יום שישי, 31 במרץ 2017

למה

למה. 


למה אני עדיין פה? למה אני יודעת למרות שהוא לא מוכן לדבר על זה שבסוף נישאר עוד שנה. למה אני נשארת איתו. נכון שכבר לא רע לי פה, נכון שלמדתי להנות ולאהוב את העיר. אבל החיים שלי תקועים. זה לא שאני לא נהנית בעבודה, היא סבבה ואני מוצאת את המקום שלי ולומדת הרבה וצוברת ניסיון על הדרך. אבל אין לי לאן להתקדם מפה. פה זה לעשות את אותו הדבר עד שנעזוב ואני יודעת שהמשכורת שלי נמוכה ביחס לתחום וזה קצת אשמתי כי כשהמנכל אמר לי שהתקבלתי הוא שאל מה הציפיות שכר ובכוונה נתתי תחום גדול כדי שלא לדפוק לעצמי וככה בעצם אמרתי לו שאני לא יודעת מה אני שווה. אז הוא הציע לי בדיוק באמצע.


והוא. כבר אין לי כוח לריב איתו. כל שבוע שני אני מוצאת את עצמי שואלת למה אני עדיין איתו. אני יודעת שטוב כמוהו אני לא אמצא אבל כמה זה באמת טוב?


נמאס לי לשמוע אותו מקטר. מגיע הביתה ומקטר, יוצא מהבית ומקטר. אוכל ומתלונן על האוכל, שותה קפה ומתלונן על הקפה. ממשיך להתלונן על הקפה עוד שעות אחרי. איך היה בניו אורלינס? הקפה היה גרוע. זה תחביב אצלו, לקטר. בעיקר על הקפה. כמה אפשר לקטר על קפה? ולהציק. למה אתה מציק? כי זה כיף. למה אתה מתלונן על בעיה במקום לטפל בה? כי זה יותר כיף. אז זהו, שלי לא כיף. הוא אומר שזה התחביב שלו להתלונן ולי נמאס מה תחביב הזה. ונמאס מההצקות המפגרות. ועכשיו הוא אימץ תחביב חדש, בהתאם לסביבה האמריקאית, פאסיב אגרסיב. ג'אסט קר לי. ג'אסט, שמעת? קר לי. מה את מתכוונת לעשות בנידון? אני מתכוונת ללכת לחדר שינה כדי לא לשמוע אותך יותר. רוצה לחזור לארץ לבד כדי לא לשמוע אותך יותר.


ונמאס גם שכל פעם שאחד האחים מגיע לאזור מה שאני רוצה כבר לא משנה, משנה רק מה שהאח רוצה. אז עכשיו האח הגדול עובר בארצות הברית ורוצה שנצטרף אליו לקפיצה לקנדה בסופשבוע לבקר קרובי משפחה. לעלות על מטוס למונטריאול בשישי, לישון אצל הקרובים ולחזור בראשון, אולי אפילו שני. כי פתאום יש לו זמן, הוא יכול לקחת ימי חופש. שנה שלמה הוא לא לקח אף יום חופש כי צריך לעשות רושם. הוא לא לקח חופש להאריך קצת את השהות אחרי הכנס כדי שנוכל להיות יחד. הוא לא יקח חופש לטייל איתי. מתי הוא כן לקח חופש? כשהאח ואישתו ביקור. כשההורים ביקרו. ועכשיו, כשפתאום זה לא בסדר שאנחנו בארצות הברית ולא מבקרים את הקרובים בקנדה. שנה וחצי אנחנו פה, כמה פעמים הצעתי בוא ניסע נלשבוע לקנדה, נטייל ונבקר את הקרובים שלך ואין תגובה. אבל עכשיו כשהאח רוצה לנסוע יחד, עכשיו זה לא יפה לא לנצל את ההזדמנות שאנחנו פה ולקפוץ לבקר. רק לסופשבוע כי לא באמת מתאים עכשיו טיול ארוך, אבל צריך לבקר אותם. אחרי שנה וחצי פתאום זה לא יפה.


שמישהו יסביר לי למה אני לא אורזת 3 מזוודות ולוקחת את עצמי חזרה לארץ. אני יודעת שאמא שלי תשמח לבוא לעזור לי לסחוב.

