ואף מילה על סגירה

אחרי הפוסט האחרון יש לי הרגשה שהבלוג שלי נכנס לרשימת הראשונים שיועמדו אל מול החומה אם תפרוץ המהפכה. אם זה אכן יקרה אז תדעו שאהבתי את כולכם. סתם, לא באמת, אני לא אוהבת אנשים, אבל אתם דווקא בסדר.

ואם כבר דיברנו על זה שאני לא אוהבת אנשים, למה המשפחה שלו מסרבת להבין את זה? אחרי שאמרתי לגיסתו במפורש שאין לי כוונה לעשות מסיבת רווקות, למה היא עושה דווקא? ומילא היא, למה הוא לא מבין שזה לא רעיון טוב לתת לה את הטלפון של חברה שלי מאחרי הגב שלי? אני יודעת שהכונה טובה, אבל למה אנשים מתעקשים לא להבין שמה שהם אוהבים זה לא בהכרח מה שאני אוהבת?

אני לא אוהבת שמתעסקים בי, אני לא אוהבת להיות במרכז העניינים והוא יודע את זה. אני לא צריכה שהיא תגרור את שתי הבחורות היחידות שאני יכולה לקרוא להן חברות. אני יודעת שגיסתו לא מסוגלת להבין את זה, אבל למה הוא לא מסביר לה? למה הוא לא מסוגל לדבר עם המשפחה שלו ולהסביר להם שכשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים חתונה קטנה אנחנו מתכוונים בדיוק לזה וכשכל אחד מאיתנו בנפרד אומר שהוא לא רוצה מסיבת רווקיםרווקות אנחנו מתכוונים בדיוק לזה. הכל חייב להיות בדרך שלהם, בדיוק כמו שהיה בחתונה של האחים שלו, למה הוא לא מסוגל להגיד להם לא, אנחנו רוצים אחרת? בסוף אני אצא הרעה בכל הסיפור הזה, הורסת החגיגות.

 

נשימה עמוקה, הכל טוב, המשפחה שלו יכולה ללכת לעזאל.

 

הכל טוב. כמעט הכל מוכן.

דיברנו עם מנהל הארוע והיה מרגיע. מכל הספקים בעל האולם הוא היחיד שעשה לי הרגשה לא נעימה. כל שיחה איתו מרגישה כמו בשוק. הוא כל הזמן מדבר כאילו הוא עושה לנו טובה, יש לנו חתונה קטנה בתעריפי חורף, הוא לא מרוויח עלינו גרוש, הכל מאהבה. כל דבר שמבקשים ממנו זה כמו להוציא מים מסלע.  אבל עכשיו עברנו לידיים של מנהל הארוע והוא נותן הרגשה הרבה יותר טובה, מקשיב לכל בקשה, פתוח להכל. בצחוק שאלתי אותו אם הוא יכול להביא לחתן כוס להתאמן על השבירה, הוא הביא לנו אחת. באמת. גם השף מקסים, ייעץ בהרכבת התפריט, הציע, עזר, אפילו ישתדל להבין איך מכינים לנו כמה מנות טבעוניות. לפי דברי המנהל אפשר, אם רוצים, לא חייבים אבל באמת רק אם רוצים, אז נהוג לתת טיפ למנהל הארוע ולשף. אולי בגלל זה הם נחמדים ואולי אני סתם צינית. בכל מקרה, אם הם ימשיכו ככה עד לארוע, מגיע להם.

אז התפריט סגור, סטנדרטי, אין הפתעות. סיכמנו על צבע המפיות, אני לא מאמינה שדיברנו על זה יותר משניה אחת. פתאום הוא רוצה כתום, לא יודעת מאיפה הוא הביא את זה. אמרתי בסדר, שיהיה כתום. את רוצה לדבר על זה אולי? רצית צבע אחר? לא צריך לדבר על זה, יהיה כתום. מזל שאין מפות ועיצוב שולחן, אני לא יודעת איפה זה היה נגמר.

השמלה מושלמת, אחרי ששלוש פעמים התופרת "שכחה" שבקשתי ממנה משהו, בסוף היא הצליחה לעשות את זה ואפילו הסכימה להגיד שזה נראה יפה למרות שזה לא משהו שהיא עושה בדרך כלל. יש גם תכשיטים תואמים ואפילו סיכות שיער.

השיער מוכן. נפרדתי מתקופת הבלונד הקצרה. הספר לא הסכים לצבוע לי את השיער בצבע של השורשים (שהיו די ארוכים) כי הוא אמר שהצבע ידהה ושוב יהיו לי 2 צבעים אז עכשיו השיער קצת יותר כהה מכרגיל אבל רוב האנשים לא שמים לב. בכלל, כשצבעתי לבלונד כולם שמו לב, כשצבעתי חזרה לכהה רק בחורות שמו לב. אני ממש שמחה עכשיו שלא התיאשתי והסתפרתי כבר כמה שנים, כי עכשיו יש לי שיער ממש ארוך, קלאסי לכלה :).

הרב שקבע לנו לפני חודש וחצי פגישה להיום בערב נזכר היום בצהרים שהוא רוצה לדחות. אם אני הייתי עושה את זה הוא לא היה מרוצה, אבל אנחנו צריכים אותו לא הוא אותנו, אז מה אכפת לו.

 

אח שלי חזר מטיול של כמעט חצי שנה, קצת תאילנד, קצת נפאל והרבה ניו זילנד. איזה כיף. מסכן, קיצרתי לו את הטיול, אבל הוא טוען שזה לטובה, אם הטיול היה ארוך יותר הוא לא היה שוקל את ניו זילנד כי יקר מדי. איזה כיף שהוא פה, התגעגעתי. הייתי צריכה להכין עוגה למפגש מחלקה בעבודה אז הכנתי אחת גם בשבילו. עוגת טחינה, לא טבעונית, אני מתנצלת מראש, אבל ממש טעימה. 

המחשב שלי דפוק. הכרום לא עובד, לא בא לו. שועלאש בכלל לא מוכן לדבר איתי והאכספלורר מניאק, לא מוכן ליצור לינקים ולא עושה קופי-פייסט. זה מדהים איך ווינדוס מצליחים כל פעם להוציא מערכת הפעלה יותר דפוקה מהקודמת.