמלאות בכל נשימה ומתרוקנות בכל נשיפה. הראש מוטה כלפי מעלה, המבט קדימה, רואה איך המרחק נסגר.

5 בריכות. 10. 20. 30. קילומטר. זהו, זה מה שקבעתי לעצמי להיום. אבל הגוף עדין רוצה עוד. עוד בריכה חתירה. ועוד אחת. ועוד אחת. עכשיו אני בצד הקרוב ליציאה. בריכה אחרונה צריכה להיות חזה לשחרור. אז מה, אני אצא ואחזור חזה? אני אצא חתירה. אני בקצה הרחוק, בריכה אחרונה? לא. עוד אחת. מגיעה לקצה, הגוף עייף מהרצף, מתחילים סימנים של חוסר נשימה. בריכה אחת אחרונה חתירה. סה"כ רצף 175 חתירה. חזרה חזה. נגמרה הנשימה, איזה הרגשה טובה. זהו להיום.

בריכה. קר. יום למחת קמה מצוננת.

אין על סופשבוע

אחרי שבוע מטורף.

יום שישי לא עשיתי כלום חוץ מכלים. למרבה המזל לא היו הרבה כאלה כי בקושי הספקתי לאכול בשבוע החולף. גם לא עשיתי קניות אז כרגע כל מה שיש לי במקרר זה האורז שהיה לי בארון ובישלתי בשבת ומרק בצל שאבא שלי הכין לארוחת שבת ולקחתי את השאריות. נכון שהורים גרושים מתחרים ביניהם מי יביא יותר מתנות לילד? אז ביום שבת ההורים שלי התחרו מי יביא לי מרק שיהיה לי לבית. כי אמא שלי אמרה לאבא שהיא תביא מרק לארוחת ערב ואבא שלי החליט להכין מרק גם כן ואז גם דודה שלי הכינה מרק אז בסוף אמא לא הביאה את המרק שהיא הכינה. ואז בסוף הערב היא רצתה לתת לי את המרק אבל לא היה לה כלי בשבילו אז היא שאלה את אבא שלי אם יש לו אז הוא מצא כלי למרק אבל מילא אותו במרק שלו. אז בסוף נשארתי עם מרק בצל. אולי מחר בערב אני אסע לבקר את אמא ואת המרק בטטה. ילדה, את מי את אוהבת יותר, את המרק בצל או את המרק בטטה?

גם לא שטפתי את הבית. אפילו לא טיטאתי אותו. נראה קצת חסר טעם, גם ככה עד שבוע הבא הכל יתמלא שוב בשערות וחול של החתולה. וחתיכות קרטון מהמשטח גירוד. החתולה לוקחת את המשטח גירוד לחתולים בצורה קצת מילולית, היא פשוט מתישבת עליו ומחכה שאני אגרד אותה. הבנת הנקרא. זה לא שיש סיכוי שמישהו יבוא לבקר ויראה כמה הבית מלוכלך. לפחות את העציצים השקיתי. באופן מאוד מפתיע הם עדיין שורדים. והחתולה מגרשת את היונים ככה שאם אני אשטוף את המרפסת היא תיראה סביר. אבל קר מדי בשביל זה. בקיץ אולי.

אז מה כן עשיתי? קראתי מאמר לקורס אחד שאני עושה ועשיתי שיעורי בית בקורס אחר. זה היה די כיף פתאום להזכר שאני עושה עוד דברים חוץ מהעבודה. אני חיבת לחזור לשחות. בשבועיים האחרונים לא יכלתי לשחות בגלל התפרים. חתיחת ניתוחון קטן ומעצבן. אם מחר אני לא הולכת לבריכה אני מבקשת ממישהו לבוא ולזרוק אותי מהמרפסת.

והחלטתי שכשאני אסיים את הפרוייקט הנוכחי אני אעזוב את מקום העבודה. אני יודעת, רוב הסיכויים שעד שזה יקרה אני אשנה את דעתי. לא נורא, כרגע יש לי למה לחכות. אנשים הם חארות. כולם. ההבדל היחידי בין אנשים הוא כמה זמן יקח לפני שהם יתקעו לך סכין בגב. זה הבעיה בלהשאר יותר מדי זמן במקום אחד. ככל שנשארים יותר זמן ככה מספר האנשים שחושפים את הפנים האמיתיות שלהם עולה.

