דברים שרציתי לספר לו

ולא סיפרתי כי הוא הגיע הביתה עצבני ורק עשה אותי ממורמרת עד שכתבתי את הפוסט של אתמול.

 

יש בחורה ישראלית חדשה שהתחילה לעבוד בקבוצה שלי בסניף אחר של החברה. סניף שיש בו מהנדס אחד קבוע מהקבוצה השניה, מתמחה אחד מהקבוצה שלנו ואיש שיווק אחד. וכשהיא התחילה המהנדס היה בנסיעת עבודה והמתמחה לא היה וגם ראש הצוות היה באותה נסיעה ככה שיצא שהיא היתה לבד ואני כמו ישראלית טובה הצעתי את עזרתי בהנגאאוט צ'אט, הדרכתי אותה איך להתחיל וניסיתי להפנות אותה לכל מסמך שיכלתי לחשוב עליו שיעזור לה להתמצא, רק שכמעט אין מסמכים כאלה. היא טחנה לי שעות בצ'אט וכבר רציתי להגיד לה שתלך לגוגל, זה מה שאני עשיתי, אבל לא יפה, זה שלי היה קשה להתחיל לא אומר שאני לא צריכה לעזור שלה יהיה יותר קל. אז אתמול אחרי שראש הצוות חזר והיא כנראה טחנה לו די הרבה (למה לעזאזל אני לא טחנתי לו ככה כשהתחלתי לעבוד? אני חייבת לעבוד על האסרטיביות שלי) היא כתבה לי הודעה די ארוכה וממורמרת שראש הצוות שלח לה מסמך שאני כתבתי והיא מבקשת ממני שאם יש לי מסמכים כאלה שאני אשלח לה. כאילו שאני מסתירה ממנה מידע. עניתי לה שכתבתי את המסמך הזה רק הבוקר ושלחתי לצוות לקבל עליו הערות (שעד היום לא הגיעו). מסתבר שכמה שלא עוזרים למישהו, בסוף תמיד יש תלונות.

 

בערב כשחזרתי הנהר היה מוזר. הוא פשוט עלה על גדותיו. יש מסלול הליכה לאורך הנהר שיש בו כמה מפלסים ובמקומות בהם הגשרים של המכוניות חוצים את הנהר וחוסמים את המסלול יש גשרים קטנים מסביב לחלק החסום. אז אתמול כל המפלסים הנמוכים היו מוצפים, הגשרים היו חצי שקועים במים וגשר אחד היה חסום. עכשיו זה לא שהיה הרבה גשם, וגם אם כן, הנהר הזה נשפך מהאגם הקרוב למיסיסיפי ככה שהרבה גשם לא אמור להשפיע עליו. ככה שההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה גאות מטורפת באגם. בכל מקרה זה היה מוזר ומרתק.

 

כשעליתי מהמסלול חזרה למפלס הכביש הרגשתי חולשה נוראית והתלבטתי אם לוותר על התענוג של אוטובוס ולהזמין אובר. החלטתי לחכות לאוטובוס שמאוד התמהמה וגרם לי לחשוב שאולי בכל זאת כדאי לוותר. בסוף הגיע האוטובוס ובגלל שכנראה כמה אוטובוסים לפני התפספסו היו המון אנשים שחיכו לו. אני עליתי בתחנה מוקדמת אז היה לי מקום ישיבה אבל אנשים שעלו אחר כך היו דחוסים כמו סרדינים. ואז, בדיוק באמצע הדרך בין התחנה האחרונה של מרכז העיר לתחנה הראשונה של השכונה, או כמו שזה מוגדר אצלנו בדיוק באמצע האזור המסוכן, תקר. פיצוץ ואחריו רעשים שלא משאירים מקום לספק. האוטובוס עצר בצד הכביש איפה שאין אף אוטובוס אחר שעוצר והנהגת התקשרה וביקשה שישלחו אוטובוס אחר. ידעתי שלא הייתי צריכה להיות על האוטובוס הזה. היה ברור שיבח הרבה זמן עד שיגיע אוטובוס חלופי וכשזה יקרה בטוח שלא יהיה לי מקום לשבת אז החלטתי לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות מהתחלה והזמנתי אובר פול. כשהאפליקציה הודיעה שסטיבן הנהג שלי הגיע חיכיתי לו בצד אחד של הכביש ופתאום אני שומעת מישהי בצד השני שואלת אתה סטיבן? אני מסתכלת לצד השני ורוצה את האוטו של סטיבן (ג'יפ) ומישהי ניגשת אליו ויש עוד מישהי ניגשת ושואלת אותה זה סטיבן? אז גם אני ניגשתי. זה היה די ברור אבל עדיין משעשע ששלושתנו החלטנו להזמין אובר באותו זמן וככה יצא שהוא אסף את שלושתנו. הנה דוגמה ליעילות של ימינו.

 

היום ראיתי שתי יונים בריקוד חיזור. חבל שלא הספקתי לצלם. אמורים להגיד שתי יונים? הרי ליונה תמיד מתייחסים בלשון נקבה אבל בכל זאת זה די ברור שאחד מהם זכר. עברית שפה סקסיסטית.

 

היום שבת פגשתי חתול ברחוב. זה ממש נדיר לראות פה חתולים ברחוב ואם כבר רואים אותם הם לא מפוחדים אבל גם לא יתנו להתקרב אליהם ופשוט ילכו באדישות למקום אחר תוך שהם שומרים מרחק. גם זה ברגע שראה אותי פתאום נזכר שיש לו משהו לעשות במקום אחר והלך באדישות אבל אז ראה שאני קוראת לו ובא לבדוק אם אני ידידותית. מפה לשם העברנו בערך 10 דקות של ליטופים והתמרחות על המדרכה החמה, עד שהוא ראה ציפור והלך לגרש אותה מהשטח שלו.