יום רביעי, 5 בפברואר 2014

שליש גן עדן (וגם חתולה)

שותף שלי למשרד סיפר לאמא שלו שהוא נסע לשבעה של אבא של חבר מהעבודה. אמא שלו, באמהיות טיפוסית, שאלה אותו את השאלות החשובות: בן כמה הבחור, האם הוא רווק והאם אפשר להכיר לו מישהי שעובדת איתה. הוא חשב שזה רעיון טוב ורק תהה האם זה מתאים לנסות להכיר למישהו מישהי בדיוק אחרי שאבא שלו מת. 


שאלתי אותו האם הוא באמת חושב שזה רעיון טוב להכיר לחבר שלו מישהי שכל מה שהוא יודע עליה זה שהיא בת שלושים ורווקה. ובנוסף, בהתחשב בעובדה שהבחור, איך לומר, טיפוס יחודי, האם זה רעיון טוב להכיר לה אותו. התפתחה שיחה שבמהלכה הוא לא הצליח להבין מה יכול להיות לא טוב בלהכיר בין שני אנשים שאין לך שום מושג לגבי פונציאל החיבור ביניהם.


בתור מישהי שהיתה רווקה המון זמן, כל פעם שניסו להכיר לי מישהו זה הרגיש כאילו אומרים לי "יש לכם הרבה במשותף, אתם שניכם רווקים בני כמעט שלושים, בטוח יהיה לכם על מה לדבר". הרבה פעמים יצאתי מפגישה עם מישהו שחברים הכירו לי ותהיתי האם החברים בכלל מכירים אותי אם הם חושבים שזה מתאים. מתישהו זה התחיל להרגיש כאילו נמאס לאנשים בזוגיות שיש לידם אנשים יחידים אז הם מנסים לחבר אותם בזוגות, לא משנה מי עם מי, כדי שהעולם יראה יותר זוגי.


יש גם את האמירה "מקסימום זה לא ילך, אחרי פגישה אחת יבינו שזה לא זה, לא קרה כלום". אז זהו, שזה לא פגישה אחת. זה פגישה ועוד פגישה ועוד אחת ואז מתחילות התהיות, אולי זה אני לא בסדר, אם חברים שלי חשבו שהוא מתאים לי, אולי הוא באמת מתאים ואני סתם בררנית מדי. אולי הם רואים משהו ואני עיוורת. ואולי אני לא בסדר שהם מתאמצים ומכירים לי מישהו ואני פוסלת אותו מייד. וכל זה בכלל לא נכון כי הם בכלל לא התאמצו ולא ראו בו כלום, סתם ראו שני רווקים והחליטו לחבר אותם. באותה מידה אני יכולה ללכת לסופר ולשאול כל גבר שקונה אוכל למיקרו אם הוא רווק ואם כן אם הוא רוצה להכיר חברה שלי. 


יש גם את השאלה "איפה הוא כבר יכול לפגוש מישהי בגילו רווקה. אם בכבר מצאתי אחת כזו למה לא להפגיש אותם". אז זהו, שהיום אפשר להכיר אנשים באינטרנט. יש פייסבוק, יש אתרי היכרויות. אם אני רוצה מבחר של רווקים יש שם המון ומכל הסוגים והנה אני לדוגמה, מצאתי שם את הגבר המושלם. והמידע שאני יכולה לקבל מהאתרים האלה הרבה יותר גדול ממה שאני יכולה לקבל ממישהו שאמא שלו מכירה מישהו. ואני גם יכולה להחליט שאני לא רוצה לפגוש מישהו בלי האי נעימות של להסביר למי שהכיר לי אותו שאני פשוט לא אוהבת את הסגנון. 


יכול להיות שאני סתם לא מפרגנת. אולי המרמור של הרווקות נשאר לי בדם. אבל אני מרגישה שאנשים שסתם אוספים רווקים ברחוב כדי לחבר אותם יחד עושים את זה כדי להרגיש טוב עם עצמם ועם העולם יותר מאשר כדי לעזור לחברים שלהם. 