 בעיקר היתי רוב הסופ"ש במצב מאוזן, ראיתי הרבה זבל בטלויזיה, הצקתי לחתולה וגלשתי באתרים מיותרים. והחתולה חישמלה אותי. עם כל היובש האויר והעובדה שהיא מתעקשת להתחרמן על דברים שעירים, אפשר לעשות ממנה תחנת כוח קטנה. זה ניקה לי את הראש ואפילו לא הייתי צריכה את היום מחלה שתכננתי לקחת היום. יש מצב שהשבוע יעבור בשלום. אם לא, מי בא איתי לחופשת סקי מוקדמת, בתקווה שאני אשבור את הרגל ולא אצטרך לחזור?

 

 

 

בהמשך לפוסט קודם (או עוד תלונות על עבודה)

בסופו של דבר החלטתי לבבחור באופציית האיחור האופנתי. כיוונתי שעון ל-8 והתעוררתי למחרת יקציה טבעית ב20 דקות לשבע. . ניסיתי לחזור לישון, ללא הועיל. בסוף קמתי והגעתי בזמן להסעת הבוקר, מה שהתברר כמזל כי הייתי במצב פיזי לא משהו, לא מומלץ בזמן נהיגה. העברתי את היום איכשהו, חצי ממנו בישיבות, חצי בדיונים שלא נקבעו מראש. איזה כיף זה לחתוך באמצע דיון לא מתוכנן, להתנצל ולהודיע שאני תלויה בהסעות ולכן חייבת ללכת. יום ללא תועלת לחלוטין אבל הכרחי. הגעתי הביתה מוקדם במיוחד ופשוט נפלתי על המיטה וישנתי כמעט 11 שעות. בנוסף, החתולה היתה בעונש עקב העובדה שלילה לפני היא שוב החליטה לתקוף את היד שלי, ככה שהיא נזרקה מהמיטה פעם אחר פעם ללא הזדמנות להפריע. אין כמו שינה טובה להחזיר בנאדם לעצמו.

המצגת עצמה היתה זוועת עולם כצפוי. התנגשות הטיטאנים, כל המומחים מתחילים ויכוח על כל מילה שאני אומרת, ויכוח איתי, ויכוח עם מהנדס המערכת, ויכוח אחד עם השני, עקיצות הדדיות, חשבונות פתוחים של שנים מראש. בקיצור כיף. לפני 3 שנים כשרק הגעתי למקום העבודה הנוכחי שלי דיון כזה היה מחזיר אותי הביתה עם דמעות (והיו לי כמה כאלה). מסתבר שמה שלא הורג מחשל והפעם אמנם סיננתי לעצמי בשקט סססססאמו מספר לא קטן של פעמים אבל סה"כ הצלחתי לקחת את העניין בהומור המתבקש.

אם כבר תלונות על עבודה, ראש המחלקה מנסה לקדם איזה אג'נדה פוליטית ובחר בפרוייקט שלי בתור פילוט. כל הבוסים שתחתיו שמחים לישר קו ורק אני רואה איך האג'נדה הזו מסדרת לי עוד תכולות עבודה שממש אין לי ביציות אליהן. אז היום בישיבה אחרת (שחס וחלילה אני לא אעבוד היום) התחלתי לצעוק על ראש הקבוצה של קבוצה איתה אי עובדת באופן צמוד ושגם מנסה לקדם את אותה האג'נדה שיפסיק להגיד 'אנחנו' תוך כדי שהוא מסתכל עלי כי אני לא מתכוונת להוסיף לאנשים שאין לי עבודה רק כי הוא לא אוהב אנשים מסויימים. פוליטיקה של פרוייקטים זה דבר מסריח. 

 

לסיכום השבוע הזה אני עכשיו הולכת לישון טוב במשך כל הסופ"ש ואני שוקלת לקחת גם את ראשון כיום מחלה. אמנם כבר יש לי 2 דיונים בקלנדר אבל זה לא משהו שאי אפשר למסמס. אם מישהו מחפש אותי תגידו שאני לא בבית.

ימים ארוכים אבל הזמן לא מספיק

השבוע רק מתחיל וכבר הוא נגמר. במקום לשמוח שסוף השבוע מגיע אני מתבאסת שלא הספקתי לעשות את מה שהייתי צריכה.