12 תגובות:

  1. טוב ששפכת את הכל על הדף
    מקווה שזה עזר לך לעבד את מה את מרגישה ומה את רוצה
    חיבוק חם 

    השבמחק
  2. לקטר על הקפה בארה"ב זה מאסט. הקפה האמריקאי באמת מגעיל באופן יוצא דופן, משהו שקשור בדרך שבה הם מגזימים בכל דבר, וכנראה קולים אותו עד צאת נשמת הקפאין שלו. אבל ברצינות, השאלה כמובן חוזרת לבסיס: מה כן טוב לך איתו. וגם אני כמו אמפי מקווה שהפריקה כאן עזרה. 
    אגב, אני דווקא מבינה את ה’יציאה מהעור’ כשהקרובים באים. את שם כל הזמן, ודי מובנת מאליו מבחינתו. אולי זה צריך להשתנות. 

    השבמחק
  3. טוב, שתי התגובות מעלי כל כך בדיוק מה שרציתי להגיד עד שאין לי מה לתרום.
    אבל... הוא יודע איך את מרגישה לגבי החופשות? בכלל, עברתם בגלל העבודה שלו, ממה שאמרתי. הוא מבין שהוא צריך להשקיע בזמן איתך קצת יותר, בגלל שאת שם בגללו?

    השבמחק
  4. מה אני מרגישה אני יודעת. אני לא בטוחה לגבי מה אני רוצה. 

    השבמחק
  5. אני מסכימה שהקפה האמריקאי מגעיל ובאופן כללי האוכל במיד ווסט לא משהו אבל כמה אפשר לדבר על זה??? שנה וחצי הוא מתלונן. מה כן טוב לי איתו? כרגע אני לא בטוחה.

    השבמחק
  6. אמרתי לו כמה פעמים איך אני מרגישה לגבי חופשות. הוא גם מבין שעברנו בגללו אבל לא חושב שזה אומר שהוא צריך להשקיע יותר בי. מבחינתו זה שיש לי עבודה טובה משווה אותנו ועכשיו אני צריכה להיות מרוצה. וגם אל הוא יצליח להבין הוא לא מבין מי זה אומר להשקיע בי

    השבמחק
  7. אם כך, הייתי אומרת לעצמך לשאול שאלה אחת - מה הדברים שקשורים בו שגורמים לך להרגיש טוב? מה הדברים שגורמים לך להרגיש רע? ומה היחס ביניהם?

    השבמחק
  8. אני חושב שהשוני ביניכם מתחיל לצוף ולהתעצם: אחריות מול אי-לקיחת-אחריות. 
    את לוקחת אחריות: מבינה שאם משהו רע - חייבים לטפל, לעשות משהו. הוא קורבן, לא לוקח אחריות - הקפה חרה, הבוס חרה כולם דפוקים. 
    אז מעניין אם הדינמיקה הזו ביניכם היתה שם מההתחלה (והיה נוח שצד אחד היה מקטר והשני פותר) או משתנית בהדרגה וגורמת לריחוק. אני מקווה שיתעורר אחרת יהיה לו עוד נושא לקטר עליו: שהוא נשאר שם לבד... 

    השבמחק
  9. המשך -> 
    קצת "מדבר" עם הפוסט שלי מהיום...

    השבמחק
  10. לא זה שהוא לא פותר. כשיש דברים שצריך לפתור הוא יטפל בהם. אבל זה הדברים הקטנים והמעצבנים, אלה שהם לא בעיות, סתם מציקים. למשל איזה יום הוא ממש התעצבן על כל האפליקציות בטלפון שדוחפות התראות בלי שביקשת. אמרתי לו חצי דקה בגוגל תבדוק איך חוסמים אותן. לא! הוא לא רוצה לבדוק בגוגל, הוא רוצה שהטלפון לא יחסום אותן כברירת מחדל. ואז מתעצבן על כל הדברים האלה שאמורים להיות חכמים אבל מתעקשים לדחוף לך דברים בלי שביקשת. או החמישה דולר שאובר חייבו ולא היו אמורים לחייב. זה לא מספיק חשוב כדי לעשות משהו אבל זה מספק חומר לתלונות לשבוע.

    השבמחק
  11. מתי מישהו עושה דרמה מכל שטות? כשהחיים שלו משעממים מדי והוא מנסה להכניס ריגוש בכח...

    השבמחק
  12. או שהוא פשוט אוהב להתעצבן ויודע שאני לא מוכנה שיתעצבן עלי בלי סיבה, אז הוא מתעצבן על כל דבר אחר שהוא מוצא

    השבמחק