 


ולנושא אחר לחלוטין. בדרך כלל כשאני והמיועד אוכלים אנחנו יושבים משני צידי השולחן ולאסי באה ומתישבת בראש השולחן. היום בעלת הדירה ובעלה הגיעו לחיפה לקונצרט ובדרך עברו אצלי בדירה לחידוש החוזה. התישבנו ליד השולחן, אני מצד אחד, היא מצד שני והבעל המקום של לאסי. בהתחלה היא הסתובה סביבו וקיטרה. אחרי כמה זמן היא פשוט קפצה ונעמדה עליו. היא לא ישבה בחיקו והתפנקה, היא פשוט עמדה עליו, כמו אומרת זה המקום שלי ואני אעמוד בו ולא אכפת לי אם יושב פה מישהו. 


 


יש סופות בניו יורק. אמא של המיועד התקשרה אלי לשאול אם שמעתי ממנו ואם הוא עדיין מתכוון לנסוע ברכבת שבוע הבא. גם אמא שלי התקשרה אלי לשאול איך הוא מסתדר. איזה כיף שאנשים מתקשרים אלי לדאוג לו. 


 

5 תגובות:

  1. סופות בניו יורק? כנראה בגלל זה קבלתי וואטסאפ מחברתו של בני שבוטלו הלימודים (הם בבוסטון).. 
    אהבתי את העמידה (על שלה) של החתולה. צודקת, מה לעשות?
    לגבי רווקים/ות...אני דווקא מאלה שבחיים לא אעז להכיר למישהו מישהי בגלל כל הסיבות שציינת. גם כשאני כן מכירה, אני לא מעזה. אבל אנחנו לא צודקות. מדהים גם שידוכים מוצלחים אני מכירה בין אנשים שבחיים לא הייתי מעזה להכיר ביניהם. דווקא אני מעריכה אנשים שמנסים להפגיש בין שתי נשמות..שזכותן המלאה לפסול כמובן....

    השבמחק
  2. הבחור טוען שבתחזית אמרו שירד שלג. זה רק בארץ ששומעים שלג ומיד חושבים סופה. אני מקווה שהוא צודק ולא יתקע בסופה.
    אני מכירה אנשים שזכו בהגרלות. אם ממשיכים לנסות בלי סוף בסוף רק מהסטטיסטיקה שידוך אחד יצליח. הבעיה היא שכולם סופרים לעצמם רק את ההצלחות ומבחינת הכישלונו הם לא נספרים כי אנשים לא מאמינים שהם יכולים להזיק בשום צורה. 
    היו לי דייטים שחזרתי מהם והתבאסתי על זה שבזבזתי זוג עדשות חדפעמיות. מישהו חשב פעם על כל זוגות העדשות שהתבזבזו מהנסיונות שלו להכיר בין אנשים? ועדשות זה לא דבר זול. שלא לדבר על הבושם, איפור, כביסה ששוחקת את הבגדים היפים, וכל זה לשווא. אבל לא, הדבר היחיד שנספר זה הזוג ההוא האחד שכן הצליח. 

    השבמחק
  3. לגמרי מבינה את מה שאת אומרת
    באמת פגשת את הבחור באתר היכרויות? כל הכבוד לשניכם!
    לי ממש אין שום (אבל שום!) ניסיון בדייטים. מגוחך, לא?
    הכרתי את בעלי בתיכון, הייתי בת 16 והוא היה בן 18...
    נפרדנו פעם אחת, כשהתגייסתי ועברנו משבר, והתחיל איתי מישהו מהקורס שלי בצבא... וזה נגמר מהר מאד וחזרנו ומאז אנחנו יחד. התחתנו כשאני בגיל 20 (והוא 22) ...מהבחינה הזאת אני clueless לגמרי (אולי גם בגלל זה לא מעזה לשדך אף אחד, אין לי מושג מה עובד ומה לא)

    השבמחק
  4. אף פעם לא אהבתי את הקטע של אנשים לשדך לאנשים אחרים מישהו שהם מכירים
    התאמה בין אנשים זה משהו הרבה יותר מורכב מתכונות דומות ודברים דומים שאוהבים

    השבמחק
  5. מסכימה לגמרי. ותוסיפי לזה אנשים שמשדכים לאחרים מישהו שהם לא מכירים. אפילו נסיון למצוא התאמה אין

    השבמחק