יום חמישי אני צריכה להציג מצגת מול קהל עויין. לא סתם, קהל מומחים עויין שיודע בדיוק על מה אני מדברת וכולם שם חושבים שהם היו יכולים יותר טוב למרות שכשבאתי אליהם להתיעצות כולם אמרו 'תאמת, אין לי מושג איך לפתור את הבעיה שאת צריכה לפתור' ועכשיו הם כולם רוצים לראות איך אני הולכת לפתור את הבעיה כדי שהם יוכלו לרמוז בעדינות של פיל שהם היו יכולים יותר טוב.

אז התחלתי לעבוד על המצגת ביום ראשון מתוך הנחה שיש לי 4 ימים לעבוד עליה. אבל אז בא מהנדס המערכת ואמר שהוא רוצה שאני אציג לו אותה כבר ביום שלישי כדי שיהיה זמן לתקן. וכדי לתמוך בדרישה מילא לי את שלישי ורביעי בישיבות כדי שחס וחלילה אני לא אתכנן לעבוד בימים האלה. מכיוון שאני לא מסוגלת שלא לעמוד בלוז (מין פאק גנטי) יצא שבראשון ושני עבדתי 12 וקצת שעות. אתמול הגעתי הביתה שפוכה מתוך כוונה ללכת לישון מוקדם כדי להתחיל היום מוקדם כדי להשלים יום עבודה ועדיין לצאת מוקדם לטכניון. הבעיה שהחתולה לא ממש הסכימה עם התוכנית הזו וכל הלילה טיילה עלי. אז היום התחלתי מוקדם ושפוכה ויצאתי מוקדם ושפוכה לטכניון וכל ההרצאה הייתי שפוכה ובאמצע היום גם הייתי שפוכה וגם הרגשתי חולשה. מזל שהקורס מעניין, אחרת הייתי נרדמת שם.

כתוצאה מהיום החלטתי שמחר אני לא נוהגת בבוקר שפוכה. אני מתלבטת בין 2 אופציות. אחת, אני קמה מוקדם כרגיל ונוסעת בהסעה במקום באוטו. ככה אני חוסמת מלמעלה את יום העבודה שלי שמסתיים כשההסעה חזרה יוצאת. במקרה הזה אני מגיעה ב8 לעבודה, עוברת על המיילים שנשלחו היום אחרי שיצאתי מוקדם, 8.15 ישיבת קפה במשרד שלי שנמשכת כחצי שעה. 8.45 נגמרת הישיבת קפה ואני מעבירה את הזמן עד 9. 9 עד אחרי א. צהריים שלא בטוח שאני אזכה להגיע אליה- ישיבות. שתיים, אני קמה ב8, אוכלת בבית קורנפקס עם יוגורט כי אין לי חלב בבית, מגיעה לעבודה ב9 וקצת ונכנסת ישר לישיבה באיחור אופנתי עם כוס קפה ביד, בדרך בדרך סופגת שלל שאלות איפה הייתי בבוקר, חלקן מלוות בתלונות על כך שהמשרד שלי היה נעול והיה צורך לקיים את ישיבת הקפה במשרד אחר. באופציה הזו יום העבודה יסתיים באיחור כדי לפצות על האיחור בבוקר. יוצאת מהעבודה באוטו, עוברת בדרך בסופר. מאז שיש לי מקרר חדש האוכל נגמר הרבה יותר מהר והקניות שלי בסופר נהיו יותר תכופות. חשוד מאד.

 

קורה לכם לפעמים שיש משהו שאתם יודעים שיהיה מטומטם מצידכם לעשות ובכל זאת אתם רוצים לעשות אותו? כמו למשל לפתוח לעצמכם את התפרים של הניתוח הסרת משהו מהעור רק כי הם מעצבנים אותכם ואין לכם כוח לחכות עד יום ראשון, שאז קיבלתם הוראה למרפאה להסיר אותם. אז זה היה די מטומטם מצידי אבל לא נראה לי שהנזק גדול. יש דימום אבל הוא מגיע לא מהחיתוך אלא מהפצע שהחוט ניילון הנוראי הזה עשה. חייבת להיות שיטה טובה יותר לעשות את זה.

חורף זה כיף

אני אוהבת חורף.

