מה, זהו? חוזרים?

אז מה היה לנו?

 

נתחיל מהחלק הכי כיף- איפה שהבירה עולה כמו מים ובאפריל עדיין קר- פראג. זוגות עם נסיון אמרו לנו לא ליפול ישר חזרה לשגרה אלא למשוך עוד קצת את הרגע הזה, את ההתרגשות. מכיוון שאנחנו שומעים בעצת בעלי נסיון, פעלנו בהתאם. בהתחלה רצינו לטוס מיד אחרי אבל כל מיני אורחים באו מחו"ל בשבילנו אז לפחות צריך לראות אותם בפסח. אז הזמנו טיסה לשישי שעבר, קצר, 4 ימים, לנוח ולהרגע. בלי יותר מדי תוכניות, קנינו ספר, הזמנו מלון וטסנו. אפילו לארוז לא יצא לנו יותר מדי כי הטיסות היו לואו קוסט.

חוויה מעניינת, הלואו קוסט החדש של אלעל. זה לקחת את הטיסות המעפנות של אלעל בלי מקום לרגלים ולהוריד מהן את כל מה שעדיין יש. מזוודות? תוספת של 20-40 דולר. אוכל? 5-20. שתיה? שמיכה? אוזניות? לבחור מקום ישיבה? הכל תמורת סכום כזה או אחר. אני לא בטוחה אם כל הדברים האלה באמת חוסכים לאלעל את ההבדל במחיר הכרטיס או שהם עושים את זה רק כדי שנעריך יותר את הטיסות הרגילות שלהם. הסרטון בטיחות שלהם מעצבן ברמות. 

אז לקחנו 2 טרולי יד שבורות ונסענו. פראג עיר קטנה ויפה, שם השחר כבר בקע והביא איתו המון תיירים אבל באופן מפתיע לא הרגיש צפוף או רועש. המלון שלנו היה קרוב לעיר העתיקה (לא חוכמה, הכל שם קרוב) וככה יכלנו לטיל בנחת ומדי פעם לחזור לנוח. שתינו הרבה בירה, כי פשוט לא משתלם להזמין מים. בכל מקום יש אינסוף חנויות מזכרות וזכוכית ברמות יוקרה שונות ככה שבסוף לא קנינו כלום חוץ מצעצוע עץ נחמד אחד לאחיין של הבחור ועוד אחד לבחור עצמו. נהנינו ממופע ג'אז במרתף של מועדון ומארוחה הודית במחיר של אירופה ובעיקר נהנינו מהשקט ולא רצינו לחזור. היה קריר (יום אחד אפילו ממש קר) ונעים ורגוע ובעיקר כיף. באסה שנגמר. 

 

וקצת לפסח. כי אחרי חתונה באה משפחה. כל יום זכינו לקצת מנת משפחה ובערב פסח עצמו מנה גדולה ומרוכזת- ההורים שלו + אחים + גיסות+ילדים, ההורים שלי + אחים, אח מאומץ מנעל"ה עם בנזוג ואמא, אורחים של ההורים שלו, אורח של אמא שלי, כולם בשולחן הסדר בקיבוץ. רק לקחת אותם לחדר האוכל היה מבצע.

אמרנו להם להגיע לקיבוץ בשש מתוך הנחה שחלק יאחרו וככה בשש וחצי נהיה מוכנים לתזוזה. אז ההורים שלו החליטו בחמש לצאת מהבית שבמרחק 20 דקות נסיעה כי אולי יהיו פקקים. כמובן שהם הגיעו בחמש וחצי כי הפקקים לכיוון השני. כדי לא לזרוק את ההורים שלו על שלי התייצבנו גם אנחנו בחמש וחצי ולקחנו אותם לסיבוב. הסיבוב ארך כחצי שעה שבמהלכה בהליכה מהירה הצלחנו להקיף בית אחד. היה מאוד מרשים. בשש אח שלו הגיע עם אשתו ושני הילדים אז באנו לאסוף אותם (מזל שלא הספקנו להתרחק יותר מדי). 20 דקות לקח להוציא את הילדים מהאוטו, כולל צילומים. תוך כדי הגיע עם האח השני שלו ושאר אושפיזין. בשש וחצי כולם נאספו ואחרי 10 דקות של קריאות בואו נלך הצלחנו לזוז והגענו לחדר האוכל בערך בזמן. 

הארוע עצמו עבר בשלום ללא תקריות מיוחדות. אם מי מהם היה בשוק מהחוויה של פסח בקיבוץ הארצי הם לא הראו את זה. סך הכל אנחנו בסדר עד יום העצמאות. 

 

אפשר להגיד שהתאריך של החתונה בהחלט היה מוצלח ולא רק בגלל מזג האוויר המצויין. למרות חוסר הנוחות שאולי נגרם לחלק מזערי מהאורחים (ולרב) עקב הקרבה לחג, לנו היה חופש ארוך שאפשר לנו גם לנוח וגם לנפוש ואפילו להקדיש תשומת לב למשפחה מבלי להעדר יותר מדי מהעבודה ובעיקר יכלנו למשוך את אווירת הכיף של האירוע הרבה זמן אחריו. 

 

אז עכשיו חוזרים לשגרה ולבאסה היומיומית. והיום בערב עוד לבאסה הלאומית של יום השואה. בשנים האחרונות אני לא מצליחה להחליט מה היחס שלי ליום הזה. אולי אני אתייחס לזה מחר. אולי לא. נראה.