בהמשך לפוסט קודם (או עוד תלונות על עבודה)

בסופו של דבר החלטתי לבבחור באופציית האיחור האופנתי. כיוונתי שעון ל-8 והתעוררתי למחרת יקציה טבעית ב20 דקות לשבע. . ניסיתי לחזור לישון, ללא הועיל. בסוף קמתי והגעתי בזמן להסעת הבוקר, מה שהתברר כמזל כי הייתי במצב פיזי לא משהו, לא מומלץ בזמן נהיגה. העברתי את היום איכשהו, חצי ממנו בישיבות, חצי בדיונים שלא נקבעו מראש. איזה כיף זה לחתוך באמצע דיון לא מתוכנן, להתנצל ולהודיע שאני תלויה בהסעות ולכן חייבת ללכת. יום ללא תועלת לחלוטין אבל הכרחי. הגעתי הביתה מוקדם במיוחד ופשוט נפלתי על המיטה וישנתי כמעט 11 שעות. בנוסף, החתולה היתה בעונש עקב העובדה שלילה לפני היא שוב החליטה לתקוף את היד שלי, ככה שהיא נזרקה מהמיטה פעם אחר פעם ללא הזדמנות להפריע. אין כמו שינה טובה להחזיר בנאדם לעצמו.

המצגת עצמה היתה זוועת עולם כצפוי. התנגשות הטיטאנים, כל המומחים מתחילים ויכוח על כל מילה שאני אומרת, ויכוח איתי, ויכוח עם מהנדס המערכת, ויכוח אחד עם השני, עקיצות הדדיות, חשבונות פתוחים של שנים מראש. בקיצור כיף. לפני 3 שנים כשרק הגעתי למקום העבודה הנוכחי שלי דיון כזה היה מחזיר אותי הביתה עם דמעות (והיו לי כמה כאלה). מסתבר שמה שלא הורג מחשל והפעם אמנם סיננתי לעצמי בשקט סססססאמו מספר לא קטן של פעמים אבל סה"כ הצלחתי לקחת את העניין בהומור המתבקש.

אם כבר תלונות על עבודה, ראש המחלקה מנסה לקדם איזה אג'נדה פוליטית ובחר בפרוייקט שלי בתור פילוט. כל הבוסים שתחתיו שמחים לישר קו ורק אני רואה איך האג'נדה הזו מסדרת לי עוד תכולות עבודה שממש אין לי ביציות אליהן. אז היום בישיבה אחרת (שחס וחלילה אני לא אעבוד היום) התחלתי לצעוק על ראש הקבוצה של קבוצה איתה אי עובדת באופן צמוד ושגם מנסה לקדם את אותה האג'נדה שיפסיק להגיד 'אנחנו' תוך כדי שהוא מסתכל עלי כי אני לא מתכוונת להוסיף לאנשים שאין לי עבודה רק כי הוא לא אוהב אנשים מסויימים. פוליטיקה של פרוייקטים זה דבר מסריח. 

 

לסיכום השבוע הזה אני עכשיו הולכת לישון טוב במשך כל הסופ"ש ואני שוקלת לקחת גם את ראשון כיום מחלה. אמנם כבר יש לי 2 דיונים בקלנדר אבל זה לא משהו שאי אפשר למסמס. אם מישהו מחפש אותי תגידו שאני לא בבית.