פוך זה כיף. שמיכה דקה זה לא כיף. זה סתם חיקוי לא מוצלח של הדבר האמיתי. פוך זה משהו כבד, משהו שאפשר להסתתר מתחתיו. כשלאסי הגיעה אלי ביום הראשון שלה היא התחבאה מתחת לפוך ולקח לי המון זמן למצוא אותה שם. לאסי מתה על פוך. מאז שהורדתי אותו מהארגז חורף שמעל לארון כל פעם אני מוצאת אותה מכורבלת בו בתנוחה אחרת. גם היא לא אוהבת שמיכות דקות. היא תמיד בטוחה שהן מנסות לתקוף אותה.

בחורף אפשר ללכת עם שיער פזור. יש לי שיער כבד ועבה בקיץ האחרון החלטתי שיהי מה, אני לא מסתפרת. זה ממש קשה, שיער ארוך בקיץ. צריך כל הזמן לאסוף אותו ובגלל שהוא כבד אני לא יכולה לאסוף אותו גבוה כי זה עושה לי כאב ראש. עברתי את הקיץ בשלום ועכשיו השיער שלי ארוך יותר ממה שהוא היה בשנים האחרונות וזה ממש מפתה להסתפר קצר בשלב הזה רק בשביל הכיף שבשינוי אבל אני מחזיקה מעמד. לפחות את החורף הקרוב. ללכת עם שיער פזור זה כיף.

גשם זה כיף. למרות שביום שני השארתי את החלון באוטו פתוח לרווחה ונוצרה בריכה בפנים. למרבה הפלא האוטו התייבש די ביעילות ועכשיו הכל בסדר חוץ מזה שמדי פעם מטפטף עלי מהמזגן. הצליל הזה של הגשם, הריח, המראה של החלון עם הטיפות עליו. לנסוע באוטו בגשם זה מפחיד אבל גם מרגש, התחושה הזו של להיות סגורה בתוך קופסה חמה ומגוננת כשבחוץ הטבע משתולל. להרטב לגמרי בגשם זה לא כיף אבל למרבה המזל והעובדה שאני מפונקת לא יצא לי לחוות את החוויה הזו עדין השנה.

אני אוהבת את זה שלא חם. אפשר להשאיר חלון פתוח ולא צריך להקפיא את המזגן, למרות שמדי פעם הבוס שלי מתעקש להפעיל אותו בכל זאת. בגלל הגשם גם האוויר נקי ולא מרגישים את הניחוחות של המפעלים המזהמים בסביבה. להתכרבל בשמיכת פליז זה כיף. לפני כמה ימים שטפתי כלים והחתולה רבה עם השמיכה. אחרי כמה זמן הסתובבתי וראיתי אותה מגולגלת בתוכה. אולי השמיכה באמת תקפה אותה.

בחורף אפשר להכין משקה שוקולד חם. המועדף שלי: משקה אגוזי. שמים חטיף מיני אגוזי בכוס עם חלב, שמים במיקרו ומפעילים. יוצא ממש טעים, כולל אגוזים שלמים שצפים במשקה. נראה לי שאני אנסה לחזק אותו עם ויסקי. יש לי כמה בקבוקים קטנים מאירלנד שתכננתי להביא לאח שלי מתנה ושכחתי ועכשיו זה סתם יראה טפשי אם אני אביא לו אותם. אוף עשיתי לעצמי חשק לשוקולד. אם מישהו עובר בסביבה ויש לו שוקולד בהישג יד ליבי שייך לו.

 גם מעילים זה כיף. יש לי 3 מעילים, אף אחד מהם אני לא קניתי, כולם אמא שלי קנתה והחליטה לתת לי. אחד צבעוני מגניב מראה סטודנטיאלי שהיא פשוט החליטה שאני צריכה ללכת איתו. אחד ממש יפה, חום דמוי זמש (אני חושבת שככה זה נקרא) עם בטנה עם נמר. היא קנתה אותו ורק כשהיא לבשה אותו היא הבינה שממש לא מתאים לה ללכת עם נמר אז אני לקחתי לה אותו כי למרות הנמר הוא ממש יפה וחוץ מזה מזמן החלטתי שלא מתאים לי זה לא שיקול. אפילו שזה נמר. ויש אחד מצמר מאד נוח וחם שהיא קנתה גם לעצמה ואני ממש אהבתי אז גם אותו היא העבירה לי. אז יש לי מעיל לכל סוג מזג אויר ולכל מצב ועכשיו היא רוצה לקנות לעצמה מעיל חדש. ורוצה שאני אבוא איתה לקניות. אני צריכה להבהיר לה לפנישהיא קונה אותו שדיי, איןצלי מקום לעוד מעיל, הפעם שתקנה אחד באמת לעצמה.  

