אני ממש פעילה לאחרונה

הרכבת מתעכבת ולא בא לי ללכת ברגל. קטע זה נכתב בפלאפון, סליחה על הטעויות שהשתרבבו פנימה.

כשהלכנו לקנות ארוחת צהרים הבחורה השניה החליטה לקחת גם פרוסת עוגה אז יצא שהסתכלנו על העוגות ופתאום עוגת הגזר נראתה ממש טובה והחלטתי להכין אחת. כדי לתת תוקף להחלטה הכרזתי עליה בקול רם כי דברים שאומרים יש יותר סיכוי שבאמת יקרו. הבחור שהיה איתנו שאל אולי אם זאת עוגה לפסח ואמרתי שממש לא אבל אולי אני אשים שפנים משוקולד למעלה ואז זו תהיה עוגה לפסחא. ואז חשבתי לעצמי שיכול להיות מעניין סתם בשביל הקטע לעשות אותה כשרה. חיפשתי בגוגל עוגת גזר כשרה לפסח ומצאתי המון מתכונים, רק שכולם הכילו קמח מצה, מה שגרם לי לתהות בקול רם באנגלית למה יהודים מנסים לרמות את אלוהים. זה לא באמת עוגה עם קמח, זה קמח מצה. זה כשר. זה נוגד את כל הרעיון של פסח אבל זה כשר. יופי, סידרנו אותו. החלטתי לא לוותר וחיפשתי עוגה ללא גלוטן. קיבלתי בדיוק אותו מתכון, רק עם קמח ללא גלוטן. יופי. תחליפי אוכל. במקום למצוא רעיונות חדשים לאוכל מעניין אנשים מחליפים רכיבים ברכיבי כאילו. כאילו קמח, כאילו ביצים, כאילו חלב, כאילו בשר. ללכת בלי, להעמיד פנים שמרגיש עם. אם באמת הייתי רוצה להכין עוגה כשרה לא הייתי מכינה עוגת גזר.

חזרתי הביתה, עשיתי סיבוב בארונות ובמקרר לראות מה חסר ויצאתי מהבית ואז הבנתי שעשיתי את מה שבדיוק לפני כמה ימים השכנה אמרה שיום אחד יקרה לי, נעלתי את עצמי מחוץ לדירה בלי מפתח. וכמובן שאת מי אני פוגשת בדרך החוצה? את השכנים. למרבה המזל היה מספיק מאוחר לשלוח לאחד הודעה ככה שעד שחזרתי הוא כבר היה בבית. הדרמה בוטלה.

אז יש עוגת גזר כשרה לפסחא אבל לא לפסח ואפילו אחת בדרך לעבודה. רק שבנתיים אין רכבת. נראה לי אני אלך ברגל