רופאים טפשים

על מנת לא להדאיג אף אחד פה אני אקדים ואומר שהכל אצלי בסדר, שום בעיה. תזכרו את זה בזמן שאתם קוראים את השורות הבאות.

 

תקציר הפרקים הקודמים: הופיע לי משהו כזה בזרוע ועוד אחד בברך. רופאת עור ותיקה ויוצאת ברית המועצות (כן, אני גזענית) שהסתכלה על המשהואים האלה אבחנה אותם כדרמוטופיברומה שזה בתרגום לעברית משהו לא מזיק לחלוטין שאם אני רוצה אפשר להוריד אותו מטעמי אסתטיקה. נתנה לי הפניה לרופא כירורג פלסטי. רופאה כירורגית פלסטית (להלן רכ"פ) צעירה בימים שרק אתמול עברה מבחני הסמכה הסתכלה על ההפניה, התסכלה על המשהואים והחליטה שזה לא נראה לה כמו דרמוססאמק. היא הביאה ילדון נוסף עם חלוק רופאים שהצטרף לדעתה ואמר שכדאי להסיר את שניהם כדי לברר מה הם.

 

אז נקבע לי ניתוח להיום אחרי הצהרים. ניתוח זה מילה קצת מפחידה ביחס למשהו שנמשך 5 דקות בהרדמה מקומית, לכן נקרא לו ניתוחון.

בבוקר עשיתי משהו ממש מטופש והחלטתי לבדוק מה זה בדיוק האבחנה הזו שהרכ"פ ילדה רשמה לי. אני מפגרת. רופאת עור עם נסיון שכנראה ראתה דבר או שניים בחיים וכנראה למדה במקום שבו היו יורים בה אם היא היתה נותנת אבחנה מוטעית אמרה לי שהכל נראה בסדר אבל אני בכל זאת מתעקשת לבדוק מה אומרת אותה ילדונת שרק שלשום למדה לאיית את המילה דרמוזזזובי והדבר הכי חשוב שהיא למדה בתואר זה איך לכסות את התחת בצורה הטובה ביותר. אז זה השורה הראשונה בויקיפדיה:   

קרצינומה של תאי בסיס (באנגלית: Basal cell carcinoma או BCC) היא הסוג השכיח ביותר של סרטן העור המתפתח - ככל קרצינומה - בשכבת האפיתל של העור.

יופי. למה זה היה טוב? עכשיו סתם באו לי כל מיני מחשבות גרועות. וזה לא שלרגע חשבתי שיש סיבה לחשוב שהיא צודקת אבל הזמזום הזה באחורי הראש שבא ביחד עם המילה סרטן לא עזב אותי. רופאים מטומטמים. קצת אחריות, את זה לא מלמדים אותם בלימודי רפואה? לא כותבים למישהו משהו שמזכיר סרטן על טופס ההפניה רק בגלל שאת לא יודעת מה את רואה.

ברגע שהרופא האמיתי (יוצא ברית המועצות גם כן, צירוף מקרים) ראה את המשהואים הוא אישר את הקביעה של הרופאה המקורית. האבחנה היתה יותר חד משמעית אחרי ששני הדרמוטומשהו הוצאו החוצה והכל נרגע. עם כל הכבוד לרופאים ולעבודה החשובה שלהם, לא הייתי מתנגדת שהצעירים שביניהם ישלחו לחינוך מחדש, משהו סטייל ברית המועצות.

 

מרשים הצורה שבה הרופא שגם יודע להיות רופא תקתק מנותחים כמו בפס יצור. אחד נכנס, אחד יוצא ונשלח להמתנה אצל האח. רק אני עשיתי קצת בעיות כשמשום מה שתי מנות של חומר הרדמה לא הספיקו ואני ממש הרגשתי איך הוא חותך לי את הברך. בנוסף לזה האורות שלו שהיו מכוונים ישר אלי התחילו לטגן אותי וכנראה שהזעתי בצורה די רצינית ואולי אפילו הפכתי לבנה כי בסוף הניתוח הרופא עוזר פשוט השכיב אותי על מיטה עם רגליים למעלה והורה לי לא לקום עד שאני אקבל הוראה ממנו.

 

לסיכום הסיפור, אסור לתת לרופאים צעירים לדבר עם חולים עד שהם יצברו מספיק נסיון וילמדו לא לזרוק אבחנות מופרכות לאוויר או לפחות עד שהם ילמדו לדבר רוסית שוטפת.

(הבהרה: אין לי שום שורשים רוסיים. זה סתם גזענות נרכשת).

 

 

יומן דייטים מספר XXXXXX קיבינימאט

אז לפני שבוע וקצת התחלתי לצאת עם מישהו. נפגשנו כמה פעמים. בחור נחמד, עושה רושם של בנאדם טוב, איש שיחה מעניין ומתעניין. תחביבים דומים (בתי קפה), נושאי שיחה מגוונים. 

ובתול.

מה???

בן 30 ולא היה במיטה עם מישהי. דווקא אין לו בעיה של בטחון עצמי או של אסרטיביות. מתנהג נורמלי לחלוטין עד לקטע שבו הוא היה צריך להוריד את התחתונים. נכון, הוא היה קצת הססן לפני, לא דחף כמו שגברים בד"כ נוהגים לעשות אבל אני יחסתי את זה להיותו מתחשב.  אז לא. הבחור חסר נסיון ולא בדיוק יודע מה צריך לעשות שם.

וזה לא רק הסקס. יש לו ממש את ההתנהגויות של האנשים שיצאתי איתם בגיל עשרים. ההתלהבות הראשונית הזו. הוא מסתכל עלי וממש חושב שאני יפיפיה. בהתחלה כשהוא אמר את זה הנחתי שוב שזה התנהגות גברית גנטלמנית אבל זה ממש תמימות כזו של גבר שלא עבר דרך מיטות של יותר מדי נשים.

בגיל 22 יצאתי עם בחור בתול שהיה אסיר תודה על כך שנכנסתי לחייו. הוא היה מאוהב בי מעל הראש. לא בי, ברעיון. הוא היה בטוח שאני מושלמת. רק אחרי שזרקתי אותו באכזריות והוא התחיל לדבר עם בחורות אחרות הוא הבין כמה כלבה הייתי באיך שהתנהגתי איתו. זה היה ממש מגעיל מצידי אבל מה לעשות, הייתי ילדה אחרי שני מערכות יחסים דפוקות עם בחורים שרק גרמו לי להרגיש רע עם עצמי וסופסוף היה איתי בחור שממש העריץ אותי. זה הוציא ממני את הצד הרע שבי.

אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. הסקס זה לא הבעיה, תכלס, אני יכולה לתכנת אותו איך שאני רוצה ואחרי מספר לא זניח של גברים אני כבר יודעת מה אני אוהבת. הבעיה זה המסביב. אני לא מייחסת לסקס הרבה חשיבות ולכן בד"כ אין לי בעיה להכנס למיטה עם גבר שמוצא חן בעיני גם אם אני לא בטוחה שאני יודעת לאן זה יוביל. אבל כאן זה לא המקרה. סקס ראשון זה סוג של החתמה ואם אני אעזוב אותו מיד אחרי אני עלולה לקלקל אותו לנצח ולהפוך אותו לעוד גבר ציני ממורמר (כמוני). וגם אם אני אחליט שכן מתאים לי איתו, אני מפחדת שזה יהיה סיפור הבחור מגיל 22 all over again. אני לא רוצה מישהו שיעריץ אותי ויחשוב שאני מושלמת רק בגלל שאני הבחורה הראשונה שהוא ראה בלי בגדים. אני לא רוצה מישהו שיחשוב שאני מושלמת. אני לא רוצה מישהו עיוור.  אני נהייתי צינית עם השנים, חסרת אמונה. הוא תמים באמת. אני לא רוצה לקלקל אותו, אני לא רוצה את אבדן נתמימות שלו על המצפון שלי.

חוץ מזה, איך לעזזל אדם נורמלי מגיע לגיל 30 בלי לשכב עם אף בחורה? משהו פה לא תקין ואני מפחדת לגלות מה זה.  

 

אני יוצאת מה זה מופקרת מהפוסט הזה.

אני פורשת מעולם הדייטים. די נמאס לי.